סיפורים לכבוד שבת
"התינוק הזה הוא אני"
- פרטים
- קטגוריה: סיפורי חיים
- פורסם בשני, 15 אוגוסט 2022 19:09
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 489
"התינוק הזה הוא אני"
מתוך: כתבתו של אהרן טיטלבוים, מרוה לצמא
בבוקר שגרתי בהיכל בית המדרש וולמארק שבבניין בית ישעיה בישיבת מיר בשכונת בית ישראל הירושלמית, ישבו זה לצד זה, על אחד הספסלים, עלם ירושלמי צעיר, ולידו מבוגר אמריקאי, שעלה ארצה לפני שנים אחדות וקבע משכנו בעיר הקודש.
באחת ההפוגות הקצרות מהלימוד, פנה המבוגר לעמיתו לספסל והתעניין לשמו.
"יום טוב עהרליך", היתה התשובה.
"אתה קשור לרבי יום טוב הידוע?"
"אכן, אני נכדו וקרוי על שמו".
הברק שניצת בעיניו של היהודי, והחיוך צופן הסוד שנמרח על שפתיו, העידו כי הם טומנים בחובם סיפור מיוחד, שתיכף יתברר כדרמה של ממש.
"אתה שולט באוצר השירים של זקנך"?"
"אני מכיר רבים מהם".
היהודי החל לפזם בלחש: "די נאכט איז געקומען, די טאג איז אוועק, די גאסן פון מאסקווע אין א פחד און שרעק". (הלילה הגיע, היום עבר; ברחובות מוסקבה שולטים הפחד והבהלה).
"נו בטח, זה הסיפור על המוהל שקציני הק.ג.ב. אזקו אותו ולקחוהו מביתו, ולבסוף מצא את עצמו בבית יהודי ונצטווה למול תינוק בן שמונה ימים", הפגין הצעיר בקיאות באחד הלחנים הפופולאריים והמפורסמים של הסב.
"התינוק הזה הוא אני" - - - הפריח המבוגר החביב את הפצצה לחלל, "ושמי הוא נחום שטילרמן".
*
הרב החסיד רבי בצלאל וילשסנסקי זצ"ל, שהיה מכונה צ'לקה חרסונר, היה למדן מופלג, חסיד חב"ד נלהב וירא שמיים גדול, שו"ב ומוהל מתוך מסירות נפש בימי השלטון הקומוניסטי.
באחד הימים נקשו בגסות על דלת ביתו של רבי בצלאל שוטרי חרש גברתנים וקשוחים. הדלת נפתחה, והם פרצו הביתה, כשמגמת פניהם לא מבשרת טובות. כולם ידעו כי כאשר הק.ג.ב. מבקר בבית ולוקח את האב לחקירות, ספק רב אם הוא עוד יחזור לחיק משפחתו אי פעם. ילדיו של המוהל נאלמו מרוב פחד. הם הצטנפו בפינה והתכוננו לגרוע מכל.
השוטרים ערכו חיפוש אינטנסיבי במעונו של רבי בצלאל ומצאו את ה"מטמון" - תיבה קטנה שהכילה את כל הערכה הדרושה לברית מילה. אחזקת סממן יהודי כה ברור לא הותירה מקום לספקות: היהודי דנן משתמש בתיבה זו לצורך פעילות "חתרנית" הנוגדת את ערכי הקומוניזם.
רבי בצלאל נחרד, הוא הבין כי אין לו כל פתחון פה או מוצא וכי רק נס יכול להצילו. ידיו נאזקו מאחורי גופו ועל ראשו הושם שק שחור. תחת משמר כבד הוא הוצא מביתו והוכנס למכונית שחורה ומשוריינת שחלונותיה כהים, אטומים ומסורגים, ובה היו מובלים "פושעים" למרתפי החקירות. שפתיו החלו למלמל פסוקי וידוי, הוא נערך לפרידה מהעולם. לאחר כברת דרך שנדמתה בעיניו כנצח, עצרה המכונית. רבי בצלאל הורד ממנה, והובל לבית שעלו ממנו צלילי מוזיקה רעשנית.
כאשר הוסק השק מראשו של רבי בצלאל המבועת, עיניו פלבלו בחוריהן: הוא לא ראה חדר חקירות ולא בית מעצר. השולחן היה ערוך במגדנות ובמטעמים, וסביבו הסבו עשרה איש והיו עסוקים במשחק. מהפטיפון החורק בקעו מארשים רוסיים, ואלה הוסיפו נופך חגיגי למסיבה, "נולד לנו ילד ואנו חוגגים כאן את השמחה", הסבירו לו.
רבי בצלאל שפשף את עיניו, מנסה להבין אם הוא הוזה או שרוי בחלום, ושמא המחזה אכן בהקיץ. ברגע זה הפציע יהודי מבוגר, שזקנו יורד על פי מידותיו, וקידם אותו בברכת "שלום עליכם, ברוכים הבאים!" הוא לא המתין שהאורח המופתע יתקיף אותו בשאלות, וניגש ישר ולעניין: "הייתי כאן הרב בעיירה. הקומוניסטים הצרו את צעדי ונאלצתי לברוח ולהסתתר מהם. ה' עזר לי ובני נעשה כאן המושל. הוא לקח אותי תחת חסודו והסתיר אותי במעונו. כאן אני גר בקביעות בחדר סמוי ומוסוה היטב תחת כותל פנימי.
כאשר נולד לי נכדי הקט לפני שמונה ימים, הבהרתי לבני כי איני רוצה להביט בפני התינוק, ללטפו, לנשקו או לקחתו בזרועותי, עד שימולו אותו. רציתי שבני יבין את חשיבות קיום המצוה וכך יסכים להסתכן למול את הילד.
יכולתי להזמין אותך בחשאי למול את הילד", התנצל הסב המאושר, "אולם אילו היית מגיע בגפך, הדבר היה עלול לעורר את חשדם של העוברים והשבים, ועד מהרה היינו מוצאים פה את המשטרה החשאית. בני ניצל אפוא את קשריו כמושל והצליח לארגן את הגעתך תחת מעצר בכיכול, ובכך לצמצם את החשש ניתפס".
תינוק זה, למי שטרם הבין, הוא מיודענו ואיש שיחנו ר' נחום.
המשחקים הנוכחים עסקו בהם היו אמצעי הסוואה למקרה שקלגסי הק.ג.ב. יפתיעו ויגלו את ההתכנסות. "אנו בסך הכל שותים קצת וודקה ומשחקים בקלפים", תכננו הנאספים להצטדק אם וכאשר ייחשפו. גם הפטיפון שהשמיע צלילים רועשים, נועד להתגבר על צווחותיו של הפעוט בעת הברית ולמנוע מהן לדלוף החוצה, לאוזני השכנים.
ברור כי מי שנכח במעמד סיכן את חייו. כאשר המברך הכריז "זה הקטן גדול יהיה", פרצו כולם בבכי. כולם ידעו שהחיים כאן אינם מובטחים לאיש, וכי כל יום שאינם נתפסים הוא נס בפני עצמו. בתום הברית התבטא הסב: "קיימתי פה גם מצוות פדיון שבויים. התינוק הזה היה בבחינת תינוק שנשבה ופדיתי אותו בכך שהפכתיו ליהודי כשר".
לאחר הברית המתינה לרבי בצלאל חבילה גדולה ובה תשורות נאות למשפחתו. או אז שבה ונשנתה הסצנה: שק שחור, ידיים אזוקות, המכונית השחורה והמאיימת שהמתינה בחוץ... ואולם בשונה מהחוויה המצמררת שפקדה אותו בהלוך, ליבו של רבי בצלאל כבר לא פרפר, השמחה שלו הרקיע שחקים. לא רק משום שהסאגה הסתיימה בכי טוב, אלא על שזכה להכניס ילד יהודי נוסף בבריתו של אברהם אבינו עליו השלום.
ואותו פעוט, בנו של בכיר הק.ג.ב., וגם בנו ונכדו, זכו להיות "שוכני חצרך", תלמידי חכמים מובהקים, מחברי ספרים ובעלי הוראה בישראל.
*
השיר "דער ברית" - מאת ר' יום טוב עהרליך ז"ל:
די נאכט איז געקומען דער טאג איז אוועק
די גאסן פון מאסקווע אין פחד און שרעק
די טויערן זיינען פארשטעלט מיט סאלדאטן מען לאזט ניט אריין ניט ארויס
מען זוכט דארט א גרויסן פארברעכער אין ווינקאלאך פון יעדן הויז
ר’ בצלאל דער מוהל ער זיצט און ער ווארט
די ליכט איז פארלאשן די טיר איז פארשפארט
די קינדארלאך שווייגן זיי ווייסן שוין אז די סאלדאטן ברענגען נישט קיין גליק
נאר כאפן צו טאטעס און קינדער וואס קומען קיינמאל נישט צוריק
פלוצלינג דערהערט מען א טומל אין הויף
מען הערט די סאלדאטן מארשירן ארויף
מען קלאפט און ער לאזט זיי אריין און זיי הייבן אן זוכן ביי איהם אזוי לאנג
ביז זיי געפינען א קליינינקע שאכטעלע אונטערן שאנק
מיר האבן געפונען זאגט דער קאמאנדיר
די הענט אין דער הויך זיך נישט גיבן קיין ריר
די שאכטל ליגט אפן פריי פאר די סאלדאטן און זיי באטראכטן מיט פרייד
א שטיקעלע וואטע, א שערל, א קליינינקן חלף אין שייד
א געפאנצערטע קאר פליהט אין גאסן געשווינד
ר’ בצלאל זאגט ווידוי ער וויינט ווי א קינד
די הענט מיט א קייט פעסט אויף הונטן געבונדען א שווערע זאך איבערן קאפ
און די קאר לויפט אָן אַן אויפהער און שרייט און זי שטעלט זיך נישט אפ
און פלוצלינג מען שטעלט זיך מען נעמט איהם ארויס
מען פירט איהם ארויף ערגעץ הויך אין א הויז
מען בינדט אפ די הענט און מען דעקט אויף זיין פנים און עס באווייזט זיך פאר איהם
רעכטס א מזוזה א גרויסע אנטקעגן די בילד פון בעל שם
אויפן טיש א מנורה עס ברענען פיהל ליכט
א איד מיט א בארד מיט א שיינעם געזיכט
שלום עליכם זאגט ער דעם איד און ער שמייכלט צו איהם מיט א פרייד
האט נישט קיין מורא בארוהיגט אייך זעצט אייך און הערט וואס איך רייד
איך בין געוועזן אין שטאט דא א רב
און דערפאר האט געקומט מיר א ביטערער סוף
האט דער באשעפער געהאלפן מיין זוהן איז געווארן א פירער א גרויסער אין לאנד
און האט מיך באהאלטן ביי איהם דא אין וואוינונג פארשטעלט פאר א וואנט
ווען מיין שנור האט געבוירן א זוהן
האב איך געזאגט איך וויל נישט וויסן דערפון
איך וויל עס נישט האלטן נישט גלעטן נישט דרוקן אפילו נישט אנקוקן ביז
מען וועט מיר ברענגן אן ערליכן מוהל און מאכן א ברית
ווען איר קומט אליין וואלט מען חושד געווען
מען האט געמוזט מאכן מען זאל אייך ניט זעהן
נאט אייך די שאכטל נעמט אייך די כלים זאל זיין אין א מזל’דיגע שעה
איך וועל זיין סנדק, טאטע מאמע די קוואטער, דאס קינד ברענגט ברוך הבא!
דער מוהל דאס קינד האט גע’מל’עט מיט גליק
דער זיידע האט ליב עס צום הארצן געדרוקט
און שרייט אויס רבונו של עולם די מצוה פון פדיון שבויים איז גרויס
ס’א תינוק שנשבה מיר קאָנען נישט אויסלייזן דו לייז איהם אויס
א געפאנצערטע קאר פליהט אין גאסן צוריק
ר’ בצלאל ער זיצט דארט פאר’שיכור’ט פון גליק
ארום איהם עס ליגן פיהל פעקלעך מתנות אהיים דער משפחה געפירט
די קאר האט געטריבן א מענטש מיט א גוטע מאסקירטן געזיכט
און ער האט איהם אריינגעפירט שטיל אין זיין הויף
געהאלפן די פעקלאך צו טראגן ארויף
און דאנקט איהם און בעט זיך מיר האבן אייך וויי געטוהן האט קיין פאראיבל ניט
אז דער זיידע איז א איד און דער טאטע א איד מוז דער אייניקל זיין א איד
איך האב מיין לעבן געשטעלט אין געפאר
און איך האב געטוהן עס מער ניט דערפאר
ווייל איך האב ביינאכט היינט געזעהן אז ס’איז דא א באשעפער וואס פירט אן און היט
אז דער זיידע איז א איד און דער טאטע א איד מוז דער אייניקל זיין א איד