סיפורים לכבוד שבת
"כל מה שבבית הזה שייך לכלל ישראל"
- פרטים
- קטגוריה: בזכות נשים צדקניות
- פורסם בחמישי, 27 אוגוסט 2020 08:52
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 598
סיפורים מתוך מאמרן של אסתר וייל ורבקה פישמן, בית נאמן, כ"ט בתשרי תשע"ב
"נחשי מה קניתי לי למתנה עבורי לכבוד יום כיפור", שאלה הרבנית קניבסקי ע"ה את בתה, הרבנית קולדצקי תליט"א. "ביקשתי מאחד מבני הבית שיקנה לי שני בקבוקי מיץ ענבים, כדי שאוכל לשתות לפני היום הגדול והקדוש ויהיה לי כח בעזרת השם לצום ולהתפלל כראוי".
"ואיפה החבאת אותם?" דאגה הבת. "הרי כל דבר שיש לך ולאבא פה בבית נעלם או נלקח מיד".
"למה להחביא?" היא לא הבינה. "פה אין צורך להחביא שום דבר. הכל פה בבית שייך לכלל ישראל".
ממשיכה הרבנית קולדצקי ומספרת: עישרנו את המיץ ומזגתי לה כוס אחת. היא שתתה, ואחרי שעה הצעתי לה כוס נוספת. ניגשתי לבקבוק כדי למזוג לה כוס מיץ וכמובן, כפי שצפוי היה, בקבוק אחד נעלם. קראתי לאמא וסיפרתי לה שהנה, אחד משני הבקבוקים כבר לא נמצא.
אמא לא חשבה אפילו להתפלא. "הרי מחר יום כיפור לכולם, וכל עם ישראל חייבים בצום", הסבירה בפשטות. "אם מישהו מצא את הבקבוק ולקח אותו, שישתה לבריאות, ושיהיה לו צום קל. וכי אני יכולה לשתות שני בקבוקים?"
*
ממשיכה הרבנית קולדצקי תליט"א ומספרת:
"אבא שלי (הגר"ח קניבסקי) אומר שהמידה שבלטה בה מכל התכונות שהצטיינה בהן, היתה הסבלנות. היא היתה היסוד לכל המידות וההנהגות שלה: מעולם לא התרגזה, לא ידעה כעס מהו. בהיותנו ילדים קטנים היו לנו דרישות ובקשות וטענות כמו כל הילדים. "אמא, החלב חם" ופעם החלב קר. ואמא - מחממת ומקררת מבלי לאבד לרגע את שלוות נפשה. ופעם אחת טענו: "אמא, במיץ התפוזים שהכנת יש גרעינים". והיא מסננת שוב ושוב, בסבלנות, אף פעם לא שמעתי אותה צועקת ואפילו לא מתעצבנת. וכשאנחנו גדלנו והתחתנו, הגיעו נשים מסכנות וקשות יום עם בקשות וטענות. היה מאורע שנחרט בזכרוני, של אשה שבאה לבקש מאמא עזרה בבעיה עם ילד. אמא השתדלה מאוד לעזור לה, טילפנה לאנשים רבים, התחננה, ולא עלה בידה. אותה אישה היתה נסערת והטיחה בה: "הרבנית יכולה לעזור לי אם רק תרצה." ואף הטיחה בה מילים פוגעות לעיני כולם. אמא ניסתה להרגיע אותה ולפייסה, וכשיצאה אמרה לנו: "האישה הזו, שמסרתי את נפשי כדי לעזור לה ולמרות זאת צעקה עלי לפני כולם, סימן שהיא אישה מרת נפש וקשה לה באמת. תבינו אותה ותתחשבו בה".
היתה לה מטבעה הבנה ואבחנה מיוחדת בנפש האדם. פעם אמרה לי: "אנשים באים אלי עם שקים של צרות ובעיות, ולאחר שאני שומעת אותם והם שפכו את ליבם, אני מספרת להם סיפורים נחמדים, סיפורים מתוקים. את חושבת שאני יכולה לרפא את כולם? שאני יכולה לפתור להם את כל הצרות והבעיות? מי אני שאוכל לעזור לכולם? לכן אני מספרת סיפור חמים, סיפור מתוק, והשומעים נהנים לשמוע אותו וצוחקים או מחייכים, ואז קורה אחד מהשתיים. או שהם שוכחים חצי מהצרות שלהם, או שהם כבר לא רואים את הכל כבעיה אחת גדולה, והם יוצאים רגועים יותר ושמחים יותר".
אמא לא רק נתנה מילים טובות, אלא את כל מה שישי לה. אחד המשפטים שהיו שגורים בפיה: הבית הזה הוא של כולם, חוץ משלי!
בערב חג הסוכות האחרון, הכנו כמות גדולה של סלט חצילים, כדי שתישאר גם לשבת. מאחר שהכרתי היטב את הנעשה בבית הורי, החלטתי לקחת לורד ארט ליין, ולכתוב על כל קופסה: "נא לא לקחת". כך עשיתי. הכנסתי חלק מהקופסאות למקפיא השני. אמא פתחה את המקרר וראתה את הקופסאות המסומנות. אמא לא הבינה: "מדוע כתוב פה לא לקחת?
"אלה סלטים שנשארו ואני שומרת עליהם בשביל האורחים שלך, לא בשבילך", ניסיתי להסביר.
אמא לא הסכימה בשום אופן: "אצלי בבית לא יהיה כתוב שאסור לקחת! תחליפי מיד את כל המכסים".
עשיתי כבקשתה, אבל לא יכולתי לוותר על השבת של הורי. ידעתי שאם הסלטים יעמדו במקרר בלי שמירה, כל מי שירצה יבוא ויטול, ולא ישארו לאורחים ולהורי סלטים לשבת. לכן החלטתי לכתוב על כל קופסא: "שייך לרבנית". אבל גם זה לא עזר. הקופסאות נלקחו אחת אחת, ואמא היתה מאושרת.
בכל יום שישי שהגעתי אליה היתה דואגת לי: בודאי יש לך עבודה רבה בבית. לא נעים לי להטריח אותך, אולי תלכי הביתה ואני כבר הסתדר לבד. היה עלי לשכנע אותה שבאמת לא מחכה לי עבודה בבית, ואז נרגעה.
משפט חזק ומלא אמונה היה שגור בפי אמא, במיוחד כשהלכה לנחם אבלים: מה שאי אפשר לפעול מלמטה - פועלים מלמעלה!
האמרה הזאת חיזקה נשים רבות כשאמא אמרה להן אותו בהיותה בחיים. עכשיו אנחנו, המשפחה וכל עם ישראל, בטוחים שהיא תפעל בשביל כולם שם למעלה, עם כל המידות הנפלאות שהיו לה: סבלנות, רחמנות, אהבת תורה, אהבת ישראל ויתר המידות.
ראינו בפטירה הפתאומית שלה שממש לקחו אותה לשמים כי מחכים לה שם. "חטפו אותה", התבטא אבא שליט"א. חשבתי מיד שאילו היא היתה חולה קודם, כל עם ישראל היה קורע שמים בתפילות עליה. לכן נלקחה מאיתנו כך, בחטף, בלי שאף אחד ידע ויוכל להעתיר למענה. במיתת נשיקה, בבגדי שבת, בחיוך על פניה, בדיוק כפי שחייתה, כך הסתלקה לעולם שכולו טוב.