חגים ומועדים וימים מיוחדים

הסבר בסיסי לתקיעות השופר

הסבר בסיסי לתקיעות השופר
// הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א- ר"מ בישיבת אור התורה אלעד//
 
ראש השנה הוא יום שיש בו עשיה רוחנית רבה. תפילות, הלכות ומנהגים. אך עיקר מצוות היום היא כמובן, מצות עשה מהתורה לשמוע קול שופר, כפי שנאמר בתורה הקדושה "יום תרועה יהיה לכם". המצוה היא בשמיעת קול השופר ולכן אנו מברכים "לשמוע קול שופר" ולא "לתקוע בשופר". ישנם כאלו שמגיעים לתקיעת שופר ואינם מבינים בדיוק מה תוקעים כעת ומדוע, מהי חלוקת התקיעות, מה תוקעים כעת ולמה חלק מהציבור רוצים לשמוע עוד תקיעות לאחר התפילה. ננסה להסביר את סדרי התקיעות שלנו בראש השנה מבחינה הלכתית, ונצרף גם רעיונות להסבר ומחשבה, בעזרת ה'. 
 
מצות תקיעת השופר כוללת שמיעת תשע תקיעות בראש השנה, כשהכוונה ל- 3 סדרות של תקיעה-תרועה-תקיעה, וזאת מדוע? כי בתורה נאמר 3 פעמים "תרועה", ולכן צריך להתריע 3 פעמים תרועה, אך לפני ואחרי כל תרועה, צריך לתקוע תקיעה פשוטה. אם כן, מדוע אנו יודעים שצריך לתקוע 30 תקיעות ולא מספיק 9 תקיעות?
 
התשובה היא שחז"ל הסתפקו מהי התרועה. האם היא קול גניחה כמו שברים, או קול יללה- כמו תרועה, או שניהם יחד, שברים ותרועה היוצרים קול של גניחה ויללה. מסיבה זו תיקן רב אבהו (ראש השנה לד,א) שמספק עלינו לתקוע 3 פעמים תשר"ת (תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה) 3 סדרות של תש"ת (תקיעה, שברים, תקיעה) ו- 3 פעמים תר"ת (תקיעה, תרועה, תקיעה). רב האי גאון ז"ל תהה: ומה עשו עד זמנו של רבי אבהו, שתיקן שיתקעו שלושים תקיעות מספק? וכי עד שרבי אבהו תיקן זאת, כולם לא תקעו כמו שצריך? לכן מסביר רב האי גאון שמצד ההלכה יוצאים ידי חובה בכל סוג של תרועה, בשבר או בתרועה או בשניהם יחד. עד שהגיע רבי אבהו, נהגו בכל קהילה ומקום לתקוע בצורה אחרת של תרועה. בא רבי אבהו ותיקן לקבץ יחדיו את כל המנהגים ולתקוע את אותם סוגי התרועות, כאשר הוא קובע שיתקעו את שלושת סוגי התרועות הללו בכל מקום, כדי שההדיוטות לא יחשבו שיש מחלוקת ושישנם קהילות שתקעו שלא כהלכה.
 
הזוהר הקדוש (פרשת פנחס) כותב גם כן, "דתרוויהו איצטרכו, יללה לדינא קשיא וגנוחי לדינא רפיא וכולא נפקין לאורחא קשוט". הזוהר חידש לנו שבימי ראש השנה ישנם שני סוגי דין, "דינא קשיא"- דין קשה, ו"דינא רפיא"- דין רפוי וחלש יותר. השברים, התרועה מסייעת לסילוק הדין הרפוי יותר.
 
אלו הם 30 התקיעות שכולנו צריכים לשמוע מעיקר ההלכה בראש השנה. תקיעות אלו נקראות "תקיעות דמיושב", משום שמעיקר הדין אפשר לשבת כששומעים תקיעות אלו, (רק שמנהג ישראל לעמוד גם בשמיעת תקיעות אלו).
 
חז"ל תיקנו שכאשר הציבור מתפלל בראש השנה, צריכים הציבור לשמוע תקיעות 3 פעמים נוספות, על סדר התפילה (כאשר ישנם ראשונים הסבורים שלא רק הציבור צריכים  לשמוע תקיעות אלו, אלא גם אדם המתפלל ביחידות, צריך לשמוע את כל התקיעות הללו לאחר התפילה), במלכויות, זכרונות ושופרות.
 
וכמה תקיעות צריך לשמוע בסדר התפילה?- בתקופת הגאונים והראשונים היו קהילות שתקעו ב"מלכוית" תשר"ת, ב"זכרונות" תש"ת וב"שופרות" תר"ת. ואולם בימינו אנו נוהגים כולם, הספרדים והאשכנזים כאחד, לתקוע 10 תקיעות בכל סדר, 10 ב"מלכויות", 10 תקיעות ב"זכרונות" ו- 10 ב"שופרות". תקיעות אלו נקראות "תקיעות דמעומד", משום שתוקעים אותם בסדר התפילה, בה עומדים ולא יושבים. ומתי תוקעים? נחלקו הפוסקים האם תוקעים באמצע תפילת הלחש של "שמונה עשרה", או בחזרת הש"ץ. 
 
הספרדים וקהילות החסידים נוהגים לתקוע באמצע תפילת שמונה עשרה. כאשר הציבור הגיע לסוף "מלכויות", דופקים, ממתינים זמן מה שכולם יגיעו לסוף קטעי המלכויות ותוקעים. וכך גם כשכל הציבור סיים בתפילת הלחש שלו את סדר ה"זכרונות" וה"שופרות", עוצרים ותוקעים בשופר. ואילו בקהילות המתפללים בנוסח אשכנז תוקעים רק בחזרת הש"ץ, כשהחזן מסיים את ה"מלכויות" – תוקעים, וכן כשמסיים את ה"זכרונות" וה"שופרות". עד כה הגענו ל- 60 תקיעות. אלו 30 התקיעות שתוקעים לפני תפילת מוסף (תשר"ת תש"ת תר"ת X 3 (ו- 30 התקיעות שבתפילת מוסף (תשר"ת תש"ת תר"ת במלכויות, זכרונות ושופרות). כעת ישנו מנהג לתקוע עוד 40 קולות, כדי להשלים למנין של 100 קולות, כנגד 100 קולות הפעיה של אמו של סיסרא. אלו שתוקעים בתפילת לחש של מוסף 30 תקיעות בכל סדרה, תוקעים לאחר התפילה עוד 10 תקיעות ובכך מגיעים ל- 100 תקיעות.
 
בהרבה קהילות נוהגים להאריך בתקיעה האחרונה, הנקראת "תקיעה גדולה", כדי שציבור המתפללים יידע שכעת הסתיימו התקיעות ויאמרו: "אשרי העם יודעי תרועה" (מהרי"ל הלכות שופר סימן יג; משנ"ב תקצו סק"א).
 
בהמוני בתי כנסיות נשארים רבים מהציבור לאחר תפילת מוסף ומקשיבים לעוד ועוד סדרות של תקיעות. מה הם שומעים שם?
 
למרות שבאופן כללי, רוב התקיעות נשמעות בכל קהילות ישראל אותו הדבר, פחות או יותר, אך האמת היא שישנם הבדלים רבים בסוגי התקיעות ואופן תקיעתם, ולכן נשארים רבים אחר התפילה, כדי לשמוע סדרות של 30 תקיעות מכל דעה ודעה, כאשר כל הדעות הללו יסודם בדעות ראשונים וקדמונים חשובים. ראשית, ישנה מחלוקת בראשונים, וגם בין השולחן ערוך לרמ"א, האם תוקעים את ה"שברים-תרועה" בנשימה אחת או בשתי
נשימות, כאשר ישנה מחלוקת נוספת בין גדולי הפוסקים מה הכוונה לתקוע בנשימה אחת. האם הכוונה לתקוע את התרועה כמו שיוצאת ממש מתוך התרועה, או שבכל מקרה צריך להפסיק מעט, לחלקיק שניה, בין השברים לתרועה. 
 
מנהג רבים לחלק את סוגי הנשימות לפי סדרות התקיעות, כשבכל סדרה תוקעים בצורת נשימה אחרת (ראו בשו"ע ומשנ"ב). בדרך כלל רוב הקהל שנמצא בבית הכנסת, אינו מבחין בחילוקים ובהבדלים שבין סוגי הנשימות של בעל התוקע. אך ה"בעל מקריא", שעומד ליד התוקע, וכמובן התוקע עצמו, יודעים בבירור כיצד צריך לתקוע כעת, האם  התוקע תוקע כעת בנשימה אחת, כשהוא תוקע בלא להפסיק אפילו חלקיק שניה בין השברים לתרועה, או שהוא מפסיק כעת מעט ביניהם, או שהוא תוקע את השברים, נושם ממש נשימה, וממשיך לתקוע את התרועה. 
 
בצורת השברים ישנם הבדלים בין דעות וקהילות. ישנם התוקעים שבר פשוט וחלק, בלי שום שבירה בקול. אחרים תוקעים שבר הנשמע כמו טו-או-טו וישנם התוקעים שבר שנשמע כמו או-טו, או טו-או. 
 
אם שמעתם יבבה אחת מתמשכת, ללא שום הפסקה באמצע, דעו ששמעתם את ה"תרועה התימנית". התימנים נוהגים לתקוע את התרועה ביבבה אחת ארוכה ומתמשכת, מבלי להפסיק בקולות קצרצרים, כמו שנוהגים ברוב הקהילות. לא רק התימנים נוהגים כך. רבי סעדיה גאון ועוד מהגאונים נהגו כך. כך נהגו בחלק מקהילות אשכנז הקדומות וכך גם נהגו בבית מדרשו של מרן החתם סופר זי"ע (כפי המובא במועדים וזמנים ח"א ר"ה סי' ה'). לכן
נוהגים בהרבה בתי כנסיות ובכל הישיבות, לתקוע את ה"תרועה התימנית" לכן נוהגים בהרבה בתי כנסיות ובכל הישיבות, לתקוע את ה"תרועה התימנית" לאחר התפילה, לצאת ידי דעה חשובה זו. ישנם מחלוקות נוספות, כמו מהו אורך השבר, ואלו שתוקעים לציבור אחרי התפילה, יודעים כיצד לתקוע לפניהם את כל סוגי התקיעות והתרועות, כדי שנהיה סמוכים ובטוחים שיצאנו ידי חובת מצוות תקיעת שופר, כרצונו של אבינו מלכנו, מלך העולם יתברך שמו.