חגים ומועדים וימים מיוחדים

חכם מה הוא אומר?

חכם מה הוא אומר?

*את הבן החכם, כך נאמר בהגדה, מלמדים את כל הלכות הפסח *הרב שמואל ברוך גנוט שליט"א פורס, על קצה המזלג, מהלכות ערב פסח*



ניקוי המטבח

א. ניקוי שיש המטבח- מנקים היטב את השיש, על כל חוריו וסדקיו, לאחר מכן נוטלים אבן מלובנת ושופכים מים רותחים על השיש, ולאחר מכן שופכים מים קרים. 
כשמכסים את השיש בניר כסף עבה, לא צריך מעיקר הדין להגעיל את השיש, אך טוב וראוי לשפוך על השיש מים רותחים לפני שמכסה את השיש בניר כסף.
ב. ניקוי הגז- את החצובות (אלו הברזלים עליהם מניחים את הסירים) מצפים בניר כסף עבה ומשמעותי, שלא יקרע בחג הפסח. את שלד הגז מנקים היטב, ומערים עליו מים רותחים עם אבן מלובנת. וכיום נוהגים לנקותו היטב היטב ולכסותו במכסה מיוחד או בניר כסף עבה. את המבערים (מהם האש היוצאת) מנקים היטב, מחזירים אותם למקומם ומבעירים את האש במשך מספר דקות.
ג. גביעי כסף לשתית יין- מגעילים.
ד. כלי לנטילת ידים מנקים היטב.
ה. מפות- מכבסים במכונה עם מים חמים וחומרי ניקוי.
ז. כלי למים אחרונים-מנקים היטב.
ו. יתר דיני הכשרת המטבח- במאמרם המשובח של רבני 'בית ההוראה' של באבוב, ראו בהמשך.

מכירת חמץ

ח. דיני מכירת חמץ סבוכים הם מאד, ולכן צריך למכור את החמץ אצל רב ותלמיד חכם מוסמך, שבקי היטב בפרטי המכירה.
ט. ממנים את הרב להיות שליחנו למכור את החמץ שברשותינו לנכרי קודם הפסח, ולקנותו עבורנו בחזרה לאחר הפסח (במידה שהגוי יהיה מוכן למכור לנו את החמץ בחזרה, כמובן). משכירים את המקומות שהחמץ שם לגוי ואנו מאפשרים לגוי, בכל הרצינות, להגיע למקומות בהם נמצא החמץ שלנו. אנו חותמים על שטר ההרשאה בו אנו ממנים את הרב לשליחנו ומוסרים לרב, בצירוף "קנין סודר" (הנפת מטפחת וכדומה) לחיזוק הדבר וגמירות הדעת.
י. ניתן לטלפן למוכר החמץ ולמנותו שליח שימכור עבורו את החמץ, והרב ירשום את כל פרטיו, כתובתו ומקומות שרוצה למכור לגוי. 
יא. מעיקר הדין ניתן למכור לגוי גם חמץ ודאי (כמו, למשל, חבילת ופלים). אך מכיון שישנם המפקפקים על עצם מכירת החמץ מסיבות שונות, לכן נוהגים שלא למכור חמץ בעין, אלא רק ספק חמץ, סבונים, תרופות וכדומה.
יב. סוגרים במפתח את הארונות בהם ישנו חמץ שנמכר לגוי, או תולים פתק על דלת הארונות, עליו רשום "חמץ – מכור לגוי", וכדומה. זאת כדי שלא נאכל את החמץ מבלי משים או נשתמש בו.
יג. ושוב, כמו שכתבנו בשנה שעברה: כשאין לנו חמץ או ספק חמץ, אנו לא חייבים למכור חמץ. אנו צריכים לבדוק את הבית היטב ולבטל את החמץ, ואין צורך למכור חמץ, כשאין לנו שום חשש חמץ בפסח. ואגב, ישנם מוצרים רבים, שבעבר פירטנו אותם, שאין בהם שום חמץ, וחבל סתם לזורקם לפח. תבררו, ואל תזרקו כל דבר. בל תשחית! 

בדיקת חמץ 

יד. בליל ערב פסח חייבים לבדוק כל מקום ששייך לנו, שישנו חשש שיש שם חמץ. צריכים לבדוק את כל הדירות שברשותינו, המכונית, המשרד והחנות, המחסנים והמרפסות.
טו. דיירי בנין משותף צריכים לבדוק את חדר המדרגות, הלובי, המקלט והמחסנים המשותפים. וניתן שהשכנים ימנו את אחד מהם לבדוק את כל הרכוש המשותף בעבור כולם.
טז. אם נתאכסן בחג בבית מלון והגענו לחדר במלון לפני תחילת ליל י"ד, אנו צריכים לבדוק את החדר בברכה. אך אם הגענו למלון באמצע ערב פסח או באמצע ימי הפסח, צריך לברר האם החדר נבדק כהלכה, ואם לא, עלינו לבדוק את החדר בברכה.
יז. כיצד בודקים חמץ? מנקים את הבית ושוטפים אותו היטב, כולל כל כלי החמץ. נוהגים שבני הבית מחביאים 10 פתיתי חמץ (עטופים בניילון שלא התפזרו) ברחבי הבית, (וראוי שנרשום היכן הנחנו אותם. שלא נשכח ובסוף לא נמצא אותם, חלילה). בודקים מיד לאחר תפילת ערבית, נוטלים ידים (!) ומברכים, לפני הבדיקה, "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על ביעור חמץ". בברכה מכוונים גם לביעור של מחר. מתחילים לבדוק ולא מפסיקים בדברים אחרים עד לתום הבדיקה.
יח. כשקשה לבעל הבית לבדוק לבדו את כל החדרים, יעזרו לו בני ביתו לבדוק, ויקשיבו לברכתו וייצאו בה ידי חובת בדיקתם.
יט. בודקים לאור הנר, ועדיף בנר שעוה. ואם אין לו, שיבדוק בנר רגיל, או בפנס. (ועצה טובה: הניחו את הנר קודם במקפיא, כדי שיתקשה ולא ינטוף באמצע הבדיקה). במקום שיש חשש שריפה, יבדוק לכתחילה עם פנס או לאור החשמל, המגיע היטב לכל המקומות. והגרש"ז אוירבך הדליק את האור בשעת בדיקתו עם הנר.
כ. צריך לבדוק בכל מקום שישנו חשש שנכנס לשם חמץ. חדרים וכלים, מקרר ותנור, ארונות ובגדים, כיסים ומשחקים וכו' וכו' וכו'.
כא. את הספרים שבמשך השנה אנו משתמשים בהם בשעת האוכל (כגון סיפורי ילדים, שבולעים את האוכל עם הסיפור. ספרי חידושים על התורה, איתם יושבים בשולחן שבת, וכדומה), צריך לבדוק מחמץ. לדעת הגר"א בודקים את הספרים לאור הנר, אך מרן החזו"א לא בדק את הספרים לאור הנר.
כב. את הברכונים וזמרוני השבת ננקה היטב, נעטפם ונמכרם לגוי.
כג לאחר הבדיקה נשמור בשקית סגורה ובמקום שמור את החמץ שמצאנו בבית (כולל עשרת הפתיתים), כדי לשרפם למחרת בבדיקת חמץ. 
כד. לאחר הבדיקה נבטל בלב את החמץ ונאמר את נוסח ביטול החמץ המופיע בסידורים. מן הראוי שנבהיר לעצמנו היטב מה אנו עושים ונתרגם לעצמנו לעברית מדוברת מה עשינו כעת.
כה. במקרה שלא בדק את החמץ בליל ערב פסח, צריך לבדוק בערב פסח לאור הנר בברכה. וכשלא בדק בערב פסח, יבדוק באמצע החג בברכה, בדיוק ברגע שנזכר שלא בדק חמץ.

תענית בכורות 

כו. הבכורות מתענים בערב פסח, זכר להצלתם מ"מכת בכורות", ונהגו שמשתתפים הם בסעודת סיום מסכת, כדי להיפטר מתענית. את סיום המסכת עורכים הבכורות בעצמם, או שמשתתפים בבכורות של אחרים, ויכולים לאכול אפילו פחות מכזית, כדי להיפטר מהתענית. ראוי שהבעל יביא לאשתו הבכורה דבר מאכל מהסיום, כדי שתאכל ותיפטר מהתענית (לפי שישנם דעות שגם הבכורות הנקבות צריכות לצום, ולא נוהגים כן, אלא האשה תאכל ממאכלי הסיום, למרות שלא השתתפה בסיום בעצמו).
כז. עיקר הסיום הוא סיום מסכת גמרא או סדר שלם של משניות. ויש שכתבו שניתן אף לסיים חמשה חומשי תורה, אחד מכ"ד ספרי הקודש, מסכת משניות או "מסכתות קטנות" (ורבו הדעות והפרטים בזה). (ואגב, עצה טובה להרוצים לסיים מסכת גמרא ואין עיתותם בידם: ללמוד מסכת תמיד, המכילה 8 דפי גמרא בלבד. מסכת עם מושגים רבים ונכבדים, כולל דפי "אגדתא" מרתקים).

ביעור חמץ 

כח. אסור לאכול חמץ משליש היום (בלוח השנה אופק אלעד נכתב שסוף זמן אכילת חמץ הוא 9:57).
כט. שורפים את החמץ לפני שעה שישית (ושורפים עד 11:18). וישנה מצוה לבער את החמץ. ולכן ראוי שגם את השמדנו את כל החמץ שברשותנו, שנשאיר לפחות כזית חמץ כדי לשרפו. ואם הבעל אינו יכול, שאשתו ובניו ישרפו את החמץ, ועדיף שימנה אותם לשלוחו לשרוף את החמץ.
ל. מבטלים כעת שוב את החמץ, כנוסח שבסידורים.
לא. כעת נצחצח שיניים היטב, שמא נותרו בהם פירורי חמץ.

אוכל בערב פסח 

לב. מותר להאכיל ילדים קטנים, עד גיל 5-6, במצה בערב פסח.
לג. בערב פסח נאכל בשר ודגים ושאר דברים, וניתן- עד שעה עשירית- לאכול גם מאכלים שהתבשלו עם מצה (כמו "גפילטע פיש" וכפתאות).
לד. משעה עשירית (באלעד 15:56) אין לאכול מאכלים משביעים, כדי שניכנס לליל הסדר רעבים לאכילת המצה ויתר מאכלי שמחת החג הקדוש.
לה. נחלקו הדעות האם האיסור, שנוהגים בו האשכנזים, שלא לאכול קטניות בפסח, נאמר גם בערב פסח לאחר שעת שריפת חמץ.