חגים ומועדים וימים מיוחדים

דבר החסידות – חג הפסח

ב"ה    

טיפ: ניתן גם להשתמש בטורים שנשלחו שבוע שעבר, יש שם שני 'יהלומים' טובים על ההגדה. בברכה, א"ח.

 

דבר החסידות – חג הפסח

 

מה נשתנה פסח שחל בשבת?

 

יהודי מבני-ברק שבתו הגיעה לגיל שידוכים, ביקש ברכה מהרבי לשידוך עבור בתו, וקיבל מענה "כעצת ידידים מבינים". הוא התייעץ עם כמה מידידיו ובזכות העצה הבת אכן השתדכה בשעטומו"צ והוא רווה ממנה הרבה נחת.

לאחר זמן הגיעה בתו השניה לפרקה. שוב שאל את הרבי ושוב קיבל מענה "כעצת ידידים מבינים", וגם שידוך זה עלה יפה.

כאשר הגיע לשידוך השלישי כבר לא ראה צורך לשאול, באומרו לעצמו "אני אלך ישר לידידים המבינים". לא-עלינו הזוג הזה התגרש זמן קצר אחרי החתונה.

האב השבור כתב לרבי בתרעומת: היתכן? הרי עשיתי כעצת הרבי ושאלתי ידידים מבינים!

ענה הרבי: בשידוך הזה (האחרון) לא הייתי מעורב...

(שמעתי מהר' מלכיאל מחפוץ, פעיה"ק צפת, ששמע מאחיו הר' ישראל מחפוץ, ב"ב – ששמע מבעל המעשה)

 

~~~

ליל הסדר שחל בשבת, כמו בשנה זו, מעלה קושיא (המובאת באחרונים*): מדוע שונה פסח שחל בשבת מכל החגים;

כאשר ראש השנה חל בשבת – אין תוקעים בשופר, משום "גזירה דרבה": שחוששים שמי שאינו בקי בתקיעת שופר "יוליכנו אצל הבקי ללמוד, ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים" (ר"ה כט, ב), והגמרא ממשיכה "והיינו טעמא דלולב, והיינו טעמא דמגילה", כלומר גם בסוכות שחל בשבת – אין נוטלים לולב ובפורים – אין קוראים מגילה, מאותו הטעם "שמא יוליכנו אצל הבקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות ברה"ר".

ואם כן קשה, מדוע בחג הפסח שחל בשבת אנו אוכלים מצה ומרור, הרי במצוות אלו יש הרבה יותר פרטי דינים מבלולב ומגילה, ומדוע לא חששו שמא ילך איתם ברה"ר לשאול את הבקי?

יש שתירצו**:

בפסח היו הבקיאים מסתובבים בבתים לסייע לעם בעריכת הסדר ואמירת ההגדה (רי"ף סוף פסחים), ולכן מובן מדוע לא חששו "שילך אצל הבקי", כי הבקי מגיע לבית שלו!

אבל התירוץ אינו מובן:

א)    הרי בוודאי ישנם כאלה המתביישים לומר שהם עמי-הארץ, ולאנשים אלה הרי הבקיאים לא יגיעו והם כן יאלצו ללכת אליהם בחשאי ולשאול?

ב)    לפי תירוץ זה יוצא, שבעצם היו צריכים לגזור גם בפסח שחל בשבת שלא לאכול מצה ומרור, אלא שחכמים דאגו לכך שיצאו בקיאים ללמד את העם. ואם כן, כיצד אין הגמרא מזכירה דבר זה (ואפילו אינו מוזכר בראשונים)?

עוד תירוץ:

בלילה אין דרך לצאת כל כך, ולכן לא גזרו במצה ושאר מצוות הסדר, שהם בלילה (וע"פ סברא זו רוצה לחדש שגם במגילה היה מותר בעצם לקרוא בליל שבת, ועיקר הגזירה היא מצד הקריאה שביום. עיי"ש).

אבל קשה לומר כך:

כי בכדי לצאת ידי חובת מצה וכו' – בוודאי ילך לבקי גם בלילה, ובפרט   שהוא ליל שימורים.

אלא, העניין יובן, בהקדם השאלה המובאת בדרושי חסידות: כיצד דחו חכמים מצוות עשה מדאורייתא של שופר (ולולב) בגלל החשש "שמא יעבירנו כו'"?

ומכך מכריחה החסידות, שבראש השנה שחל להיות בשבת אין זקוקים לתקיעת שופר! כי השפע הרוחני הנמשך ע"י תקיעת שופר – נמשך בשבת מצד עצמו ללא צורך בשופר.

וההסבר:

הקב"ה הרי ברא את העולם "בשביל התורה ובשביל ישראל", ואם כן הרי לא ייתכן שהוא יצווה על מצווה ויקבע בבריאה מצב המחייב את כולם להימנע מעשיית המצווה, אלא וודאי שבשבת אכן אין צורך בשופר ולולב כו' – כי הם נפעלים ע"י השבת עצמה.

מכך מובן לענייננו, שלגבי פסח בשבת לא תיקנו חכמים את הגזירה "שמא יעבירנו", כי העניינים הנמשכים ע"י אכילת מצה – אינם נפעלים מאליהם ע"י השבת, ומכך הוכיחו חז"ל שלא קיים כאן חשש של "שמא יעבירנו" (כי לא שייך שהבריאה תכריח ביטול מצוה).

וההסבר מדוע אכן אין חשש:

כי חטא בשוגג נובע מהתגברות "הנפש הבהמית" (תניא אגה"ק סו"ס כח), וכיון שבפסח "לא הספיק להחמיץ" – אין כלל אפשרות לחמץ (זה היצר הרע – לקו"ת צו יג, ג). לכןכל ישראל, אפילו "הדיוטים וקלי הדעת" נמצאים בדרגה שבה "לא יאונה לצדיק כל און", אפילו בעניינים שאינם קשורים באכילה.

 

שבת שלום וחג הפסח כשר ושמח!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק ז, שיחה לחג הפסח (עמ' 48 ואילך, ובמתורגם ללה"ק עמ' 50 ואילך).

 

______________

*)  שואל ומשיב מהדורא ד' ח"א ס"ה. העמק שאלה לשאלתות שאלתא סז סכ"א.

 

**)  העמק שאלה שם, וכן התירוץ השני.  בשיחה מובא גם תירוץ שלישי של בעל "חמדת ישראל" ומשיב על דבריו בארוכה. עיי"ש ותמצא טוב.