סיפורים לכבוד שבת
"כל קושי הוא מנוף עבורנו"
- פרטים
- קטגוריה: בזכות נשים צדקניות
- פורסם בחמישי, 27 אוגוסט 2020 08:59
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 309
"כל קושי הוא מנוף עבורנו"
פריצה דיסק ופטירת אביה נחתו עליה בפתאומיות. אך במקום לשקוע בתוגה החליטה הרבנית אסתר טולידאנו לשבת ולכתוב, תוך שלוש שנים בלבד, חמישה ספרים בנושאי זוגיות וטהרה. כאשר נקלעה לקושי כלכלי בהוצאתם לאור, לא היססה ומכרה את תכשיטיה. ראיון עם אישה נדירה
אפרת כהן / הידברות סופשבוע - מוסף שישבת
את הראיון שלי עם הרבנית והסופרת אסתר (רבקה) טולידאנו תליט"א יוצא לי לקיים, מפאת הנסיבות, בשעת לילה מאוחרת אחרי יום מעייף מאוד בשביל שתינו. שיחה שהייתה אמורה להיות מאוד ממוקדת וקצרה הפכה מהר מאוד לשיחה ארוכה שלא רציתי לסיים. ייתכן ופגשתם אי פעם ברבנית בחייכם, אבל מעולם לא פגשתם אישיות מיוחדת כמו הרבנית אסתר טולידאנו. מדובר באחת הנשים המיוחדות והעוצמתיות ביותר שתפגשו, אישה בעלת נוכחות בלתי נשכחת, שמחה בלתי נלאית ואהבה עצומה ואינסופית לה יתברך ולילדים שלו ("רק מתוך אהבת ישראל אפשר לקדם ולהתקדם").
"האני מאמין שלי", פותחת טולידאנו, "הוא שכאשר אדם שלם עם עצמו וחי טוב עם עצמו, מבין את מטרת בואו לעולם ואת מטרת חיי הנישואין - אזי הוא בנאדם מאושר. הוא חי עם ההבנה ועם המטרה הזו בעומק וביסודות נפשו. הוא לא חי סתם, הוא חי עם משמעות ושמחה אמתיים ורק שואף לעוד ועוד – שואף לקיים ושואף להעניק מעצמו. כשאדם שמח-הוא צומח, כשטוב לאדם עם עצמו בוודאי יהיה טוב לסובבים שלו איתו, ולכן כל שינוי תמיד מתחיל מבפנים".
טולידאנו, הנשואה כבר 16 שנה לרב שמואל טולידאנו ואם לשלושה, מתגוררת כיום במודיעין עילית. טולידאנו היא אישה משכילה מאוד שבעברה הספיקה ללמוד לא מעט; כבר בגיל צעיר למדה הוראה בכירה, חינוך מיוחד ופיזיותרפיה, ובהמשך התמחתה בתורת הנפש עפ"י חז"ל (פסיכולוגיה) ופילוסופיה. מדובר באישה עסוקה מאוד: היא מרצה מבוקשת שדוברת חמש שפות (אנגלית, פלמית, צרפתית, עברית ואידיש), בנוסף היא גם יועצת נישואין, מדריכת כלות ומדריכת -מדריכות כלות (ואף זכתה למכתב המלצה חם מהרבנית קנייבסקי ע"ה). לפני כשלוש שנים לרשימה העמוסה הזאת הצטרף גם התואר סופרת שכן טולידאנו הספיקה להוציא בשלוש השנים האחרונות חמישה ספרים יפהפיים הנוגעים לבית היהודי על כל היבטיו.
טולידאנו נולדה באנטוורפן שבבלגיה לבית חרדי ציורי ומיוחד, אחת מבין שמונה ילדים, להורים בעלי אישיות מיוחדת שמאופיינת לדבריה בהמון אהבת ישראל לכל יהודי באשר הוא. הורים, שגם בבגרותה המשיכו להוות עבורה הדמויות המשמעותיות והמשפיעות ביותר בחייה. כשהרבנית מתארת קטעים מהילדות שלה, היא מספרת ש"אצלנו בבית תמיד היו אורחים. כל מיני סוגים של אנשים. לא משנה מי היית - דתי, חילוני, עשיר או עני. בלב של ההורים שלי היה מקום ודאגה לכל אחד כאילו היה עוד אחד מבני המשפחה". כשהיא רוצה להגדיל ולנסות לתאר את ההורים שלה והיחסים ביניהם, שהיוו גורם מכריע לעיסוק הנרחב שלה היום במושג בית יהודי, היא לרגע משתתקת כדי לחפש מילים מספיק גדולות, "ההורים שלי אהבו אחד את השני ואותנו אהבת אמת נדירה, מה שהם שידרו לנו היה חזק יותר מכל המילים הכי טובות שהן יכלו לנסות להשתמש בהן. עד היום, בתור סופרת, כשאני כותבת ומנסה לתאר איזו זוגיות אידילית, אני לרגע מעלה אותם בעיני רוחי, ושואבת מהדוגמא העצומה שהם היו בשבילי. לפעמים אני מרגישה ממש חוצפנית שאני הקטנה בכלל מתיימרת לנסות להעביר לכתב את כל מה שהם העניקו לי".
לפני שנתיים וחצי התרחש בחייה האישיים מפנה מאוד משמעותי שהיה הקטליזטור הגדול שלה לתחילת פרק הכתיבה בחייה: טולידאנו איבדה את אביה הנערץ והאהוב, ולאחר כשנתיים ילדה את ביתה מיכל. באותה עת היא סבלה מפריצת דיסק חמורה, מה שחייב אותה, אישה פעלתנית ונמרצת, לשכב במיטה שבועות רבים במשך רוב שעות היום, מטופלת בזריקות וכדורים. בנוסף נאסר עליה לעשות מאמצים מיותרים. "זאת הייתה תקופה מאוד לא קלה, מאוד מתסכלת", היא מתארת. "יכולתי לבחור להתמודד או להתמוטט, ועם כל הקושי והעובדה שהייתי מרותקת למיטה, הדבר היחיד כמעט שיכולתי להפעיל בחופשיות היה את הידיים. לילה אחד, כשלא הצלחתי להירדם, התיישבתי והתחלתי לנסות לכתוב. אני מרצה כבר 12 שנה, וכל הזמן היו שואלים אותי: למה את לא מוציאה ספר? למה את לא מרכזת את כל ההרצאות שלך לאיזה ספר אחד מחזק?, וככה מתוך השראה עמוקה שהקב"ה נתן לי, ומתוך הנאה גדולה, פשוט ישבתי וכתבתי לילות שלמים עד הבוקר. בבקרים הייתי מעירה את הילדים ושולחת אותם לבית הספר". מהתקופה הלא פשוטה הזאת, מתוך הכאב שטולידאנו מגוללת, צמח אור גדול. החיבורים הרבים שלה הפכו מהר מאוד לספר שהוצאת פלדהיים, שזיהתה מהר מאוד את הפוטנציאל האדיר, החליטה להוציא לאור תחת השם "שבילי השלום".
לאחר שב"ה הבריאה והספר החל להתפרסם, לאור הפידבקים החיוביים הרבים שקיבלה מהקוראים הבינה טולידאנו שהיא חייבת להמשיך במלאכת הכתיבה. כך היא הוציאה לאור את שבילי השלום, שמתרכז רובו ככולו בנישואין - מהי מטרתם? איך מתמודדים? איך בונים זוגיות ותקשורת? ספר מאוד מקיף ועם המון עומק. הספר השני שיצא נקרא שבילי הטהרה, והוא עוסק בעומקה של מצוות טהרת המשפחה. "ראיינתי במהלכו בלנית, רופאה אלטרנטיבית ואפילו פסיכולוגית קלינית כדי לרדת לעומק הדברים", היא מספרת. "אני מאמינה שכשאישה מבינה באמת לעומק מה זה טהרה - היא פשוט לא רוצה להפסיד את האוצר היקר הזה. יצא לי להרצות הרבה פעמים בקרב קבוצות של כ-70 נשים על נושא הטהרה, ואחרי הרצאה כזו, בנועם ובאהבה, 98% מהנשים בקהל קיבלו עליהן טהרה. פשוט מגיע לעם היהודי כלים נאים, דרך נבונה להציג את היהדות ואת המצוות שלה". הספר השלישי שלה שראה אור הוא ניגודים משלימים, שעוסק בהבדלים המהותיים שבין הגבר לאישה, כפי שמראים מחקרים ומתוך כתבי חז"ל. "הבנת ההבדלים האלה היא תנאי חשוב מאוד לקיום שלום והבנה בית אמתיים". הספר הרביעי שזכתה הרבנית להוציא נקרא מדריך למדריכה, ומהווה מדריך מקיף במיוחד למדריכת הכלות; הספר החמישי והאחרון נקרא בואי כלה ועוסק בהכנת הכלה לחיי הנישואין, הן מהפן הרגשי, הרוחני והטכני. כל הספרים מושקעים מאוד עד הפרטים הקטנים ביותר ונמכרו כבר באלפי עותקים, ויש עוד שני ספרים בדרך.
עבור טולידאנו מדובר בעצם בריכוז ההרצאות הרבות שהיא מוסרת ב-12 השנים האחרונות. "הכל זה תמצית מתוך ניסיון החיים שלי, מלמידה אישית רבה, מעבודה עצמית קשה, שלי ושל בעלי, מאינספור הרצאות שמסרתי. אני מאמינה שכדי שהדברים שלי ייכנסו אל הלב הם היו צריכים להיות בבחינת נעשה ונשמע, נעשה - שאני קודם כל אעשה, בתוך החיים שלי, שאדבר מתוך ניסיון ולא סתם אדקלם מילים יפות באוויר ואז ממילא יגיע הונשמע והקהל שלי יקבל את מה שאני אומרת ויתחבר אליו".
כשכתבה את ספרה הרביעי היא נקלעה לקושי כלכלי בהוצאתו לאור, אולם החליטה לא לבזבז זמן ולחכות עד שתגייס את הכסף, ובמסירות נפש מכרה את התכשיטים שלה כדי שתוכל לממן את הוצאתו בהקדם האפשרי. "ראיתי שיש פידבקים עצומים על ספרים שיצאו קודם לכן. נשים התקשרו אליי והודו לי על בתים שלמים שניצלו בזכות הכלים שהן רכשו, והחלטתי שאסור לי לבזבז זמן, שזה ממש צורך השעה".
כיום גם בעלה עוסק בכתיבה של ספרי הלכות טהרה הערוכים בצורה מיוחדת של תרשימי זרימה וטבלאות, המקלים על לימוד הדברים באופן משמעותי. מלבד זאת הוא המציא מעין סרגל טהרה שכבר זכה ל-26 המלצות של רבנים מרחבי העולם, המקל על ספירת ימי הטהרה.
זה נשמע לכם הרבה? זה לא הכל- לפני כשלוש שנים הקימה גם הרבנית את ארגון מנוף לבית היהודי, הארגון מתמחה בנושאי זוגיות (שלום בית) וטהרת המשפחה. "למה מנוף? כי אני מאמינה שכל מה שקורה לנו, כל קושי שאנחנו נתקלים בו, גם בזוגיות, מהווה מנוף עבורנו. מכל דבר אפשר לצמוח. יום יום, שעה שעה, בהרבה רצון ועבודה קשה".
את ב"ה זוכה לעשות כ"כ הרבה, השאלה המתבקשת היא כזו: מאיפה את שואבת את הכוחות?
"לפני הכל, אני שואבת את הכוחות שלי מהבית שלי. בשבילי הגשמה עצמית זה להיות מוצלחת קודם כל בבית. גם אם ביום אחד אני אמסור הרצאה מאוד מחזקת, אבל בבית אני לא אהיה מי יודע מה - לא תהיה בי שמחה. מלבד זאת, זה לא שאני מרגישה שיש לי יותר כוחות מאחרים, אלא שאני זכיתי לראות זוגיות אמת בחיים שלי. אבי היה אדם שלם, במלוא מובן המילה, אדם נדיר. וכשהוא נפטר נוצר חלל עמוק בתוכי ששום דבר לא הצליח למלא. כשהתחלתי לכתוב ראיתי מולי כל הזמן את ההורים שלי. בדמיון שלי דיברתי עם אבא שלי ואמרתי לו אתה כל החיים היית בנאדם צנוע ועניו, ואת הכל עשית בשקט. אפילו את הדוגמא ששימשת לנו עשית בלי הרבה מילים והטפות. ועכשיו תורי, אבא, תורי לצעוק לעולם בקולי קולות את מה שצריך שכולם ידעו ולא רק אנחנו, הילדים שלך".
איזה עצה הכי בסיסית היית נותנת לזוג שבא אלייך עכשיו ומספר שהוא רוצה להתחיל בתהליך של שיקום הזוגיות שלהם? מהו הדבר הכי בסיסי בעיניך?
"שני דברים: האחד, לא לנסות לשנות את השני אלא לשנות את עצמנו. והשני, תמיד לחפש להיטיב - איפה אני יכולה לשמח את בעלי, בלי לחשבן מה הוא עושה למעני. את מבשלת לו? נכון, הוא אולי לא מפרגן מספיק כמו שאת מצפה ממנו, אבל בלי קשר את צריכה לרצות לשמח אותו, אז אם את כבר מבשלת תכיני לו את הרוטב שהוא הכי אוהב, ובלי מרירות. ותוך כדי בישול תתפללי, שכמו שהתבשיל הזה לדוגמא מתגבש ועם כל המרכיבים וכל התבלינים הופך לבסוף למשהו אחד - כך שגם אתם תזכו בסופו של דבר להיות אחד. ולא דווקא שתהיו דומים, אלא שתכבדו את השוני אחד של השנייה".
בהמשך היא מוסיפה דימוי חזק מאוד: "אני תמיד משווה את המסע הזה של בניית בית וקשר זוגי לטיפוס על פירמידה - כל אחד מבני הזוג עומד בתחתית הפירמידה, והמטרה של שניהם צריכה להיות להגיע לשפיץ שלה. אז זה או שהאישה כל הזמן נוזפת בבעלה שהוא צריך להשתנות, ואז רק הוא כביכול מטפס והיא נשארת למטה ונשאר ביניהם מרחק עצום, או ששניהם, במאמץ משותף, עולים ביחד, כל אחד את הדרך שלו עצמו, ואז ממילא הם ייפגשו למעלה. הכל מתחיל בלרצות ובעבודה עצמית".
את יודעת, בדור שלנו יש לא מעט בעלי תשובה שגדלו בבתים רחוקים מאוד מיהדות, וכמהים מאוד להקים בית אמיתי של תורה. אלא שהרבה פעמים דיבורים לחוד ומעשים לחוד, ובפועל יש קושי עצום. איזו עצה את יכולה לתת לזוג כזה שהוא בתחילת הדרך?
"קודם כל, אני חייבת להגיד לך שכשאני רואה בעלי תשובה, הדבר הראשון שאני עושה - אני נעמדת בפניהם ומבקשת מהם ברכה עבורי ועבור כל משפחתי. אנשים שעזבו חיים שלמים מאחור, והרבה פעמים לא קל להם עד היום, והם לבד בתוך כל התהליך הזה, הם אנשים גיבורים מעם והם לא אנשים סטנדרטיים בעיניי. לא סתם אומרים שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. מלבד זאת, תדעי לך שלאדם כזה יש סיעתא דשמיא מיוחדת. נכון, היא לא גדלה בבית חרדי ולא יודעת איך בדיוק לחנך את הילד שלה לחיי תורה, אבל אין ספק שהקב"ה יכוון אותם. במה שהאדם צריך - הקב"ה מקדם אותו. צריך רק לרצות מאוד ולהשתדל. חוץ מזה בעלי תשובה הם גם הרבה פעמים ממש חמי מזג ליהדות, מלאי התלהבות ודבקות, בגלל שהם גילו את האמת בעצמם, ובלי להגיד יותר מדי - הילדים פשוט גדלים למציאות הזאת וסופגים אותה לתוך תוכם, לפעמים אפילו הרבה יותר מאשר בבתים חרדיים ממש.
"אני יכולה לתת גם כמה עצות מעשיות, וזה קודם כל שהזוג יתחבר לרב שיבין אותם, שיש לו את הגישה ואת הזמן להיות בקשר ולכוון אותם בקצב שמתאים להם. מומלץ גם שהאישה תהיה מקושרת לאשת רב, ושבני הזוג יתארחו מדי פעם בבתים של תורה כדי ללמוד ולספוג מהם. דבר שני - יש לעשות עבודה עצמית כל הזמן ביחד. להחליט שהיום אנחנו עובדים למשל על מידת הכעס, וכל פעם קצת, כל פעם משהו אחר, וממילא גם אם תיקנתי בעצמי רק את מידת הכעס - מבלי שאני יודעת זה ישפיע על המעשים שלי בעוד המון תחומים. צריכים ללכת על משהו לאט ובטוח. ולא לשכוח שגם ילדים הם דבר שבא לאט לאט, זאת מציאות שיש לכם זמן ללמוד ולעכל ביחד, ואפשר וצריך להתחזק ביחד עם הילדים גם אחרי שהם נולדים. לצמוח ביחד איתם. ותמיד לזכור שזה אף פעם לא מאוחר. גם רבי עקיבא התחיל רק בגיל 40 ובסופו של דבר יצאו ממנו 24,000 תלמידים ותנאים שיכלו להחיות מתים...".
לסיום היא מוסיפה: "אני תמיד אומרת שאפשר לחיות במלון שלושה כוכבים- שזה בית שיש בו קצת תקשורת בין בני הזוג, לא מקללים, אין אלימות, מסתדרים איכשהו. ואפשר לגור במלון של עשרה כוכבים- שזה בית של אהבת אמת, אחווה, הבנה וחיבור פנימי אמיתי. הכל עניין של בחירה, סבלנות והרבה הרבה עבודה קשה".