סיפורים לכבוד שבת
הרבנית שלי ברחוב רשב"ם
- פרטים
- קטגוריה: בזכות נשים צדקניות
- פורסם בחמישי, 27 אוגוסט 2020 08:52
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 444
הרבנית שלי ברחוב רשב"ם
מוצאי שמחת תורה. השעון מתקתק. עשר. עשר וחצי. אחת עשרה. ואני לא עוזבת את השפופרת. מה קרה לך, ילדה? ממתי את משוחחת שיחות ארוכות כל כך? מדוע אין את משחררת לנפשה את האישה עימה את משוחחת? מדוע אין את משחררת את הטלפון? מדוע אין את הולכת לישון?
כי האישה עימה אני משוחחת היתה הרבה אצלה. אצל הרבנית שלי. אצל מי שהאירה את חיי.
מתי זכיתי להכיר אותה, את הרבנית קנייבסקי ע"ה, זכרה יגן עלינו ועל כל ישראל אמן?
מתי פגשתי בה לראשונה? מתי התייעצתי איתה לראשונה? מתי זכיתי להתברך על ידה?
בעצם הכרתי אותה מילדות. דמותה האיתנה, הטהורה, הפשוטה לסייע לכל, ליוותה אותי מימי ילדותי. כמו שמות הרחובות הבני ברקים. כמו השמש והפרחים ומאפיית החלות. כמו בית הספר והדרכים וחנות המכולת. כך היתה גם היא הרבנית. אישה כל כך צנועה, כל כך פשוטה וכל כך מיוחדת. בעלת יופי פנימי וחוזק ואצילות שאי אפשר לתרגם אותה למילים הכתובות. מי שהיה שם מבין על מה אני מדברת. ומי שלא זכה לראות, לא יכול להבין זאת לעולם.
הכרתי אותה מאז ילדותי. קרובת משפחתי היא שכנה קרובה אליה, ולכן לא אחת הייתי מגיעה אליה - וממנה אל הרבנית. שמעתי על עצותיה, ברכותיה, אורח החיים שלה... ואמנם גרתי קרוב אבל רחוק. הייתי אני שייכת לעולם אחר. עולם של ברזלים מתכתיים, שכותבים להם פקודות כדי להפוך אפס לאחד ואחד לאפס.
אבל במשך כל אותן שנים, ידעתי שיש לי כתובת. שיש לי בית. שיש לי מקום חם שאוכל לספר ולהתייעץ ולקטר ולבכות – ולקבל אוזן קשבת, וכתף להישען עליה, ומענה שכולו קודש קודשים.
בכל הצמתים של חיי היא נמצאת. מקשיבה. שומעת. מברכת. מייעצת עצות של זהב. וגם בחורים השחורים של חיי היא היתה, והוציאה אותי מהם. בעדינות. באהבה. בסבלנות אין קץ.
הרבנית. אני מתגעגעת.
סיפורי מופתים כבר שמענו ועוד נשמע לרבבות. אך המופת הכי גדול, אותו זכיתי לראות ולשמוע במו עיני, היה היכולת שלה לחנך בלב אוהב, ביד אוהבת, ללטף במקום לגעור. לחבק במקום לכעוס. ולומר כל דבר בצורה כל כך עדינה, שהיתה תמיד מתקבלת בלב השומע, מתקבלת מיד - או לפחות אחרי זמן, כמו זרע שנזרע וסופו לנבוט ולתת פירות.
והחיבור שלה, שהיה חיבור כל כך חזק לריבונו של עולם. בעת ישועה הורתה לנו לקרוא "נשמת קול חי". ובעת ציפיה לישועה, לקרוא פרקי תהילים, ולקרוא את דבריו של ר' חיים מוולוז'ין:
באמת הוא ענין גדול וסגולה נפלאה להסר ולבטל מעליו כל דינין ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו ולא יעשו שום רושם כלל.
כשהאדם קובע בלבו לאמר הלא ה' הוא האלקים האמתי ואין עוד מלבדו יתברך שום כח בעולם וכל העולמות כלל והכל מלא רק אחדותו הפשוט ית"ש.
ומבטל בלבו ביטול גמור ואינו משגיח כלל על שום כח ורצון בעולם. ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון יחיד ב"ה.
כן יספיק הוא יתב' בידו שממילא יתבטלו מעליו כל הכוחות והרצונות שבעולם שלא יוכלו לפעול לו שום דבר כלל.
וגם יגזור אומר ויקם לו לפעול ענינים ונסים נפלאים היפוך סידור כוחות הטבעים. כיון שמשעבד ומדבק טוהר אמונת לבבו
באמת בל תמוט רק לו יתברך לבד, ואצלו יתברך הכל שוה כל רגע, לפעול בסידור הטבע שקבע או היפוך סידור הטבע.
כך בדיוק היית את, הרבנית. כך היית תמיד. מעל הטבע. מעל ההבנה והתפיסה של כל הנשים שסביבך. כל כך מחוברת לריבונו של עולם. וכל כך זוכה לקרב אליו עוד רבבות.
"הילל אומר, הווה מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". את קירבת אותנו ועוד רבבות כמונו. מתוך אהבה. מתוך שלום. מתוך שלמות פנימית.
והלוואי ומה שהשקעת בנו אמנם ישאר בנו כקניין נצחי, והלוואי ונלמד ממך ונדבק בדרכך ונזכה גם אנחנו לאהוב את הבריות ולקרבן לתורה. לצאת ממצרי היצר הרע שנמצא בכל אחד מאיתנו, ולהגיע לאותה נקודה של אור, שכאשר זוכים ומגיעים אליה, הופכים להיות מעין מקור עוצמתי של תאורה, שממשיך ומפיץ את אור השם לכל מי שסביבו.
סמוך מאוד לפטירתה של הרבנית ע"ה, הלכה לעולמה הרבנית ריבה לפידות ע"ה, שהיתה ידועה בתפילותיה ובשיעוריה ובחיזוקיה לנשים רבות. הגיעה הרבנית קניבסקי לנחם, ועודדה אותם, ואמרה שכעת הרבנית לפידות נמצאת למעלה בשמים, ושם ביחד עם שרה, רבקה, רחל ולאה הן פועלות לקירוב הגאולה.
רבנית יקרה שלנו, כולנו מבינים ורואים שאותם הדברים שאמרת על הרבנית לפידות, ברוח הקודש נאמרו גם עבורך. מי היה חושב ומי היה מדמיין שכך תעלי למעלה, בבת אחת, בחטף, אל עזרת הנשים שבבית מקדש של מעלה. וכאשר אנחנו הלכנו כאן, למטה, במסע ההלויה, הולכות ונזכרות, הולכות וחונקות את הדמעות, שם למעלה שרו לכבודך "שאו שערים ראשיכם". אבל אני יודעת שגם שם למעלה את איתנו. איתנו בעמלינו, איתנו בכאבינו, איתנו בלבטינו, חושבת עלינו, דואגת לנו, מתפללת עבורנו בשמים. את והרבנית לפידות, ביחד עם שרה, רבקה, רחל, לאה, ודבורה אשת לפידות, וכל יתר הנשים הצדקניות, מתפללות עבורנו, רוקחות עבורינו בע"ה ריבת אתרוגים מיוחדת, לזירוז הגאולה.
תודה לך בורא עולם. תודה לך שנתת לנו יהלום יקר כל כך. תודה לך ה' על כל השנים שזכינו לראות אותה, לשמוע אותה, ללמוד ממנה כל כך הרבה דברים. ותודה שהבאת אותה כאן אלינו בדור שלנו, להיות צוהר של אור בעולמנו החשוך והמבולבל.
ובבקשה בורא עולם, המשך להיות איתנו גם הלאה. עזור לנו להמשיך בדרך שאליה היא כיוונה אותנו. עזור לנו לעשות את רצונך, כל אחת בעולם שלה ובתפקיד שלה, ולזכות להיות, בכל זמן ובכל מקום, תלמידות נאמנות של הרבנית, ושל כל הנשים הצדקניות, לאורך כל הדורות של עם ישראל.
זכרה יגן עלינו ועל כל ישראל אמן.