פסח
דיני הכשרת המטבח
*נכתבו ונערכו ע"י רבני 'בית ההוראה המרכזי' שע"י מוסדות באבוב באלעד*
א. שולחן: בין של עץ בין של מתכת צריך הגעלה, היות והרבה פעמים נשפך עליהם חמץ ע"י עירוי או שהניח עליו דבר גוש, ואם יש סדקים צריך קודם להחליקו בכלי אומנות כגון נייר זכוכית ואח"כ להגעיל (משנ"ב סקנ"ו). ולכתחילה יש להגעיל באבן מלובנת ושפיכת מים רותחים מכלי ראשון, ובדיעבד סגי ע"י עירוי (משנ"ב ס"ק קי"ד). ואם אינו רוצה להכשיר אז יצפה את השולחן היטב וכן יקפיד לכתחילה לא להניח עליה קדירה חם מכלי ראשון (הגעלת כלים פ"ג הי"ד).
ב. תנור: י"א שלכתחילה צריך ללבן התנור ב"ליבון חמור", אפילו רוב השתמשות בכל השנה היה רק ע"י "ליבון קל", שכדי לשרוף הבליעות צריך דוקא "ליבון חמור", והיינו ע"י שמכניס לפיד אש לכמה דקות ומעבירו בכל הצדדים (פרמ"ג סק"ל אג"מ ח"א יו"ד סי' ס'). ואם יחשוש שהתנור יתקלקל אם יעשה "ליבון חמור", אז יכול לצרף כמה צדדים ולהקל ולהכשיר אותו ב"ליבון קל" והיינו ע"י שיחמם את התנור על החום הכי גבוה בערך כשלש רבעי שעה ואז יהיה מותר להשתמש בו (מנח"י ח"ג סי' ס"ו הליכות שלמה פכ"א). ראוי ונכון שיהיה לו תנור מיוחד לפסח כדי למנוע כמה חששות איסור (מבית לוי עמ' ל').
ג. חצובה: לכתחילה צריך ליבון ובדיעבד אף אם נשתמש בלי ליבון אין לאסור שהרי אף אם נשפך עליו חמץ בודאי כבר נשרף. אמנם דעת מרן בעל 'שבט הלוי' שהחצובות שבזמנינו שהם רחבים מאד קשה לומר שבודאי כבר נשרף ולכן חייב "ליבון חמור" (שם).
ד. המבערים: צריך לנקות היטב את הנקבים שמשם יוצא האש ויבעירם עד שיתחמם היטב (שם).
ה. המגש שתחת החצובות: יכשירנו ע"י עירוי מכלי ראשון ואח"כ יכסנו (שם).
ו. פלטה של שבת: יש לחברה לחשמל ולחכות עד שתגיע לדרגת חום הכי גבוה וישפוך עליהם מים רותחים מכלי ראשון, ואח"כ לכסותה בנייר כסף (הגעלת כלים פי"ג אות שפ"א). ואם שכח להגעיל קודם פסח מכיון שהוא רק חומרא יכול להגעיל בחוה"מ פסח (מבית לוי תשס"ו עמוד כ"ב).
ז. כיור: אם עשוי מחרסינה דינו ככלי חרס ולא מהני הגעלה וצריך לנקותו היטב ויערה עליו מכלי ראשון ואח"כ יכניס בתוכו קערה מיוחדת לפסח. כמו"כ ראוי לכסות את הקרמיקה שעל הקיר הצמודים לשיש ויזהר שלא יגע הסיר לקיר. במקום יציאת המים בכיור, טוב לשפוך חומר חריף כדי שיפגים את החמץ שנדבק שם (מבית לוי).
ח. ברז: יש לפתוח את הברז על הצד של מים חמים ובאותו זמן יערה עליו מבחוץ מים חמים מכלי ראשון (מבית לוי).
ט. שיש: יש לנקות היטב את כל הפינות ולאחר שלא השתמש בשיש כ"ד שעות בדבר חם, יערה עליהם מכלי ראשון של חמץ שאינו בן יומו ויעבור עליהם באבן מלבנת על כל הצדדים. ואם מכסה השיש אי"צ אבן מלובנת, אלא שאם מכסה בנייר כסף ראוי ליזהר לא להניח קדירה חמה על השיש אלא על דבר המפסיק, דיש לחשוש שהנייר כסף יתחמם והלחלוחית שבין השיש לקדירה יעבירו הבליעות מהשיש לקדירה [ואף שהתתאי צונן ואינו מפליט אלא כ"ק ולכל היותר אינו נבלע אלא בנייר הכסף, יש לחשוש שבפעם השני שיתן שם קדירה יפליט מהנייר כסף לקדירה, וע"ע במשנ"ב ס"ק קי"ד בשם מהרי"ו, הערת העורך], ולכן עדיף לצפות ב"פי וי סי" (שם).
// בית ההוראה פועל בכל יום א-ו בין השעות 9:20 -10:00 טלפון: 73616000 //
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פסח
- כניסות: 1936
ה"דעת" של המצה בויז'ניץ
* לקראת ט' בניסן, יום פטירתו של כ"ק ה"אמרי חיים" מויז'ניץ שליט"א מכניס אותנו הרב שב"ג אל כבשונו של בעל ההילולא, שה"כזית מצה" היה מקור ישותו, שמחתו ואושרו * אפיית המצות בערב פסח בויז'ניץ, ליל הסדר בצילא דמהימנותא, ה"ברען" וה"חמימות", השמחה היוקדת, ההתלהבות והדמעות בבית מדרשם של כ"ק מרן ה"צמח צדיק", ה"אהבת ישראל", ה"אמרי חיים" וכ"ק רבינו מרן אדמו"ר שליט"א * "ושמרתם את המצות" נוסח ויז'ניץ * הרב הגאון רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א, שב אל שורשיו החסידדים-ויז'ניצאיים*
איזה "מנחת חינוך" למדתם?
היה זה לפני 18 שנה, סמוך ונראה לשמחת בר המצווה של בן- דודי [הרה"ג ר'] יעקב. נכנסנו אל הקודש פנימה, אל חדרו של כ"ק אדמו"ר מויז'ניץ שליט"א, כל בני המשפחה. הרבי שליט"א, יאריך הית"ש את ימיו בבריאות איתנה ובחיזוק הגוף, קיבל את פני סבי מורי זצ"ל בשמחה גלויה וכולנו גחנו לנשק את ידיו, כנהוג בויז'ניץ, ולקבל את ברכותיו, ברכת הקודש. היה זה בתחילת חודש ניסן. הרבי התעניין בפרטות אחת לאחת ושאל על כל אחד מהנוכחים היכן לומד הוא ומה מעשיו, וסבא ר' מֶכְל זצ"ל סיפר למורו ורבו שבנו, דודי הרה"ג ר' יצחק שיחי', מוסר שיעור שבועי בספר "מנחת חינוך" בשטיבל של ויז'ניץ בפתח תקוה, ומשתתפים בשיעורים יהודים רבים, אנשים עמל ועבודה, פנסיונרים וגימלאים ושאר עמך בית ישראל, המקדישים את עיתותיהם ללימוד התורה הקדושה.
הרבי שליט"א פנה לדודי רבי יצחק גנוט ושאל: "נו, ומה לימדתם השבוע? את ה"מנחת חינוך" על מצוות שחיטת הפסח, מצות אכילת בשר הפסח או "שלא לאכול בשר נא ומבושל"?! או אולי לימדתם מצווה ח' "שלא להותיר מבשר הפסח", או מצוה ט': "מצוות השבתת החמץ"? והאם הספקתם כבר גם את מצוה י', מצות אכילת מצה?". וכאן מנה כ"ק אדמו"ר שליט"א את כל מצוות הפסח, הכתובות בספר "מנחת חינוך", אחת לאחת, "שלא יימצא חמץ ברשותנו בפסח", "שלא לאכול מכל דבר שיש בו חמץ", "שלא נאכיל מן הפסח לישראל מומר", "שלא נאכיל מן הפסח לגר ולתושב", וכך הלאה והלאה. כמדומני היתה בסקירת ה"מנחת חינוך" שלו ממצוה ד' ועד מצוה כ"ד, ואני, בחור עול ימים, עומד ומביט בהשתוממות מחזיון הבקיאות הגדול והמופלא שנגלה לעיני.
****
כ"ק הרבי ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זצ"ל עסק במשך כל השנה ב"כזית מצה" של ליל הסדר. הרעבע זצ"ל ראה בכל דבר ועניין, בכל מצוה ואירוע, רמז וקשר, ישיר או עקיף, לעבודת ליל הסדר. כאשר הלבנה נראתה במילואה באחד מחודשי השנה, חייך הרבי ואמר בכיסופין, בערגה ובהתרוממות הרוח, שירח מלא שכזה יאיר ויזריח בט"ו בניסן, בעוד כך וכך חודשים, בשעה שנסב בהסבה כבני מלכים ונאכל, בדחילו וברחימו, את ה"כזית מצה"...
הזוהר הקדוש קורא למצה בשם "מאכל הרפואה", "מיכלא דאסוותא ודמהימנותא". ה"מאור ושמש" כותב ש"אכילת המצה היא רפואה לכל איש ישראלי, שלא תזיק כל השנה אכילת החמץ לנפשו. וזאת שיערה חכמתו יתברך שמו, שאכילת מצה כל שבעת ימי החג יהיה די לכל איש ישראלי להגן עליו, שלא יחלה חולי הנפש מחמת אכילת החמץ, כל השנה, שהשראת הקדושה שתישאר לו על ידי אכילת המצה מגינה עליו". --וכך סיפר ר' מנחם אליעזר מוזס, נציג בית ויז'ניץ ברשויות המדינה, שהיה משמש בקודש אצל ה"אמרי חיים" זצ"ל, שבשנת תשכ"ז שהה הרבי זצ"ל בבית הרפואה "אסותא". לאחר שהיה של מספר שבועות בבית החולים שאל הרבי את פרופסור רקובצ'יק אימתי ישוחרר סוף סוף לביתו. והפרופסור השיב: "המציאו לאחרונה אנטיביוטיקה חדשה בשם גרמיצין, אותה ינסו לתת לרבי במשך שבעה ימים. אם התרופה תשפיע, יכול כבודו להשתחרר הביתה".
פנה הרבי למוזס ואמר לו: "מנחם לייזר! תסביר לפרופסור שלי יש תרופה אנטיביוטית אחרת, כזאת המשפיעה כבר ביום הראשון ללקיחתה. "שבעת ימים מצות תאכלו- אך ביום הראשון, כבר ביום הראשון היא משביתה, שורפת את כל הפגעים והמחלות"...
---"אכילת מצה היא תורה שלמה ויכולים להשיג הכל על ידי אכילת המצה".
(אמרי חיים בהפטרת פרשת תזריע).
ואכן, כאמור, לוח השנה של הרבי נסב כולו סביב המצה. "גם המן אמר לאחשוורוש שהיהודים אומרים כל הזמן "שבת הים פסח היום"... -אמר הרבי- "כבר אז דיברו היהודים כל הזמן רק על שה"י פה"י, שבת היום ופסח היום"....
בשנת תש"ח הגיע כ"ק ה"אמרי חיים" לשבות בשבת בבני ברק, כדי לתהות על קנקן העיר ותושביה ולבדוק את האפשרות להקים בה את שיכון ויז'ניץ. האדמו"ר ניהל את תפילותיו וה"טיש" בבית הכנסת "הלייגמן" שברחוב רבי עקיבא, ובדברי תורתו, שנשא על השולחן, דיבר על הפסוק מהפרשה, פרשת וירא, "ואקחה פת לחם וסעדו ליבכם". הרבי אמר: "אברהם אבינו פנה אל המלאכים שבאו לבקרו ואמר להם: "קחו" "כזית מצה" ובזה תשביעו את לבכם ואת חיותכם". ב"טיש" ישבו מספר יהודים שעלו מפולין והם חייכו לעצמם ולא אהבו את ה"וורט". פנה אליהם הויז'ניצער רבי ותמה: "וכי ממה אדם להחיות את נפשו, אם לא מ"כזית מצה"? ועוד, הרי היה זה בליל הסדר, כמובא במדרש, ובוודאי שה"פת לחם" לא היה אלא מצה".
כבר בתחילת חודש ניסן השתתף הרבי זצ"ל באפיית המצות שאפו בשיכון עבור חלוקת ה"קמחא דפסחא". הוא עצמו השתתף באופן פעיל באפיית המצות, והיה שרוי בשמחה גדולה וברוממות רוח. בבניית בנין הישיבה דויז'ניץ נבנה תנור לאפיית המצות, וקודם לכן אפה הרבי את המצות במאפיה שהיתה בישיבת פוניבז'. הגאב"ד דפוניבז' הגרי"ש כהנמן זצ"ל נתן לרבי אפשרות לאפות במאפיה במהלך חודש ניסן ולאחר שהמאפיה עברה לישיבת ויז'ניץ, שמח הרבי שהאפייה נעשית בתוככי השיכון, על ידי אברכים ויז'ניצאים. לימים שינה הרבי את דעתו, לאחר שראה שהאפייה מפריעה ללימודים שנערכו בבית המדרש, ביקש שיעבירו את המאפיה למקום אחר, ואכן ר' עביר ווייס ור' יהושע וורטהיימר העבירו את המאפיה מתחת לביתם.
אדמור"י רוז'ין לדורותיהם נהגו לאפות את המצות בה' בניסן ורבי שלמה מסדיגורא רבי יצחק מבוהוש, ר' איצלה מהוסיאטין והזלאטיפולער, זכרונם לברכה, מגיעים למאפיית ויז'ניץ בכל שנה בה' בניסן ולאחר האפייה עלו כל הרעבעס לבית רוז'ין אל הרבי מויז'ניץ, שם התפתחה לה תמיד שיחת צדיקים מלבבת. באחד הביקורים הביא ר' עביר וויס לבית הרבי את חבילות המצות של האדמורי"ם הרוז'ינאיים והרבי מבוהוש שאל את הרבי מויז'ניץ מה הן פשרן של המילים "קהל עדת ישורון", שהודפסו על קופסאות המצות. הויז'ניצער רעבע השיב מיד בלהט דקדושה: "קהל" זה בגימטריא "מצה", "עדת" הם אותיות "דעת" ו"ישורון" רומז לישראל, שמו של אבי הקדוש. הקהל שואף שתהיה לו דעת למצה הקדושה...
הזאטיפולער קם ממקומו בסערת נפש והסתובב בחדר אחוז שרעפים, כשהוא מחכך את ידיו בהתפעלות גדולה. "שמעתם מה שהויז'ניצר רבי אומר?" -פנה ליתר האדמורי"ם, "הוא אומר שחסידיו שואפים שתהיה להם דעת למצה הקדושה". כך התלהב הוא במשך שעה ארוכה...
בויז'ניץ, כמו ביתר החסידויות, אופים מצת מצווה בערב פסח, כדאיתא בטור בסימן תנ"ח בשם הירושלמי והראשונים. רבינו הגר"א ז"ל לא הקפיד כלל לאפות מצות בערב פסח בדווקא, אך ה"פרי מגדים" (תנ"ט סק"ד) כתב: "ואשרי מי שאופה מצות מצווה בערב פסח אחר חצות". ה"אמרי חיים" היה נסער ונרגש, לחוץ בעליל, ממתין בדריכות לאפיית המצות. באחד מערבי הפסחים פנה בעל המאפייה ר' עביר וויס ושאל מתי הרעבע מתכוון להגיע לאפות את המצות. הרבי השיב לו: "יש לו עוד דבר קטן לסדר. כאשר אסדר זאת אוכל לבוא". ר' עביר שאל מה יש לרבי לסדר והרבי הסביר שעליו לשוב בתשובה, להרגיש "קרעכץ" אחד של תשובה אמיתית, ואז יוכל לגשת לאפות מצות.
"חומרות" ויז'ניצאיות באפיית המצות
אדמור"י בית ויז'ניץ נהגו לשפוך בעצמם את כלי הקמח הראשון ואת כלי המים הראשון של האפייה. בעת אפיית המצות הקפיד הסבא קדישא בעל ה"אהבת ישראל" שלא יעבירו מצה אפויה על מצה הנאפית בתנור, כדי שלא ייפסק הבל החום מהמצה המונחת בתנור. בויז'ניץ מקפידים שהשרוול של בגד הקפטן, אותו לובשים בשעת אפיית המצות, לא ייגע בבצק בשעת העבודה ומרימים את השרוול לפני כן. ה"אמרי חיים" היה עובר בין אופי המצות ומבקשם להרים את השרוולים. אחד האברכים לא הרים בטעות את השרוולים וה"אמרי חיים" ניגש אליו ואמר לו שלא יפסיק בעבודתו. האברך המשיך ללוש את הבצק, בעוד הרבי בעצמו ניגש והפשיל בעדינות את שרווליו. ה"אמרי חיים" היה שולח בכל שנה מצות מצווה אל מרן הסטייפלר זצ"ל, שהיה אוכלם בליל הסדר. במנהג זה המשיך גם בנו כ"ק אדמו"ר שליט"א, עד לפטירתו של הסטייפלר. ה"אמרי חיים" היה אפוף התרגשות ולהט ויז'ניצאי בכל שעת אפיית המצות. הוא שמח ובכה, הזיע ולהט, כאילו עומד הוא בבית המקדש בעת הקרבת הפסח. בנו בכורו, כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א, מקפיד שלא ילושו יותר מ-3 לישות בבת אחת, למרות שמבחינה מציאותית ניתן ללוש עוד לישות בתוך ה- 18 דקות. הרבי שליט"א מקפיד שהפירורים הנופלים לצד בשעת ה"פינען" או על שולחן ה"רעדלער", יוכנסו מיד לעיסה או שיזרקו. הרבי מקפיד ביותר שלפני הכנסת המצות לתנור לא ישאירו את המצות הנילושות מבלי לעסוק בהם כל הזמן, שלא יהיו "כפולות" במצות ושגם לא יהיו "וועלגער כפולות", שהם מצות שנכפלו בשעת עריכתן. "לא משנה אם יהיו לנו פחות מצות, העיקר שיהיו לנו מצות מהודרות בתכלית ההידור", מצווה כ"ק אדמו"ר שליט"א. והנה "חומרא" נוספת: הרבי מקפיד שישלמו לבעלי המאפייה על המצות, טבין ותקילין, עוד לפני החג.
ועוד "חומרא" נפלאה של ר' מענדיל מקמאנעטש, אחד מגדולי חסידיו של מרן ה"צמח צדיק" מויז'ניצא, בסיפור שסיפר ה"אמרי חיים". ר' מענדיל היה יהודי עשיר ונכבד שמכר סחורות ליהודים בהקפה. כאשר תפחו להם החובות שוב ושוב, התחבאו ממנו הסוחרים, אך ר' מענדיל רדף אחריהם לעת מצוא וביקשם לבוא אליו שוב, ולקבל שוב סחורות בהקפה. היו כאלה שהצליחו להשיב את חובותיהם, אך היו גם כאלו שעניותם וכשלי מסחרם מנעו מהם להחזיר את הכסף, שהיו חייבים לר' מענדיל וביקשו עוד סחורה בהקפה, וחוזר חלילה. ר' מענדיל, שהבין שמדובר בעניים הזקוקים לפרנס את ילדיהם, ביקש מהם הפעם שטרות חוב חתומים, ובו נרשמו סכומי ההלוואה. בערב פסח, כשנסע ר' מענדיל אל כ"ק ה"צמח" פתח את מגירתו ונטל את כל שטרות החוב. לאחר שהסיקו את תנור המצות אצל ה"צמח", השליך ר' מענדיל את שטרות ההלוואות אחת לאחת אל תוך האש, מוחק בכך את חובותיהם של היהודים, והרבי ה"צמח צדיק" היה נאנח ואומר: "מענדיל, אני מקנא בך על המצות שלך!"...
החסיד הנודע הגה"צ רבי אשר יונה ווינברגר זצ"ל סיפר בספרו "כנסת ישראל": "הייתי בעת אפיית המצות- מצווה בערב פסח אצל מרן הסבא קדישא ה"אהבת ישראל" זי"ע. רבנו עבד בעצמו על ש המצות של שני לילי הסדר ופניו להטו כאש להבה. המשמש בקודש ר' משולם עמד לידו וניגב את פני הרבי כל העת במטפחת שבידו, כדי שהדמעות והזיעה לא יהיו ניגרים על המצות. אמירת ההלל שלו באותו המעמד היתה נוראה מאד ושווה כל ממון שבעולם"...
בויז'ניץ אומרים את ההלל שלוש פעמים בשעת אפיית המצות ללא ברכה, זכר להקרבת קרבן הפסח שהיו אומרים בהקרבתו את ההלל (וכמובא בסידור האריז"ל לר' שבתי). ה"אמרי חיים" אמר פעם כי הוא מקנא בחסידי טשערנוביל, המברכים ברכה בשעת אמירת ההלל באפיית המצות בערב פסח, על פי קבלה שיש לרבותיהם מאליהו הנביא זכול לטוב (ראה גם ב"שולחן הטהור"- קאמרנא, שנהגו לומר הלל בברכה וראה ביסוד ושורש העבודה- שב"ג). הרעבעס' לבית ויז'ניץ נהגו לומר את ההלל בקול רם, כשהציבור אומרו בלחש. אך החל מתחילת כהונתו בקודש של הרבי שליט"א, בניסן התשל"ב, מיד לאחר ה"שבעה" על פטירת ה"אמרי חיים", ביקש הרבי שכל הציבור יצטרף בקול לאמירת ההלל, ומאז נוהגים כך בויז'ניץ. -בשעה שכולם אומרים הלל, היה הרבי שליט"א מסתובב בין העובדים ומפקח בעצמו שהכל יתנהל כשורה. "שכל אחד יעמוד על מקומו, בסדר מופתי ונכון", ציווה הרבי, שהסדר הוא אחד ממאפייניו.
--- "ויאפו את הבצק... עוגות מצות כי לא חמץ", והסביר אבי זצ"ל שרק על ידי ההכנה למצווה בלבד, רק כאשר התחילו לאפות את המצות, וכבר "כי לא חמץ"- הלך חלף לו היצר הרע", אמר הרעבע שליט"א.
באחת השנים שרוי היה הרבי כ"ק אד"ש בתבערת קודש, אש להבה, של קיום המצווה ואחד המשבקי"ם הציע לו לשתות מעט. הרבי הסב את עיניו ולחש, בתוככי קיום מצוות האפייה: "דאס וואס איך דארף יעצט, דאס קענסטו מיר ממילא נישט געבין", לאמר: את הדבר שאני זקוק לו עכשיו, ממילא לא תוכל לתת לי...
ישועות באפיקומן
--- ליל הסדר בויז'ניץ. כשה"אמרי חיים" היה בוכה, היה זה בגלל ששיניו הזקנות לא יכלו לאכול "כזית מצה", כשהיה ה"אמרי חיים" צוחק, היה זה בגלל ה"כזית מצה". כל החיים סובבו סביב המצה וה"דעת שבמצה" וכך מתחנכים בויז'ניץ רבות בשנים. כשהורים לתלמידים בישיבה רצו שבניהם היקר ישוב הביתה לליל הסדר, היה הרבי שליט"א מפציר בהם ומבקש שיישארו אצלו, לליל הסדר, שם, תחת חסותו של האב הרוחני הגדול, יקיימו הם גם "והגדת לבנך", הבטיח הרעבע. עבודת ה' הגדולה, רטט הקדושה וההתרגשות העזה, שליוותה את אדמור"י ויז'ניץ בכל שעות ה"סדר" הותירה רושם עז על הנוכחים, שהלכו לבתיהם כאנשים אחרים. עבודת החינוך העצומה, ה"חִינֶך", עליה מדבר הויז'ניצער רעבע כל חייו, באה ביתר עוז לידי ביטוי בליל הסדר, בלילה בו אנו מצווים על "והגדת לבנך", ומי שלא ראה בעיניו- לא יבין. שהרי כיצד בדיוק פורטים להט והתרגשות לפרוטות של כתיבה? איך מסבירים בכי ולבבות פועמים? הכיצד אפשר להעביר שירה סוחפת, מהולה ביראת הרוממות ובשמחה גם יחד? צריך רק לטעום בעצמנו, ולהבין...
--ומאמר חסידי, הרי אי אפשר לו להסתיים בלי "מופת" אחד לפחות... סיפורי מופת מתהלכים עשרות בשנים על הישועות שבהבטחות שמעניק הרבי שליט"א, יאריך ה' ימיו בבריאות, ל"גונבי האפיקומן". הרבי יושב על כסא ממלכתו, ובנו הצעיר הרה"צ ר' מנחם מענדיל שליט"א נהג ליטול את האפיקומן ולמוסרו לידי אלו הזקוקים לישועה. כשהם השיבו את האפיקומן, "נאלץ" הרבי לברכם, והברכות פעלו ישועות. בויז'ניץ מכירים כולם את ר' י.ש., שהיה בחור רווק, למעלה מגיל 30 (גיל מאוחר מאד אצל החסידים...). הבחור "גנב" את האפיקומן ולא הסכים להשיבו לידי הרעבע, עד שיובטח לו שבזאת השנה יוושע בזיווג הגון. הרבי לא אהב את הדרישה והמיקוח, אך נעתר לבסוף והבטיח, וההבטחה התקיימה ובתוך השנה ל"גניבה הגדולה", בא הבחור בברית הנישואין, בשעה טובה ומוצלחת.
"הייליגער טאטע, אבי הקדוש שליט"א, הסביר את הכתוב, הנאמר ביציאת מצרים "בנערנו ובזקנינו נלך", שאם מקדישים את ימי הנעורים לעבודת ה' יתברך, אזי גם "בזקנינו נלך", גם בתקופת הזקנה שלנו נוכל לעבוד את ה' כדבעי", כך שמעתי מבנו בכורו של כ"ק אד"ש, הרה"צ רבי ישראל שליט"א. ואכן, אם אנו רוצים לזכות לעבוד את הקב"ה בימים המופלאים העומדים לפנינו, כדאי מאד שנעשה זאת כבר כעת, הרגע, עכשיו.
----וכן, ועוד קצת "חמימות" ו"ברען" ויז'ניצאית תמיד יכולה להוסיף בעבודת ה' שלנו...
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פסח
- כניסות: 2308
הַגְּאֻלָּה
מֵאֵת אֲהוּבָה קְלַייְן ©
חָלְפוּ דּוֹרוֹת רַבִּים
מֵאָז שִׁירַת גְּאוּלִים
עֵת יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם
בַּחוֹלוֹת , בְּצֵל כִּפַּת שָׁמַיִם.
מִיְּמִינָםּ ומשְׂמֹאלָם חוֹמַת מַיִם
צוֹעֲדִים יַחְדָּיו מְאִיצִים רַגְלַיִם
מֵאָז , אֱמוּנָתָם מַרְקִיעָה שְׁחָקִים
בְּכָל יוֹם לֶאֱלֹוקִים יַחְדָּיו מוֹדִים.
עַתָּה חָשׁוּ דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים
אשר קוֹרְמִים עוֹר וְגִידִים
הָאָבִיב נוֹתֵן אוֹתוֹתָיו בַּשָּׂדוֹת
נִיחוֹחַ הַפְּרִיחָה מְשַׂמֵּחַ לְבָבוֹת.
בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן
גִּיל וְדִיצָה מֵעַל כָּל דִּמְיוֹן
קוֹלוֹת שׁוֹפָר בּוֹקְעִים מֵהַחוֹמוֹת
שַׁיֶּרֶת מְחוֹלְלוֹת יוֹצֵאת לָרְחוֹבוֹת.
לפתע , מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד מוֹפִיעַ
רָכוּב עַל חֲמוֹר , בְשׁוֹפָרוֹ תּוֹקֵעַ
סוֹף. סוֹף יָצָא חֹוטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי
כִּי הִגִּיעַ הָעֵת לְלֹא תְּנַאי.
הֶעָרָה הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת נְבוּאַת הַנָּבִיא מַלְאָכִי [פֶּרֶק ג']
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פסח
- כניסות: 351
הגאולה העתידית
מאת אהובה קליין. ©
בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם
נִבְקָע הַיָּם לִשְׁנַיִם
מִיְּמִינָם וּמשְׂמֹאלָם מַיִם
שִׁירָה מֵרְקִיעָה שָׁמַיִם.
נְגִינָתָם אַדִּירָה – מְהַדְהֶדֶת
גְּאֻלָּה עֲתִידִית מְבַשֶּׂרֶת
לְדִבְרֵי הַנְּבוּאָה מִתְחַבֶּרֶת
עוֹר וְגִידִים - חִישׁ קוֹרֶמֶת.
עַתָּה מִצְטַלְצְלִים פַּעֲמוֹנֵי גְּאֻלָּה
יְרוּשָׁלַיִם עוֹטֶרֶת הִילָּה
לְפֶתַע , חֹוטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי
מָשִׁיחַ - בֶּן דָּוִד חַי !
רָכוּב עַל חֲמוֹרוֹ
אוֹחֵז שׁוֹפָר בְּיָדוֹ
בִּרְחוֹבוֹת הַבִּירָה צַהֲלָה
קוֹל זִמְרָה שִׁירַת גְּאֻלָּה!
הֶהָמוֹן נֶאֱסַף וּמֵרִיעַ
לְבֵן דָּוִד הַמּוֹשִׁיעַ
בְּרֹאשׁ הָהָר מִקְדָּשׁ
עֵת גִּיל , יוֹם חָדָשׁ !
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פסח
- כניסות: 1829
יין אדום או מיץ ענבים: לכל אחד ארבעה כוסות של רביעית שהוא שיעור שתיה כ86 סמ"ק (חצי כוס חד פעמי).
כרפס: שורש סלרי או תפוח אדמה.
מי מלח: מערבים מים ומלח.
מרור: חסה או חזרת.{יש לשטוף את החסה במים עם סבון, בגלל חשש חרקים}.
חרוסת: הכנת החרוסת: מרסקים תפוחים, שקדים, אגוזים, קינמון, זנגביל ומערבים אותם בתוספת יין.
זרוע: צולים על האש חתיכת עוף (כנף או שוק).
ביצה: צולים על האש ביצה מבושלת עם קליפה.
במקום המיועד מניחים שלוש מצות.
ליל הסדר:
נקרא כך משום שחכמינו קבעו לו סדר מיוחד, כדי שהבן ישאל מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, ויענו לו, עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ד' משם ביד חזקה. וזה עיקר חיובינו בליל הסדר, להכיר את נס היציאה ממצרים בידו החזקה של בורא העולם.מיד כשחוזרים מבית הכנסת, מתחילים את עריכת הסדר, כדי שכולם ישתתפו בו.
סדרו: קדש, ורחץ, כרפס, יחץ, מגיד, רחצה, מוציא מצה, מרור, כורך, שולחן עורך, צפון, ברך, הלל, נרצה.
קדש: כל אחד מוזג לשני יין, (העניין שלא מוזגים לבד משום דרך חרות, שמישהו אחר מוזג) ומקדשים כמו בשבת בתוספת נוסח חג הפסח ושותים בהסיבה. מייסב לצד שמואל.
ורחץ: נוטלים ידיים כמו לסעודה אך בלי ברכה (כל דבר שטיבולו במשקה צריך נטילה בלי ברכה).
כרפס: לוקחים תפוח אדמה {פחות מכזית (כזית 27 גרם) כדי לא להתחייב בברכה אחרונה} טובלים במי מלח ומברכים בורא פרי האדמה, ומכוון בברכה לפטור גם את המרור ואוכל בלי הסבה.
יחץ: חוצים את המצה האמצעית מתוך השלוש, את החלק הגדול מצפינים לאפיקומן,
מגיד: מוזגים כוס שני כמו הראשון, ואומרים את ההגדה. שואלים מה נשתנה (וגם אם אין ילדים), כשמסיימים שותים את היין בהסיבה. {מנהג הספרדים לא לברך הגפן}
רחצה: נוטלים ידיים ומברכים ברוך אתה ד'... על נטילת ידים.
מוציא מצה: לוקח את שלוש המצות ומגביהם ומברך שני ברכות: בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם הַמּוצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, אֲשֶׁר קִדְּשָנוּ בְּמִצְותָיו וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת מַצָּה.מחלקים לכל המסובים קצת מהמצה העליונה והאמצעית, ויאכלו כזית (ישלימו במצה אחרת, כדי שיהיה לכל אחד כזית) תוך כדי אכילת פרס, שהוא זמן אכילה (עד 9 דקות) ואוכלים בהסיבה.
מרור: כל אחד לוקח כזית מרור (עלה חסה) מברכים בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, אֲשֶׁר קִדְּשָנוּ בְּמִצְותָיו וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת מָרור. ואוכלים ללא הסיבה.
כורך: לוקחים כזית מצה וכזית מרור כורכים יחד אומרים "זכר למקדש כהלל" ואוכלים בהסיבה.
שולחן עורך: אוכלים סעודת חג כבני חורין.
צפון: לוקחים מהמצה שהוצפנה לאפיקומן, מחלקים לכל אחד קצת, {כל אחד ישלים לעצמו לכזית} ואוכלים בהסיבה, אכילה זו צריכה להיות לפני חצות (12:40). אחרי אכילה זו לא אוכלים יותר עד הבוקר, כדי שיישאר טעם המצה.
ברך: מוזגים כוס שלישית, מברכים ברכת המזון, בסיום מברכים הגפן ושותים בהסיבה.
הלל: מוזגים כוס רביעית, אומרים עליו את ההלל בשמחה, ושותים בהסיבה. (אחר השתיה מברך ברכה אחרונה).
נרצה: מסיימים ההגדה, לשנה הבא בירושלים.
יום טוב:
עירוב תבשילין:
עבור העירוב יש להכין מזון מבושל (בשר או דגים בנפח של 27 סמ"ק לפחות) וכן לחם או חלה (ובפסח מצה) ומברכים:
"ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות עירוב",
ואומרים את נוסח עירוב תבשילין. נוסח ה"עירוב" מובא בשפה הארמית. תרגומו הוא: "בזה יהיה מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק נר ולתקן ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת, לנו ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת".
מי שאינו מבין את הנוסח בארמית, יאמר אותו בשפה המובנת לו.
ספירת העומר:
כל שאלה ביהדות אפשר לפנות :
הרב גבריאל נחמני 0504119327הגב'
שרה הקלי 0504119353
הג' שושנה שם טוב 0504119479
לשיעורים הרצאות חוגי בית לפנות ליעקב 0548414740
לשאלות בהלכה נתן להתקשר 24 שעות ביממה לקו ההלכה 0737246000
העלון לע"נ צביה רות בת ראובן הלוי ע"ה
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פסח
- כניסות: 2129
רעיון ההכשרה: הוא כבולעו כך פולטו דהיינו טעם החמץ נבלע לכלי כמו שהשתמשו אתו קר בקר חם בחם אש באש אם השתמשו בכלי בחמץ חם רק דבר חם יוכל להוציא את החמץ שנבלע בתוכו.
כלל א' צריך לנקות את הכלי בצורה יסודית ביותר ולהשתמש בחומר ניקיון שפוסל את הדבר בטעם אפילו לבעלי חיים.
שיש: לאחר שניקינו והמתנו 24 שעות, נייבש את השיש נחמם מים בקומקום, (כמובן שלא השתמשנו בו 24 שעות והוא נקי), עד שירתחו המים לגמרי, נשפוך על השיש בצורה שיגיעו המים לכל מקום בשיש ישירות מהקומקום (כמובן שנצטרך כמה קומקומים) ואח"כ נשפוך מים קרים לחזור על הפעולה במידת הצורך אך כמובן לא לשכוח ליבש את השיש שוב.
ברז: לאחר שניקינו והמתנו 24 שעות לפתוח את הברז החם ומלמעלה נשפוך מים רותחים מקומקום ואח"כ מים קרים.
שולחן: לאחר שניקינו והמתנו 24 שעות נשפוך מים רותחים מקומקום ואח"כ מים קרים (כנראה שנצטרך לחזור על הפעולה כמה פעמים).
תנור פלטה: לנקות היטב עם מסיר שומנים (סנט מוריץ) להמתין 24 שעות להפעיל בחום הגבוה ביותר למשך שעתים בפלטה מומלץ לפני ההפעלה לשפוך מים רותחים מקומקום ואח"כ מים קרים.
סירים וסכו"ם: צריך לטבול לתוך סיר עם מים רותחים לאחר שניקינו והמתנו 24 שעות הגעלת הכלים הזו נעשית ע"י המועצה הדתית ברחוב העיר . לאחר שניקינו והמתנו 24 שעות
מחבתות שיפודים: וכל דבר שבא במגע אם אש או שלא היה מים בזמן הבישול צלי צריך ליבון באש ואח"כ במים קרים דבר זה נעשה גם ע"י המועצה הדתית .
מיקרוגל :עדיף לא להכשיר כי אנחנו לא יודעים בדיוק איך נבלע החמץ כי זה נעשה ע"י קרינה אך מי שחייב להכשיר ינקה יסודי ימתין 24 שעות יניח צלוחית מים וידליק לעשר דקות עד שיתעדה המים.
כלי זכוכית ופלסטיק: מנקה טוב עם מים חמים וכשר לפסח
כלי מחרס: אם השתמשו בקר מנקה וכשר בחם אין לזה הכשרה
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פסח
- כניסות: 2209
מצינו מספר מנהגים בספרי ההלכה לאמירת "קבלת שבת" בליל הסדר שחל בשבת קודש. ישנם
איפה מסובבים את קערת הסדר?
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פסח
- כניסות: 1689
יו"ל ע"י ארגון ערכים נערך ע"י הרב יעקב ליכטשטיין לפרטים 0548414740
שבת הגדול:
השבת שלפני חג הפסח נקראת "שבת הגדול" מפני הנס הגדול שנעשה בשבת זו בצאת בני ישראל ממצרים, כאשר נצטוו לקחת "איש שה לבית אבות" ולקושרו לרגלי המטה, ואע"פ שהשה היה אלילם של המצרים, לא נגעו בהם לרעה. מנהג ישראל שהרב דורש בשבת זו בפני הצבור בהלכות החג ובדברי מוסר הנוגעים לחג. יש נוהגים לומר בשבת זו לאחר תפילת מנחה את ההגדה של פסח, מתחילת "עבדים היינו" עד "לכפר על כל עוונתינו".
איסור חמץ בפסח:
"לא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאר בְּכָל גְּבֻלֶךָ"
חמץ מהו?
מכירת חמץ לגוי:
חמץ שאין אפשרות לבערו, או מוצרי מזון שנעשו ללא השגחה מיוחדת לפסח, וכן החמץ הדבוק בכלי החמץ, מוכרים אותם לגוי באמצעות הרב. מכירה זו מעבירה את הבעלות על החמץ באופן מוחלט לבעלות של הגוי, ואין עוברים עליו באיסור "בל יראה ובל ימצא"
בדיקת חמץ:
נוהגים לנקות את הבית ביום י"ג בניסן, כדי להכינו לבדיקת חמץ. זמן הבדיקה יום חמישי י"ג ניסן(5/4/12) משעה 19:30
סוף זמן אכילת חמץ יום שישי י"ד ניסן (6/4/12) שעה 10:35 בבוקר.
עד השעה 11:35, ומצוה לשורפו עד שייעשה פחמים, ולבטל ולהפקיר בפה את כל החמץ שבבעלותך בכל מקום שהוא. הנוסח: "כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי דחזיתיה ודלא חזיתיא דביערתיה ודלא ביערתיה ליבטל ולהוי הפקר כעפרא דארעא" {תרגום: כל חמץ ושאור שיש ברשותי שראיתיו ושלא ראיתיו שביערתיו ושלא ביערתיו יבטל ויהיה הפקר כעפר הארץ}
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פסח
- כניסות: 2267
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פסח
- כניסות: 1693
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פסח
- כניסות: 1745