סיפורים לכבוד שבת
סיפורים מהמדרשיה: מאת הרבנית חנה בקשי דורון תחי'
- פרטים
- קטגוריה: סיפורי חיים
- פורסם ברביעי, 13 יולי 2022 18:45
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 403
מספרת הרבנית חנה בקשי דורון תחי':
אחת מתלמידות המדרשה שלנו, מדרשת לב לאחים ברחובות, הגיעה אלינו מיד אחרי טיול ארוך בניו זילנד. היא היתה במקומות הנידחים ביותר, בין שבטים אוכלי אדם! כל כך היתה רחוקה מכל זיק של יהדות, כל כך היתה לא מודעת לערך של חיי אדם - לערך של החיים של עצמה!
אבל במהלך הטיול, באחד החגים היא הגיעה אל בית חב"ד, השתתפה בפעילויות ובסעודות החג, ואחר כך, כשחזרה לארץ, החליטה שהיא רוצה להכיר יותר לעומק את היהדות.
היא הגיעה אל בית הכנסת השכונתי בעיר מגוריה, ראשון לציון, לתפילת ערב שבת, ומצאה שם עלון פרשת שבוע, ובו מספר הטלפון של "מדרשת חן". וכשהיא התקשרה אל המספר המצורף, ביום חמישי, אמרו לה שהיום אין לימודים, כי מחר המדרשה עושה שבת יחדיו בסמינר של באר יעקב, והיא מוזמנת להצטרף.
אפשר לבוא? שאלה הבחורה
ואמרו לה: כן.
הבחורה הצטרפה אל המדרשה, כאשר היא לא מכירה אף אחד. היא התארגנה בחדרה, ובערב שבת נכנסה לחדר האוכל, ראתה את הרבנית, ומיד התחברה אליה, ישבה עם הרבנית, ושמעה דברי תורה, הרצאות ושיעורים, במהלך השבת כולה.
היא הרגישה שהיא חוזרת הביתה: אל המקום אליו הנשמה שלה שייכת, אל העולם שהוא שלה! כל השבת היא שוחחה עם הרבנית, לומדת על יסודות היהדות, על מורשת אבות, על עבר, הווה ועתיד של חייה, כבת יהודיה מעם ישראל.
אחרי כמה חודשים, צירפה הבחורה חברה נוספת, חיילת, ממשפחה שמאלנית ורחוקה מהיהדות, שהיתה בחופשת מחלה מהצבא אחרי שנפצעה במהלך השירות שלה. החברה הגיעה, שמעה, הקשיבה, התחברה: וחזרה ליהדות!
החברה סיפרה על החבר שלה, מאזור אשקלון. אנחנו רוצים להתחתן, סיפרה החברה, אבל לא רוצים להביא ילדים לעולם כה משוגע, עם אלימות וסמים. לא צריך להביא לעולם ילדים שיסבלו!
ואחר כך אמר החבר: אנחנו יכולים להביא ילדים, אבל נשים אותם בבית ספר דתי. שם יהיו שמורים ומוגנים, בלי אלימות ובלי סמים.
וכשהגיעה החברה לשבת, אמרה במוצאי שבת לרבנית: אמרתי לך שהחבר שלי מדבר על בית ספר דתי, ועכשיו אני רואה שמלכתחילה אשלח את ילדי לבית ספר דתי, שזה החינוך הטוב ביותר! היא נהנתה והתחזקה, וגם החבר שלה החל ללמוד באשקלון, והם התחתנו והקימו בית של תשובה ומעשים טובים.
והבחורה מניו זילנד, החלה ללמוד מקצוע, אחרי שהוריה שכנעו אותה ללמוד אמנות בבצלאל. במשך שנה שלמה היא שילבה את לימודי האמנות בבצלאל ביחד עם לימודי היהדות ב"נתיב בינה".
אבל בשנה השניה היא התקשתה עם השילוב הזה: הלימוד בבצלאל היו תובעניים יותר ויותר, והיא נאלצה לוותר על לימודי הקודש.
כך חודש, כך חודשיים: אבל בהמשך, הנשמה זעקה את שלה, לימודי האמנות היו תפלים, והחיבור אל הקודש היה כבר בלתי אפשרי. ובאיזשהו שלב היא קיבלה החלטה: בלי לימודי יהדות היא לא יכולה יותר, ואת לימודי האמנות היא לא יכולה להמשיך בכזה סוג של לחץ. ושוב היא חזרה אל המדרשה,
להשלים את כל מה שהחסירה במשך כל אותם חודשים, וגם את מה שהחסירה במשך שנים כה רבות: וסוף סוף הרגישה מאושרת.
שנים רבות חלפו מאז. השבטים הנידחים נותרו בניו זילנד, אולי כבר למדו קרוא וכתוב, החיילת כבר מזמן סיימה את הצבא, וגם הקביים הפכו להיות חלק מההסטוריה. ושתי החברות זכו להמשיך ולהתחזק, ובהמשך גם להקים בתים נאמנים בישראל, ולהשתלב בתוך העולם התורני, כל אחת במסלול חייה.
והיו גם סיפורים אחרים, מרגשים לא פחות, של בתים שנבנו, ונזקקו לעזרה דווקא בצד המעשי של החיים. כי סדר היום וסדר החיים המעשי של ניהול הבית, איך להתארגן עם קניות, בישולים, כביסות, תקציבים... כל מה שנראה כל כך מובן מאליו עבור מי שמכיר ויודע, יכול להיראות קשה, מפחיד, ואפילו בלתי ניתן להשגה, עבור מי שאין לה את הידע והנסיון וההיכרות עם החיים המעשיים, ועזרה בתחום הזה יכולה להציל משפחות:
וכך מספרת הרבנית:
בחור ממכון ויצמן, שעמד תקופה קצרה לפני חתונתו החליט ללמוד ב"לב לאחים" קורס שעוסק בזוגיות. הוא למד על הבית היהודי, והתחבר אל שיעורי המדרשה. את שבע הברכות שלהם אירגנה הרבנית, והבחורה, במקור מקיבוץ חילוני, החלה להגיע לשיעוריה. הבחורה היתה חכמה מאוד: אך לא ידעה דבר על ניהול בית: הרבנית עזרה לה בהתארגנות בחיים החדשים, איך להתארגן מבחינת לוח זמנים, מבחינה תקציבית, מבחינת ארגון ארוחות... אחרי שנה נולד לזוג הצעיר תינוק מתוק, והרבנית סייעה לה בטיפול בו, ואפילו ארגנה את כל ברית המילה לרך הנולד, כולל בישול הארוחות לברית כולה. וגם בהמשך, ליוותה הרבנית את הבחורה מא'-ת' עם הטיפול בתינוק החדש, איך רוחצים אותו, איך מאכילים איתו, איך עוברים לאוכל מרוסק...
כך סייעה הרבנית לאותו בית חדש בישראל, וכך תמכה ועזרה להרבה הרבה בתים נוספים שהיו במצב דומה.
באיזשהו שלב הרגישה הרבנית שהיא לא עומדת בכל העומס הגדול, והיא פנתה אל הרב שורץ, האחראי על פעילות לב לאחים ברחובות, ועדכנה אותו על כך שהיא כבר לא יכולה לעמוד בכל העומס. הרב שורץ שמע, אבל הדגיש ואמר, שאת המדרשה אי אפשר, פשוט אי אפשר, שהרבנית תעזוב!
בתו של הרב, יעל, שמעה את השיחה, והציעה לארגן סדנאות ניהול בית קבוצתיות: היא החלה לארגן את הסדנאות אצל הרבנית, עם קבוצה של נשים שקיבלו הדרכה איך לנהל את ביתן, ועם השנים היא התמקצעה בתחום: והיא יעל זלץ, יועצת ארגונית לניהול הבית היהודי. https://yaelzals.co.il