חגים ומועדים וימים מיוחדים
עמלק- היכן אתה כיום??
- פרטים
- קטגוריה: פורים
- פורסם בראשון, 11 אוקטובר 2020 17:57
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 529
עמלק- היכן אתה כיום??
* כיצד התגוררו העמלקים בבני ברק? * מדוע לא רצה הרב הירושלמי לפגוש את הקיסר האוסטרי? * האם הצורר היטלר יש"ו היה מגזע עמלק? האם הצאר ניקולאי היה עמלקי? * ומה הקשר בין העצלות וביטול לימוד התורה לעמלקיות? * הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א, מח"ס 'ויאמר שמואל', מקווה בכל מאודו... להרוג עמלקיים, ובינתיים, כותב הוא לנו על "מחה תמחה את זכר עמלק"*
ויהי באותו היום, בו ישפוט ה' את הר עשיו ויביא לנו את משיח צדקנו. ויהי באותו היום, בו לא נצטרך להתמודד עם ציקצוקי הלשון של שופטי הבג"צ וערכאותיהם, גילגול המשקפיים העגולים של הרועצים המשפטיים לממשלה ויתר תשקורת השמאל, אז נרים עינינו השמימה בדחילו וברחימו, נאחז בכלי הנשק, החרב או החנית, ונהרוג, כפשוטו, את הגוי העמלקי שיעמוד מולנו. נהרוג, נהרוג, נהרוג! לא נפחד מהדם הניגר, לא נחשוש מ"רציחה" או מ"בצלם אלוקים ברא אותו". לא נירתע מהאקסיומות שהיו מנת חלקנו כל ימינו, ונקיים, כרצונו של אבינו הרחום שבשמים, את מצוות עשה מהתורה, אותה זכרנו בכל שנה ושנה ב"פרשת זכור" וביתר הימים, של קיום מחיית עמלק, להרוג ולא להחיות שום נשמה וגוף מצאצאי עמלק הרשע.
הגר"א: גרמניה הם "ספק עמלק"
ירושלים כולה לבשה חג, התרגשות ותכונה רבתי. מלך גרמניה בכבודו ובעצמו, אחד משליטי העולם וקיסר בעל- שם, תקיף ומשפיע, הקיסר וילהלם, אמור להגיע לירושלים. העיר כולה כוסתה בדגלים, חומת ירושלים נפרצה (בשער הנקרא כיום בשם "שער יפו") וכל קהילות העיר וכנסיות טומאתה הציבו שערי- כבוד לכבוד המלך ירום הודו. "הקיסר מגיע!", ותהום כל העיר. בני ירושלים החרדים לדבר ה' הכינו שער מלכותי מפואר מאין כמותו לכבוד הקיסר, שער שזכה לתשואות התפעלות מכל בני העמים והדתות שהשתתפו בקבלת הפנים המלכותית. כולם המתינו בחרדת רוממות, כדי לקיים את מאמר חכמינו ז"ל "מצווה לרוץ לפני מלכי אומות העולם" ובכדי לברך על ראיית פני המלך ופמלייתו את ברכת "ברוך שחלק מכבודו לבשר ודם". -מלך מלכי המלכים הקב"ה, בכבודו ובעצמו, חלק מכבודו לכבוד הקיסר וילהלם יר"ה, ואנו לא נשתתף בחגיגה?!
כולם עלצו ושמחו לכבוד ה"מצווה לרוץ לפני מלכי אומות העולם", חוץ מרבה של ירושלים, מרן הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל. "קבלה היא בידי, מתלמידיו של אדוננו ומאורנו הגר"א ז"ל, בשם הגר"א ז"ל עצמו, שאומר שבני גרמניה של ימינו הם "ספק עמלק", ומשכך אינני רוצה לברך עליו ברכה בשם ומלכות", אמר הגרי"ח זוננפלד זצ"ל.
דברי אדוננו הגר"א ז"ל מבוססים המה גם על דברי הגמרא במסכת מגילה (ו, א): "אמר רבי יצחק: מאי דכתיב "אל תתן ה' מאווי רשע זממו אל תפק". אמר יעקב לפני הקב"ה: "רבונו של עולם! אל תתן לעשיו הרשע תאוות ליבו, "זממו אל תפק"- זו גרממיא של אדום, שאלמלי יוצאין, מחריבין כל העולם כולו". על דברי הגמרא מציין הגאון רבי יעקב עמדין זצ"ל: "כמדומה רצונו לומר גרמניא היא אשכנז שלנו".
עמלק היה נכדו של עשיו הרשע, בנו של אליפז, ולכן מעיר הגרב"צ פלמן שליט"א (בספרו "שלמי תודה" סימן ח') שמצד אחד מובא בגמרא ש"גרממיא" היא אדום, היינו מקום מגורי עשיו, ומנגד נאמר בגמרא במסכת יומא (י, א) ש"בני יפת גומר ומגוג מדי" גומר- זה גרממיא, וכתב הגר"א ז"ל שם בהגהותיו: "צריך לגרוס: גרמניה". ואם כן נמצא איפה שגרמניה הינה ארצם של בני יפת ולא של נכדי עשיו, שהיה צאצאו של שם בן נח. והדברים אכן אינם מובנים, בפרט שקשה לומר שהיו שתי "גרמניות", זאת לאור דברי הגר"א עצמו בביאורו לסדר טהרות (רפ"ב דנגעים), הכותב שגרמניה שהוא מבני גומר, היא היא אשכנז שלנו. סוף דבר הדברים צריכים עדיין בירור.
זכה לסיים את הש"ס וגם להרוג עמלקי
כשהיה רבנו הגדול בעל ה"חתם סופר" בחור עול ימים, סיים הוא את הש"ס כולו. מורו ורבו הגאון רבי נתן אדלר זצ"ל הציע לו לצום שלושה ימים בהפסקות- לילה לכבוד סיום הש"ס. ורבי משה סופר הצעיר צם. בשעות האחרונות של היום השלישי לתעניתו הסתובב ביער הסמוך ועסק בתורה בהשקט ובנחת. לפתע הגיח מאי- שם גוי, בריון מגודל, שניסה להכותו נפש. ה"חתם סופר", שנחשב לאדם בעל כח פיזי, לצד כוחו הרוחני הגדול, סטר על לחיו של הבריון והגוי צנח ארצה, מת לחלוטין. ה"חתם סופר" חש בעוגמת נפש ושב לישיבה. מיד כשפתח את דלת חדרו של רבו, רבי נתן אדלר, פנה אליו הרבי ואמר: "בזכות סיום הש"ס שלך זכית כעת לקיים מצוות מחיית עמלק. הגוי שהרגת זה עתה היה מזרע עמלק"... בספרי הקט "ויאמר שמואל" כתבתי בס"ד לחדש, על פי דברי ה"מדרש הגדול" והבנת דברי הרמב"ם בעניין, שאין מצווה להרוג עמלקיים כאשר על ידי כך לא תיכחד "אומת עמלק" כולה, אך בוודאי שאין כל בעיה או חסרון להרוג כל עמלקי שיהיה (ויש בכך משום "איבוד זרע עמלק"). אך וודאי שרבים וטובים סוברים שלא כך, ולדעתם הריגת כל אחד ואחד מבני וצאצאי עמלק היא מצוות עשה מהתורה של "מחיית עמלק". כך שהסיפור עם ה"חתם סופר" מובן לפי זה היטב.
מה רע בעמלק?!
--מה מיוחד, מבחינה שלילית, בעמלק, שהצטווינו במיוחד להילחם בו בחירוף נפש?
המלבי"ם מסביר שבשעה שכל העמים רעדו מפחד הקב"ה, לאחר שהראה את ידו הגדולה במעשי יציאת מצרים, ניסיו ונפלאותיו, הקשיחו בני עמלק את ליבם ולא חששו מיראת האלוקים ופחד עונשיו. עמלק טען שכל הניסים שעשה הקב"ה היו מעשי להטוטים וכשפים, המשולבים בחכמתו האישית של משה רבנו ע"ה, ולכן אזר עמלק את חלציו ויצא להילחם בה' ובתורתו. עמלק לא לחם בעם ישראל לצרכי פוליטיקה, כח או שלטון טריטוריאלי, אלא בכדי להרים יד בהקב"ה ולכפור בו.
כנודע בספרי הנסתר והקבלה, חלק משורש הרע בעולם נקרא בשם "עמלק". הזוהר הקדוש מכנה את העניין בשם "קליפת עמלק" וגם "כלב", כאשר "קליפת עמלק" עניינה גאווה ויוהרה. שבעוד שכל אומות העולם חששו מהקב"ה, קם עמלק בגאוותו וניסה להילחם בנו, עד היום. "קליפת עמלק" נחשבת בספרי הח"ן גם לרגש העצלות והקרירות, הנופלת על האדם ומקררת אותו מעבודת ה'. ה"פרי צדיק" מסביר ש"קליפת עמלק" גורמת לאדם כבדות שכזאת, המביאה אותו לידי עצבות וביטול תורה. חודש אדר נוצר מהאות ק', כמובא ב"ספר יצירה"", ותפקידו ללחום ב"קליפת עמלק" שנוסדה מאות ק' טמאה, כפי המובא בספרים הקדושים.
העמלקים התגוררו בבני ברק
חז"ל מספרים לנו (סנהדרין צו, ב ובמקומות נוספים) שבני- בניו של המן בן המדתא האגגי למדו תורה בבני ברק, ובספר "מנורת המאור" וגם ב"עין יעקב" גרסו: "ומאי ניהו? רב שמואל בר שילת". רב שמואל בר שילת מוזכר בגמרא כגדול המחנכים והפדגוגים שבאותה תקופה. מחנך דגול, שכל ימיו, גם לאחר שפרש בזקנותו מעבודת ההוראה, חשב על תלמידיו. השאלה העולה ומתעוררת מדברים אלו היא, שהרי נאמר מפורש במכילתא שאין לקבל גרים מאומת העמלקיים, אם כן, כיצד התגיירו נכדיו של המן??
לדברי בעל ה"לכה דודי", רבי שלמה אלקבץ זצ"ל, אמנם אנו היהודים לא יכולים לגייר עמלקים, אך הם עצמם יכולים להתגייר. ה"עמק ברכה" מטעים שאם העמלקיים מתגיירים, גירותם חלה בדיעבד, וככל הנראה דייני בית הדין שגייר אותם, לא ידעו שהם מצאצאי המן ועמלק. ה"חזון איש" סובר שרק בשעת המלחמה עם העמלקיים אסור לקבלם, אך בשעות שאנו לא נלחמים איתם, ניתן לקבלם.
הצאר העמלקי- הרוסי
סיפר הגאון רבי יחיאל מיכל פיינשטיין זצ"ל (כמובא בספר 'שלמי תודה'): "קבוצת גדולי תורה נבחרים נכנסו ובאו לארמונו של מלך רוסיה, כדי לשטוח בפניו מספר נושאים בוערים, שעמדו על שולחנה של היהדות ברוסיה וגלילותיה. בטרקלין ההמתנה, לפני הכניסה למלך, הסתובב הנסיך הקטן והחל להתעלל ברבנים הקשישים. רבי יצחק מוולוז'ין, בנו של רבנו רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל, אמר לחבריו הרבנים שיש לו קבלה מאביו הגר"ח בשם הגר"א מוילנא, מהם הסימנים שישנם לצאצאי עמלק, ואכן, בילד זה, בנו של המלך, יש את כל סימני עמלק. נסיך זה, הילד שלעג, ביזה והתעלל בגדולי התורה, גדל והיה לצאר ניקולאי הראשון, שהתפרסם כצורר יהודים מושבע וממשיך דרכו של סבי- סביו, המן הרשע".
רבנו ה"חפץ חיים" זצ"ל לא נשען לעולם על משענת הכסא, בהסבירו שכתוב בחז"ל שכסאו של הקב"ה כביכול אינו שלם, עד שימחה כל זכר עמלק. ולכן לא רצה הוא לשבת על כסא עם משענת. שהרי אם הקב"ה לא יושב, כביכול, על כסא מושלם, גם הוא אינו רוצה לשבת על כסא שכזה. במנהג זה נהג גם המשגיח דמיר ופוניבז' רבי יחזקאל לוינשטיין זצוק"ל, וכך נוהגים עד היום צדיקים וגדולים. אחד מרבותי שליט"א נוהג עד היום שלא להישען על משענת הכסא. וכן, זהו דבר לא קל, בפרט שלכל הכסאות הנמצאים בישיבות ישנם משענת.
המפלצות
אם היינו רואים את אדולף היטלר יש"ו בתור תינוק קטנטן, היינו רואים בוודאי ילד חמוד, שחור עיניים ויפה- תואר. לא היינו נוגעים בו, בילדון הקטן והמתוק, לרעה. כי מדוע לעשות דבר רע לילד נחמד וטהור עינים שכזה?...
כך הם העמלקיים. לעיתים נראים הם כבני תרבות, מחויטים בחליפות מהודרות, עונבים עניבה מהודרת ומחייכים בחיוך רחב ומנומס. כלפי חוץ נראה בחורים גבוהים, בלונדיניים בעלי עיניים תכולות, המדברים בשפה הקרובה דייה לשפת האידיש הטהורה והכה- יהודית שלנו. אך מה הם באמת? כיצד נתגלו הם לבסוף? – גרועים מחיות טרף. כי בעוד חיות הטרף רושפות השיניים משסעים את קרבנם לצורך מאכל והשקטת הרעב, הרי שצאצאיו של עמלק התעללו בנו, רצחו אותנו והרגו את עוללינו רק מפני שאנחנו יהודים.
כלפי חוץ נראה העמלק כאדם בעל פנים נעימות, שתי ידיים ושתי רגליים, שתי אוזניים ושתי עיניים, בדיוק כמונו. אך לאמיתו של דבר, כך לימוד אותנו הקב"ה בתורתו הקדושה, מדובר במפלצות השטן, הגרועים שבבני התמותה. כאלו שאחת דינם היא: מוות.
ושהקב"ה יזכה אותי ואתכם, אחי בני ישראל, להרוג במו ידינו עמלקים, בשעה שיבוא משיח גואל צדק, ובא ה' לשפוט את הר עשו.