חגים ומועדים וימים מיוחדים
דבר החסידות – פרשת צו – חג הפסח
- פרטים
- קטגוריה: פסח
- פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 20:24
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 445
ב"ה
דבר החסידות – פרשת צו – חג הפסח
למה תודה עם חמץ?
חסיד אחד פגש פעם במכר ותיק, שזה זמן רב לא ראהו.
החסיד הבחין שפניו של חברו עגומות, בירר אם הכל בסדר אצלו, ואז שאל: אתה ובני ביתך בריאים ב"ה, פרנסה יש בשפע ב"ה, אם כן מדוע נפלו פניך?
השיב הלה: כל ימי שאפתי 'להיות משהו' – להיות פרופסור, לכתוב ספר, להיות מישהו! והנה שאיפתי לא התקיימה ואני כלום.
השיב החסיד: הוי כמה אני מקנא בך! כל חיי אני שואף להגיע לבחינת ביטול, להיות 'אין ואפס', ובכל זאת מרגיש אני כי הנני עדיין משהו...
(אוצר פתגמי חב"ד עמ' 121)
~~~
בפרשתנו (ז, יב ואילך) מופיעים דיני קרבן-תודה, שאדם צריך להביא על נס שנעשה לו.
רש"י מסכם, שעם קרבן התודה יש להביא 40 חלות: 30 מהם מצה ו-10 מהם חמץ, כנאמר (שם, יג) "על חלות לחם חמץ יקריב קרבנו, על זבח תודת שלמיו" [ולכן מנהג אשכנז שאין אומרים "מזמור לתודה" בערב פסח ובחוהמ"פ, כי אין מקריבים בהם קרבן תודה].
וצריך להבין, מה נשתנתה מנחת תודה מכל המנחות שהן באות מצה, והיא צריכה לבוא (גם) מן החמץ?
ויש לבאר ובהקדם:
בליל הסדר אנו שואלים מה נשתנה "שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה [נ"א: או מצה] הלילה הזה כולו מצה", מובא בספרים שאחד הביאורים בזה – מדוע עם כל קרבן תודה אנו אוכלים חמץ ומצה ועם קרבן פסח, שהוא בעצם גם סוג של קרבן תודה – הודאה על יציאת מצרים – כולו מצה?
והתשובה: מבואר בחסידות, שהודאה עניינה ביטול, כלומר, כאשר אדם צריך לומר תודה, הוא הרי צריך לבטל קצת את הישות שלוולהודות בכך שהוא נזקק לטובה של מישהו.
על פי זה מסביר אדמו"ר הזקן את מה שאנו אומרים "מודים אנחנו לך" – שהוא בדוגמת "מודים חכמים לרבי מאיר", כלומר: בחיים הרגילים יש סוג של ויכוח בין הגוף והנשמה שלנו; הגוף טוען שהעולם הוא 'מציאות', והנשמה טוענת שהמציאות היחידה היא אלוקות. ועל כך אנו אומרים "מודים אנחנו לך שאתה הוא ה' אלוקינו" – שכוחנו וחיותנו הוא מהוי' שלמעלה מהטבע וגם מה שקורה איתנו ביום-יום הם ניסיךשבכל יום עמנו, ולכן גם משתחוים, כלומר, שגם הגוף מודה ומסכים שהקב"ה הוא מקור חיותו.
ונחזור לעניינו, כאשר מגיע זמן שצריך לומר תודה (בכלל, או כמו בנידון-דידן שצריך להודות לקב"ה שעשה לו נס וישועה) יכולות להיות שתי סוגי 'בעיות': א) אחד שאינו יודע להגיד תודה, פשוט קשה לו ה'ביטול' הזה להודות. ב) לפעמים יש כזה שיש לו בעיה הפוכה – הוא מוכן לומר תודה כל היום אבל הוא מסיר אחריות מעצמו, אלא סומך רק על הזולת ואומר 'תנו לי' 'עשו לי' ובעצם הוא הופך להיות תלותי ואינו מטפל בעצמו, זהו 'ביטול' בצורה קיצונית ושלילית.
ולכן, כאשר מביאים קרבן תודה, אמנם העיקר הוא הביטול – מצה, אבל צריך גם קצת 'חמץ' והרגש עצמו ושלא ישאר רק עם הביטול, כי זה יכול לגרום להעדר עבודה עצמית.
אבל, כשמגיע ליל הסדר והבן שואל מדוע עם הקרבן פסח לא מביאים חמץ – עונים לו "עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' אלקינו משם..." היינו ששם היה מצב שלא עשו שום 'עבודה עצמית' ואדרבה הללו עובדי עבודה-זרה והללו עובדי ע"ז, ואז נגלה עליהם ממ"ה הקב"ה בכבודו ובעצמו וגאלם ולכן חג הפסח הוא הזמן היחיד שנדרש בו רק הביטול הגמור – ללכת אחרי הקב"ה בעיניים עצומות ובבטחון גמור: "לכתך אחרי במדבר"...
שבת שלום וחג הפסח כשר ושמח!
מבוסס על: תורה אור פ' ויחי מאמר יהודה אתה גו'. ספר הליקוטים להצ"צ ערך קרבן תודה. מאמר ונחה עליו תשל"ו ע"פ סידור עם דא"ח. ועוד.
_________________