יום כיפור

מענייני תשובה - מאת החפץ חיים

תורת הבית של החפץ חיים, פרק י"ג

בו יבואר קצת מענייני תשובה

מתוך אתר: יגדיל תורה ויאדיר

כתוב בפרשת הגאולה כי תשמור לעשות את כל המצוה הכתובה בספר התורה הזה כי תשוב אל ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך. הורה לנו הכתוב כי מתי נוכל לחשוב בנפשנו כי נזכה לעשות כל מצוות התורה כאשר נתחזק לשוב אל ה' בכל לב ובכל נפש. ועל כן היא קודמת בזמן. הנה החיוב לשוב אל ה' יש על זה כמה כתובים וידוע לכל כקטן כגדול. אכן היצר מתגבר ומטיל הרבה טרדות על האדם ואינו מניחו להתבונן על דרכיו. 

ומכל מקום אם היה בא נביא אחד אל איש הישראלי והיה אומר לו תדע אחי שאני יודע סופך שתצא חייב מפי בית דין של מעלה בודאי היה מעורר עצמו תיכף לתשובה בכל לב ונפש [והיה חושב בנפשו שאפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים].
והנה כאשר תשאל לכל איש הישראלי שיאמר לך האמת אם הוא מאמין בשכר ועונש יענהו בוודאי אני מאמין שהוא מן י"ג עיקרים שבלתי זה איננו בכלל ישראל כלל. 
חזר ושאלו איך הוא בדעתו אם היה הקב"ה מזמינו היום לדין על מעשיו אם היה יוצא זכאי. בוודאי היה משיבו שלא היה יוצא זכאי אלא חייב. 
חזר ושאלו אם כן מה יהיה סוף הדבר. ענהו היום אין לי פנאי להתבונן ומכל מקום אני מקווה שיבוא עת שאתבונן על מעשי ואתקן הכל. 
חזר ושאלו הלא ידוע מה שאמרו אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה, ועוד הלא עבר עליך כמה יוה"כ ובכל יוה"כ אם לא בראשיתו על כל פנים בזמן נעילה בעת שביקשת מן ה' יתברך שיחתום אותך בחיים לך ולכל ביתך הלא היה בוודאי אצלך הסכם חזק שמה שעבר אין ועל כל פנים על להבא בוודאי תשמור עצמך בכל היכולת לקיים את התורה. והלא ראית שבשום שנה לא קיימת מה שהבטחת לה' יתברך א"כ בוודאי גם ביוה"כ זה וכן בשנים האחרונות יהיה כן, שמה יום מיומיים. 

אם כן הדבר ברור כמו אם היה שומע הדבר מפי נביא שתישאר חס וחלילה מן החייבים ולא מן הזכאים ועל כן אין שוב עצה היצר הטוב בלך ושוב לזמן אחר כי אם לעורר את עצמו לתשובה בכל לב ונפש ולהתבונן על הסיבות המפריעות לעבודת ה' יתברך ולהסירם.

וזהו שאמר הכתוב בכל עת יהיו בגדיך לבנים וגו' ויסדר לעצמו הנהגה שיהיה כל עניינו ע"פ התורה, וירשם זה בפנקסו ברמז. ויהיה לו עת קבוע ללימודו שלא יחסר לו יום אחד מן הקביעות ההיא וגם זמן קבוע ללימוד ספר יראה. וטוב מאוד שישכים כל יום בבוקר ויסדר לעצמו איך להתנהג באותו יום. ובכל ערב שבת קודש יתבונן אם שמר כפי מה שסידר לעצמו. ודע שאפילו אם מצא את עצמו שלא שמר כהוגן מכל מקום אל יתרשל על ידי זה ויחזק עצמו של להבא.

 ואנו צריכין ללמוד [1] מן יצר הרע שגם הוא כמה פעמים נשאר מנוצח מן היצר הטוב שאין האדם רוצה לשמוע לו ואף על פי כן אינו מתרשל עצמו מעבודתו. וכמו שאמרו חז"ל שיצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומתחדש עליו בכל יום. וחידושו הוא שחוזר ומפתה להאדם באופן אחר פן יצליח כעת בפיתויו. כן הוא האדם [2] אל ירפה עצמו ויתבונן גם כן ברעיונותיו איך לחדש הסדר על להבא, ובוודאי הקב"ה יעזור לו כמו שאמרו חז"ל הבא לטהר מסייעין אותו.

ודע עוד דבענייני תשובה אין מספיק לו במה שלא יעשה העבירה עוד הפעם אלא צריך לשוב לפני ה', דהיינו להתוודות לפניו ולהתחרט על העבר ולקבל על להבא שלא ישוב לכסלה עותודה, זה מעודד מאוד לשמועד. וכמו מה שכתוב והתוודו וגו', וכמו שכתוב יעזב רשע דרכו וגו' וישוב לפני ה'. ויזרז עצמו לזה ולא יאחר:

א. פן יזדמן אחר כך איזה סיבה שלא יוכל לשוב. 

ב. על איחור התשובה גופו יהיה עונש בפני עצמו. וראיה ממה דאיתא בגמרא מפני מה גרים מעונין בזמן הזה (היינו בזמן הגמרא) מפני ששהו עצמן להיכנס תחת כנפי השכינה. הרי אפילו עובד כוכבים אף דאינו מחויב מן התורה להתגייר מכל מקום משעלה בדעתו להיות שומר תורת ה' ולהיות נלווה אליו לא היה לו להתאחר, על אחת כמה וכמה איש הישראלי שעמד על הר סיני ואמר כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע על אחת כמה וכמה שאין לו לאחר לשוב לפני ה'. 

וכבר אמר הנביא יחזקאל (יח) השליכו מעליכם כל פשעכם. ורצונו לומר כמו הנשכר לישא משא לבית ראובן משנכנס צעד הראשון לביתו תיכף הוא משליך את המשא מעל כתפו ואינו משהא אותה אפילו רגע כן ידע האדם שעוונות הוא כמשא כבד על נפשו ואין להשהות רוח הטומאה על עצמו. ומטעם זה אמרו בגמרא (ברכות דף יט) אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום דבוודאי עשה תשובה. והיינו קודם השינה:

[1] ורמיז זה במה שאמר הכתוב מאויבי תחכמני מצותיך וגו'. ובידוע ששבעה שמות יש לו. ושמעתי דבר נחמד בשם גדול אחד שידוע מה שאמרו חז"ל שהיצר הרע יושב על שני מפתחי הלב. והכוונה כבר ביארנו שכשרואה שאינו יכול לפתות לאדם לעשות עבירה הוא תוקע עצמו לימין, דהיינו שמתגבר להטיל דופי במצוותיו שיעשה ברפיון ידיים או בשאר פגם כדי שהפרקליט שיברא מן המצווה יהיה פגום ולא שלם. ועל כן צריכין לשלם לו כגמולו גם כן כגון שהאדם דיבר בבית הכנסת דברי חול או שאר דיבורים שלא כהוגן ולא היה יכול להתגבר על יצרו לבסוף ייאנח על זה בשברון רוח כדי שהמקטרג שנברא מן דיבוריו האסורים יהיה גם כן על כל פנים בעל מום:

[2] וכן הוא מרומז במה שאמרו חז"ל המרפה עצמו מדברי תורה אין בו כוח לעמוד ביום צרה, שנאמר התרפית ביום צרה צר כחך. ובעניין לימוד התורה מצוי מאוד אצל בעלי תורה שרואה שאינו מצליח כל כך בלימודו להיות בקי בעל פה מתרשל לגמרי על ידי זה. ובאמת אין מכון הדבר, וכמו שאמרו חז"ל משל לשר אחד שציווה לאיש שימלא הכלי שלו מים ועבור כל דלי ייתן לו דינר זהב. והנה בשולי הכלי היה נקב וינסה האיש למלאות ונשפך המים דרך הנקב על הארץ ופסק למלאות. ויפגעהו חכם אחד וישאלנו למה פסקת למלאות. והשיב האיש הזה מה תועלת בפעולתי והלא נשפך על הארץ. והשיב החכם מה איכפת לך הלא שכר זהובים אתה נוטל, שגם הוא היה מכיר הכלי שלו אלא שהוא רוצה ליהנות לך. כן הדבר הזה בקל וחומר אלף אלפים הקב"ה מכיר את נפש כל איש ואיש וטבעו אם אם זכרן או לא וציוה לכל ישראל שילמד תורה ויחזרו עליה. ואף שאדם שוכח מה איכפת לו, יחזיר עוד הפעם, לא שכר זהובים הוא נוטל. כל תיבה ותיבה שיחזור הוא מצות עשה בפני עצמה. והלא ידוע מה שאמר הכתוב אם צדקת מה תתן לו, ואינו צריך לפעולות האדם אלא שהוא טוב ומטיב ורוצה ליהנות להאדם שלא יהיה לו נהמא דכיסופא:

בצאת יום הכיפורים

בצאת יום הכיפורים

 שיר מאת: אהובה קליין ©

בצאת יום הכיפורים

הכהן  מאט צעדים

גופו  רפה מותש

פרי עמלו במקדש.

 

ליל חוצות ירושלים

הקהל מתאסף בינתיים

הכל נוהרים  לכבדו

איש ונרו בידו.

 

הרקיע מרבד עננים

חלונות הבתים קורנים

בצל כיפת שמים

הכהן מושיט  כפיים.

 

המתברך מזיל דמעה

לברכה ציפה שעה

המלאכים  לוטשים עיניים

מעתירים ברכות כמים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בצאת יום הכיפורים

בצאת יום הכיפורים

 שיר מאת: אהובה קליין ©

בצאת יום הכיפורים

הכהן  מאט צעדים

גופו  רפה מותש

פרי עמלו במקדש.

 

ליל חוצות ירושלים

הקהל מתאסף בינתיים

הכל נוהרים  לכבדו

איש ונרו בידו.

 

הרקיע מרבד עננים

חלונות הבתים קורנים

בצל כיפת שמים

הכהן מושיט  כפיים.

 

המתברך מזיל דמעה

לברכה ציפה שעה

המלאכים  לוטשים עיניים

מעתירים ברכות כמים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בקשת המחילה בערב יוהכ"פ / הרב שמואל ברוך גנוט

בקשת המחילה בערב יוהכ"פ / הרב שמואל ברוך גנוט

פ"ב ה"ט: אין התשובה ולא יום הכפורים מכפרין אלא על עבירות שבין אדם למקום כגון מי שאכל דבר אסור או בעל בעילה אסורה וכיוצא בהן, אבל עבירות שבין אדם לחבירו כגון החובל את חבירו או המקלל חבירו או גוזלו וכיוצא בהן אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו.

והנה הרמב"ם לא כתב שמבקשים מחילה מחברו רק בערב יוהכ"פ, ואולם הב"ח (סי' תרו) הביא דברי הטור, שכתב 'ויתן כל אדם אל לבו בערב יום כפור לפייס'. וכ' ע"ז וז"ל: כן כתב הרא"ש בפרק יום הכפורים והביא ראיה לדבריו ורצונו לומר שאל יאמר היום או למחר אפייסנו אלא בערב יום הכפורים יפייסנו ולא יעבור מה שאין כן בשאר ימות השנה שאף על פי שראוי לכל אדם לפייס תיכף למי שפשע כנגדו מכל מקום יכול הוא להניח הענין ליום אחר, עכ"ל הב"ח. והמשנ"ב (שם) כתב: והנה אע"פ שגם בשאר ימות השנה מחוייב לפייס למי שפשע כנגדו מ"מ אם אין לו פנאי הוא ממתין לפייסו על יום אחר אבל בעיוה"כ מחוייב לתקן הכל כדי שיטהר מכל עונותיו כדכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם, עכ"ל.

וכן יש להוכיח מיומא (פז,ב) דאיקפיד רבי חנינא אזל רב לגביה תליסר מעלי יומי דכפורי ולא איפייס. ומוכח דרב הלך לפייס את ר' חנינא רק בערבי יוהכ"פ ולא במשך ימות השנה. (ומו"ח הרה"ג ר' אברהם שוגרמן שיחי' אמר דלדברי רש"י שם, א"ש, דפירש שם דרב שאני, דמחמיר היה לעצמו. וממילא אפ"ל דכיון דרק היה חומרא, לכן לא טרח כ"כ לבוא אצלו בכל השנה. אך לדעת הר"ח והרמב"ם, שרב עשה כדין, כיון שר' חנינא היה רבו, עדיין איכא הוכחה כמש"כ).

והדברים צ"ב, מדוע יכול האדם להמתין עד ערב יוה"כ ולא לשוב מיד לתקן את חטאו ע"י בקשת המחילה מחברו. והשל"ה הק' כתב שמיד לאחר שהאדם חוטא, שתיכף ומיד ישוב בתשובה שלמה, וא"כ מדוע ניתן להמתין עם בקשת המחילה, עד שיהיה לו פנאי. וראיתי בס' מועדים וזמנים שהעיר בזה וכתב שהדברים יתבארו לפי הנודע בשם הגרי"ס שבחטא לשה"ר לא יספר לחברו שדיבר עליו לשה"ר, כדי שחברו לא יצטער מזה, ועפ"ז כ' שלכן לא כדאי תמיד לבקש מחילה באמצע השנה, כי חברו יצטער מזה שפגע בו וכו', ובערב יוהכ"פ הוא יום שכולם מבקשים סליחה מכולם ואז חברו לא יצטער מבקשת מחילתו. והדברים נחמדים, אך כמובן שהדברים נכוחים רק בחטא נסתר שחברו לא ידע שחטא כנגדו, ולא כשחברו יודע שחטא לו.

ובתחילה חשבתי לבאר הדברים ע"פ שיטת הרמב"ם והחינוך, אשר ביארה המנ"ח (מצוה שסד), שאין מצוה בעצם התשובה, אלא רק הבא לשוב צמצוה שיתוודה, (ועי' בגדרי הענין בס' עבודת משא לדודי הגרא"ש מאיר שליט"א). ועפ"ז י"ל דאין חיוב בכל השנה לבקש מחילה מחברו, ורק בערב יוהכ"פ יש בזה חיוב, דביוהכ"פ מ"ע לשוב בתשובה. ואולם הדברים אינם מתיישבים יפה, כי הלא גם להרמב"ם וסיעתו על האדם להיות נקי מעוונות, והר"מ כתב ברפ"ז ד'הואיל ורשות כל אדם נתונה לו כמו שבארנו ישתדל אדם לעשות תשובה ולהתודות בפיו מחטאיו ולנעור כפיו מחטאיו כדי שימות והוא בעל תשובה ויזכה לחיי העולם הבא'. וצ"ע.

והנראה בזה דבר נכון, דהנה כבר נתבאר כמה פעמים בדברינו שישנם ב' חלקים בתשובה, עצם התשובה, הנעשית ע"י החלטת האדם לשוב מדרכו הרעה בינו לבין קונו, עם כל פרטי התשובה, וישנו ענין נוסף של הכפרה. ועי' גם במנ"ח (שם) שחילק ב' הענינים הללו בדרכו שלו. והנה לשון הרמב"ם הוא: 'אין התשובה ולא יום הכפורים מכפרין' וכו'. וחזינן דאין בקשת המחילה הכרח בעצם התשובה, אלא רק בחלק כפרת התשובה. וממילא הפלא ופלא, שאדם בכל השנה יכול לשוב בתשובה על חטאו ב"א לחברו, ע"י שישוב אל ה' בינו לבין קונו, ואילו להכפרה ידאג רק בערב יוהכ"פ, כיון שרק ביוהכ"פ מתכפר לו על עבירות ל"ת, כמש"כ הרמב"ם בפ"א ה"ד. וא"ש.

דבר החסידות – יום הכיפורים

דבר החסידות – יום הכיפורים
 
 
 
ללבוש 'בגדים' חדשים
 
בקריאת יום-הכפורים, בסיום עבודתו של הכהן-הגדול, נאמר (אחרי טז, כג) "ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבואו אל הקודש והניחם שם". אומר רש"י (ע"פ יומא כד, א) "מלמד שטעונים גניזה, ולא ישתמש באותן ארבעה בגדים ליום כפורים אחר".
 
וצריך להבין, מדוע ציוותה התורה לגנוז את הבגדים אחרי שימוש של יום אחד, בשונה משאר בגדי כהן-גדול שמשתמשים בהם ימים ארוכים? הרי לכאורה יש בזה ענין של "בל תשחית"!
 
ויש לומר הביאור בזה: יום הכיפורים הרי הוא "זמן תשובה לכל" (כדברי הרמב"ם בהלכות תשובה פ"ב ה"ז). ההבדל בין צדיקים לבעלי-תשובה: שצדיקים עבודתם היא באופן של התקדמות ועליה, כדברי הגמרא (סוף ברכות) "צדיקים אין להם מנוחה . . שנאמר ילכו מחיל אל חיל", כלומר, אף ש'אין להם מנוחה' הרי הם עולים ממדרגה למדרגה בקדושה גופא.
 
משא"כ בעלי-תשובה עבודתם היא באופן של התחדשות, כלומר, לא שהוא עולה מדרגה אחת לשניה אלא נהיה בן-אדם חדש כפי שהרמב"ם מאריך שדרכו של בעל-תשובה לשנות שמו ולהחליף בגדיו "כלומר, אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותם המעשים".
 
על-פי-זה מובן, שביום-הכיפורים, שהכהן הגדול מכפר עבור כל ישראל – הרי הוא מייצג את עבודתם של בעלי-התשובה, ולכן אינו יכול ללבוש את אותם בגדים שלבש בשנה שעברה, שהרי עכשיו הוא נהפך ל"אדם חדש", אפילו לגבי עבודת יום-כיפור של שנה שעברה!
 
 
 
חתימה וגמר חתימה טובה ושבת שלום!
 
 
 
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כח, מסעי (עמ' 224 ואילך ובמתורגם ללה"ק עמ' 258). הרעיון בסיוע "פנינים עה"ת והמועדים" (היכל מנחם תשס"ה) עמ' קפ.

דבר החסידות – יום הכיפורים

דבר החסידות – יום הכיפורים

 

זמן תשובה לכל


כתב הרמב"ם (הל' תשובה פ"ב ה"ז) "יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל ליחיד ולרבים . . לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתוודות ביום הכפורים".

ולכאורה לא מובן המושג הזה של 'זמן תשובה', כי הלא תשובה היא מצות עשה שלא הזמן גרמא, כי תיכף כשיחטא איש עליו לשוב מחטאו, ומה נתחדש ביום הכיפורים בחיוב לחזור בתשובה?

ויש ליישב, על פי מה שממשיך הרמב"ם בהלכה שאחרי זה "עבירות שהתודה עליהם ביום הכפורים זה – חוזר ומתודה עליהן ביום הכפורים אחר, אע"פ שהוא עומד בתשובתו, שנאמר כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד". כלומר, שיש חידוש ביוהכ"פ שצריך לשוב גם על חטאים שכבר עשה תשובה עליהם. משא"כ בכל השנה, לא מצינו חיוב להתעורר ולשוב על עבירות שכבר עזב אותם והתוודה עליהם.

נמצאנו למדים, שביוכ"פ יש הגדרה אחרת למצוות התשובה מבשאר ימות השנה: במשך השנה נובעת חובת התשובה ממצב ה'גברא' החוטא, וממילא לאחרי שהאדם כבר שב על חטאו והתוודה – בטלה סיבת החיוב.

אולם ביוהכ"פ חובת התשובה נובעת מהזמן ואינה תלויה כלל במצב ה'גברא'. וזהו הפירוש ברמב"ם שיוהכ"פ הוא "זמן תשובה לכל" כי היות והוא זמן תשובה – לכן הוא חל על כל ישראל, גם על כאלו שכבר עשו תשובה, כיון ש"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז,כ) ולכן ביום הזה מתאחדים כולם במצוות התשובה.

 

חתימה וגמר חתימה טובה ושבת שלום!

 

 

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כט יום הכפורים (עמ' 203 ואילך) ובתרגום ללה"ק ב'שערי המועדים – יוהכ"פ עמ' קנט ואילך. העיבוד בסיוע "פנינים עה"ת ומועדים" (היכל מנחם תשס"ה) עמ' קעט. וראוי לכל אשר קרבת אלקים יחפצון לעיין בגוף השיחה הממצה את הנושא לעמקו ויתקיים בהם הכתוב "והשביע בצחצחות נפשך . . אז תתענג על ה'" (הפטרת יוהכ"פ).

דבר החסידות – יום הכיפורים

ב"ה

דבר החסידות – יום הכיפורים

 

שני השלבים בתשובה

 

אחד מזקני החסידים סיפר:

פעם בימי הבריחות שלי מהשלטונות ברוסיה, לנתי בביתה של משפחה אחת.

באמצע הלילה קרה אז אסון מחריד: בעלת הבית, שישנה יחד עם תינוקה, קמה באמצע הלילה ולחרדתה נוכחה שלתינוק אין רוח חיים ר"ל. התברר שככל הנראה היא חנקה אותו ללא כוונה בעת שנתה.

על משכבי שמעתי כיצד בעלת הבית הולכת אנה ואנה, כשהיא ממלמלת ללא הרף "מה עשיתי? מה עשיתי?"

כך נמשך הדבר כמה שעות, ולאחר מכן התחילה למלמל שוב ושוב: "מה עושים עכשיו? מה עושים עכשיו?"

באותו לילה קשה, הומחשו לי שני השלבים בתשובה: חרטה על העבר – "מה עשיתי?" וקבלה טובה על להבא – "מה עושים עכשיו?"

 (אוצר פתגמי חב"ד, הרא"א הכהן פרידמן, ח"א עמ' 88)

 

~~~

להבין סיפור תמוה במסכת יומא

במסכת יומא (עא, ב) מספרת הגמרא [בתרגום ועיבוד קל ע"פ פירש"י]:

"מעשה בכהן גדול אחד שיצא מבית המקדש (אחרי עבודת יום הכיפורים), והלכו כל העם אחריו. כיון שראו את שמעיה ואבטליון הניחו אותו והתחילו ללכת אחריהם.

לבסוף באו שמעיה ואבטליון להיפרד מהכהן הגדול.

-         אמר להם "יבואו בני העמים לשלום" (בלשון גנאי. כי הם היו גרים, מבני בניו של סנחריב).

-         ענו לו: "יבואו בני העמים לשלום, שעושים מעשי אהרן (רודפי שלום) ואל יבוא בן אהרן לשלום, שאינו עושה מעשי אהרן" (שהוניתנו אונאת דברים, ואמר מר . . אם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך).

 

ולכאורה תמוה:

א)    כהן גדול בצאתו בשלום מן הקודש, אחרי שנתקבלה תפלתו ופעל כפרה לכל ישראל – בוודאי היה במדרגה גבוהה (שהרי כה"ג שלא היה כשר היו צריכים להוציא אותו מן הקודש וכו' – ראה יומא פ"ה מ"א במפרשים), ואיך ייתכן שהקפיד על הפגיעה בכבודו, על כך שהעם הניח אותו והלך ללוות אחרים*?

 

ב)    במיוחד קשה הדבר, שהרי שמעיה ואבטליון היו הנשיא ואב בית דין (חגיגה פ"ה מ"ב), שהכל חייבים לכבדם, גם הכהן הגדול**, ומה איכפת לו שהלכו ללוותם?

ג)     גם צריך להבין תשובתם של שמעיה ואבטליון "ואל יבוא בן אהרן לשלום", כי בוודאי לא התכוונו לקלל ח"ו את הכה"ג, ומה גם שהכה"ג התפלל ופעל עבורם שנה טובה כו', ומה היתה כוונתם?

 

אלא, מבאר הרבי ע"פ חסידות:

כהן גדול – עניינו תפילה, ובפרט לאחר יוהכ"פ שבו מתפללים חמש תפילות, ולכן לדעתו צריכה להיות עיקר העבודה בתפילה ולא בתורה.

לאידך, שמעיה ואבטליון – עניינם תורה (ראשי הסנהדרין), ולדעתם גדלה מעלת התורה על התפילה***.

לכן, כשראה הכה"ג שהולכים ללוות את שמעיה ואבטליון – היה איכפת לו (לא כבוד עצמו, אלא) כבוד התפילה, שמחשיבים את מעלת התורה יותר ממעלת התפילה!

 

וההסבר במה שאמר להם "יבואו בני העמים לשלום":

תפילה היא התקשרות להקב"ה ששייכת במיוחד לאבות, כפי שאומרים בהתחלת התפלה "אלקי אברהם וכו'", ומזה מובן שעיקר עניין התפילה שייך לבני אברהם יצחק ויעקב, משא"כ גרים יש מחלוקת אם יכולים לומר "לאבותינו" (ירושלמי ביכורים פ"א ה"ד).

ואילו לגבי תורה – שווים גרים לבני אברהם יצחק ויעקב, כדאיתא במדרש (פדר"א פמ"א, שמו"ר פכ"ח, ו ועוד) שבמ"ת היו נוכחים כל בנ"י, "את אשר ישנו פה גו' ואת אשר איננו פה", כולל גם גרים.

ולכן, אמר הכה"ג לשמעיה ואבטליון: שהסיבה שאצלם יותר חשובה התורה היא בגלל שהם "בני העמים" (גרים), ואילו אצל בני אברהם יצחק ויעקב עיקר המעלה היא בענין התפלה. ולא ראוי להם לעזוב את כבוד התפילה ולרוץ לכבוד התורה.

ועל כך ענו שמעיה ואבטליון "יבואו בני העמים לשלום, שעושים מעשי אהרן ואל יבוא בן אהרן לשלום, שאינו עושה מעשי אהרן":

שבכך התכוונו להדגיש שגם אהרן הכהן, שהיה "שושבינא דמטרוניתא" (זח"א רסו, ב), כלומר שעניינו לקרב ולהעלות את בני ישראל למעלה – עניין התפילה – הרי זה היה חדור אצלו בעניין השלום, שהוא עניין התורה, ש"כל נתיבותיה שלום" (משלי ג, יז), וניתנה לעשות שלום בעולם.

וזוהי הכוונה "ולא ייתי בר אהרן לשלם" (לא ח"ו לקללו, כי אם) 'תמונת המצב' שלו, שלמרות גודל מעלת התפילה, שעל ידה הוא מעלה את כל בנ"י וכו', הנה כל זמן שעבודתו היא רק בקו התפילה, ללא התכללות התורה שעניינה שלום [והעדר התכללות זו גרם גם להעדר השלום כפשוטו, עד כדי כך שהעליב אותם באמרו "ייתון בני עממין"] אז חסר אצלו ענין השלום ("לא ייתי . . לשלם").

ומסיימים בטוב: "שלום שלום לרחוק ולקרוב" (ישעי' נז, יט), "לרחוק שנעשה קרוב", דהיינו בעל תשובה (ראה ברכות לד, ב), שזהו עניין השלום בין ישראל לאביהם שבשמים.

וזוכים לסיום הפסוק "אמר ה' ורפאתיו", עד לשלמות השלום "לםרבה המשרה ולשלום אין קץ" (ישעי' ט, ו) – היינו שהשלום יהיה בבחינת בלי גבול, ע"י משיח צדקנו יבוא ויגאלנו בקרוב ממש.

 

שבת שלום!

חתימה וגמר חתימה טובה לשנה טובה ומתוקה!

 

מבוסס על: התוועדות ש"פ שמיני, ער"ח אייר ה'תשכ"ח אות כה-כט (תו"מ חנ"ב עמ' 353 ואילך) בקשר לפרקי אבות פ"א. שמעתי מפי הרמ"מ לאופר בהתוועדות יום ההילולא ג' תמוז ה'תש"פ, פעיה"ק צפת ת"ו, שאף עיבד שיחה זו בהרחבה גדולה עם ריבוי מקורות כו' ואי"ה יראה אור בקרוב.

 

______________

*)  ומה גם שמצד מעלת יוהכ"פ, שבו אין שליטה לשטן כו' (יומא כ, רע"א. וש"נ), הנה אפילו איש פשוט עומד בדרגא נעלית במשך כל היום, ובפרט בסיומו, בזמן תפילת נעילה, וברור הדבר שנתכפרו לו כל העניינים, וכפי שמצינו שאפילו בבא בן בוטא ש"היה מתנדב אשם תלוי בכל יום" (דאיכא למיחש בספק שמא חטא כו'), לא היה מביאו "אחר יום כפורים יום אחד" (דליכא למיחש, דהא כיפר יום הכפורים) – כריתות כה, א (ובפרש"י).

 

**)  ולהעיר מהפלוגתא בין הבבלי לירושלמי (תענית בסופה) בעניין בנות ירושלים שהיו יוצאות בכלי לבן שאולין, אם בת כה"ג שואלת מבת מלך או מבת סגן, ומזה מובן גם בנוגע לכה"ג ונשיא (מלך), כבודו של מי גדול יותר [וראה עוד צדדים בעניין מלך וכה"ג מי גדול ממי – הוריות יג, א. ספרי זוטא פינחס כז, כא. רמב"ם הל' מלכים פ"ב ה"ה].

 

***)  ע"ד פלוגתת האמוראים שבת י, א בנוגע לחשיבות של תורה ותפילה.

 

דבר החסידות – יום הכיפורים - מדוע ברח יונה?

דבר החסידות – יום הכיפורים

 

מדוע ברח יונה?

במנחת יום הכיפורים אנו מפטירים בספר יונה. והטעם, כיון שמסופר בו על תשובתם של אנשי נינוה. אבל השאלה שנשאלת: מדוע קוראים את כל הסיפור שיונה ברח מלפני ה' וכל ההמשך עם הדג, לכאורה היה מספיק לקרוא את החצי השני של ההפטרה – שיונה הגיע לנינוה והחזירם בתשובה!?

בזהר (ח"ב קצט, ב) נאמר "יונה דנחת לספינה דא איהו נשמתא דבר נש דנחתא לעלמא למהוי בגופא דב"נ" [=יונה שירד לספינה זוהי נשמתו של בן אדם שירדה לעולם להיות בגופו]. כלומר, בסיפור של יונה בעצם טמון סיפור החיים שלנו, איך שירדנו לגוף ("הספינה").

וכשם שיש זמנים שהים שקט וזמנים שהוא סוער – כך גם זמן הגלות הוא בדוגמת ים סוער כלשון הכתוב (יונה א, ד) "ויהי סער גדול בים" שזהו חושך העולם. והספינה שלנו מיטרפת במים סוערים, עד שיכול להיות מצב שמרוב שהחושך יכסה ארץ "האניה חישבה להישבר", וקיום התורה ומצוות הם אלה שמגינים על האניה, כמאמר חז"ל (סוטה כא, א) "תורה מגינא ומצלא"*.

והנה, בפרקי דרבי אליעזר (פ"י) מסופר, שמדוע סירב יונה ללכת לנינוה – כדי שלא ייגרם קיטרוג על עם ישראל מכך שאנשי נינוה מיד ששמעו את הנבואה עשו תשובה ובנ"י לא, ולכן העדיף לברוח תרשישה.

אומר הרבי, שלכן קוראים את סיפור יונה עם כל פרטי הבריחה שלו ביום הכיפורים ללמדנו שעבודתו של יהודי (שנמשלה ליונה שירד לספינה כנ"ל) צריכה להיות מתוך מסירות נפש עבור הזולת, כשם שיונה העדיף לכבוש את נבואתו (שזהו חיוב מיתה) ורק שלא יהיה קטרוג ח"ו על עם ישראל!

 

חתימה וגמר חתימה טובה!

 

*) ואעפ"כ עדיין "הים הולך וסוער" (שם פסוק יא) כי חושך הגלות עושה חלישות בקיום התומ"צ ובפרט שמכל רמ"ח מצוות עשה נשארו רק פ"ז מצוות שיכולים לקיים בזמן הגלות (ראה ד"ה להבין ענין לקיחת אנשי חיל כו' לאדמו"ר האמצעי – נדפס במגדל עז עמ' ת' ואילך).

 

הלכות והליכות לשבוע יום הכיפורים

הלכות  והליכות לשבוע יום הכיפורים

 

/ שבת שובה, מנהג הכפרות, ערב יום כיפור, יום כיפור ומוצאי הצום / /הרה"ג רבי שמואל  ברוך גנוט שליט"א/

 

שבת שובה

 

א.      צריך להיזהר מאד בשבת זו ולדקדק בכל דיני שבת, ובפרט באיסור "ממצוא חפצך ודבר דבר", שלא לדבר סתם כך דיבורים יתרים[1].

ב.       לדעת הגר"א ז"ל מקדשים את הלבנה במוצאי שבת ולא מוצאי יוהכ"פ, כדי להוסיף זכויות עוד טרם יום כיפור. וכך נהגו רבים וטובים מקהילות ישראל (מנהג זידיטשוב ומנהג ירושלים וחברון וקהילות ספרדיות מסוימות ועוד)[2], אך רוב הקהילות נוהגים לקדש הלבנה במוצאי יוהכ"פ[3].

ג.        צריך להקפיד לאכול סעודת מלוה מלכה (בכזית פת לפחות), גם לאלו שאינם מקפידים על כך בכל מוצאי השבתות[4].

 

                                                כפרות

ד.       בערב יום כיפור (ועדיף באשמורת הבוקר[5] ) נוהגים לערוך "כפרות". הטוב ביותר לעשותם עם תרנגול לבן, שבשרו יחולק לאחר מכן לעניים. ישנם שנוהגים לעשות בכסף או בדגים ובזמן הגאונים והקדמונים נהגו לעשות "כפרות" על עציצים עם שתילים וזרעים.

ה.      ישנם הנוהגים לקחת תרנגול זכר לזכר ותרנגולת לנקבה. אשה בהריון לוקחת שני תרנגולים, תרנגול זכר ותרנגולת נקבה.

ו.        מי שקשה לו מבחינה כלכלית לרכוש תרנגול לכל אחד מבני משפחתו, יקח תרנגול אחד לכל הזכרים ותרנגולת אחת לכל הנקבות. ורבים וטובים משלומי אמוני ישראל  עושים כפרות על כסף ותורמים אותם לצדקה.

 

בקשת סליחה

ז.        אמרו חז"ל שאין יוה"כ מכפר על שום עבירה ש"בין אדם לחברו". לכן מחויב אדם לפייס את אלו שחטא נגדם ולבקש את מחילתם.

ח.      רבנו ה"בן איש חי" ועוד גדולי תורה מחו על כך שהאנשים מבקשים סליחה מהחברים הטובים דוקא, אך לא מאלו שפגענו בהם ורבנו איתם. דוקא מאלו שפגענו בהם אנו צריכים לבקש סליחה!

ט.      ממי בדרך כלל חייבים לבקש סליחה? מהבעל או מהאשה. מההורים, מהשכנים והשכנות (שדברנו עליהם לשון הרע ורכילות), מהחברותא (שהפרענו לו לפעמים ללמוד וביטלנו אותו) וכן, גם מילדנו הקטנים (שלפעמים הענשנו אותם רק משום שהיינו עצבניים...). ולמרות שקטנים לאו בני מחילה, מסתבר שבקשת הסליחה תסייע בעדנו להשתפר יותר בשנה הבאה.

י.        כשהחבר אינו יודע שחטאנו לו והוא ייפגע מעצם בקשת הסליחה, (כמו למשל שנבקש סליחה על שדברנו עליו לשון הרע), עלינו לבקש ממנו סליחה כוללת, מבלי לפרט על מה ולמה[6].

יא.    כשבקשו מאיתנו סליחה, אל לנו להתאכזר ולא למחול.

 

מצוות ערב יום הכיפורים – אכילה ושתיה

יב.     מצוה מהתורה לאכול ולשתות בערב יום כיפור, והאוכל ושותה ביום זה נחשב לו כאילו צם ביום זה וביום שלאחריו, ביום כיפור. וצריך אפילו למעט בלימוד התורה כדי לאכול ולשתות.

יג.      המהרי"ל דיסקין זצ"ל נהג לאכול צימוקים במשך היום להידור מצוה. אך יזהר שלא לאכול אכילה גסה ושלא למלאות את הכרס, כדי שלא יהיה שבע ומתגאה בתפילת יוה"כ. (וישנם שמוצצים סוכריות כל היום).

יד.     רבי עקיבא איגר מסתפק האם נשים חייבות באכילת ערב יוה"כ, כיון שהיא מצות עשה שהזמן גרמא. והסכימו האחרונים שהן חייבות. אך הגאון האדר"ת פשט מדברי הירושלמי שפטורות[7].

 

מה אוכלים בסעודה מפסקת?

טו.    אכילת "סעודה מפסקת" נזכרת כבר בגמרא (תענית ל,א) ובראשונים. ואוכלים בה מאכלים הקלים לעיכול[8] .

טז.    טובלים את פרוסת "המוציא" בדבש[9], אוכלים בשר עוף[10] ו"קרעפלאך" (בצק הממולא בבשר עוף)[11]. ויש שאוכלים מילון או אבטיח, המקררים את הגוף ומקילים על הצום[12].

יז.      לא אוכלים דגים בסעודה מפסקת[13], ויש מקילים בדגים קרים[14].

יח.    על האנשים להיזהר מאכילת דברים המתובלים בבשמים וחרדל, מאכלי ביצים, גבינה וחלב חמים, שום ועוד. ובמאכלי חלב נהגו רבים להקל (וביחוד בקצת החלב שמוזגים לכוס קפה)[15].

יט.    אם רוצים לאכול ולשתות לאחר הסעודה המפסקת, צריך להתנות על כך בפירוש, בפה או במחשבה.

 

טבילה במקוה

 

כ.       טובלים במקוה בערב יוה"כ. וצריך לטבול החל משעה אחת קודם חצות. ויש הטובלים לאחר סעודה המפסקת (אך לפני כניסת היום הקדוש). ורצוי לטבול 3 פעמים.

 

מנחה והדלקת נרות

כא.   תיקנו חכמים להתוודות בערב יוה"כ, ותיקנו שיתוודה בתפילת המנחה, לפני סעודה המפסקת. ועל כן גם נשים שלא מתפללות כל השנה מנחה, יתפללו ויתוודו.

כב.   לובשים בגדי שבת לתפילת מנחה[16].

כג.    מדליקים "נר חיים" עבור כל איש נשוי (ולא אשה), וצריך שהנר ידלק עד סוף החג. ובנוסף מדליקים נר נשמה עבור הנפטרים[17]. ומי שצריך להדליק על אביו ואמו- יכול להדליק נר אחד[18]. בנוסף, מדליקים נר בשביל נר ההבדלה במוצאי הצום ("נר ששבת").

כד.   האשה מדליקה נרות ומברכת "להדליק נר של יום הכיפורים" וברכת שהחיינו. אשה שבירכה 'שהחיינו' על הנרות, לא תברך שוב 'שהחיינו' בבית הכנסת.

כה.   לפני היציאה ל"כל נדרי", מברכים ההורים את ילדיהם שייחתמו לחיים טובים של תורה וקדושה ושיילכו בדרך טובים לתפארת ישראל. (ונוסח הברכה הודפס במחזורים, וכל המרבה בתפילה, בברכה ובדמעה, הרי זה משובח[19]).

 

 

יום כיפור

 

דינים הקשורים ל"חמישה עינויים"

כו.     מותר לבלוע רוק ביוהכ"פ[20] . ויש שהחמירו בדבר, בתנאי שלא יעסיק את מחשבותיו האם יש לו רוק או אין לו והאם לבלוע כעת, כן או לא...[21].

כז.    אסור להתרחץ ואפילו לא להושיט אצבע למים. אך כשגופו התלכלך, אפשר לרחוץ את המקום המלוכלך, כרגיל בימות החול.

כח.   נוטלים ידים בשחרית עד סוף פרקי האצבעות, ולכווין שאנו לא עושים זאת לתענוג. כהנים, העולים לדוכן, נוטלים ידיהם עד הפרק. גם אחרי השרותים נוטלים ידים, אך ורק פעם אחת, ורק עד קשרי האצבעות. גם הנוגע בגופו במקומות המכוסים, צריך לרחוץ את היד בה נגע, עד קשרי אצבעותיו.

כט.   אמא המאכילה את ילדיה, מותר לה לרחוץ בשבילם פירות וכדומה, למרות שידיה נרטבות.

ל.       אסור להשתמש במוצרי קוסמטיקה ואין להשתמש בדאודורנט נגד זיעה[22].

 

ילדים בצום

לא.   ניתן לאפשר לילדים מתחת לגיל תשע לצום בליל כיפור, אך שלא יצומו ביום עצמו.

לב.   כשהגיעו הילדים לגיל תשע, צריך לחנכם לצום תענית שעות, היינו לאחר את ארוחתם כפי כוחם ויכולתם.

לג.    הורה הגר"ח קניבסקי שליט"א שראוי להיזהר שילדים בכל גיל לא ילכו עם נעלי עור. והגרי"ש אלישיב זצ"ל הורה שיש להקפיד על כך בילדים מגיל שש.

 

וידוי

לד.   הכהן הגדול הזכיר עשר פעמים את שם ה' ביום כיפור, וכנגד זה אנו צריכים להתוודות עשר פעמים (במנחה בערב יוכ"פ, במעריב, בשחרית ובמוסף, במנחה ובנעילה, כולל בחזרות הש"ץ).

לה.   הוידוי נאמר בעמידה (והיושב בוידוי לא יצא ידי חובה) וטוב שישחה בוידוי כמו ב"מודים". ואם הדבר קשה, יכופף מעט את ראשו.

לו.     כשמזכירים חטא, מכים באגרוף על החזה.

 

הבדלה

לז.    מבדילין על הכוס ועל הנר, אך לא על הבשמים. מדליקים דוקא על נר שדלק מערב יום כיפור, או מנר שנדלק מנר שכזה (שדלק מערב יוהכ"פ).

לח.   עדיף שהאשה תמתין לבעלה, כדי שיבדיל לה על הכוס. אך אם בעלה לא ישוב כעת או שהיא רעבה וצמאה, תבדיל בעצמה על מיץ ענבים או על "חמר מדינה", אך לא על יין. ועדיף שלא תברך על נר ההבדלה ובעלה יברך כשישוב הביתה[23] .

לט.   מצוה להרבות בסעודה במוצאי יום כיפור וללכת לאכול בשמחה, כי נתקבלה תשובתנו!. לאחר האוכל נצא לבנות מעט את הסוכה, ללכת מחיל אל חיל.

 

 

[1] מטה אפרים וכף החיים.

[2] עי' משנ"ב תר"ב סק"י וביאה"ל סי' תכ"ו, אלף המגן תר"ב, שדי חמד מערכת יוהכ"פ א, א.

[3] רמ"א תכ"ו ב'  ותר"ב א' ועוד רבים.

[4] מטה אפרים. ועי' הלכות חג בחג.

[5] מג"א בשם האריז"ל והשל"ה ומשנ"ב. ויש נוהגים לאחר תפילת שחרית או בשאר ימי עשרת ימי תשובה.

[6] נחלקו בדבר החפץ חיים ורבי ישראל מסלנט. ופוסקי זמנינו נטו לדברי הגרי"ס וכמו שכתבנו.

[7] יעויין שדי חמד מערכת יוה"כ א, ה.

[8] שו"ע.

[9] מטה אפרים ועוד.

[10] מג"א, משנ"ב,  מט"א.

[11] מטה אפרים ועוד.

[12] מהרי"ל. ועיין בהלכות חג בחג עמוד שי"ג.

[13] כף החיים.

[14] אלף המגן.

[15] ויעויין בארוכה בספרי הפוסקים פרטי דינים והנהגות בזה.

[16] מטה אפרים.

[17] משנ"ב תר"י סק"י.

[18] הגרי"ש אלישיב זצ"ל.

[19] עיין מטה אפרים.

[20] משנ"ב.

[21] עיין הלכות חג חג (להגרמ"מ קארפ).

[22] קיצור הלכות מועדים (להגר"ש דבלצקי) ועי' ספר פסקי תשובות.

[23] עי' מטה אפרים, רמ"א ס"ס רצ"ו ומשנ"ב וביאה"ל, הלכות חג בחג.

הלכות יום הכיפורים

הלכות יום הכיפורים
/ הרב שמואל  ברוך גנוט/


  כפרות
א. בערב יום כיפור (ועדיף באשמורת הבוקר  ) נוהגים לערוך "כפרות". הטוב ביותר לעשותם עם תרנגול לבן, שבשרו יחולק לאחר מכן לעניים. ישנם שנוהגים לעשות בכסף או בדגים ובזמן הגאונים והקדמונים נהגו לעשות "כפרות" על עציצים עם שתילים וזרעים.
ב. ישנם הנוהגים לקחת תרנגול זכר לזכר ותרנגולת לנקבה. אשה בהריון לוקחת שני תרנגולים, תרנגול זכר ותרנגולת נקבה.
ג. מי שקשה לו מבחינה כלכלית לרכוש תרנגול לכל אחד מבני משפחתו, יקח תרנגול אחד לכל הזכרים ותרנגולת אחת לכל הנקבות. ורבים וטובים משלומי אמוני ישראל  עושים כפרות על כסף, ותורמים אותם לצדקה.

בקשת סליחה
ד. אמרו חז"ל שאין יוה"כ מכפר על שום עבירה ש"בין אדם לחברו". לכן מחויב אדם לפייס את אלו שחטא נגדם ולבקש את מחילתם.
ה. רבנו ה"בן איש חי" ועוד גדולי תורה מחו על כך שהאנשים מבקשים סליחה מהחברים הטובים דוקא, אך לא מאלו שפגענו בהם ורבנו איתם. דוקא מאלו שפגענו בהם אנו צריכים לבקש סליחה!
ו. ממי בדרך כלל חייבים לבקש סליחה? מהבעל או מהאשה. מההורים, מהשכנים והשכנות (שדברנו עליהם לשון הרע ורכילות), מהחברותא (שהפרענו לו לפעמים ללמוד וביטלנו אותו) וכן, גם מילדנו הקטנים (שלפעמים הענשנו אותם רק משום שהיינו עצבניים...). ולמרות שקטנים לאו בני מחילה, מסתבר שבקשת הסליחה תסייע בעדנו להשתפר יותר בשנה הבאה.
ז. כשהחבר אינו יודע שחטאנו לו והוא ייפגע מעצם בקשת הסליחה, (כמו למשל שנבקש סליחה על שדברנו עליו לשון הרע), עלינו לבקש ממנו סליחה כוללת, מבלי לפרט על מה ולמה .
ח. כשבקשו מאיתנו סליחה, אל לנו להתאכזר ולא למחול.

מצוות היום – אכילה ושתיה
ט. מצוה מהתורה לאכול ולשתות בערב יום כיפור, והאוכל ושותה ביום זה נחשב לו כאילו צם ביום זה וביום שלאחריו, ביום כיפור. וצריך אפילו למעט בלימוד התורה כדי לאכול ולשתות.
י. המהרי"ל דיסקין זצ"ל נהג לאכול צימוקים במשך היום להידור מצוה. אך יזהר שלא לאכול אכילה גסה ושלא למלאות את הכרס, כדי שלא יהיה שבע ומתגאה בתפילת יוה"כ. (וישנם שמוצצים סוכריות כל היום).
יא. רבי עקיבא איגר מסתפק האם נשים חייבות באכילת ערב יוה"כ, כיון שהיא מצות עשה שהזמן גרמא. והסכימו האחרונים שהן חייבות. אך הגאון האדר"ת פשט מדברי הירושלמי שפטורות .

מה אוכלים בסעודה מפסקת?
יב. אכילת "סעודה מפסקת" נזכרת כבר בגמרא (תענית ל,א) ובראשונים. ואוכלים בה מאכלים הקלים לעיכול  .
יג. טובלים את פרוסת "המוציא" בדבש , אוכלים בשר עוף  ו"קרעפלאך" (בצק הממולא בבשר עוף) . ויש שאוכלים מילון או אבטיח, המקררים את הגוף ומקילים על הצום .
יד. לא אוכלים דגים בסעודה מפסקת , ויש מקילים בדגים קרים .
טו. על האנשים להיזהר מאכילת דברים המתובלים בבשמים וחרדל, מאכלי ביצים, גבינה וחלב חמים, שום ועוד. ובמאכלי חלב נהגו רבים להקל (וביחוד בקצת החלב שמוזגים לכוס קפה) .
טז. אם רוצים לאכול ולשתות לאחר הסעודה המפסקת, צריך להתנות על כך בפירוש, בפה או במחשבה.

טבילה במקוה

יז. טובלים במקוה בערב יו"כ. וצריך לטבול לאחר חצות. ויש הטובלים לאחר סעודה המפסקת (אך לפני כניסת היום הקדוש).

מנחה
יח. תיקנו חכמים להתוודות בערב יוה"כ, ותיקנו שיתוודה בתפילת המנחה, לפני סעודה המפסקת. ועל כן גם נשים שלא מתפללות כל השנה מנחה, יתפללו ויתוודו.
יט. לובשים בגדי שבת לתפילת מנחה .
כ. לפני היציאה ל"כל נדרי", מברכים ההורים את ילדיהם שייחתמו לחיים טובים של תורה וקדושה ושיילכו בדרך טובים לתפארת ישראל. (ונוסח הברכה הודפס במחזורים, וכל המרבה בתפילה, בברכה ובדמעה, הרי זה משובח ).


יום כיפור

דינים הקשורים ל"חמישה עינויים"
כא. מותר לבלוע רוק ביוהכ"פ  . ויש שהחמירו בדבר, בתנאי שלא יעסיק את מחשבותיו האם יש לו רוק או אין לו והאם לבלוע כעת, כן או לא... .
כב. אסור להתרחץ ואפילו לא להושיט אצבע למים. אך כשגופו התלכלך, אפשר לרחוץ את המקום המלוכלך, כרגיל בימות החול.
כג. נוטלים ידים בשחרית עד סוף פרקי האצבעות, ולכווין שאנו לא עושים זאת לתענוג. כהנים, העולים לדוכן, נוטלים ידיהם עד הפרק. גם אחרי השרותים נוטלים ידים, אך ורק פעם אחת, ורק עד קשרי האצבעות. גם הנוגע בגופו במקומות המכוסים, צריך לרחוץ את היד בה נגע, עד קשרי אצבעותיו.
כד. אֵם המאכילה את ילדיה, מותר לה לרחוץ בשבילם פירות וכדומה, למרות שידיה נרטבות.
כה. אסור להשתמש במוצרי קוסמטיקה ואין להשתמש בדאודורנט נגד זיעה .

ילדים בצום
כו. ניתן לאפשר לילדים מתחת לגיל תשע לצום בליל כיפור.
כז. כשהגיעו הילדים לגיל תשע, צריך לחנכם לצום תענית שעות, היינו לאחר ארוחתם כפי כוחם ויכולתם.

וידוי
כח. הכהן הגדול הזכיר עשר פעמים את שם ה' ביום כיפור, וכנגד זה אנו צריכים להתוודות עשר פעמים (במנחה בערב יוכ"פ, במעריב, בשחרית ובמוסף, במנחה ובנעילה, כולל בחזרות הש"ץ).
כט. הוידוי נאמר בעמידה (והיושב בוידוי לא יצא ידי חובה) וטוב שישחה בוידוי כמו ב"מודים". ואם הדבר קשה, יכופף מעט את ראשו.
ל. כשמזכירים חטא, מכים באגרוף על החזה.

הבדלה
לא. מבדילין על הכוס ועל הנר, אך לא על הבשמים.
לב. מדליקין דוקא על נר שדלק מערב יום כיפור, או מנר שנדלק מנר שכזה (שדלק מערב יוכ"פ).
לג. עדיף שהאשה תמתין לבעלה, כדי שיבדיל לה על הכוס. אך אם בעלה לא ישוב כעת או שהיא רעבה וצמאה, תבדיל בעצמה על מיץ ענבים או על "חמר מדינה", אך לא על יין. ויכולה לברך גם על "נר ההבדלה"  .
לד. מצוה להרבות בסעודה במוצאי יום כיפור וללכת לאכול בשמחה, כי נתקבלה תשובתנו!. לאחר האוכל נצא לבנות מעט את הסוכה, ללכת מחיל אל חיל.

תשובה במוצאי יום כיפור
מיד בסיום "נעילה" אנו מתפללים תפילת ערבית וב"שמונה עשרה" אנו מבקשים "סלח לנו אבינו כי חטאנו". והשאלה מתבקשת: הלא כרגע חזרנו בתשובה, אם כן על מה אנו מבקשים סליחה?
השיב אחד מגדולי האדמורי"ם: אנו מבקשים סליחה על כך שאנו לא מאמינים מספיק שבכוחנו לחזור באמת בתשובה שלמה...