סיפורים לכבוד שבת
אתה יהודי, אני אוהב אותך
- פרטים
- קטגוריה: סיפורים לשבת
- פורסם בשני, 13 יולי 2020 20:13
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 1051
סיפר לי איש יהודי יקר מזקני ירושלים, ה"ה מוהר"ר ישראל קליין זצ"ל. - יהודי ניצול שואה מזקני חסידי בעלזא, שעבר 'שם' שבעת מדורי גיהינום ועמד בכולם בגבורה, וזכה לשרוד ולהימנות בין המעטים שבמעטים שנשארו בארץ החיים.
באחת השיחות שהיו לי עימו בסיפור קורות חייו מימות הזעם, נפתח ליבו בפני, ושח ואמר: "האמת, שלפי עניות דעתי אוכל לכוון טעם הזכות שעמדה לי, להינצל מן התופת". [על דרך שמצינו בחז"ל ובספרים (עי' זוה"ק ח"ג קכב.), שהיו אומרים: "דין הניא לי" וכיוצא].
וטיב גופא דעובדא, שפעם אחת פגש רבי ישראל במחנה העבודה הנאצי ביהודי חלוש ותשוש, שהיה 'נפוח כפן' ל"ע, כאשר היה מצוי רבות במחנות אנשים שגוועו ברעב רח"ל. והיה אותו יהודי על סף 'בולמוס' קשה, שכנראה זה כמה ימים שלא בא שום דבר מאכל אל פיו! ועמד בשארית כוחותיו האחרונים על יד 'פח אשפה' גדול שבקצה המחנה, ונבר וחיפש בתוכו, אולי יעלו בידו טיפין שיריים של אוכל...
נכמרו רחמיו של ר' ישראל על שפל הנורא של איש ישראל קודש, שבקושי מחזיק נשמתו באפיו! הוא ניגש אליו ברוב חמלה ואהבה, ושאלו: "אמור נא איש יהודי! במה אוכל לעזור לך?" - היהודי המסכן הופתע לגלות מעט רחמים וחנינה בתוך ים אדיר של אכזריות שטנית והתנכרות מוחלטת... וענה בלחישה כשבקושי מצליח להניע שפתיו: "אֶפֶּעס עֱסְהין"... [משהו לאכול!].
הצטער מאוד ר' ישראל שלא היה בידו ולא כלום! ואף הוא היה איתו עימו באותה צרה... אך ליבו יצא מקרבו למראה איש ישראל המתייסר כל כך, ומעיו המו עליו! הוא פנה אפוא אל האיש וכה אמר לו:
"ראה נא אחי יקירי, אהובי כנפשי! לדאבוני, אין לי כלום ממש, אף לא גרגר אחד להצלתך, הלא שנינו יחדיו כאן נתונים באותה סירה... ובאותה צרה! אבל דבר אחד כן יכול אני להעניק לך, ואף בשפע רב! - אהבה עזה ושופעת [ליב-שאף!] על היותך איש ישראל קודש! ועל שאתה יהודי כמוני, ונשמותינו אחת הם!" -
ותיכף תפסו לאותו מסכן בישא בשתי ידיו וחיבקו ונשקו באהבה עזה ועצומה, עד שהחלו שניהם בוכים ברוב דמעות והתרגשות, ותוך כדי בכייתם היה זועק לו: "איך האב דיר ליב! דו ביזט איוד! איך האב דיר ליב!" [אני אוהב אותך, אתה יהודי, אני אוהב אותך!].
כך עמדו שניהם יחדיו מתרפקים זה בזרועות זה, ומוצאים לעצמם פיסה של אנושיות ורחמים בתוככי הגיהנם הנורא! - לאחר מכן כשעזבו, הדגיש לו שוב: תדע נאמנה, שאף כאן בשפלות היותר גדולה של ישראל, הקב"ה אוהב אותנו! כי אנחנו בנים יקרים ואהובים שלו! והנה לפלא גדול היה, שמכוח אותה אהבה גדולה וחמימות הלב, התאזר עוז אותו יהודי שהיה כבר ממש על סף מוות, ומכוח אותו חיזוק עצום שנטע בו החזיק מעמד עד שהגיע איזה דבר מאכל לפיו!
ומאז כמו נכרתה ברית אהבים ביניהם, ונעשו חברים קרובים בדם ונפש כל ימות הזעם, ויחדיו עמדו בכל הגזירות הקשות, ומחזקים זה את זה! - ושניהם יחדיו שרדו את התופת, ונשארו בארצות החיים בחסדי השי"ת הנאמנים עליהם, והקימו משפחות גדולות וענפות, בדור התקומה שלאחר המלחמה!
- מכאן ראיתי, סיים רבי ישראל לפני את סיפורו המרתק, שכשמרחמים ואוהבים איש ישראל באמת ובתמים, הרי זה ממתיק כל הדינים הקשים. כמ"ש (שבת קנא:): "תניא רבן גמליאל ברבי אומר, 'ונתן לך רחמים ורחמך והרבך' (דברים יג, יח), כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים, וכל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים". - ובכן היה תולה ר' ישראל שבזכות אותה אהבה ורחמים שהיה ביניהם במחנות, ניצלו ושרדו לחיים!
כשהתבוננתי בדבריו ביני לבין עצמי, הגעתי למסקנא שבאמת גם כיום נתונים אנו במצב של 'שואה רוחנית' רחמנא ליצלן כידוע. - ובמה אפוא נוכל לחזק עצמנו, להינצל ולשרוד ברוחניות, ולחיות כאיש ישראל ישר ונאמן? - בכח "אהבת ישראל!", כאשר נאהב ונקרב איש את רעהו באהבת חינם, לחזק ולעודד תמיד "איש את רעהו יעזורו, ולאחיו יאמר חזק!" (ישעיה מא, ו).
ובדרכי אהבת חינם ושלום ורעות נזכה מהרה לצאת מגלות המר, להחיש גאולתנו ופדות נפשנו, בבנין בית קדשנו ותפארתנו, עם משיח צדקנו במהרה בימינו. - אמן.
[קובץ "כלליות" דף קע"ח - מתוך שיחה בכולל "מעדני השולחן" בית שמש, כ"ח טבת תשס"א]