סיפורים לכבוד שבת

והשיב לב אבות - על (ידי) בנים – סיפור על הרבי מליובביטש זצ"ל

הוא הגיע לאי טסמניה בשליחות הסוכנות היהודית. עמו הגיעו גם אשתו ושלושת ילדיו. לפני צאתו אמרו לו בסוכנות שעליו ליצור קשר עם הקהילה היהודית במקום, ויתכן מאוד שעליו יהיה לשם כך לבקר בבית הכנסת המקומי.
"אבל איני דתי ואיני יודע אפילו כיצד נראה סידור תפילה, איני מתאים לתפקיד" אמר האיש.


אנשי הסוכנות הרגיעוהו: "אל דאגה איש מתושבי המקום לא יודע יותר טוב ממך..."ואכן כאשר הגיע לבית הכנסת, הופתע לגלות כי בורותם ביהדות גדולה משלו. ובאופן טבעי, כמעט, ביקשו ממנו להיות החזן בבית הכנסת.

"אבל איני יודע איך מתפללים" טען האיש. והם התעקשו ואמרו לו שהוא יודע עברית והם לא. ובנוגע לסדרי התפילה הם יציידו אותו בספר "קיצור שולחן ערוך" כדי ללמוד את ההלכות של התפילות. בלית ברירה הוא לקח את הספר ולמד, ואת הספר שכח להחזיר.יום אחד נסעו השליח ואשתו לעיר הסמוכה, ואת הילדים הפקידו בידי מטפלת. כשחזרו הופתעו לגלות את המטפלת סורגת להנאתה, בחצר הבית, ואת הילדים הם לא ראו. "היכן הילדים?" שאלו ההורים, והמטפלת סיפרה להם כי בהתחלה הילדים השתוללו והיה קשה לה להשתלט עליהם. עד שהם מצאו איזה שהוא ספר בבית, ומאז הבן הגדול מקריא לאחים שיושבים ומאזינים לו בשקט.

אחוזי סקרנות נכנסו ההורים לחדר הילדים ונדהמו לגלות את ה"קיצור שולחן ערוך" בידי בנם הבכור, שישב והקריא לאחיו הקטנים. כה שקועים בספר היו השלושה עד שלא הבחינו בהיכנס ההורים;

"אבא", קפץ הבן הקטן בשמחה לעבר אביו - "זה נכון שאנו יהודים?", שאל.
"ודאי", השיב האב.
"אן-כן", המשיך הילד להקשות, "מדוע אין אנו שומרים תורה ומצוות?".
"אנחנו לא דתיים", השיב האב קצרות.
"נכון", אישרו האחים האחרים את דברי האב.
"אנו לא יודעים איך עושים את זה", פלטה האם.
הילד הבכור התפלא על דברי אמו: "מה הבעיה? הכל כתוב פה בספר".
"טוב", אמרה האם בלי שהתכוונה לכך ברצינות, "בהזדמנות נלמד מהספר ונראה מה לעשות".

האם אמרה את הדברים כדי להתפטר באותה השעה מהשאלות הטורדניות של הילדים, אך הם לקחו ברצינות את דברי האם. עוד באותו היום לאחר ארוחת הערב, הזכירו הבנים להורים את הבטחתם. ההורים ניסו להתחמק בימים הראשונים בטענה כי אין להם זמן, אולם, ביום השלישי נאלצו לשבת עם הילדים וללמוד עמם כיצד אפשר לחיות כיהודי...

ערב ערב ישבה המשפחה ולמדה, ומזלזול מצד ההורים בתחילה, הפך הלימוד והיה לרציני עד שהחלו לקיים מצוות מעשיות בפועל. במשך הלימוד נתקלו במספר עניינים שלא הצליחו לברר בכוחות עצמם, וכמובן שלא היה להם את מי לשאול באי נידח זה.

"אני חושב שצריך לפנות לרב" אמר הבן הבכור, "הרי כך כתוב בספר, שכאשר לא מבינים משהו עלינו לפנות לרב".
"אולם היכן נמצא רב?" שאלה האם, "הרי באי זה אבא הוא הרב הכי גדול!"
"הבה נתפלל לקדוש ברוך הוא", אמר הבן הבכור, "הרי כתוב שהוא שומע תפילת כל פה. נתפלל אליו שישלח לנו רב..."הסתכלו ההורים בחוסר אמון זה על זו והבנים נעמדו להתפלל לקדוש ברוך הוא שישלח להם רב...למחרת, כשישבה המשפחה ללמוד את השיעור הקבוע, נשמעה דפיקה על הדלת. האב פתח את הדלת ולא האמין למראה עיניו. רב עמד בפתח! יהודי מזוקן חבוש כובע, ציצית מציצה מחולצתו כאותם רבנים מבני ברק וירושלים. לאחר שהתגבר על מבוכתו הזמין האב את האיש להיכנס. "אני שליחו של הרבי מליובאויטש באוסטרליה", אמר הרב "קיבלתי מהרבי הבוקר את המברק הזה". החסיד הושיט את המברק אל האיש המשתומם. הציץ האיש בזמן שליחת המברק וקריאת התפעלות פרצה מפיו. על המברק היתה רשומה שעת המשלוח וזו היתה זהה לשעה בה עמדו בניו והתפללו שה` ישלח להם רב לעזרה!
האב קרא בהתרגשות את דברי הרבי המופנות לשליחו באוסטרליה: "סע מיד לטסמניה למשפחה הישראלית."

שליחו של הרבי הכשיר את המטבח בביתם, קבע מזוזות כשרות בכל פתח, קנה תפילין מהודרות, ומספר ספרי קודש לבית, ופתר להם את כל הבעיות בהם התחבטו בזמן הלימוד.
לאחר שהחל הבית להתנהל באורח חיים יהודי מלא, נסעה המשפחה לראות במו עיניהם את האיש שבזכותו נולדו מחדש - הרבי זצ"ל. ראו, התפעלו, ואף שוחחו עם הרבי זצ"ל ב"יחידות".

זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן!!!!