סיפורים לכבוד שבת
שיר למעלות
- פרטים
- קטגוריה: סיפורים לשבת
- פורסם ברביעי, 08 יולי 2020 11:54
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 405
שיר למעלות
הסופר עודד מזרחי מתעד את סיפורו של הרב אמנון בוארון
פורסם בשבועון בשבע.
בליל כ"ד באייר תשל"ד חדרו מחבלים לבית-ספר "נתיב מאיר" במעלות, מצאו תלמידים מבית-ספר בצפת שהתארחו במקום, ותפסו אותם כבני ערובה. כוחות צה"ל פרצו פנימה, ובקרב שהתנהל נהרגו 22 תלמידים שלושה תושבים וחייל, והמחבלים חוסלו. מאז מבקרים בבית-הספר בני נוער, חיילים, ותיירים, ונכנסים לחדר ההנצחה לכ"ו קדושי מעלות.
ביום קיץ בתשנ"ג הגיעו לבית-הספר ארבעה אוטובוסים של תיירים יהודים. לאחר שנוכחו שהמקום סגור, פגשו את הרב אמנון בוארון. הוא הסביר להם שכעת חופשת הקיץ. המדריך מייקל אמר בצער:
"באנו מלונג-איילנד. מאוד חשוב לנו להיכנס".
הרב אמנון השיג מפתחות, ופתח את שערי בית-הספר וחדר ההנצחה בפני התיירים. ובנוסף לכך נתן להם דרשה על ישוב הארץ, וסיים בכך שבכל מקום בארץ שבו נשפך דם יהודי צומחים חיים בכפלי-כפליים, ברוח הפסוק "בדמייך חיי".
בסיום אמר לו מייקל:
"כאשר תגיע לאמריקה, אתה מוזמן לבקר אצלנו".
הרב אמנון חייך. מה לו ולנסיעה לארצות-הברית? בקושי הוא מגיע לפתח-תקווה...
חודשיים לאחר מכן קיבל הרב אמנון הודעה מעיריית מעלות כי נבחר לנסוע לארצות-הברית כדי לאסוף תרומות עבור מוסדות התורה של מעלות.
הוא נחת בניו-יורק והתקשר מיד למייקל בלונג-איילנד.
מייקל ענה:
"נפלא לשמוע אותך! בדיוק השבת יש לנו 'שבת מעלות'. הארגון שלנו הוקם ביום הפיגוע במעלות. נשמח לארח אותך בשבת".
הרב אמנון סבר שלונג-איילנד היא איזו שכונה בניו-יורק. לא היה לו מושג שמדובר באי ענקי שאורכו 190 ק"מ ורוחבו 32 ק"מ, ומתגוררים בו כשמונה מיליון תושבים...
הוא יצא לבדו ממנהטן בשעה שלוש אחר הצהריים מלא בטחון-עצמי, לקח בטעות רכבת תחתית והחל להסתבך. בשעה ארבע וחצי עצר מונית, ביקש מהנהג שיקח אותו ללונג-איילנד ושלשל לידו 30 דולרים. כאשר החלו לנסוע שאל הנהג:
"מאיפה אתה?"
"מישראל".
"מה אתה אומר!", קרא הנהג בעברית, "אני מאשדוד... אתה מדבר אנגלית טוב, חשבתי שאתה אמריקאי".
הם המשיכו לנסוע. בשעה חמש ורבע אמר הרב אמנון:
"בחמש ועשרים נכנסת שבת. אני לא נוסע בשבת".
בדיוק אז ראו שלט "ברוכים הבאים ללונג-איילנד".
הרב אמנון החל להבין שהוא נקלע לאי ענקי כמעט בגודל של ישראל ואין לו שום מושג היכן המקום, פרט לכך שהוא מחפש את בית כנסת "אוהב שלום" בשכונת מריק. בחמש ועשרים קרא הרב אמנון "סטופ!"
הנהג עצר והתחנן:
"תעשה לי טובה. רק השבוע נרצחו פה 13 בני אדם במועדון. אחזיר אותך למנהטן..."
"בחיים לא נסעתי בשבת", הכריז הרב אמנון, "וגם לא אסע!"
"איפה תעשה שבת?"
"פה על הדשא!"
הוא פתח את המזוודה, הוציא סידור והחל לזמר "לכה דודי".
הנהג התקשר לתחנת המוניות ואמר:
"לקחתי איזה רב מטורף ממעלות. הוא עצר בכניסה ללונג-איילנד בגלל שבת ולא מוכן לנסוע יותר. זו סכנת נפשות".
"כמה חסרי בית יש בניו-יורק?" שאל הרב אמנון את הנהג.
"מאה וחמישים אלף".
"אז יהיו מאה וחמישים אלף ואחד..."
בטחון מילא את נפשו של הרב אמנון. הוא נזכר בשיר "כי אשמרה שבת, א-ל ישמרני" ופנה לקב"ה:
"ריבונו של עולם. כל כדור-הארץ בשבילך הוא כמו כדור פינג-פונג. תזיז אותו טיפה ואני אגיע להיכן שצריך..."
הוא חש התעלות עצומה שלא חש מעודו, וכך סיים את המזמורים והגיע ל"ברכו". הנהג נשאר במקום. הסולידאריות לא הניחה לו לעזוב יהודי במצב מסוכן. הוא ניסה לדבר אל לבו:
"פה זה לא מעלות. אתה דתי עם זקן. עוד מעט עלולים לבוא כמה עבריינים ולחסל אותך!"
לפני שאמר "ברכו" ראה הרב מרחוק אדם מזוקן עם מגבעת מתקרב אליו.
"גוט שאבעס" אמר האיש.
"גוט שאבעס" ענה הרב אמנון, "אתה מכיר את לונג-איילנד?"
"כן", אמר.
"אני מחפש את שכונת מריק".
"זה כאן".
"אני מחפש את בית הכנסת 'אוהב שלום'"
"הנה זה", הצביע האיש, "אחרי גן הילדים"...
הסתבר שהמונית עצרה מול בית הכנסת ממש. רק גן ילדים הסתיר מהם את הכניסה.
נהג המונית זעק: "אני לא מאמין! יש אלוקים!"
הרב אמנון נכנס לבית הכנסת וראה שלט ענקי:
"ברוכים הבאים לרב אמנון בוארון!"
לאחר שנפרד מהנהג בנשיקה הביט בתדהמה על בית הכנסת הענקי שהכיל 2,500 משתתפים, רבים מהם רחוקים ממצוות שבאו להרגיש את יהדותם. רב בית הכנסת, הרב ירמיהו וולברג, ירד ממקומו ואמר:"ברוכים הבאים! כבר דאגנו לך".
הרב אמנון סיפר בהתרגשות איך הגיע אליהם. הרב קרא:
"זה ממש נס! תעלה לספר זאת לכולם!"
הקהל שמע את הסיפור בהתפעלות רבה. מעשה הנס גרם לרבים להתחזק ביהדות. התקשורת היהודית המקומית ראיינה את הרב אמנון בתחילת השבוע ובעקבות זאת התקרבו נוספים ואף עלו לארץ, וגם איסוף התרומות הצליח מעל למשוער.