חגים ומועדים וימים מיוחדים

בגדר הידור הדלקה דשמן זית, והידור שמן הראוי למאכל ושמן כתית

בגדר הידור הדלקה דשמן זית, והידור שמן הראוי למאכל ושמן כתית
הרב אלחנן טל שליט"א

בטור או"ח סי' תרע"ג כתב וז"ל: כל השמנים והפתילות כשרים לה (לנר חנוכה) בין בחול בין בשבת אף הפסולים לנר של שבת מפני שאין אורן יפה ושאין השמן נמשך אחר הפתילה כשרים לה דלא חיישינן שמא תכבה ויחזיר וידליקנה שאף בחול אם כבתה קודם שעבר זמנה אין צריך לחזור ולהדליקה וכו' והנה הטור לא כתב שמצוה מן המובחר להדליק בשמן זית, אמנם הב"י הביא מדברי הרוקח (סי' רכו' ד"ה כל השמנים) ששמן זית מצוה מן המובחר וכן הביא ממרדכי (סי' רס"ח) שמהר"ם היה רגיל להדליק בשמן זית, וכן פסק הרמ"א בשו"ע כל השמנים כשרים וכו' מיהו שמן זית מצוה מן המובחר, ובדרכ"מ הביא כן משמיה דהכל בו, אמנם בבעל העיטור וברבינו ירוחם לא הביאו כלל לדין זה דשמן זית מצוה מן המובחר , ויש להבין אמאי לא כתבו כן,

והנה בגמ' שבת כג' ע"א איתא כל השמנים כולם יפין לנר ושמן זית מצוה מן המובחר, אמר אביי מריש הוה מהדר מר אמשחא דשומשמי אמר האי משך נהורי טפי כיון דשמע לה להא דריב"ל מהדר אמשחא דזיתא אמר האי צליל נהוריה טפי, ע"כ, ולכא' הכא חזינן לדין זה דשמן זית מצוה מן המובחר, וא"כ יש להבין אמאי לא כתבו דין זה הטור ועוד פוסקים, (ויעויין שם בתוס' ד"ה מריש דגמ' בנר חנוכה איריי)

והנה מפורסם משמיה דמרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל דס"ל דיש הידור אף בזה שהשמן יהיה ראוי לאכילה שיהיה קרוב ודומה כמה שיותר למה שהדליקו בבית המקדש,וכל שכתית וזך יותר מהודר טפי הוא, ולכא' הוא משום דס"ל דענין ההדלקה בשמן זית הוא שיהיה דומה למה שנעשה הנס בביהמ"ק,

ולכא' יש לתמוה דהרי בגמ' הנ"ל חזינן דלא כן דהרי אביי מתחילה הדליק בשמן שומשומין ורק אח"כ החל להדליק בשמן זית לאחר ששמע דברי ריב"ל דשמן זית מצוה מן המובחר ובגמ' אמר אביי הטעם משום דהאי צליל נהורא טפי, הרי דהטעם שהדליק בשמן זית הוא משום צלילות האור דאורו צלול יותר ולא משום שכך הדליקו בבית המקדש, ומשמע דאם היה שמן דשומשמי צלול יותר משמן זית היה ממשיך להדליק בו, ולכא' לדברי הגריש"א זצ"ל אמאי היה מדליק בו והרי לא נעשה בו הנס ולכא' בגמ' זו מוכח דאין ענין להדליק במה שהדליקו בבית המקדש אלא במה שאורו צלול ביותר אף שלא בו הדליקו בביהמ"ק, ולכך אי שמן שומשומין היה דולק טוב יותר היה מדליק בו ולא בשמן זית,

ואפשר דלהכי לא כתבו הטור ועוד ראשונים להך דמצוה מן המובחר בשמן זית והיינו משום דאין דין בשמן זית דוקא שבו נעשה הנס, אלא בשמן שדולק טוב וצלול כל אחד לפי מקומו וענינו ולאו הלכה פסוקה היא שמן זית דוקא, [רק דעדין לא מתיישב מדוע לא כתבו שידליק בשמן הצלול ביותר ורק כתבו כל השמנים כשרים לנר חנוכה, ואפשר דס"ל דזה פשוט שיש להדליק בצלול ביותר, ולא כתבו אלא שורת הדין, וכן משמע קצת לשונם "כל השמנים כשרים" דמשמע דיעבד אבל לכתחילה בעינן אורו צלול כמה שיותר כמו בשבת אלא דאם היה דין מיוחד בשמן זית שבו נעשה הנס אין מובן מדוע לא השמיעו לדין זה, ומתיישב טפי למשנת"ב]

אמנם בדרכ"מ הביא דברי הכל בו שכתב וז"ל: יש מדליקין מנרות של שעוה והר"ף ז"ל היה מצריך לעשות נרות ארוכות אמנם המצוה המובחרת בשמן זית לפי שבו היה הנס, הרי חזינן בדבריו דהטעם דמהדרין להדליק בשמן זית הוא משום שבו נעשה הנס, וזה נראה כדברי מרן הגריש"א זצ"ל דכל דדומה יותר להדלקת ביהמ"ק עדיף טפי,

אלא דבאמת צ"ע להכלבו מהגמ' הנ"ל דמשמע דכל הענין בשמן זית הוא שהוא צלול טפי, ואי שומשומין הוה צלול טפי היה מדליק בו ולא בשמן זית, אף דבשמן שומשומין לא נעשה הנס, ובדוחק צריך ליישב לדבריו דאביי נמי ס"ל ממעלה זו דשמן שנעשה בו הנס, רק ס"ל דמעלת צלול או משיך נהורא טפי, עדיף ממעלת נעשה בו הנס ולכך אי לשמן שומשומין היה מעלה אחרת, היה מעדיף להדליק בו, רק כיון שראה דברי ריב"ל ששמן זית צלול טפי לכך העדיפו על שמן אחר, רק דלפי"ז צריך עיון למקור דינו של הכלבו מנין לו דיש ענין שבו נעשה הנס, כיון דמסוגיין ליכא למידק הכי, ולכאו' צ"ל דס"ל הכי מסברא שכיון שמדליקים זכר לנס שהיה במנורה בשמן זית דין הוא שיהיה המצוה בשמן זית נמי שהרי בו נעשה הנס, (או אפשר ס"ל דכל מה דבעינן צלול הוא משום שכך היה בביהמ"ק ולכך ודאי דהידור הוא בשמן זית שהיה בביהמ"ק וצ"ע,)

אמנם עדין אף לדברי הכל בו אין הכרח לחידושו של הגריש"א זצ"ל דיש הידור בסוגי השמן מה שדומה טפי לביהמ"ק עדיף, דבפשטות ההידור הוא שכשמדליק בשמן זית בזה מזכיר את הדלקת ביהמ"ק שהיתה בשמן זית אך לא מצינו יותר מזה שנחתו רבנן לאיזה סוג, ושיהיה טיפה ראשונה, וגם בפוסקים לא מצינו שהוזכר מאן דהוא אמורא תנא או אחד מגדולי הפוסקים שהידר בשמן מטיפה ראשונה או שמן מזוקק ביותר, ובפשטות דלא שייך הידור טפי מלהדליק בשמן זית, מיהו אכן אין ראיה מזה לשמן שאינו ראוי לאכילה וכמו שיש בזמנינו שמן למאור בלבד דיתכן שלא היה מצוי בזמנם ובאמת בזה היו מקפידים אם היה מצוי אצלם, 

והנה כתב השו"ע אין חוששין לפתילות להחליפם עד שתכלה ומקור הדברים כתב הב"י דהוא משבלי הלקט, ובמשנ"ב כתב דאדרבא פתילות ישנות הם נוחין להדליק יותר כשהם מודלקים כבר, והנה לכאו' מהכא מוכח דאין הידור לעשות כמו שהיה בביהמ"ק דהרי בביהמ"ק החליפו פתילות בכל יום וא"כ אמאי לא עבדינן הכי אף בנר חנוכה, אלא ודאי דלא תיקנו חז"ל לכל עניני המנורה בנר חנוכה, וא"כ לכא' מהכא מוכח דאין מצוה לעשות כמו שהיה בביהמ"ק בדוקא אלא מה דתקון תקון ומה דלא לא, וא"כ אף בשמן זית מנלן דיש הידור שיהיה דומה ביותר לשמן דביהמ"ק וכל שכתית יותר עדיף טפי דכמו שלענין פתילות ליכא דין להחליף כל יום כביהמ"ק כך אין דין בשמן שיהיה כתית כבית המקדש,

אכן בדרכי משה הביא לכלבו שכתב דנהגו להחליף הפתילות בכל יום, וז"ל הכלבו: ונהגו לחדש הפתילות בכל לילה ולברך על התוספת והטעם לפי שבכל לילה היה הנס מתחדש, ועוד טעם אחר לחדש הפתילות זכר למקדש שהיו מחדשין אותו בכל לילה אל מנורת המאור, ובמסכת סופרים כתב אין חוששין לפתילת נר חנוכה להחליפה עד שתכלה, ע"כ, הרי חזינן בכלבו דס"ל דיש ענין שיעשה מצות נר חנוכה כמצות המנורה בבית המקדש, ודלא כשאר פוסקים דס"ל דאין צריך להחליף הפתילות כל יום,

ומעתה נראה דאפשר הכלבו לשיטתו אזיל, דהוא ס"ל הטעם שמדליק בשמן זית הוא משום שבו נעשה הנס ולא משום שאורו צלול יותר גרידתא וכמו שהובא לעיל, ולכך לסברא זו יש להחליף הפתילות נמי בכל יום וכמו שהיה בביהמ"ק במנורה, אמנם לשאר ראשונים שלא כתבו סיבת ההדלקה בשמן זית אלא כמו שחזינן בגמ' דהוא משום דאורו צלול טפי ולא משום שנעשה בו הנס, לכך לא ס"ל דצריך להחליף הפתילות בכל יום דלא מצינו דאיכא דין למיעבד כבביהמ"ק, אלא מצינו שיש ענין שיהיה האור צלול ביותר, וא"כ עדיף טפי פתילות ישנות שדולקות טוב יותר וכמו שכתב המשנ"ב שפתילות ישנות הם נוחים להדליק יותר,

ואם כנים דברינו נמצא דאלו שמהדרים להדליק בשמן זית ראוי לאכילה וכתית מה שיותר, ראוי להם להקפיד להחליף הפתילות בכל יום דחד טעמא הוא, אמנם לנוהגים כהמשנ"ב שאין מחליפים הפתילות בכל יום, א"כ אין צורך להדר בשמן כתית וראוי לאכילה דוקא דמחד טעמא הוא, 

אחר כותבי זאת נתעוררתי דלכאו' יש סתירה לזה דהנה במשנ"ב ס"ק ד' כתב דעדיף להדליק בשאר שמנים מלהדליק בנר שעווה וביאר בשעה"צ שם ס"ק ד' דזה משום דעת המהר"ל ומהר"י ברונא שכתבו דאין יוצא בהדלקת נר משום דהמצוה היא בשמן דוקא שנעשה בו הנס ולכא' חזינן דאף לדעת המהר"ל ומהר"י ברונא יש דין לדמות במצוה ככל האפשר למה שהיה בנס וא"כ לכא' לדבריהם דלמא יש הידור בשמן זית הראוי לאכילה,

אמנם לאחר העיון נראה דחילוק ברור יש בין הדברים, דהם לא מדין הידור מצוה נחתו לזה, אלא דהם ס"ל דעיקר התקנה דנר חנוכה היתה רק בשמן, וכמו שכתב מהר"ל דנר שעווה אין שם נר עליו אלא סוג אבוקה הוא וא"כ לא ניתקן כלל הדלקה בנר אלא בנר שמן שבו נעשה הנס, אמנם נידון דידן אינו בגדר עיקר התקנה הוא אלא בגדר מה דאמרינן שמן זית מצוה מן המובחר האם הסיבה היא משום צלילותו או שחזינן דיש דין הידור במה שמדליק קרוב למה שהדליקו בביהמ"ק, 

וכן נראה ביאור דברי הר"ן, הובאו דבריו בב"י שכתב הא דאין להשתמש בנרות חנוכה דהוא משום דעשאוה כמנורה שאסור להשתמש בה וגם בזה ודאי אין להביא ראיה מזה דיש דין הידור להדליק כמו שהדליקו בביהמ"ק וזה משום דהתם לא בדיני הידור עסקינן, אלא בגדרי קביעת בסיס המצוה ובזה ודאי דיש דברים שקבעו כבמנורה ויש דברים שלא קבעום כך , אמנם נידון דידן הוא האם מה שנתחדש בדין העדפה בשמן זית הוא דין הידור למיעבד ההדלקה קרוב יותר ככל האפשר להדלקה שהיתה בביהמ"ק, דלדעת הכלבו חזינן דזה מה שנתחדש בהידור דשמן זית ולכך מובן נמי לשיטתו הידור דהחלפת פתילות כל יום דזהו נמי דין הידור ולא דין בבסיס המצוה וכמשנת"ב, אלא דלדעות דס"ל דעיקר ענין השמן זית הוא רק שהוא צלול ביותר א"כ ליכא לחידוש זה,

שוב חזיתי לידידי הרה"ג שמואל ברוך גנוט, שהביא משמיה וראיתי לידידי הרה"ג שמואל ברוך גנוט שליט"א שהביא מכת"י רבי יצחק סגי נהור בן הראב"ד ז"ל, שהעידו מעתיקיו נ"ע שהדברים נמסרו לו מאליהו הנביא זכור לטוב (והודפס בס' הזכרון להגר"י הוטנר, מהדורת מכון ירושלים), שכתב: "דע כי אעפ"י שאמרו רז"ל כל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה. עכ"ז רצוי לחזר אחר שמן זית זך, שבשמן זית נעשה הנס, והיותר זך הרי"ז משובח. והשמן זית אעפ"י שלא יהיה זך כ"כ טוב יותר משאר שמנים", עכ"ל וזה נראה כסברת הכלבו דס"ל הטעם דהידור דשמן זית הוא שדומה לביהמ"ק, אך ודאי דזה קשה מהגמ' הנ"ל דחזינן לאביי דלולי שהיה שמן זית דולק צלול יותר משמן שומשומין היה ממשיך להדליק בשמן שומשומין ואף ששמן שומשומין לא נעשה בו הנס, וזה היפך דברי רבי יצחק בן הראב"ד דס"ל דעדיף שמן זית אף היכא שדולק פחות צלול משמן שומשומין וצ"ע.