'ונהפוכו' הפרטי שלי: הפורים הראשון שלי כבעלת תשובה

פרטים

קטגוריה: פורים

פורסם ברביעי, 23 ספטמבר 2020 21:05

נכתב על ידי Super User

כניסות: 623

 'ונהפוכו' הפרטי שלי: הפורים הראשון שלי כבעלת תשובה 

אפרת כהן, הידברות

זה היה הפורים הראשון שלי כבעלת תשובה. הייתי אז בחורה צעירה בתחילת דרכה, עבדתי אז כמזכירה בחברת הייטק מצליחה, ובדיוק התחלתי את צעדיי הראשונים בעולמות של קדושה. כך התוודעתי כמעט לראשונה, דרך שיעור תורה שהשתתפתי בו, לרעיון המעמיק שעומד בבסיסו של פורים, והשתוקקתי לחגוג אותו בפעם הראשונה באמת. וכך, למרות שהשתהיתי עם זה קצת כי חששתי לסירוב מצידה, בסופו של דבר ימים ספורים לפני פורים, צעדתי ברגליים כושלות לחדרה של הבוסית שלי, שהיתה גם סמנ"כלית החברה, בתקווה לזכות ליום חופש בפורים.

כיוון שהכרתי היטב את אישיותה של המנהלת הכבודה, שהיתה קפדנית מאוד במתן חופשות לעובדים, ובאופן אישי היתה גם בעלת השקפה אנטי דתית מובהקת, ידעתי בבירור שהחששות שלי אינם מופרכים. ככל שקרבתי אל החדר שלה, נמלאתי בהיסוס, עד שבשלב כלשהו פשוט נעמדתי באמצע המסדרון, נשמתי עמוק וביקשתי מה' שילווה אותי. מהר מאוד הצעדים שלי נמלאו בביטחון, כי ממש הרגשתי אותו שם איתי.

בשלב כלשהו נעצרתי מול דלת החדר שלה, עליו התנוסס שלט מכובד ומוזהב שנשא את שמה, ונקשתי בדלת קלות. כששמעתי את הקול שלה עולה מתוך החדר, לחצתי על הידית ונכנסתי בהיסוס. היא העיפה לעברי מבט חטוף וביקשה שאתיישב, ואני חיכיתי שתתפנה ובינתיים עמוק בפנים התפללתי על ה'ונהפוכו' שלי, שכנגד כל הסיכויים – תיענה לי. לאחר מספר דקות, הרגשתי את עיניה נחות עליי במבט שואל וקצת חסר סבלנות, וידעתי שהגיע הרגע לשטוח את בקשתי בפניה. אבל אז, במקום דיבור מסודר, כל מה שהצלחתי להוציא מהפה היה בליל של גמגומים: "שלום גבריאלה... אההם... האמת שבאתי כי רציתי לבקש... את יודעת, בשבוע הבא יחול פורים... ורציתי לשאול אם תוכלי אולי אהה לאשר לי יום חופשי...זאת אומרת... אם אפשר...פשוט...". בתגובה כמעט אינסטנקטיבית שלה לשמע הבקשה שלי, זיהיתי מיד איך החיוך שלה נמחק ואיך הבעת הפנים שלה משתנה ומתרצנת, ולצערי הרב ידעתי בדיוק מה הולכת להיות התשובה שלה. תחושה של חוסר אונים החלה להתפשט בתוכי.

"תראי", היא פתחה בפנים חתומות, "אני באמת מצטערת, אבל כמו שאת יודעת, גם המזכירה השנייה לקחה בדיוק יום חופש בפורים, כך שאין מי שיוכל למלא את מקומך ולכן אין לי אפשרות לתת לך יום חופשי. צר לי". אני לא יודעת איך הייתי נראית באותו הרגע, אבל זוכרת בבירור את מפח הנפש שהרגשתי. זה היה הפורים הראשון בחיים שלי שידעתי את המשמעות האמתית שלו והשתוקקתי בכל נימי נפשי לקיים אותו, בכל מחיר כמעט. אני חושבת שהייתי נכונה אפילו להתפטר ובלבד שלא לפספס את היום הקדוש הזה. דמעות טיפסו לי במעלה הגרון, כשחשבתי לעצמי על עשרות העובדים האחרים שעובדים איתי, שלבי לבי עליהם, שלהם דווקא כן אושרה החופשה הזאת, אבל כמעשה שטן, למען מטרה אחרת לחלוטין. ידעתי גם בדיוק איך ייראה היום שאחרי: יהיו שם לא מעט שיחות מסדרון ותיאורים נלהבים על ה'מסיבה' שהם היו בה השנה בפורים, ואיזה להיט היא היתה. ואל תטעו, שכן ה'מסיבה' הזאת, בתרגום פשוט, היא בזבוז של עוד ערב ריקני וחסר תכלית במועדונים חשוכים, תוך שהם מפוצצים לעצמם את האוזניים בווליום רצחני משהו, מתנודדים בריקנות נוראה בתוך עשן סמיך, אחרי שהערו אל קרבם אלכוהול בכמויות מסחריות. אחר כך הם יקיאו כל הדרך הביתה ולא יזכרו שום דבר מהערב הזה, אבל יספרו לכל מי שרק יסכים לשמוע כמה הם 'נהנו'.

 אז שניה לפני שהתייאשתי וקמתי ללכת, אזרתי אומץ והתחלתי להסביר לה: "את מבינה... פשוט פורים זה לא סתם יום עבורי, או עוד איזו סיבה למסיבה. פורים ביהדות זה יום ממש גדול. זה יום שכתוב עליו 'כל הפושט יד נותנים לו', יום שממש מסוגל לניסים, וזה יהיה לי ממש חבל אם אני לא אוכל לנצל אותו כראוי, פעם בשנה... אני גם צריכה לעשות סעודת פורים ולתת משלוח מנות... אז אולי...אולי תוכלי בכל אופן לבוא לקראתי...?", ברגע הזה כבר רציתי שהאדמה תבלע אותי, כי הייתי בטוחה שזה אבוד מראש, אבל השתיקה המתמשכת שלה גרמה לי להבין שהיא באמת שוקלת את הדברים. לאחר כמה שניות של שתיקה שנדמו בעיני כנצח היא אמרה: "אני מוכנה לשחרר אותך לשעתיים באותו היום. אבל שעתיים בלבד, כי זה זמן שלא יהיה אף אחד במשרד שיקבל טלפונים במקומך. תצאי, תעשי את מה שאת צריכה לעשות ותחזרי".

בשנייה הראשונה לא ידעתי אם לצחוק או לבכות, אבל מהר מאוד התעשתי, חייכתי אליה חיוך גדול והודיתי לה מעומק ליבי. לפני שיצאתי טרחתי להוסיף: "...וסתם, אולי, אם תרצי, הייתי מציעה גם לך לנצל קצת את היום הזה. את יודעת, לא צריך סידור או משהו. הוא פשוט יושב שם ואוהב אותנו ומחכה שנדבר איתו, אז פשוט תבקשי ממנו... אני בטוחה שיש גם לך דברים לבקש..." והיא בתגובה חייכה אליי חיוך חם (ומפתיע משהו) אבל בעיניים עצובות מדי שלא יכולתי לפספס, חתמה את השיחה: "בטח שיש. תמיד יש מה לבקש. אני אעשה את זה. תודה לך".

אם אתם שואלים את עצמכם איך עבר עליי בסופו של דבר פורים ההוא, אז רק שתדעו שהוא אמנם היה פורים במתכונת מקוצרת, של שעתיים בלבד, אבל היו אלה שעתיים שקטנות כל המילים מלתאר. אמנם נפש חיה לא נראתה בחוץ וגשם כבד ירד ברחובות כשיצאתי מהעבודה, אבל אני רצתי באושר גדול ברחוב, נחפזת להגיע הביתה. לא היה לי אפילו שום דבר מוכן מראש, כך שבבית, לקחתי ופל וכוס מים והגשתי לאמא שלי בחיוך, חיבקתי אותה חיבוק גדול ואיחלתי לה 'פורים שמח' - וכך היה נראה המשלוח מנות הראשון שלי. סעודת פורים החפוזה והראשונה שלי כללה אולי פרוסה עם ממרח שוקולד או משהו כזה, אבל ה'דובדבן' האמיתי בכל ה'קצפת' הזו היה הרגע שבא אחר כך, לו ייחלתי בכל מאודי בימים שקדמו לפורים ההוא: נכנסתי לחדר שלי, סגרתי את הדלת, הבטתי בעד החלון היישר אל השמיים, והרגשתי כאילו אין שום דבר כרגע שמפריד ביני לבינם, כאילו אין שום דבר בעולם כרגע חוץ ממני ומה' ששומע אותי, שמחכה שאדבר איתו. ואז עצמתי את עיניי ולחשתי לפני בוראי בבליל של דמעות ומילים, את צקון לחשי, כמו שרק נשמה יכולה לדבר אל הבורא שלה. התחננתי לזכות להיות יום אחד בעלת תשובה אמתית, למרות כל הקשיים. הרגשתי אז כמו ילד קטן שפותח את הפה לראשונה, מנסה לומר מילים ראשונות, וכל מילה היתה מתוקה לי על הלשון יותר מכל מה שאי פעם אוכל לתאר... וכשנגמר לי הזמן, וזה קרה לצערי מהר מדי, רצתי בחזרה אל העבודה, קלה כמו נוצה ומאושרת שזכיתי לבסוף ל'ונהפוכו' הפרטי שכל כך ייחלתי אליו...כי ככה זה בפורים, כל הפושט יד – נותנים לו!

ומאז, ועד היום, ואולי עד בכלל, הפורים ההוא חרוט בי.

לבישת תחפושת בשבת כשפורים חל במוצש"ק

פרטים

קטגוריה: פורים

פורסם בשישי, 14 יולי 2023 12:06

נכתב על ידי Super User

כניסות: 236

שאלה

לכב' כת"ר שליט"א!

שלום וברכה!

רציתי לשאול בענייני תחפושת בפורים:

כשפורים חל במושצ"ק, האם מותר לילד להתחפש בשבת, או זה נחשב הכנה משבת לחול? ובכלל, האם תחפושת נחשבת כמוקצה בשבת?

יישכ"ג מראש!

בברכות התורה -

מרדכי ציון

תשובת הרה"ג ש. ב. גנוט שליט"א:

לבישת תחפושת בשבת כשפורים חל במוצש"ק

תחפושת שאין בה אביזרי מוקצה (כגון אקדחי פיקות וכדומה) אינה מוקצה. ולא מסתבר שיש בזה מוקצה מחמת חסרון כיס, אא"כ ממש מייחדנה ליום הפורים עצמו ונזהר מאד לבל ילבשנה קודם (והרי כאן מוכח שלא מקפיד על זה, ופחמע"ד).

כאשר מתחפשים בתחפושת כבר משעות מוקדמות בשבת, והילד נהנה מעצם התחפושת ביום השבת עצמה, אין בכך משום הכנה משבת לחול, וכפי המובא בפוסקים גבי שינה בשבת כדי שיהיה לו כח ללמוד במוצ"ש בליל שבועות, או ללבוש בגדים בשבת כדי שיהיו לו בגדים לתשעת הימים, בתנאי שנהנה מהן בשבת עצמה. ובלבד שלא יאמר שעושה כן לצורך מוצ"ש.

אך כאשר לובש את התחפושת ממש סמוך למוצ"ש, לכאורה נראה הוא כמכין למוצ"ש ולא לשבת עצמה ויהיה אסור.

שמואל ברוך גנוט

"בלילה ההוא נדדה שנת המלך"

פרטים

קטגוריה: פורים

פורסם ברביעי, 23 ספטמבר 2020 21:39

נכתב על ידי Super User

כניסות: 672

"בלילה ההוא נדדה שנת המלך"/ שיר מאת: אהובה קליין©

העיר שושן בצל חשכה
צבא השמים רומז מהפכה
רוח רעה נושבת בארמון
נושאת בחופזה עימה כידון.

אחשורוש מתהפך במיטתו
בנועם ינסה להסיר דאגתו
מחשבותיו סובבות כמערבולות
ירא מתוכניות זדוניות.

חיש יצווה את המשרתים
להביא לפניו דברי הימים
האמת זועקת מהכתובים
מי הצדיק ומי מהרשעים.

הסיק המלך מסקנה
לגמול למרדכי טובה
בלבוש מלכות לרוממו
בחוצות שושן להאדירו.
הערה: השיר בהשראת סיפור המגילה.

"ליהודים היתה אורה"- זו תורה

פרטים

קטגוריה: פורים

פורסם ברביעי, 14 אוקטובר 2020 13:47

נכתב על ידי Super User

כניסות: 547

"ליהודים היתה אורה"- זו תורה 

הלכות והליכות לימי הפורים, כתובים וערוכים ע"י הרב שמואל ברוך גנוט 

זכר למחצית השקל
א. נהגו לתת מטבע "זכר למחצית השקל" שהיו נותנים בזמן שהמקדש היה קיים. המנהג לתת שלושה חצאים ולהגר"א מספיק מחצית אחת.
ב. מקפידים לתת מטבע ששמה הוא מחצית (כמטבע של 1/2 שקל), ויש הנוהגים (וכך התקבל בקהילות הספרדים) לתת שווי של מחצית השקל של בית המקדש, שהם 9.6 גרם כסף צרוף. ויש אומרים שחצי שקל ישראלי אינו מספיק חשוב וצריך מטבע של חצי דולר וכדו'. ויש הסוברים שחצי שקל ישראלי מספיק בהחלט. ויש מקומות רבים שהגבאי מכין שלוש מטבעות (שיש בהם כסף צרוף כשיעור 9.6 גרם) ומקנה אותם לכל אחד תמורת שלושה חצאי ש"ח. ועיין ביה"ל שמפקפק בזה. 
ג. נשים אינן צריכות לתת מחצית השקל (כיוון שלא היו חייבות להשתתף במחצית השקל במקדש, מהם רכשו קרבנות ציבור), אך רבים נותנים גם לנשים.
ד. נחלקו הפוסקים (והיא מחלוקת קדומה בילקוט ובפסיקתא) האם חיוב מחצית השקל הוא מגיל 13 או מגיל 20. והמשנה ברורה כתב שהמנהג לתת גם עבור ילדים קטנים, פחות מגיל בר מצווה. ואלו שהחלו לתת בשנה אחת גם עבור ילדים קטנים, צריכים להמשיך במנהג זה גם בשנים הבאות. (ואם נתן עבור אשתו שנה אחת, אינו חייב לתת בעבור אשתו גם בשנים הבאות, שו"ת תפארת אדם).
ה. כשנותנים את המעות, יאמר "זכר למחצית השקל" ולא "למחצית השקל".
ו. כסף זה יש ליתנו לעניים, כשאר כספי הצדקה. והערוך השולחן כתב שניתן ליתנו לבדק בית הכנסת, הדומה לכספי מחצית השקל במקדש, שהשתמשו בו לבדק בית המקדש.. יש הסוברים ליתנם ללומדי תורה, שתלמוד תורה היא במקום הקרבנות בימינו

קריאת המגילה
ז. כל האנשים והנשים חייבים בקריאת המגילה, והפוסקים כתבו שנהגו להביא לביהכנ"ס גם ילדים קטנים, שיכולים לשמוע מגילה, אך אינם מסוגלים לשמוע את כולה. ובלבד שלא יבלבלו את המבוגרים בהפרעותיהם (ובשעת ה"המן" מותר להפריע…).
ח. האשכנזים מברכים על המגילה "שהחיינו" גם בקריאת הלילה וגם בקריאת היום, ואילו הספרדים, הנוהגים כהשו"ע (וכך גם דעת הגר"א ז"ל), מברכים רק בקריאת הלילה. והמברכים "שהחיינו" ביום ראוי שיכוונו גם על מצוות משלוח מנות, מתנות לאביונים, סעודת ושמחת פורים.
ט. לפני קריאת המגילה צריך לכווין לצאת ידי חובת המצווה. הקורא יכווין להוציא את השומעים בקריאתו ובברכותיו והשומעים יכוונו לצאת בשמיעת הברכות והקריאה.
י. צריך לשמוע כל תיבה ומילה במגילה ויש לדקדק היטב בדבר, לא להפסיד שום מילה. וכשהפסיד תיבה שחסרונה משנה את העניין, צריך לחזור ולקרוא שוב בברכה, אך כשחיסר תיבה שחסרונה לא משנה את העניין, צריך לשוב ולקרוא בלי ברכה (ביאור הלכה).
יא. לכן טוב שלכל אחד תיהיה מגילה כשירה, או לפחות מודפסת, כדי שאם הפסיד מילה אחת, שמיד יחזור עליה וישלים הקריאה, עד שישתלב עם הקורא.
יב. הקורא למפרע לא יצא, לכן אם דילג פסוק, צריך לשוב ולקרוא הכל מאותו פסוק ואילך.
יג. בעל הקורא פושט את המגילה כאגרת והשומעים אינם צריכים לפשוט את מגילותיהם. ובשער הציון כתב בשם הפרמ"ג שנהגו שגם השומעים פושטים.
יד. מנהג הכאת המן-כתב הרמ"א: "נשתרבב המנהג שמכים המן כשקורין המגילה בבית הכנסת, ואין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו, כי לא לחינם הוקבעו!". ומ"מ מובא במשנה ברורה שהפרי מגדים סבר ש"יצא שכרם בהפסדם, מפני שמבלבלים הרבה", וכתב ג"כ שלכתחילה אסור להפסיק בקריאה יותר מכדי נשימה. והפוסקים הזהירו מאוד שלא להגזים במנהג זה ושלא לגרום לקלות ראש ושחוק בביהכנ"ס. ורבי חיים פאלאג'י כתב ש"על המכים נאמר: מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי". 


קריאת מגילה לנשים

טו. נשים היוצאות מאיש ידי חובת הקריאה, תברכנה הן ברכת "לשמוע מקרא מגילה". ועדיף שכל אשה תברך לעצמה. (משנ"ב, ושו"ת מנחת יצחק). וי"א שהקורא להם הוא זה שיברך "לשמוע מגילה". 
טז. ישנן המברכות "לשמוע מגילה", כפי הנוסח המובא בפוסקים רבים. וישנן המברכות כהאנשים, "על מקרא מגילה", כדעת הגר"א וסיעתו. (הסיבה שנשים מברכות "לשמוע", מפני שישנן שיטות רבות הסוברות שנשים חייבות רק בשמיעת המגילה ולא בקריאתה). 
יז. ראוי שהנשים תעמודנה בשעת הברכות, כדין ברכת המצוות. (והגרצ"פ פראנק סבר שלא צריך לעמוד במצווה זו, כיוון שאפשר לקרוא את המגילה בישיבה, אך במשנ"ב תר"צ א' כתב שצריך לעמוד). 
יח. לכתחילה צריכה האשה לשמוע מגילה מאיש. אך אם אין זה באפשרותם, יכולה לקרוא בעצמה במגילה כשרה ואף בלי טעמים. ואשה יכולה להוציא גם את חברותיה בקריאתה (ויש המחמירין בדבר). 

דין הנוסעים מאלעד לירושלים 
יט. תושב אלעד (או שאר הערים) שנסע לירושלים לפני י"ד אדר ("פורים דפרזים") ומתכווין להישאר בירושלים ביום ט"ו ("פורים דמוקפין"), דינו כדין בן ירושלים, שקורא בט"ו ואינו קורא בי"ד. 
כ. אם התכווין לשוב לאלעד לפני אור יום ט"ו באדר, נחלקו הפוסקים האם דינו כבן ירושלים או לא, ונכון לחוש לשתי הדעות. לקרוא בברכה ביום י"ד ולקרוא בלי ברכה (או שישמע ברכה מאחר) ביום ט"ו. 
כא. תושב אלעד שנוסע בליל ט"ו לירושלים, וכוונתו להישאר שם יום-יומיים, פטור מלקרוא מגילה בירושלים. (וזוהי דעת הגרמ"מ קארפ. אמנם נחלקו בזה הפוסקים וע"כ יקרא בלא ברכה). 
כב. תושב אלעד שנסע לירושלים לפני י"ד באדר, והתכווין להישאר בירושלים בחלק מיום ט"ו, ובסוף שב לאלעד ביום י"ד, יקרא בי"ד. ובקריאת ט"ו נחלקו הדעות, והטוב שיקרא בו בלי ברכה. 
כג. תושב אלעד שנסע לירושלים ומתכווין לשוב לאלעד קודם אור יום י"ד, צריך לקרוא בי"ד. ולכן אם נשאר בירושלים בליל י"ד, יקרא את המגילה בברכה בירושלים. כג*. ישנם הקוראים באלעד מגילה גם ביום ט"ו, והוראת מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א היא שהקורא באלעד ביום ט"ו- אינו מן המתמיהין. 
דין הנוסעים מירושלים לאלעד

כד. תושב ירושלים שהגיע לאלעד, ובכוונתו לשוב לירושלים קודם אור יום י"ד, (כמו למשל, בחורי ישיבות ירושלמיות שאוספים כסף לת"תים בליל פורים), ושב לעירו (או שאפילו התעכב באלעד שלא מדעתו), פטור לקרוא בי"ד וקורא בט"ו כמו כל הירושלמים. 
כה. אם הגיע לאלעד כדי לשוב לירושלים, קודם ליל י"ד, ובסוף, בליל י"ד, החליט להישאר באלעד כל יום י"ד (השמחה כאן מצאה חן בעיניו…), נחלקו הפוסקים מה דינו, ונכון שיקרא בשתי הימים. 
כו. אם הגיע מירושלים והתכווין להישאר באלעד גם לאחר אור יום י"ד, ואכן נשאר באלעד, קורא ביום י"ד ככל בני אלעד. אך אם התחרט ועזב את העיר , לא צריך לקרוא בי"ד ויקרא רק בט"ו. ולהחזון איש, הכל תלוי במחשבתו שבתחילת ליל י"ד. (הכרעת הגרמ"מ קארפ. אמנם מהפוסקים נראה שיקרא גם בי"ד בלא ברכה). 
כז. הגיע מירושלים לאלעד וקרא ביום י"ד ובליל ט"ו שב לירושלים, צריך לקרוא שוב בט"ו כדין כל בן ירושלים, (וי"א שפטור, ולכן ראוי שיקרא שוב בט"ו, אך ישמע ברכה מאחר). (הלכות בן כרך ובן עיר לוקטו מספר "הלכות חג בחג" להגרמ"מ קארפ שליט"א, ראו שם במקורות). 
משלוח מנות 

כח. עלינו לתת לפחות 2 מיני מזון לאדם אחד, וכל המרבה לשלוח לרעיו הרי זה משובח. 
כט. הרמ"א כתב שגם נשים צריכות לשלוח משלוחי מנות (לחברותיה), והמג"א כתב שלא נוהגים כן. וכתב שאשה שיש לה בעל, בעלה שולח בשבילה, והמשנה ברורה כתב שיש להחמיר שהאשה תשלח גם היא לחברותיה. והגרש"ז אוירבך כתב שניתן שהבעל יאמר לאשתו שהוא שולח מנות בשבילה, וגם המקבלים יודעים שהמשלוח הוא מהאשה (והוא כשהמשלוח נועד לנשים או לבני משפחה קרובים, שאין חשש של חיבה בין האשה השולחת למקבלים). ולדעת ערוך השולחן, בני זוג יוצאים ידי חובה במשלוח מנות אחד, כיוון שאשתו כגופו. 
ל. נחלקו הפוסקים האם בנים ובנות מעל גיל מצווה, שחיים על חשבון כספי הוריהם. ואינם מפרנסים את עצמם, חייבים במשלוח מנות ומתנות לאביונים. והמנהג שהאב מקנה לילדיו הגדולים כסף ומשלוחי מנות והם מקיימים את המצווה. 
לא. גם ילדים קטנים, שהגיעו לגיל חינוך, שולחים מנות לחבריהם ונותנים "מתנות לאביונים" לעניים. (וי"א שהחינוך מתבצע בכך שהקטנים נושאים את משלוחי המנות ומוסרים אותם). והגר"ח קניבסקי אמר לי שאין אנו נוהגים שילדים נותנים 'מתנות לאביונים'. 
לב. טוב לשלוח את משלוחי המנות על ידי שליח (כמו שכתוב במגילה "ומשלוח מנות" ומשמע על ידי שליח). השליח יכול להיות גם ילד קטן, רק שצריך לוודאות שהילד מילא את שליחותו כראוי (שהרי בילדים לא נאמר הכלל ש"חזקה שליח עושה שליחותו"). 
לג. שאלות רבות קשורות לדיני "משלוח מנות" ורוב השאלות קשורות בקשר ישיר לשני טעמי המצווה השונים. הטעמים הם כדלקמן: לדעת "תרומת הדשן" תיקנו לשלוח מנות, כדי שלכל היהודים יהיה מזון מספיק לסעודת הפורים, ברווח ובשמחה. התקנה היתה לשלוח מנות לכולם, גם לעשירים, כדי שלא לבייש את מי שאין לו. לטעם רבי שלמה אלקבץ (בעל השיר "לכה דודי" וספר "מנות הלוי") נועדו משלוחי המנות להרבות אהבה ורעות בין היהודים, היפך מה שאמר המן הרשע שאמר שאנו "עם מפוזר ומפורד". 

מתנות לאביונים

לד. כתב הרמב"ם שהמצווה הגדולה ביותר בפורים היא להרבות במתנות לאביונים ולשמח אותם. יוצאים ידי חובת המצווה בנתינת מעות לשני עניים, וכל המרבה הרי זה משובח. לט. ההלכה הפסוקה היא שאפשר ליתן "מתנות לאביונים" לכל אדם שהוא בגדר עני, הצריך ממון לפרנסתו, כמובא בתשובות הרשב"א (סי' תתע"ב), והיינו שאין מסודר בפרנסתו כדי מחייתו לו ולביתו, עי' בשו"ע יו"ד רנ"ג ב' ובביאור הגר"א שם, ובקונטרס תרו"מ כ' לשון זו בשם מרן החזו"א. והערוה"ש כ' שאע"פ שנאמר במגילה "מתנות לאביונים" ומשמע שהמצוה היא רק בנתינת צדקה לאביונים. מ"מ דעת המקור חיים (סו"ס תרצ"ד) כ' שישנו הידור לתת מתנות לעניים מרודים ומופלגים בעניותם, וכ"כ עוד מהפוסקים. וע"ע הליכות שלמה (ח"ב מועדים פי"ט), במועדים וזמנים (ח"ו סי' ק"ו) ובשלמי תודה (פורים עמוד רס"ד). 
ב) כ' הפוסקים (פרמ"ג ומשנ"ב סי' תרצ"ד סק"ב) שלכתחילה צריך ליתן מתנות מאכל או כסף, כדי שהעני יוכל להנות מהם ביום הפורים, ומ"מ כתבו דבדיעבד אפשר ליתן להם בגדים ומוצרים שונים. ולענין מחיקת חובות העניים יעויין בס' אור שמח (מגילה פ"ב הט"ז) ובס' שלמי תודה (שם עמוד רנ"ו). ובקופות הצדקה בעירנו יצ"ו ישבו רבני הקופה בענין מספר מקרי מצוקה, בהם ישנו חשש שהנתמכים ישתמשו בכסף המזומן שיקבלו ללא תבונה יתירה, או שהכסף ילקח מיידית לנושים ובעלי חובות, וע"כ הוחלט שבמקרים נדירים אלו יתנו להאי עניים מוצרי ביגוד, מוצרים ביתיים וכדו', או שימחקו את חובותיהם בחנויות מזון, שעי"ז יוכלו לקבל מזון בחנויות אלו, ובכל מקרה יש לדון לגופו ע"פ הלכה. 
ג) לדעת הלבושי שרד מותר ליתן "מתנות לאביונים" גם קודם יום הפורים, אך ישנו חשש שהעניים ישתמשו בכסף קודם יום הפורים והמצוה לא תקויים, ולדעת הגר"א ז"ל וסיעתו אין ליתן מצד הדין "מתנות לאביונים" קודם יום הפורים, מפני שעיקר הנתינה היא ביום הפורים עצמו, ועי' ביאה"ל (תרצ"ד ד"ה שני עניים). וישנם קופות צדקה נודעות שמוסרים את הכסף לעניים עוד טרם הפורים ומודיעים להם שהממון אך ורק מופקד בידם עד יום הפורים. אמנם בשם הגר"נ קרליץ הובא שהסתפק האם מהני לשלוח ע"י פקדון קודם הפורים. ובאמת מצאנו שהדבר מפורש בברכ"י דבעי' נתינה ביום הפורים עצמו, וכ"כ בערוה"ש. ובשו"ת אז נדברו חידש בזה דכיון דעיקר המצוה היא להרבות שמחה, אזי חסר בהשמחה כשהממון מופקד אצלם עוד קודם הפורים. והגרש"ז גרוסמן שליט"א מנהיג בעירנו דאין לסמוך ע"ז כיון שקשה לסמוך על עניים, הזקוקים נואשות לכסף, שישמרוהו עד יום הפורים. ע"כ, כדי לצאת ידי כל הדעות, הוחלט ע"י בד"צ אלעד שגבאי הקופה הינם שלוחי התורמים לחלק את כספם ביום הפורים עצמו, מבלי שאיש זוכה בכסף קודם לכן, והכסף נשאר בבעלות התורמים עד לרגע שהעניים מקבלים את הכסף ביום הפורים ע"י שלוחי התורמים, ה"ה גבאי הקופה. ועי' ערוה"ש (תרצ"ה ס"ב) שכתב: "ויכול להעמיד שליח קודם פורים, שיתן בשבילו בפורים מתנות לאביונים". 
ד) ישנם דעות רבות בהלכה בשיעור ה"מתנות לאביונים". יש הסוברים שאפשר לתרום סכום פעוט של ב' פרוטות, וכ"נ מד' הראשונים. ישנם הסוברים שצריך לתרום ממון כשיעור סעודה של ג' ביצים או כגרוגרת, ופוסקים אחרים מצריכים לתרום סכום שניתן לקנות או ארוחה פשוטה, כלחמניה ובקבוק משקה קטן וכדו'. יש מפוסקי דורנו הסוברים שתרומת 10 ש"ח מספיקה וידועה דעת מרן הגריש"א, שצריך לתרום תרומה המשמחת את העני, והיא תרומה של 50 ש"ח לפחות. והנה הר"מ בפיהמ"ש ריש פאה כ' שמן הראוי לחלק מעות צדקה לכמה שיותר עניים, ולפי"ז מחד אולי עדיף לתרום סכום של כ-50 ש"ח לכל עני ועני, כדי שיזכה למתנה חשובה. אך מאידך יתכן וישנם שירצו לחלק את הסכום לכמה שיותר עניים אשר יקבלו כ"א סכום קטן יותר, כדי להרנין את ליבם של כמה שיותר עניים. ע"כ הטוב ביותר הוא שכל אחד ואחד יקבע בדעתו כיצד רוצה הוא לחלק את תרומתו, וגבאי הקופה יאמרו שהם מחלקים את הכסף לפי רצון התורם. ואמנם באופן שהתורם לא גילה דעתו - נוהגים בקופות הצדקה בעירנו שתרומה עד סכום של 50 ש"ח יחולק הכסף לב' אביונים, אך כשיתרום יותר כסף, יקבל כל עני 50 ש"ח מתרומתו, כדי לצאת גם י"ח הדעה המחמירה ביותר, וכנ"ל. 
ה) התורם ע"י שמחייב את כרטיס האשראי שלו בסכום הצדקה, והסכום אינו מגיע קודם פורים ליד קופת הצדקה (באשר הסכום מגיע לקופה רק בעיתים וזמנים מסוימים, ע"פ ההסכמים בין הקופה וחב' האשראי), א"כ כספו לא הגיע בפורים ליד הקופה וליד העניים. וכן הוא בש'יק דחוי. וע"כ נוהגים בקופה בעירנו ללוות קודם פורים סכומי כסף גדולים, הגבוהים מתחזית המגבית, כדי שכסף זה יחולק בפועל לאביוני העיר תמורת הכסף שיגיע מהתורמים. גבאי הצדקה מזכים בקנין גמור את כספי ההלואה שנטלו, עבור כל תורמי הקופה, כשלכל אחד זוכים בסכום כסף המקביל לסכום הכסף שתרם. גבאי הצדקה אומרים בפה מלא כי הם שלוחי כל התורמים לחלק בעבורם את מעותיהם לעניים, לפי רצונו הפרטי של כל תורם ותורם. 
הגבאים מוסיפים שכאשר רצון התורמים לא הוברר, או כשרצונם אינו יכול להתבצע מבחינה הלכתית [כגון באופן שרצון התורמים הוא שכספם יחולק רק לעניים מסוימים, שכבר קיבלו סכומי כסף גבוהים. או כשרצון התורמים יגרום לחלוקת "מתנות לאביונים" פחות משיעור הנתינה הרצוי, כגון שעני מסוים יקבל 100 ש"ח מ-200 תורמים, ונמצא שכ"א תרם בעבורו רק 1/2 ש"ח, שהוא פחות משיעור הנתינה הדרושה לרוב הדעות], יתחלק הכסף לפי החלטת גבאי הקופה ורבניה. 
ואמנם יש להוסיף בזה דהטוב ביותר יהיה שהגבאים יודיעו שסכומי התורמים הנתרמים על דעת התורמים, יחולקו לפי סדר ורשימה מוקדמת. והיינו שכספי התורמים הראשונים ייתרמו לעניים הראשונים ברשימה, ע"פ החלוקה שרוצים התורמים, וכשמכסת העניים הראשונים שברשימה תתמלא, יילך הכסף הנתרם לעניים הבאים ברשימה ועי"ז הדברים מבוררים טפי וברורים וא"צ להגיע בזה לדין ברירה. 
ו) כדי לאפשר לעניים לרכוש בכסף שקיבלו את צרכי סעודת הפורים [וגם כדי לאפשר לתורמים לקיים את המצוה בשעות הבוקר, כדי שיוכלו לאכול ולשתות לאחר קיום המצוה, עי' מועדים וזמנים ח"ב קפ"ו, שו"ת אז נדברו ח"ו ס"ה, שו"ת שרגא המאיר ח"ג קי"ג. ויל"ע האם כשמסר ליד שליחו יכול לאכול, אף שהשליח עדיין לא קיים את המצוה], מחולקים הכספים בשעות הבוקר. ובהמשך היום, סמוך לשקיעה"ח, מתקיימת חלוקת כספים נוספת, בה מחולקים הכספים שנאספו במשך היום, וגם בכדי לאפשר לנדיבי העם מחו"ל להשתתף ביום הפורים במצות היום (כאשר בארצות אחרות יום הפורים נכנס בשעות מאוחרות יותר מבארצנו הק'), וכאשר המשפחה הנצרכת אינה מצויה בביתה, מתקשרים אליהם גבאי הצדקה ומודיעים להם שזיכו בעבורם כסף לצרכי הסעודה ושביכולתם לבוא ולקחתו, או ללוות כסף על סמך הכסף שינתן להם כשיגיעו. והלוואי ונזכה שלא יהיו עוד עניים בעירנו יצ"ו ובכל מקומות ישראל. 

פורים שמח ועליז!

"מה אתה דואג? פורים היום!!"

פרטים

קטגוריה: פורים

פורסם ברביעי, 14 אוקטובר 2020 18:57

נכתב על ידי Super User

כניסות: 618

"מה אתה דואג? פורים היום!!"

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

מוצ"ש, ליל "פורים קטן" התשס"ג. מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א עלה לביתו, שם ערך את ההבדלה, שמיד לאחר מכן נטל הגר"ח את  ידיו ל"מלוה מלכה", כהוראת ה"משנה ברורה", להקפיד ולאכול מיד. באותם הימים דובר בכל העולם על "מלחמת המפרץ השניה", לאחר שסאדם חוסיין הודיע שייצא למלחמת חורמה בישראל. כל יושבי ארצנו, שזכרו את מלחמת התש"ן, חששו לבאות, ובני קהילת האברכים בנוה שאנן בחיפה, שם התגוררתי באותם הימים, ביקשוני לשאול את מרן שליט"א האם בשעת מלחמה ראוי לעזוב את חיפה, בגלל הקירבה לבתי הזיקוק, שנחשבו ליעד אסטרטגי של מעוף הטילים העיראקי. וגם שאלו האם בשעת אזעקה עליהם לרדת למקלט הביתי המשותף, שם ישהו עם שכנים מחללי שבת, או שעדיף להישאר בבית ב"חדר אטום".

ומרן שליט"א השיב בחדווה:  "פורים היום! מה אתה דואג?!  יהיה בסדר בעזרת   ה' "...  אמרתי: "ובכל זאת, האברכים שואלים!"... ומרן שליט"א חזר שוב: "פורים היום. לא יקרה כלום, בעזרת ה' ".

והמלחמה, שכולם היו בטוחים שתפרוץ, אכן לא פרצה לבסוף.

*********

מרן הגר"ח שליט"א סובר כנראה ש"פורים" הוא גם בפורים- קטן, עם כל השפעותיו הגדולות והיותו יום נס לישראל. רבי צדוק הכהן מלובלין זצ"ל מסביר שאמנם את מעשה התגלות הנס בפועל מציינים בפורים באדר ב', אך "שורש המצוות בלב" שייך גם באדר א', "כיוון ששניהם בשם "אדר" נקראו". לדבריו, גם בפורים קטן שבאדר א' הגיע זמן מחיית עמלק, שכתוב בזוהר הקדוש, שמחייתו היא גם בלבבו של כל יהודי, האמור למחות את יצרו הרע, וממילא פורים קטן הוא יום של "משתה ושמחה וטוב לב", משתה ושמחה בתוככי הלב פנימה, בו ניתן לתקן את ה"לב כסיל בשמאלו". הוא מדגיש שגם עניין נתינת משלוח המנות נועדו בכדי לחבר בין כל היהודים, להיותם כאיש אחד בלב אחד. ואף שלמעשה תיקנו להעניק משלוח מנות אחד לשני בפורים שבאדר ב', אך גם בפורים קטן צריכים לאחד לבבות ולחוש שכולנו נסיכי הכתר, בני הקב"ה, ובכך נזכה ל"ליהודים היתה אורה- זו תורה", תורה שניתנה בסיני, כשכולנו היינו כאיש אחד בלב אחד.

-- כולנו מכירים את המשפט ש"לא כל יום פורים". אך מדוע, בעצם, שלא נחגוג פורים פעמיים, גם באדר א' וגם באדר ב'??

חז"ל במסכת מגילה (ו,ב) משיבים על השאלה. במגילת אסתר נאמר לעשות את ימי הפורים "ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה". כך שאנו חוגגים פורים רק פעם אחת, כבכל שנה בה חוגגים רק פעם אחת. ונחלקו בגמרא האם פורים חל באדר ראשון או שני, האם "אין מעבירין על המצוות" ולכן עושים אותו באדר א', או ש"סומכים גאולה (גאולת פורים) לגאולה (גאולת פסח)" וחוגגים באדר ב'.

החתם סופר (שו"ת או"ח ר"ח) כותב לנו דבר מופלא, שירומם בעינינו בודאי את "פורים קטן". לדבריו, עיקרם של ימי פורים הם מהתורה (כי אם על יציאת מצרים, בהם יצאנו מעבדות לחירות אנו צריכים להודות להקב"ה ולכן אנו חוגגים את חג הפסח, הרי שבפורים, בו ניצלנו ממוות לחיים, בוודאי שעלינו לחוג את היום), וכדי לצאת את מצות הזכרון לנס מהתורה, מציינים את "פורים קטן" כימים האסורים בהספד ותענית, ובזאת יצאנו ידי חובת ציון הנס מהתורה. ולאחר שכבר יצאנו ב"פורים קטן" את עיקר זכר הנס, אנו חוגגים בפועל, מדברי קבלה, את מצוות הפורים בחודש אדר ב', כדי לסמוך באדר ב' את גאולת פורים לגאולת פסח.

-נחלקו הראשונים האם לאחר שקובעים את השנה לפי לוח קבוע ומסודר (ולא מעברים את חודש אדר א' בעיצומו של החודש), האם ניתן להספיד ולצום ב"פורים קטן". השולחן ערוך פוסק שי"ד וט"ו אדר א' אסורים בהספד ותענית, וישנם הסוברים שמותר לצום ולהתענות בימים אלו, ואילו הרמ"א כתב שהמנהג שלא צמים ומספידים בימים אלו.

הגמרא קובעת שאין הבדל בין "פורים גדול" ל"פורים קטן" כי אם לגבי קריאת המגילה ומתנות לאביונים, אך שני הפורים אסורים בהספד ובתענית. לפי חלק מהראשונים עלינו לשמוח ולערוך משתה ושמחה גם ב"פורים קטן", וכפי שנהג רבינו יחיאל מפריז. ולפי "ראשונים" אחרים, אין חיוב משתה ושמחה בי"ד וט"ו באדר א', כי הרי חז"ל אמרו שב"פורים קטן" לא עושים מספד ותענית, אך הם לא אמרו שעלינו לחגוג במשתה ושמחה.

הרמ"א פסק ש"יש אומרים שחייב להרבות במשתה ושמחה בי"ד שבאדר ראשון, ואין נוהגים כן, ומכל מקום ירבה קצת בסעודה, כדי לצאת ידי המחמירים, וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד ". כך, במילים אלו, מסיים הרמ"א את חיבורו על "שולחן ערוך" חלק "אורח חיים".

החיד"א כותב ב"ברכי יוסף" שהרמ"א השתמש בכוונה בלשון זה של "וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד". כי הרמ"א פתח את חיבורו במילים "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד ", והוא סיים את חיבורו ב"וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד ". וה"ברכי יוסף" כותב שאלו הם "שני התמידים" של הרמ"א... ה"שערי תשובה" מסביר שהרמ"א רמז לנו שהמילים "משתה טוב" הם בגימטריא "אדר ראשון". ונחלקו האחרונים האם נוהגים לחגוג מעט במשתה ושמחה רק בי"ד אדר א' או גם בט"ו באדר א' והאליה רבה הסביר שהרמ"א הדגיש ש"טוב לב משתה תמיד", כדעת הלבוש, הסובר שצריכים לחגוג מעט בשני הימים, גם בי"ד וגם בט"ו.

הר"ן כותב שלמרות שהיו ראשונים שערכו משתה בפורים קטן, אך אין צורך לשלוח משלוח מנות ביום זה, כי משלוח מנות דומה למתנות לאביונים. אך הכתב סופר כותב שלולי דברי הר"ן נראה היה שמשלוח מנות שייך לסעודת המשתה, ואם עושים משתה ביום זה, צריך גם להנות את האחרים. לאור זאת כתב ה"כתב סופר" שזהו סיום הרמ"א: "וטוב לב"- שאין ליבו רע מלהנות אחרים, "משתה תמיד"- ועושה גם משתה וגם שולח משלוח מנות, ככל חומרות הפוסקים.  והערוך השולחן כתב כך: "וכתב הרמ"א שמכל מקום ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים וטוב לב משתה תמיד. כלומר, שעיקר עבודת ד' הוא בשמחה, ולכן כשכוונתו לשם מצוה היא משתה ושמחה של מצוה".

----- ושנהיה בשמחה!!!