"הרחמן יקים לנו את סוכת דויד.."-מה המשמעות?

פרטים

קטגוריה: סוכות ושמיני עצרת

פורסם בחמישי, 24 ספטמבר 2020 18:48

נכתב על ידי Super User

כניסות: 530

בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל בְּמוֹצָאֵי חַג רִאשׁוֹן שֶׁל סֻכּוֹת

פרטים

קטגוריה: סוכות ושמיני עצרת

פורסם ברביעי, 12 אוקטובר 2022 14:40

נכתב על ידי Super User

כניסות: 352

בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל בְּמוֹצָאֵי חַג רִאשׁוֹן שֶׁל סֻכּוֹת

& בְּכָל מוֹצָאֵי שְׁנַת הַשְּׁבִיעִית, בְּמוֹצָאֵי הַחַג הָרִאשׁוֹן שֶׁל סֻכּוֹת, הִתְכַּנְּסוּ מִלְּיוֹנֵי יְהוּדִים, אֲנָשִׁים נָשִׁים וָטַף, בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, לְקַיֵּם אֶת מִצְוַת 'הקהל' & כֵּיצַד הִתְקַיְּמָה הַמִּצְוָה וּמַדּוּעַ? הֵיכָן מִקּוּמָהּ? מַדּוּעַ, בְּשׁוֹנֶה מִשְּׁאָר הַמִּצְווֹת, הִשְׁתַּתְּפוּ בָּהּ גַּם זַאֲטוּטִים קְטַנִּים, אוּלַי אַף תִּינוֹקוֹת שֶׁזֶּה עַתָּה נוֹלְדוּ? & מִי נִפְטַר מֵהַמִּצְוָה? הַאִם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל קָרָא בְּמַהֲלָכָהּ בַּתּוֹרָה אוֹ, אוּלַי, גְּדוֹל הַדּוֹר? וּמִיהוּ, בְּעֶצֶם, 'גָּדוֹל הדור'?... & הָאָמְנָם הִשְׁתַּתְּפוּ בְּמַעֲמָד הַ'הקהל' גַּם גּוֹיִים? & עַל מִי הוּטַל לְכַנֵּס אֶת כָּל הָעָם? מַדּוּעַ בָּנוּ בְּמֶרְכַּז הָעֲזָרָה דַּוְקָא 'בִּימָה עַל עֵץ'? & & הרה"ג רַבִּי שְׁמוּאֵל בָּרוּךְ גנוט שְׁלִיטָ"א, מְסַפֵּר לָנוּ, בְּעִקְּבוֹת קֻנְטְרֵסוֹ הֶחָדָשׁ 'פָּרָשַׁת הַמֶּלֶךְ', אֶת עֲלִילוֹת תּוֹשָׁבֵי אֶלְעָד בְּמַעֲמַד הַהַקְהֵל הֶעָצוּם וְהַנּוֹרָא, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ! & פורסם בעיתון 'קוראים אלעד'&

היה זה צפוי מראש. מאז שמשיח צדקנו הגיע ועם ישראל כולו שש ושמח, כל יום מחדש, דנו כולם בשאלה הרת הגורל, שאלה תורתית מהותית, שאם התשובה עליה תהיה חיובית, יעלו כל ישראל, כולל הנשים והילדים הקטנטנים, אל בית המקדש.

"האם צריכים לקרוא את פרשת "הקהל" הישנה מהתורה, כאשר משיח צדקנו הגיע רק לפני כחודש?", פתח הרב יהושע את שיעורו בבית הכנסת "חפץ חיים", בין "קבלת שבת" ל"מעריב".

"האם הכינוס של ה"הקהל" תלוי בשמיטה וכיון ששנת השמיטה התשפ"ב, לפני שהמשיח הגיע, התחילה כשמיטה מדרבנן, אז גם מעמד ההקהל יהיה רק מדרבנן?", דן רבי ישראל מאיר, באותה שעה בדיוק, בבית כנסת "אחיעזר". "לכאורה, כיון שמעמד ההקהל נועד לכך שלאחר שעם ישראל שמר על השמיטה כל השנה מהתורה, לכן הם מתאספים יחדיו, בסוף שנת השמיטה, כדי להמשיך ולהתחזק. אבל אם שמיטת תשפ"ב היתה רק מדרבנן, אז גם ההקהל הוא רק מדרבנן?", שאל גם רבי יוסל, מסביבו מתגודדים פרחי האברכים בבית הכנסת הוויז'ניצאי "אמרי ברוך".

בתי המדרשות סערו וגעשו, עד שרבי שמעון מרחוב שמעיה ציטט את דברי ה"חזון איש"¹ הכותב ש"אם שביעית בזמן בית שני דרבנן, גם מצוות הקהל מדרבנן, שאם אין שמיטה אין מוצאי שמיטה".

רבי שלמה, ראש הכולל, ציטט את דברי הגאון האדר"ת הקודם דברים דומים, והוסיף שכשהמשיח מגיע מתחדש מנין השמיטה והיובלות מהתורה ומנין השמיטה יתחיל שוב מההתחלה. ²

הדיון עדיין המשיך, כי במקום שיש שני יהודים, יש לפחות שלוש דעות, עד שמודעות ענק כיסו את כל העיר, בעצם את כל הארץ כולה, ופתרו את הדילמה. כרוז מלכותי, חתום בחותמת זהב מלכותית של מלך המשיח בכבודו ובעצמו, היהודי האהוב ביותר בתבל כולו. רבבות רבבות יהודים בכל רחבי ארץ ישראל עמדו ליד לוחות המודעות וקראו בהתרגשות, בעיניים דומעות את המודעה.

וכך כתב מלך המשיח לכל ישראל: "כל עם ישראל, אנשים נשים וטף, מוזמנים בזאת להגיע במוצאי יום טוב ראשון של חג הסוכות הבא עלינו לטובה לעלות ולהתקהל יחדיו בעזרת הנשים שבהיכל קדשנו ותפארתנו, בית המקדש השלישי. פרטים על מוזמנים נוספים ועל שעת הכינוס המדויקת, תבוא בעזרת ה' יתברך הודעות נפרדות".

ר' יצחק דוד מרחוב אבן גבירול עמד מול המודעה ומחה את דמעותיו. ר' חיים מאיר עמד באותו הרגע ליד לוח המודעות ליד "ברכל הקטן" שברחוב רבי פנחס בן יאיר וניגב את דמעותיו שלו. "מה קרה, אמא?", שאלו ילדותיה של גברת ירון, כשראו את אמא מביטה במודעת לוח גדולה ובוכה. "המלך המשיח מכנס את כולנו למעמד ההקהל", ענתה להם חברתה של אמא, גברת כהן מרחוב רבי יהודה הנשיא, "אין דבר מרגש יותר מזה בכל העולם".

* * *

גדול הדור מכנס את העם

יומיים לפני ראש השנה הצטרפו בתי הדין בארץ ישראל ל"קול הקורא" של המשיח ודרשו-ציוו את כל עם ישראל היושב בציון לעלות לירושלים במוצאי חג ראשון של סוכות, למעמד ההקהל. יחד עמם התפרסמו מכתביהם הנלבבים של כל חברי מועצת גדולי התורה וחכמי התורה, גדולי ראשי הישיבות וגדולי האדמורי"ם, שקראו לכל יהודי ויהודי, בכל גיל שהוא, אפילו תינוקות³, לעלות ולהיראות לפני ה' במעמד ההקהל הגדול והנורא.

"אם מלך המשיח קרא לכולנו לעלות למעמד ההקהל, מדוע גם כל בתי הדין וכל גדולי הדור הצטרפו לקריאתו?" שאלה גברת צביאל את בעלה והוא השיב: "לפי חלק מהפוסקים, מצוות הקהלת וכינוס העם מוטל על מלך ישראל, בעוד שלפי דעת ה"טורי אבן", המצוה מוטלת על בית הדין, ולדעת המנחת חינוך יתכן שהמצוה מוטלת על "גדול הדור", שהוא כנראה אלו שמסוגלים לכנס את כל העם על ידי "קול קורא" שלהם⁴. לכן כל חכמי ישראל וחברי בתי הדין מצטרפים לקריאת מלך המשיח, כדי לזכות ולהשתתף במצוה המוגדרת כ"מצות עשה להקהיל את כל ישראל אנשים ונשים וטף בכל מוצאי שמיטה בעלותם לרגל".

בחלק ממכתבי הרבנים הזמינו גם את גרי התושב הגרים בארץ, אלו גויים שאינם עובדים עבודה זרה, להשתתף במעמד. "להזמין גויים למעמד הקדוש הזה?" שאל ר' ברוך, חסיד סערט ויז'ניץ, וחברו ר' ישראל השיב לו שזוהי דעת ה"אבן עזרא", הסובר שהתורה שכתבה שגם גרים משתתפים במעמד, הם גרי תושב נכרים, "אולי יתייהדו"?⁵

"מה האינטרס להביא תינוקות וילדים קטנים למעמד ההקהל? חוץ מבלגן, הם לא יעשו כלום, לא?", שאל הרב גניני את בנו אלירן והוא הסביר לו בטוב טעם: "קודם כל, זה כתוב במפורש בתורה, להביא גם את הטף למעמד ההקהל. ומדוע? רבי אלעזר בן עזריה מסביר שהתורה ציוותה זאת "כדי ליתן שכר למביאיהם".⁵ המפרשים הסבירו שאם האנשים וגם הנשים צריכים לעלות למעמד ההקהל, אם כן הם יהיו חייבים להביא את הזאטוטים לבית המקדש, שהרי מי ישמור עליהם בבית לבד? מי יהיה הבייביסיטר שלהם? ובכל זאת, למרות שבכל מקרה כולם ייאלצו להביא את הקטנים למעמד ההקהל, בכל זאת יתן להם הקב"ה שכר"...

רועי, אחיו הגדול של אלירן, הסביר את הנושא בפן אחר, פן נפלא. "כל דבר שאדם רואה בחיים, אפילו לרגע אחד, אפילו ילדים קטנים, נקלט אצלו במוח ובלב. כל ילד וזאטוט שנמצא במעמד ההקהל יקלוט ויאגור בלבבו רשמים עצומים ונפלאים מהמאורע האדיר הזה. הגמרא מספרת שהתנאים סיפרו לרבי יהושע בן חנניה שרבי אלעזר בן עזריה אמר שהקב"ה יתן שכר טוב לכל אלו שיביאו את הזאטוטים ל"הקהל" ורבי יהושע בן חנניה נפעם וקרא לדברים בכינוי של "מרגלית טובה", מדוע? כי אמו של רבי יהושע בן חנניה עצמו הביאה אותו בתור תינוק לבית המדרש, כדי שיספוג את אווירת הקדושה וקולות הלימוד יחרתו בלבבו. לכן רבי יהושע בן חנניה כל כך התחבר לרעיון הזה, שהופעת הקטנטנים חשובה היא, להחדיר בנשמתם ולבבם רושם רוחני עז מאין כמותו".⁶

"ואף תינוק לא יבכה ויצרח? הם לא יפריעו למעמד המיוחד הזה?", שאלה אביטל, בביתה ברחוב רבי שמעון בן שטח. אביה הוציא מארון הספרים את קונטרס "זכר למקדש" שחיבר רבה של ירושלים הגאון האדר"ת והקריא את דבריו הנפלאים: "וַאֲנִי עָנִי נִפְלֵאתִי מְאוֹד, אֵיךְ יִתָּכֵן לְהָבִיא רִבְבוֹת יְלָדִים מִכָּל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל מִכָּל מְקוֹמוֹת פְּזוּרֵיהֶם בָּעֲזָרָה, וְהֵם צוֹעֲקִים וּבוֹכִים וְהוֹמִים הֵן וְאוֹמְנוֹתֵיהֶם, וּמִי יִשְׁמֹר אוֹתָם מִנְּקִיּוּתָם, וּבְיִחוּד בִּמְקוֹם הַמִּקְדָּשׁ וּבְמַעֲמַד הַקָּדוֹשׁ וְהַנִּפְלָא כָּזֶה בִּפְנֵי מֶלֶךְ וְכָל הָעָם כּוּלוֹ, אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהַשְׁקִיט סַעֲרַת אֲלָפִים וּרְבָבוֹת עוֹלָלִים וְיוֹנְקִים בְּכָל מֶשֶׁךְ קְרִיאַת הַפָּרָשִׁיּוֹת עִם הַבְּרָכוֹת, אִם לֹא שֶׁהָיָה נֵס נִגְלֶה וְנִפְלָא עַל כָּל זֶה". לדעת האדר"ת, גם זה שרבבות קטנטנים יעמדו בשקט בכל מהלך מעמד ההקהל, היה זה נס עצום.

"וסליחה על השאלה", שאלה חגית, "ואיך כל התינוקות לא יעשו את צרכיהם בכל מהלך הטכס הארוך?"

אבא חייך והשיב: "מרן רבי חיים קניבסקי זצ"ל הסביר שאכן, יצטרכו לכסות אותם היטב היטב לפני שיכניסו אותם לבית המקדש, יצטרכו להשתמש ב"טיטולים" עמידים".⁷

בבתי המדרשות התכוננו בהכנה הראויה ביותר למעמד הכביר. ואיך מתכוננים יהודים למאורע שכזה? קודם כל, לומדים היטב היטב את הנושא, לעומק ולרוחב. בבית המדרש "לקח טוב" הסביר הרב רחמים שלא כולם חייבים לעלות ל"הקהל". כל אלו שפטורים מלעלות לרגל ולקיים את מצות "הראיה", פטורים מלהשתתף גם במעמד ה"הקהל". חוץ מערל, יהודי שמסיבות בריאותיות לא עבר ברית מילה, גם יהודי שנטמא בטומאה בה אסור לו להיכנס למקדש- פטור כמובן מלבוא למעמד ההקהל.⁸ גם עיור וחרש, אפילו בעין אחת, פטור מלעלות למעמד ההקהל.⁹ אך כאשר מדובר בילדים חרשים או עיוורים (אולי אפילו קטנים המוגדרים כשוטים¹⁰), צריכים להביאם למעמד ההקהל. יתכן שאפילו ההורים פטורים לבוא ל"הקהל", צריכים הם להביא את ילדיהם לשם".¹¹

"מה התחושות שלכם לקראת הכינוס האדיר של מיליוני יהודים, כולל ילדים קטנים, בחג הסוכות?", נשאל הגאון המרא דאתרא שליט"א במהלך דרשה שנשא בענין, והוא השיב: "כמו לפני מעמד הר סיני!".

"מה הקשר למעמד הר סיני?", שאל מוטי מרחוב בן יאיר, והרב הסביר: "הרמב"ם כותב על מעמד ההקהל, שאנו "חַיָּבִים לְהָכִין לִבָּם וּלְהַקְשִׁיב אָזְנָם וְלִשְׁמֹעַ בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה וְגִלָּה בִּרְעָדָה, כֵּיוָן שֶׁנִּתְּנָה בּוֹ בְּסִינַי, אֲפִלּוּ חֲכָמִים גְּדוֹלִים שֶׁיּוֹדְעִים כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ חַיָּבִים לִשְׁמֹעַ בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה יְתֵרָה". במעמד הר סיני, כך כתוב בגמרא בכמה מקומות, ניתנה התורה ב"אימה ויראה וגילה ברעדה" והמפרשים מסבירים שהרמב"ם החשיב את מעמד ההקהל כמעמד הר סיני המתחרש אחת לשבע שנים, ואנו חייבים להשתתף בו כדי לזכור את מעמד הר סיני, שהשתתפו בו מיליוני אנשים, נשים וטף".¹²

רבי אלעזר מרחוב בן קסמא, שהשתתף בדרשת הרב, הוסיף דבר נפלא: "הראשל"צ הגר"א בקשי דורון זצ"ל, כתב מאמר ארוך ונפלא על הדמיון הרב שבין מעמד הר סיני למעמד ההקהל והוסיף דבר מעניין. נפסק להלכה שבעלי המומין לא חייבים להגיע ל"הקהל", והרי גם במעמד הר סיני לא נכחו שום בעלי מום, כי הרי חז"ל מספרים שלפני מעמד הר סיני התרפאו כל בעלי המום".

והמרא דאתרא הוסיף והקריא בהתרגשות את דברי הרמב"ם, הכותב כיצד מוטל על כל אחד ואחת מאתנו ללמוד בשעת המעמד נורא ההוד הזה, בנוכחות מיליוני מיליוני יהודים בכל גיל ועדה, "וְיֵרָאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ עַתָּה נִצְטַוָּה בָּהּ, וּמִפִּי הַגְּבוּרָה שׁוֹמְעָהּ, שֶׁהַמֶּלֶךְ שָׁלִיחַ הוּא לְהַשְׁמִיעַ אֶת דִּבְרֵי הָקֵל!!".

והגאון רבי זושא הלוי, שדיבר אף הוא על הנושא המרטיט, הוסיף: "כתוב בחז"ל שהנשמות של כל יהודי ויהודיה, כולל גרי הצדק שהתגיירו במהלך הדורות¹³, עמדו במעמד הר סיני. והנה כאן אנו עומדים בעצמנו, בגופנו, ולא רק בנשמתנו, במעמד שהפוסקים מחשיבים אותו, לא רק מבחינה רעיונית אלא גם מבחינה הלכתית, כמעמד הר סיני בכבודו ובעצמו! אשרינו שנזכה לכך בקרוב, בחג הסוכות הבא עלינו לטובה! ובשביל לזכות להגיע ל"מעמד הר סיני" שכזה, אנו צריכים להתכונן, להתעלות, להתקדש בקדושה עליונה, וכפי שהתקדשו אבותינו לפני מעמד הר סיני! מה נורא הוא המקום הזה, בית אלוקים ושער השמים!".

עולים לירושלים

מאות סדרני "אגד", "קוים" ו"סופרבוס" שהוזעקו מכל קצוות הארץ, ניסו ללא הצלחה להשתלט על זרם האוטובוסים, שפלט רבבות נוסעים בכל רגע נתון. מאות אלפי אבות ואמהות, אוחזים בילדיהם הגדולים, שסייעו להם לגרור את עגלות הילדים הקטנים והתינוקות הצורחים. כל רחוב יפו (שוועדת השמות החדשה של עיריית ירושלים לא הספיקה עדיין להחליף לו את השם), הפך לחניון מכוניות ענק ואוטובוסים זעירים הביאו את הרבבות שחנו באזור התחנה המרכזית החדשה. המדרכות היו עמוסות בים אדם, אנשים נשים וטף, והמהומה היתה אדירה.

מהומה שכזאת לא ראתה ירושלים מיום היווסדה. מליוני יהודים זרמו כנחילי דבורים. המשטרה והמשמר האזרחי מדן ועד באר שבע ניסו לעשות מעט סדר, אך לשווא. בהוראת בתי הדין של ירושלים נאסר על הקמת דוכנים בכל ירושלים, כדי לאפשר להמונים ללכת ישר ולא להירמס. המהומה, כבר אמרנו, היתה אדירה, אך כולם, כל מאות האלפים שזרמו כאן כזרם מפל הניאגרה, חייכו בחיוכים גדולים. כולם שמחו, עלצו וצעדו בצעדי ריקוד עליזים. נו, ומה הפלא? הלא המשיח הגיע לפני מספר ימים!

מאז שהזדעזעה הארץ. השמים התבהרו ואור החמה זרח שבעתיים. ברגע אחד היתה דממה ומיד לאחריו שאגו כולם בשאגות שמחה שאינן ניתנות לתיאור, המשיח, משיח בן דוד, הגיע. אלפיים שנה המתינו מליוני יהודים לרגע הזה, והנה, מיד לאחר הבטחת חז"ל ש"במוצאי שביעית בן דוד בא"¹⁴, הוא הגיע, משיח נאו, כאן ועכשיו, וזאת ראינו בעינינו. משיח!!

אמש, ביומו הראשון של חג הסוכות, כבר הספיקו כשלש וחצי מליון יהודים להעלות ולהיראות לפני ה' יתברך, בבית המקדש השלישי הבנוי קוממיות לתפארת עולם. מעמד כזה לא זכרה ירושלים אלפיים שנה וכעת, מיד עם בוקרו של יום שלישי, א' של חול המועד סוכות התשפ""ב, החלו להישמע תקיעותיהם של רבבות חצוצרות בכל גבולות ירושלים. המחצצרים היו רבבות כהנים¹⁵, חלקם אפילו כהנים חיגרים ובעלי מומים¹⁶, שחיצרצו בקול תרועה אדירה וקראו ליהודים להגיע ולהיקהל. לא, הפעם לא בכדי "להיקהל ולעמוד על נפשם" בתפילה ותחנונים לניסים וישועות כמו באלפי שנות הגלות, אלא בכדי לקיים את "מצוות הקהל", מצווה המתקיימת אחת לשבע שנים, במוצאי שנת השמיטה.¹⁷

הצו המלכותי של המלך החדש, מלך המשיח, נצר ישיר למלכי בית דוד, ניתן מיד בעלות השחר לכהנים ולגדולי ישראל. "צאו וכנסו את כל היהודים למצוות הקהל!^"18 , והמוני כהנים יצאו לדרך, כדי לארגן לעצמם חצוצרה. במקומות רבים בירושלים איפשר בית הדין פתיחת דוכנים למכירת חצוצרות, והסוחרים הממולחים, שהספיקו להתארגן לפני חג הסוכות, מכרו עשרות אלפי חצוצרות במחיר מפולפל של 2,500 שקל לחצוצרה. "הגזמתם?", שאל ילדון אחד את מוכרי החצוצרות. "חצוצרה מפלסטיק עולה דולר ב"הכל בדולר", והדולר ירד השבוע לשקל תשעים!"...

"חביבי, טעית", השיב לו ילדון אחר שמכר בזריזות עוד חצוצרה ועוד חצוצרה. "זה חצוצרות מזהב טהור. לא חצוצרות מפלסטיק!... ¹⁹

ההמונים המשיכו לצבוא על פתחי העיר העתיקה ואלפי סדרנים וסדרניות ניווטו את הבאים לכניסות, שהוקמו תוך יומיים על ידי אלפי עובדים- זרים. מחשבים משוכללים, תרומתו האישית של נגיד עשיר מחסידות סאטמר, פלטו מאות מדבקות בדקה, עליהם נרשם תג אלקטרוני שיחבר את רבבות הילדים להוריהם, במקרה שמישהו יאבד משהו. "אם תאבד אותי, פשוט תחכה לי ליד "אבן הטוען"²⁰,  שם יחכו כל הילדים האבודים", לחשה אמא מבוהלת לחיימק'ה השובב שלה, שהביט בעיניים נפעמות במליוני האנשים, הצועדים בנחת ומחייכים חיוך מלא. "אל דאגה!", הרגיע אותה הילד. "אבא אומר שיהיו כאן ניסים, בדיוק כמו שצריך להיות בבית המקדש ²¹,  ויימצאו את כל הילדים האבודים"...

"לא סומכים על הנס!"²² , פסקה אמא והדביקה לו שוב את התג האלקטרוני, "בייחוד לא נס שקשור אליך"...

"מי בדיוק אמור לקרוא את הפרשה?" שאל אברך מאלעד, שעדיין לא הספיק, במהלך המרדף האין- סופי אחר לולב דרי כשר שלא היה "שמור ונעבד", ללמוד את הלכות "הקהל".

"אומרים שגדול הדור יכול לקרוא, כל גדול הדור"²³, השיב לו ירושלמי חביב, אוחז בידו הימנית את מוישי בן השנה ובידו השמאלית את שלוימלה- זלמן בן השנתיים וחצי.

"ורגע, מי גדול הדור? מי יחליט מי גדול הדור???", קפצו ישר שלושה בני- ברקים וקימטו את מצחם בחשש גובר והולך, מחשש ששוב יתבצע לו "מחטף" כל שהוא...

הצחוק החביב שסביבם הרגיע אותם בעליל, והאברך הירושלמי הסביר להם בנחת: "בעקרון, יתכן שכל גדול הדור יכול לקרוא את "פרשת ההקהל", אך כעת, כשיש לנו מלך אמיתי, מלך המשיח, ודאי שהכי טוב שהוא יקרא²⁴. אז תהיו רגועים, כי על המלך הזה יש קונסנזוס, ביחוד כשחיכינו לו כל כך הרבה זמן".

"רגע, רגע", לא ויתר הבחור הבני- ברקי, שהיה למדן לא קטן כנראה, "ואם היו שני מלכים יחד, כמו בתקופה שמלכו פה מלך ביהודה ומלך בישראל. אז מי מהם קורא?".

"שאלה מצוינת", השיב לו יהודי תלמיד חכם, שנחת בערב החג מארה"ב, "יכול להיות שמלך יהודה עדיף, כי הוא גר בירושלים, ויכול להיות שמלך ישראל, ששלט על רוב העם, קודם לו²⁵. כבר ירבעם בן נבט הסתפק בשאלה הזאת. כך לפי הירושלמי²⁶"...

"ולמה לא קראו כבר אתמול בלילה?" שאל ילד אחד, במבטא צרפתי כבד.

"גם זאת שאלה מצוינת וזו מחלוקת²⁷", השיב לו התלמיד- חכם האמריקאי ונבלע בהמון האדם הזוחל.

מרחוק, מעזרת הנשים, קראו פרחי הכהנים בבליל שפות לציבור להתרחק. "הלו, זה בית המקדש כאן! לא לדחוף!" גער בפרח כהן צעיר יהודי מבוגר, שמחה דמעות שמחה מעיניו. "סליחה רבנו, אנחנו צריכים להקים כעת במהירות את בימת העץ של ה"הקהל"²⁸, אמר לו כהן ספרדי משולהב, שמחה גם הוא את דמעותיו ואת אגלי הזיעה שהתערבבו לו יחדיו. "עד עכשיו היה כאן צפוף נורא ולא בנינו את הבמה²⁹, אז כעת זה הזמן. מחילה! מחילה! זוזו אחורה, זוזו אחורה!".

נחיל האדם זז לאחור, לא מבינים בעצמם כיצד הצליחו להשתחל עד לכאן וכיצד ישתחלו לכאן עוד מליוני יהודים כשרים. המשפט "עומדים צפופים ומשתחווים רווחים"³⁰ נשמע בכל פינה והציבור הענק המשיך להידחס ב"עזרת הנשים", שם ייערך לו בעוד מספר דקות מעמד נורא הוד של "קריאת פרשת המלך".

ההמולה שככה לה. גם אלפי אלפי התינוקות שהגיעו עם אמהותיהן ישבו³¹  בדממה לא שגרתית בעליל³², שקטים ורגועים. ההמון הענקי שקט לו בהינף יד. מליוני היהודים הביטו בעיניים מצועפות במלך המשיח. במרכז עזרת הנשים ניצבה לה בימת העץ המלכותית, שרק לפני מספר דקות הוקמה,³³ וכעת הקריבו אליה כבש עץ מהודר³⁴,  עליה פסע מלך המשיח ברוב הדר, מביט בעיניים רחימאיות בקהל האגדי שהתאסף כעת, לאחר צפייה כואבת של אלפיים שנות גלות מרה וקשה.

הס הושלך בהיכל ה'

הס הושלך באולם המפואר והקדוש וחזן הכנסת, שמונה לתפקידו אך לפני יומיים, אחז בידו ספר תורה. הוא נשק לספר תורה בדחילו ורחימו ומסרו לראש הכנסת, שמונה אף הוא לתפקידו הרם רק לפני יומיים. ראש הכנסת אחז לרגע בספר התורה, הלא הוא "ספר העזרה" הנודע,³⁵ נשק לו בענוות חן והעבירו בנחת לסגנו של הכהן הגדול. הסגן לא הרפה מהספר, הביט בו לרגע קט והעבירו לכהן הגדול, שזהר באור ציץ הקודש המוזהב שנח על מצחו, יחד עם זרקורי תריסר אבני החושן הנפלאות, שנצצו באלפי נגוהות קדושה ויופי עילאי. כעת כולם הביטו יחדיו במלך המשיח, כשהלמדנים ויודעי הספר שביניהם מנסים לנחש האם הוא יעמוד עכשיו, כפי שעשה המלך אגריפס, שהיה מזרע המלך הורדוס, או שמא הוא יישב כפי שנהגו מלכים אחרים³⁶.

מלך המשיח. קיבל את ספר התורה הקדוש בזרועותיו, הניחו על במת העץ, הוריד את  פרוכת הספר המוזהבת ו...נותר לעמוד.

רחש עלה בקהל תלמידי החכמים שנכחו בין  הקהל הענק. "ואם קרא מעומד הרי זה משובח",³⁷ ציטט רב ירושלמי את לשון הרמב"ם וחברו, בעל זקן  שחור ארוך היורד על מידותיו, משך בחליפתו והחל להתווכח במרץ, שוכח לרגע היכן הוא נמצא כעת, ומצטט את כל הפולמוס הגדול בנושא האם על המלך לעמוד או לשבת בקריאת הקהל.

"מה עכשיו?" תהה ילד אחד בשם יענקי מאלעד, שישב על כתפיו אביו ומרט את זנבות השטריימל שלו. "עכשיו המלך יברך מלא-מלא ברכות בבת אחת. בוא נספור כמה ברכות" השיב לו אביו. והמלך החל לברך. "בָּרוּךְ אַתָּה ה'... אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל קְרִיאַת פָּרָשַׁת הַהַקְהֵל"³⁸, וקריאת "אמן" אדירה נשמעה עד לסוף ארץ ישראל.

"בָּרוּךְ... שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לִזְמַן הַזֶּה"³⁹, בירך לו מלך המשיח ומליוני עיניים יהודיות לא נותרו יבשות.

"בָּרוּךְ... אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ" ⁴⁰... בירך המשיח וכולם חזרו אחריו בקריאת "אמן" קולנית ונרגשת, מביטים בהשתאות בכריעות הלא-שגרתיות⁴¹, ובכך שהמלך בעצמו ענה "אמן" בעצמו, על ברכותיו של עצמו⁴². 

המלך החל לקרוא בעמידה את תחילת חומש דברים עד סוף פרשת "ואתחנן". הוא דילג לפרשת "והיה אם שמוע", משם ל"עשר תעשר" שבפרשת ראה, משם ל"פרשת המלך" ⁴² ומשם ל"כי תכלה לעשר". עבר לברכות ולקללות שבפרשת "כי-תבוא" והמשיך לקרוא הלאה, עד ל"מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב". הוא גלל את ספר התורה, נשק לאבנט והחל לברך ברכת "אשר נתן לנו תורת אמת", שלוש ברכות על חג הסוכות ועל כך שהקב"ה בחר בנו מכל העמים, בירך ברכה על בית המקדש, הוסיף ברכה על עם ישראל שתעמוד מלכותם, בירך ברכה נוספת, בשם ומלכות כמובן, בה ביקש שהאלוקים ירצה את עבודת הכוהנים והוסיף ברכה אחרונה בה התפלל, בלשון של עצמו, על עם  ישראל בכלל ועל החולים הזקוקים לישועה בפרט. המלך פירט  בפרוטרוט את צרכי עם ישראל, בכה והתחנן לבוראו שישמור ויחוס עלינו, ישפיע שפע סייעתא דשמיא ברוח ובגשם וסיים בברכת "שומע תפילה" ⁴³ .

המלך ירד מבימת העץ, משיב את ספר התורה לידי הכוהנים, ואני עמדתי שם, מביט בו, יחד עם מיליוני אחי היהודים. רואה את הכהן הגדול משוחח בדברי תורה בסוגית ההקהל עם אחיו הכהנים. על 15 המעלות עמדו הלויים, אוחזים בידיהם בכינורות ומשוררים כזקנים ורגילים, היודעים פרק בשיר. מסביבותיי עמדו רבבות יהודים, הלומי רעם, שכורים ולא מיין. שיכורים משמחה עצומה, וכולם, כך ראיתי בעיני, כולם בכו מהתרגשות.

יכולתי לתאר עוד את עבודת הקורבנות, יופי והדר ההיכל, זריזות הכוהנים ושירת הלווים, המעמד, הקהל ומלך המשיח, אך העט שבידי רועדת לה, רועדת, ולכן עצרתיה, מאפשר למחשבות ולתחושות לומר את הכל, מבלי לכתוב. במהרה, במהרה בימינו, עוד השנה, בעזרת ה'.

כה נזכה.

(פורסם ב'קוראים אלעד', גליון סוכות התשפ"ג).

מקורות למאמר:

1) זכר למקדש להאדר"ת. 2) ראה מכתב ידידי הגר"ש מילגרום בסוף קונטרסי פרשת המלך מהדו"ב. 3) נחלקו הראשונים והפוסקים האם צריך להביא אפילו תינוקות להקהל או רק קטנים בגילאים יותר גדולים, אף פחות מגיל חינוך. 4) מנ"ח מצוה תרי"ב, משאת המלך עה"ת פרשת ניצבים ובקונטרסי פרשת המלך. 5) בקונטרס זכר למקדש להאדר"ת הביא דעות רבות שהכוונה לגרי צדק ודעת הראב"ע שהכוונה לגר תושב "אולי יתייהד", והצל"ח ועוד רבים מהמפרשים הקשו ע"ז קושיות רבות, וראה בקונטרסי פרשת המלך מהדות"ל, ביאורים בדברי הראב"ע. 5) מסכת חגיגה ג, א. 6) רבי יעקב מליסא ב"נחלת יעקב", האמרי אמת, מהרי"ל דיסקין ועוד. 6) ראו בקונטרסי פרשת המלך ע"פ ירושלמי יבמות פ"א ה"ו. 7) כך כתב לי מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל, כמובא בקונטרסי הנ"ל. 8) רמב"ם חגיגה ג, ב. 9) רמב"ם חגיגה פ"ב. 10) ספק הגרי"ז מבריסק, כתבי הגרי"ז ריש ערכין. 11) מנ"ח מצוה תרי"ב, שפת אמת חגיגה ג, א. זכר למקדש. 11) ראו בקונטרסי פרשת המלך מהדות"ל. 12) עמק המלך, רשימות שיעורים על ברכות, מאמר הגר"א בקשי דורון זצ"ל ובקונטרסי שם. 13) כך ידוע בשם הצדיק הגרף פוטוצקי הי"ד. 14) מגילה יז, ב. סנהדרין צז, א. 15) תוספתא סוטה פ"ח, רמב"ם חגיגה פ"ג. 16) שם. 17) דברים פרשת וילך, סוטה מ"א א' ורמב"ם שם. 18) רמב"ם שם. וראה מלבי"ם דברים לא, יב ומזבח אבנים ח"ב כ"א, א. 19) דעת התוספתא, והרמב"ם השמיט זאת, ויעויין בשדי חמד פאת השדה מערכת ה'. 20) יעויין בבא מציעא כח, ב. 21) אבות פ"ה מ"ה ויומא כא, א. 22) ראה בזכר למקדש להאדר"ת. 23) ראה מנחת חינוך מצווה תרי"ב, העמק דבר בפרשת וילך זכר למקדש להאדר"ת, חידושי הגרי"פ פערלא על הרס"ג מצוה ט"ז ובקונטרסי פרשת המלך. 24) רמב"ם שם וכל הפוסקים. וראה ספרי וילך ורש"י שם עה"ת ורש"י בסוטה שם, מנחת חינוך ועוד. 25) ראה זכר למקדש להאדר"ת ובקונטרסי פרשת המלך. 26) ירושלמי בתחילת מסכת עבודה זרה, ושם. 27) מנחת חינוך מצוה תרי"ב וזכר למקדש. וראה רש"י פ"ק דמגילה ועוד. ורבים תמהו על דעת רש"י, שהסביר זאת באיסור הוצאה, והלא שערי ירושלים נעעולים ואין בתוכו איסור הוצאה. 28) ירושלמי פ"ק דמגילה, תוספתא ורמב"ם הנ"ל ובמפרשי המשניות והגמ' בסוטה ועוד. 29) שם. "שלא לדחוק את העזרה". ונחלקו הדעות מהו טעם הדבר שלא בונים בימת העץ בערב יו"ט. עיין קונטרסי פרשת המלך בארוכה. 30) מסכת אבות פרק ה' משנה ה'. 31) לכאו' אם מדובר בעזרת נשים, שם מותר לשבת לא רק למלכי בית דוד, היה מותר להם לשבת, וצ"ע. 32) במנ"ח כתב שהגיעו גם עוללים קטנטנים, והאדר"ת תמה שהרי ירעישו ויבכו, ודן- האם יהי נס שאכן הילדים הרכים ישתקו ולא יפריעו. וראה בקונטרסי פרשת המלך. 33) בירושלמי ובתוספתא וברמב"ם שם, וראה תוס' בסוגיה בסוטה. וראה שו"ת יהודה יעלה ח"א ס"ג. 34) כן הוא לדעת הזכר למקדש, וכ' שאולי נשאוהו את המלך על כתפיים לחביבות המצווה וכבוד המלך. 35)  ראה רש"י ב"ב יד, ב ד"ה ספר עזרה, מלאכת שלמה סוטה פ"ז, צפנת פענח תנינא 119, חידושי הגרי"פ לרס"ג שם וזכר למקדש שם. ובמהדורה תליתאה בקונטרסי הנ"ל הארכתי בזה ובשאלה מדוע המלך לא קרא בס"ת הפרטי שנשא עימו לכל מקום. 36) ראה ברמב"ם ובזכר למקדש שם, תועפות ראם על היראים מצוה רס"ו ותפארת ישראל סוטה פ"ז אות נב ובקונטרסי פרשת המלך. 37) לשון הרמב"ם פ"ג דחגיגה, וראה שם במפרשים ובהנ"ל. 38) כ"כ בזכר למקדש. וראה נחל איתן סי' ט"ו שדן מדוע לא מברכים ברכה זו.  39) שם. וראה בשו"ת מהרש"ם ח"א סימן רי"ג. 40) זכר למקדש שם. 41 . רמב"ם פי"ח מתפילה והלכות עבודת יוה"כ, וראה מנחת חינוך וזכר למקדש. 42) קריאת פרשת המלך תלויה בגרסאות הבבלי סוטה מ"א והירושלמי שם, גרסת רש"י וכנגדו גרסת הרמב"ם, וראה במהר"י קורקוס, ותוספות יו"ט, ובזכר למקדש ובקונטרסי פרשת המלך בארוכה. 43)  גמרא, תוספתא, ירושלמי ורמב"ם.

בדיקת אתרוג בתאורה מיוחדת ובזכוכית מגדלת

פרטים

קטגוריה: סוכות ושמיני עצרת

פורסם בשני, 20 ספטמבר 2021 10:15

נכתב על ידי Super User

כניסות: 631

שאלה

להגאון האדיר רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

רציתי לשאול מוכר אתרוגים שלא עושה בחנות שלו תאורה חזקה של חשמל

כי לא רוצה שיבחינו כל כך בכל הנקודות הקטנות שיש על אתרוג

האם מותר לו לעשות כך או שצריך כן לעשות אור חשמל חזק מאד בחנות שיראו

היטב האתרוג לפני שקונים זאת ?

בברכת כהנים באהבה כעתירת

גמליאל הכהן רבינוביץ

מח"ס "גם אני אודך"

ו"פרדס יוסף החדש" על המועדים.

תשובת הרב ש. ב. גנוט שליט"א

מוכר אתרוגים צריך לשים בחנותו אור שגרתי שיש בכל חנות. הוא אינו חייב להתקין אור מיוחד לבדיקת האתרוגים וכל באי החנות אמורים לדעת שזאת חנות רגילה עם תאורה שגרתית.

ומדברי הפוסקים נראה שמציאות שאינה נראית לעין אלא רק בהגדלה או באור מיוחד וכדומה - אין להתחשב בה כלל. והואיל וכל פסול חיסרון באתרוג הוא דרבנן, נראה שאין להחמיר אם יש באתרוג חסרון כזה השנוי במחלוקת. דהתורה הק' נתנה כפי ראות העין כשלעצמו, ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות, דאל"כ לפי הראות בזכוכית מגדלת יש בכל מים תולעים, ובכל סכין של שחיטה יש פגימה, וכ"כ לענין נגיעה בספר תורה שנראה רק ע"י זכוכית מגדלת, וכן לענין מראה פסולה באתרוג וכדו'.

אמנם אם רואה האדם "פגם" באתרוג ומתעורר אצלו ספק אם יש כאן חסרון או לא - אזי, אם מסתבר שחדי הראות יכולים לזהות בעיניהם את החיסרון - יתכן שיש לסמוך על המגדלת אף להחמיר ולפסול במקרה שרואים בה חיסרון. וכך יש לנהוג בנקב שנעשה ע"י קוצים ונראה לעינינו, אלא שאנו מסופקים אם הגליד כולו או מקצתו. ומכ"ש שאדם שהוא קצר ראיה ומשתמש בזכוכית מגדלת או במשקפיים כדי להשלים את החיסרון שבעיניו ולהחזיר להן את כושר הראיה הטבעי, רשאי לעשות כן לכל הדעות, עיין בזה בדברי הגרש"ק בשו"ת טוטו"ד (תנינא קונ"א סי' נג), ערוה"ש (יו"ד סי' פד סע' לו), שו"ת אג"מ (יו"ד ב קמו ד"ה ומה שכתר"ה), שו"ת שבט הלוי (ח"א או"ח סי' ז אות ח), שבט הלוי (הל' נידה דף י), שו"ת ציץ אליעזר (ח"ח סי' טו פי"ד אות י), יביע אומר (ח"ד יו"ד סי' ­כא), יחוה דעת (ח"ו סי' מז).ועי' חכמ"א (כלל קנא סע' ב) שבספק חיסרון אזלינן לקולא. ועי' שואל ומשיב (ח"א סי' קלא). ועי' בשו"ת שבט הלוי (ח"א או"ח סי' ז אות ח). וכן יש להוכיח משו"ת שאלת יעב"ץ (סי' קכה). וע"ע במוספים וביאורים במשנ"ב הוצאת דרשו ד' פוסקי זמנינו שאין להביט באתרוג אל מול השמש, אלא במקום מוצל שיש בו אור שמש.

וידועים דברי שו"ת המבי"ט שהמשנ"ב נסמך עליו, שבודקים ד' מינים לפי צורת החזקת הד' מינים בנטילתם ולא צמוד כ"כ לעין, וכבר האריכו בזה ואכמ"ל.

בברכת חג שמח

ידידו המכיר לו טובה גדולה ונצחית

שמואל ברוך גנוט

דבר החסידות – חג הסוכות

פרטים

קטגוריה: סוכות ושמיני עצרת

פורסם ברביעי, 30 ספטמבר 2020 19:30

נכתב על ידי Super User

כניסות: 542

דבר החסידות – חג הסוכות

הקשר בין לולב לסוכה

פעם שאלו את אדמו"ר הריי"צ [=רבי יוסף יצחק, השישי בשושלת חב"ד] מדוע לא נהגו בליובאוויטש [אצל אביו אדמו"ר הרש"ב] לתלות 'נוי סוכה'?

וענה:

-         "אצל אבא היה הנוי סוכה – היושב בסוכה!" [כלומר הרבי עצמו היה ה'נוי' של הסוכה]

והמשיך:

-         "הפחד מקבלת עול מלכות שמים ראש-השנה, עבודת ערב יום כיפור ויום כיפור, ושמחת חג הסוכות – היו אצל אאמו"ר הרה"ק חוויות דפנימיות הנפש".

(ספר השיחות ה'תש"ד עמ' 12 סעיף ג)

~~~

בנוגע לנטילת לולב איתא בכתבי האריז"ל (פע"ח שער הלולב ובסידור האריז"ל במקומו) שטוב לברך על הלולב בתוך הסוכה. יתרה מזו מצינו בסידור הרב (אדמו"ר הזקן בעל התניא), שנטילת לולב בסוכה היא מצוה מן המובחר.

וצריך להבין, מהו הקשר בין מצות לולב למצוות סוכה, שבגללו יש ליטול את הלולב בסוכה דווקא?

והנה, בפשטות היה אפשר לומר, שמכיון שמצות סוכה היא "תשבו כעין תדורו" (סוכה כח, ב) וכל דבר שלא היה עושה חוץ לביתו לא יעשה חוץ לסוכתו – לכן גם מצוות לולב יש לקיים בסוכה. אבל מדיוק לשון רבינו "מצות נטילתו בסוכה היא מצוה מן המובחר" משמע שההידור הוא לא מצד מצוות סוכהאלא שמצוות נטילת ד' מינים היא יותר מהודרת כשהיא בסוכה.

[ויש נפקא מינה למעשה: שאם הטעם הוא רק מטעם חובת ישיבת סוכה – הרי במקרה שפטור מישיבה בסוכה כגון כשיורדים גשמים הרי גם אין טעם ליטול לולב בסוכה, אבל אם הוא גדר במצוות ד' מינים – הרי גם כשפטור מסוכה עדיין מצוה מן המובחר ליטול אותם בסוכה*]

ויש לבאר ובהקדים:

חג הסוכות חלוק משאר המועדים פסח ושבועות, בכך: שפסח נקבע בזמן יציאת מצרים (כלשון הפסוק "מועד צאתך ממצרים . . יום צאתך מארץ מצרים"], וכן שבועות ביום החמישים ליצי"מ שבו ניתנה התורה. אבל חג הסוכות לא נקבע ביום שבו אירע משהו מיוחד, כי "בסוכות הושבתי" היה בחודש ניסן [ורק מפני טעם קבעו אותו בתשרי, כמבואר בטור].

ונמצא: שבשאר החגים כל מצוות החג נובעים מהיום, שביום זה יצאו ממצרים, ניתנה תורה, וכדו', אבל בחג הסוכות – כל ייחודו של הזמן הוא משום שבו יושבים בסוכה, כלומר: שמצות סוכה היא סיבת החג.

ודבר זה מדוייק בלשון הפסוק ב'פרשת המועדות' (אמור כג, לד) "בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסוכות שבעת ימים לה'", דלכאורה קשה קצת, הרי המצוה של סוכה נאמרה רק בסוף הפרשה, והיה לו לומר "חג לה'" סתם ואח"כ לפרט מצוות סוכה ולולב, אלא – שכל קדושת החג נובעממצוות סוכה!

[ואולי בגלל זה אנו מוצאים שפסח אמנם נקרא בתורה בשם חג המצות אבל בחז"ל הוא כבר נקרא בשם חג הפסח, כי המצות אינם מהותו של היום, משא"כ סוכות נקרא גם בפי חז"ל וגם בפי העם רק בשם חג הסוכות]

ועל-פי-זה מובן גם לעניין נטילת ד' מינים; שמצווה זו היא אחת מפרטי חג הסוכות, ולכן נאמר "ולקחתם לכם ביום הראשון" (ולא נאמר "ביום חמשה עשר"), כי מצוות ד' מינים אינה מצד הזמן דחמשה עשר לחודש אלא מצד היותו יום הראשון דחג הסוכות, וממילא גם מובן שהיות וכל קדושת החג נובעת ממצוות סוכה הרי גם מצות לולב שייכת למצוות סוכה, ושפיר כתב אדמו"ר הזקן ש"מצוה מן המובחר" ליטול אותה בסוכה.

* * *

הקשר בין סוכה ללולב ע"פ חסידות:

עניינה של הסוכה היא אחדות ישראל, כמאמר "ראויין כל ישראל לישב בסוכה אחת", וכמו"כ בכל ארבעת המינים אנו מוצאים את עניין האחדות:

האתרוג: נקרא "פרי עץ הדר" – שמרמז על כך שהוא "דר באילנו משנה לשנה" (סוכה לה, א), כלומר שהוא מאחד את כל עונות השנה וסובל את כל השינויים.

הלולב: נקרא בשם "כפת תמרים" (כפת חסר וא"ו) – כי עליו להיות סגור וכל עליו כפותים זה לזה (סוכה לב, א), כלומר שהם צריכים להיות באחדות ולא פרודים.

ההדס: נקרא "ענף עץ עבות" – שפירוש "עבות" הוא שעליו "קלועין כמין קליעה" (שם, ע"ב) ויתרה מזו שצריך להיות "תלתא בחד קינא" שכל שלושת העלים מאוחדים ב"קן" אחד.

והערבה: נקראת "ערבי נחל" – וכפירוש הגמרא "שגדלים באחוונא" (ראה שבת כ, א-ב ובפירש"י) שהעלים שלו גדלים בצורה ישרה ביחד ובאחווה.

ובנוסף לכל זה – מאחדים את כל ארבעת המינים ונוטלים אותם ביחד!

מועדים לשמחה!

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כב, אמור שיחה ב סעיף ג' ואילך (עמ' 124 ואילך ובמתורגם ללה"ק עמ' 140 ואילך). העיבוד בסיוע "פנינים עה"ת ומועדים" (היכל מנחם תשס"ה) עמ' קפג-ד. הביאור ע"פ חסידות מבוסס על: מאמר "ולקחתם לכם" שחוהמ"ס ה'תשל"ב בסופו. נד' בסה"מ תשל"ב-ג עמ' 27-8.

______________

*) וכמבואר במ"א, דגם כשישנו הפטור דמצטער, עדיין שם סוכה עלה, ושפיר שייך לומר שנוטל לולב בסוכה בשעת ירידת גשמים.

וראה השקו"ט בעניין אכילה בגשמים בסוכה בשו"ת מנחת אלעזר ח"ד סו"ס ל"א (ושם, שתלמידי הבעש"ט דור אחר דור נהגו לישב בסוכה ז' ימי החג גם אם ירדו גשמים).

דבר החסידות – חג הסוכות

פרטים

קטגוריה: סוכות ושמיני עצרת

פורסם ברביעי, 14 אוקטובר 2020 19:38

נכתב על ידי Super User

כניסות: 864

דבר החסידות – חג הסוכות

הקשר בין לולב לסוכה

פעם שאלו את אדמו"ר הריי"צ [=רבי יוסף יצחק, השישי בשושלת חב"ד] מדוע לא נהגו בליובאוויטש [אצל אביו אדמו"ר הרש"ב] לתלות 'נוי סוכה'?

וענה:

-         "אצל אבא היה הנוי סוכה – היושב בסוכה!" [כלומר הרבי עצמו היה ה'נוי' של הסוכה]

והמשיך:

-         "הפחד מקבלת עול מלכות שמים ראש-השנה, עבודת ערב יום כיפור ויום כיפור, ושמחת חג הסוכות – היו אצל אאמו"ר הרה"ק חוויות דפנימיות הנפש".

(ספר השיחות ה'תש"ד עמ' 12 סעיף ג)

~~~

בנוגע לנטילת לולב איתא בכתבי האריז"ל (פע"ח שער הלולב ובסידור האריז"ל במקומו) שטוב לברך על הלולב בתוך הסוכה. יתרה מזו מצינו בסידור הרב (אדמו"ר הזקן בעל התניא), שנטילת לולב בסוכה היא מצוה מן המובחר.

וצריך להבין, מהו הקשר בין מצות לולב למצוות סוכה, שבגללו יש ליטול את הלולב בסוכה דווקא?

והנה, בפשטות היה אפשר לומר, שמכיון שמצות סוכה היא "תשבו כעין תדורו" (סוכה כח, ב) וכל דבר שלא היה עושה חוץ לביתו לא יעשה חוץ לסוכתו – לכן גם מצוות לולב יש לקיים בסוכה. אבל מדיוק לשון רבינו "מצות נטילתו בסוכה היא מצוה מן המובחר" משמע שההידור הוא לא מצד מצוות סוכהאלא שמצוות נטילת ד' מינים היא יותר מהודרת כשהיא בסוכה.

[ויש נפקא מינה למעשה: שאם הטעם הוא רק מטעם חובת ישיבת סוכה – הרי במקרה שפטור מישיבה בסוכה כגון כשיורדים גשמים הרי גם אין טעם ליטול לולב בסוכה, אבל אם הוא גדר במצוות ד' מינים – הרי גם כשפטור מסוכה עדיין מצוה מן המובחר ליטול אותם בסוכה*]

ויש לבאר ובהקדים:

חג הסוכות חלוק משאר המועדים פסח ושבועות, בכך: שפסח נקבע בזמן יציאת מצרים (כלשון הפסוק "מועד צאתך ממצרים . . יום צאתך מארץ מצרים"], וכן שבועות ביום החמישים ליצי"מ שבו ניתנה התורה. אבל חג הסוכות לא נקבע ביום שבו אירע משהו מיוחד, כי "בסוכות הושבתי" היה בחודש ניסן [ורק מפני טעם קבעו אותו בתשרי, כמבואר בטור].

ונמצא: שבשאר החגים כל מצוות החג נובעים מהיום, שביום זה יצאו ממצרים, ניתנה תורה, וכדו', אבל בחג הסוכות – כל ייחודו של הזמן הוא משום שבו יושבים בסוכה, כלומר: שמצות סוכה היא סיבת החג.

ודבר זה מדוייק בלשון הפסוק ב'פרשת המועדות' (אמור כג, לד) "בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסוכות שבעת ימים לה'", דלכאורה קשה קצת, הרי המצוה של סוכה נאמרה רק בסוף הפרשה, והיה לו לומר "חג לה'" סתם ואח"כ לפרט מצוות סוכה ולולב, אלא – שכל קדושת החג נובעממצוות סוכה!

[ואולי בגלל זה אנו מוצאים שפסח אמנם נקרא בתורה בשם חג המצות אבל בחז"ל הוא כבר נקרא בשם חג הפסח, כי המצות אינם מהותו של היום, משא"כ סוכות נקרא גם בפי חז"ל וגם בפי העם רק בשם חג הסוכות]

ועל-פי-זה מובן גם לעניין נטילת ד' מינים; שמצווה זו היא אחת מפרטי חג הסוכות, ולכן נאמר "ולקחתם לכם ביום הראשון" (ולא נאמר "ביום חמשה עשר"), כי מצוות ד' מינים אינה מצד הזמן דחמשה עשר לחודש אלא מצד היותו יום הראשון דחג הסוכות, וממילא גם מובן שהיות וכל קדושת החג נובעת ממצוות סוכה הרי גם מצות לולב שייכת למצוות סוכה, ושפיר כתב אדמו"ר הזקן ש"מצוה מן המובחר" ליטול אותה בסוכה.

* * *

הקשר בין סוכה ללולב ע"פ חסידות:

עניינה של הסוכה היא אחדות ישראל, כמאמר "ראויין כל ישראל לישב בסוכה אחת", וכמו"כ בכל ארבעת המינים אנו מוצאים את עניין האחדות:

האתרוג: נקרא "פרי עץ הדר" – שמרמז על כך שהוא "דר באילנו משנה לשנה" (סוכה לה, א), כלומר שהוא מאחד את כל עונות השנה וסובל את כל השינויים.

הלולב: נקרא בשם "כפת תמרים" (כפת חסר וא"ו) – כי עליו להיות סגור וכל עליו כפותים זה לזה (סוכה לב, א), כלומר שהם צריכים להיות באחדות ולא פרודים.

ההדס: נקרא "ענף עץ עבות" – שפירוש "עבות" הוא שעליו "קלועין כמין קליעה" (שם, ע"ב) ויתרה מזו שצריך להיות "תלתא בחד קינא" שכל שלושת העלים מאוחדים ב"קן" אחד.

והערבה: נקראת "ערבי נחל" – וכפירוש הגמרא "שגדלים באחוונא" (ראה שבת כ, א-ב ובפירש"י) שהעלים שלו גדלים בצורה ישרה ביחד ובאחווה.

ובנוסף לכל זה – מאחדים את כל ארבעת המינים ונוטלים אותם ביחד!

מועדים לשמחה!

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כב, אמור שיחה ב סעיף ג' ואילך (עמ' 124 ואילך ובמתורגם ללה"ק עמ' 140 ואילך). העיבוד בסיוע "פנינים עה"ת ומועדים" (היכל מנחם תשס"ה) עמ' קפג-ד. הביאור ע"פ חסידות מבוסס על: מאמר "ולקחתם לכם" שחוהמ"ס ה'תשל"ב בסופו. נד' בסה"מ תשל"ב-ג עמ' 27-8.

______________

*) וכמבואר במ"א, דגם כשישנו הפטור דמצטער, עדיין שם סוכה עלה, ושפיר שייך לומר שנוטל לולב בסוכה בשעת ירידת גשמים.

וראה השקו"ט בעניין אכילה בגשמים בסוכה בשו"ת מנחת אלעזר ח"ד סו"ס ל"א (ושם, שתלמידי הבעש"ט דור אחר דור נהגו לישב בסוכה ז' ימי החג גם אם ירדו גשמים).