פרטים

קטגוריה: סיפורים לשבת

פורסם בחמישי, 02 יולי 2020 12:52

נכתב על ידי Super User

כניסות: 221

תכונה רבה הורגשה בכניסה למוזיאון הממלכתי של צרפת, כשפמליה רבת משתתפים נכנסה בשערי המוזיאון. הייתה זו פמלייתו של הרב הראשי לישראל הרב מרדכי אליהו זצ'ל שהיה במהלכו של ביקור רשמי בצרפת.

אנשי המוזיאון קיבלו את הפמליה בכבוד רב. היה זה המסלול המקובל שבו היו עוברים אורחיה הרשמיים של צרפת שכלל ביקור במוזיאון שבו הוצגו אוצרות התרבות של האומה הצרפתית.

הסיור החל והמארחים הראו לרב כסא מלכותי שעליו ישב נפוליאון בכבודו ובעצמו. 'מתי חי נפוליאון? ' התעניין הרב. אנשי המוזיאון נבוכו קצת מהשאלה, אך הסבירו לרב מתי החל שלטונו של נפוליאון ומתי מת. 'האם הכסא של נפוליאון ניתן למכירה?!'. שאל הרב. שתיקה מביכה השתררה באולם ואנשי שגרירות ישראל שליוו את הרב חיפשו מקום לנעוץ בו את מבטיהם מבושה.

'לא', השיבו המארחים, 'זהו חפץ חשוב עד מאוד עבורנו, חפץ היסטורי, ואיננו מוכרים חפצים היסטוריים'. הביקור נמשך ומנהל המוזיאון הכניס את הרב לחדרו המשוחזר של המלך לואי הארבעה-עשר. 'מיהו לואי ה-14?' המשיך הרב לשאול, 'לפני כמה זמן הוא חי?' הרבנית שהבחינה במבוכה ההולכת ומתגברת רמזה על כך לרב, אך הרב המשיך בשאלותיו: 'מה לואי ה-14 תרם לעולם? האם הוא היה מלך מוסרי?!'

'לא בדיוק,' גמגמו אנשי המוזיאון, והשיבו ביושר: 'השלטון המלכותי לא היה כל כך מוסרי, אבל זו ההיסטוריה שלנו ואנו מכבדים אותה'.

הביקור במוזיאון הסתיים ואנשי השגרירות נשמו לרווחה. הפמליה המשיכה לקבלת הפנים המלכותית שהתקיימה בהשתתפות נשיא צרפת. בתחילת הטקס בירך הנשיא את הרב, והרב היה צריך לברך בחזרה כשאחד מאנשי השגרירות מתרגם את דבריו.

הרב החל לספר על ביקורו במוזיאון, וכיצד מנהלי המוזיאון נכנסו למבוכה מכך שהרב הראשי לישראל אינו יודע מתי חיו נפוליאון ולואי ה-14, שהרי מדובר באנשים מפורסמים ומוכרים בהיסטוריה. 'מצפים ממני שאדע לכבד את ההיסטוריה של צרפת למרות שאני חי בישראל, אבל תגידו לי אתם, האם אנחנו לא צריכים לכבד את ההיסטוריה שלנו? האם אתם לא צריכים לכבד אותה?! מדוע אנחנו צריכים לכבד את המלכים שלכם שחיו לפני מאתיים ושלוש-מאות שנה, ולא צריכים לכבד את המלכים שלנו שחיו לפני 2000 ו-3000 שנה וציוו אותנו לא למסור את ארץ ישראל לידי זרים?'

המתרגם שהיה מאנשי השגרירות חשש לתרגם את דברי הרב כלשונם מחשש לתקרית דיפלומטית. באותה תקופה צרפת לחצה על ממשלת ישראל לוותר על חלקים מירושלים ומארץ ישראל, והוא תרגם את דברי הרב בצורה מרוככת ופשרנית. הרבנית ששלטה בצרפתית שמה לב לכך, וסימנה לרב שהמתרגם לא דייק בדבריו. 'אני רואה שהמתרגם לא מבין את הסגנון של הרבנים', עצר הרב באמצע הנאום, 'ולכן אבקש שרבה הראשי של צרפת יתרגם את דבריי'.

לאנשי השגרירות לא נותרה ברירה, ורבה של צרפת תרגם את דבריו של הרב אליהו זצ'ל מילה במילה כרוחם וכלשונם. בסיום הנאום עמד הקהל על רגליו בהתרגשות ומחא כפיים בהתלהבות. נשיא צרפת קם ממקומו ולחץ את ידי הרב בחוזקה. 'דברים כאלו לא שמעתי מעודי', אמר הנשיא ונשאר לשוחח עם הרב עוד זמן ארוך.

בתום הטקס פנה הנשיא ואמר לקהל המוזמנים: 'אני יודע שזה לא לפי התוכנית, אבל יש לנו מדליית זהב יוקרתית שאנחנו מעניקים לנשיאי מדינות, אך דבריו המאלפים של הרב אליהו הינם חוויה של פעם בחיים, ואנו מעניקים אותה לרב כאות כבוד על דבריו המיוחדים'...

למרות שלאנשי השגרירות היה ברור שדברי הרב יגרמו לתקרית דיפלומטית, דווקא דבריו גרמו לצרפתים להעניק לו את המדלייה הנשיאותית...

• קודם
• הבא