סיפורים לכבוד שבת

מעשה בשאל לבן

חיפה של שנות השישים, יום שישי חורפי וקר. היה זה טרם עידן הקניונים ומרכזי הקניות הענקיים. ברחוב הרצל, הרחוב הראשי דאז, עצרה מכונית קטנה לחניה באמצע קניות של ערב שבת, ובתוך המכונית ישבה רותי. רותי היתה מודאגת. לכאורה, אמורה היתה להיות מאושרת: היא כלה, והקניות שלה הן הקניות לשבת הכלה שלה, המתקרבת ובאה בצעדי ענק. עוד מעט היא חוזרת לקרית מוצקין, מעדכנת את כל הסידורים - והופה, כבר מגיע היום המאושר בחייה!

ובכל זאת, רותי מודאגת. אנחנו נמצאים בחורף. גם אם יהיה יום יפה, בערב צפוי להיות קר. והחופה, צפויה להיערך ברחבה שמחוץ לאולם האירועים. עלול להיות מאוד קר, והיא חוששת מפני הקור. לו רק היה לי שאל לבן, חושבת רותי לעצמה, לו רק היה לי שאל לבן להגן על עצמי מפני הקור!
אבל שאל לבן לא נמצא. היא "חרשה" את כל החנויות שבצפון, עברה בכל חנויות הבגדים, ובשום חנות לא נמצא לא שאל לבן ולא בגד לבן דומה שתוכל להתעטף בו. מה יהיה?

ולפתע, נעמדת אישה בסמוך לרכב, שקית בידה, והיא דופקת על חלון הרכב. "אולי אתם צריכים שאל לבן של כלה?" היא שואלת.

"שאל לבן של כלה? כן, אנחנו צריכים, מאוד צריכים!!!! איך הגעת אלינו????" שאלה רותי בתדהמה.
פתחה האישה את השקית שבידיה והוציאה את השאל, והנה מדובר בשאל חדש, חלק, חלומי, ולבן בוהק כולו. בדיוק השאל לו היתה זקוקה!

"אבל איך הגעת אלינו?" שאלה שוב רותי, נדהמת מהנס שהתחולל מול עיניה.

"סרגתי אותו בשביל כלה, ואיש לא הגיע לקחת אותו", סיפרה האישה, "ואני רוצה למכור אותו כדי לקנות מוצרים לכבוד שבת". כך סיפרה האישה, קיבלה תשלום עבור השאל הנסי - ונעלמה.

וכך הגיעה שאל לבן לידיה של רותי, והיא חזרה מהקניות ברחוב הרצל עם שלל מוצרים - ועם שאל לבן, חלומי, בוהק.

שמע את הסיפור אביה ואמר נפעם: "זכית לנס! לא כל אחד זוכה לכך! לא ידעתי שיש לי בת כל כך צדיקה!"

התעטפה רותי בשאל בליל חתונתה, ואף שמרה עליו לשנים הבאות, זכר לנס.

עד שיום אחד נעלם השאל. כפי שהגיע בדרך מופלאה, כך נעלם לו, בלי הקדמה, בלי רמז, בלי איתות או סימן.

רותי חיפשה אותו שוב ושוב, אך הוא נעלם - עד שהגיעה למסקנה שאולי פרח לו השאל הלבן, והלך לשמח כלה נוספת בליל חתונתה.

את הסיפור, שהתרחש לפני כיובל שנים, שמעתי ממקור ראשון, מדודתי רותי, הכלה שזכתה בשאל - - -.