פרטים

קטגוריה: סיפורים לשבת

פורסם בראשון, 05 יולי 2020 12:14

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1296

מאת ישראל גרין, באדיבות מרוה לצמא

הרב מרדכי ארם צובה, מרצה בכיר בארגון צוהר, נולד למשפחה אתאיסטית רחוקה מיהדות לגמרי. לפני חמש עשרה שנה, בהיותו בן שלושים ושבע, חזר בתשובה יחד עם כל משפחתו, ומאז הוא מתעלה בתורה ומרצה בארץ ומחוצה לה בפורומים ציבוריים שונים.

חצי יום הוא מקדיש ללימודים בכולל, ובחציו האחר הוא עוסק בהרצאות ובהפצת יהדות במסגרת פעילותו בארגון צוהר, ביעוץ בעניני שלום בית, ובטיפול ועזרה לנערים.

ספריו קנו להם שם בציבור הכללי ומשמשים כמתנות המוענקות על ידי ראשי השלטון לשועי תבל. עד היום מכר מאות אלפי עותקים (!) מספריו המרתקים ומשיעוריו המוקלטים.

במשרדי ארגון צוהר מתקבלות תגובות מאנשים מכל רחבי העולם שקראו את הספרים והתקרבו דרכו ליהדות. כמו כן זוכות הרצאותיו לדירוג גבוה ביותר בין ההרצאות שקיימות כיום בעולם הקירוב.

"הורי הגיעו מעיראק לארץ ישראל לפני מעט יותר מיובל שנים", פותח הרב מרדכי ארם צובה במונולוג המרגש, "אולם מקור משפחתי נטוע בסוריה, בעיר ארם צובה, אשר על שמה נקבע שם משפחתנו".

מרדכי נולד ברמת גן וגדל בעיר בת ים. הוא גדל במשפחה המנותקת כליל מהמסורת. בצעירותו עבר את המסלול הרגיל של בי"ס יסודי-תיכון-ומיד עם תום שירותו הצבאי, ירד מהארץ והשתקע עם אישתו בלוס אנג'לס שבקליפורניה.

"חרדים היו אצלי משהו רחוק ומנוכר שעדיף לא לפוגשו. אם מישהו היה אומר לי שאי פעם אהיה חרדי, הייתי שולח אותו במהירות לטיפול".

בבית אישתו אמנם היתה שמירה של מסורת. היו נרות שבת והיה גם קידוש. ביום הכיפורים צמו ובערב ראש השנה שלחו אגרות ברכה. וזהו.

ככל שהיו רחוקים מהיהדות בארץ, התרחקו עוד יותר בארצות הברית. עד מהרה נדבקו בחידק האמריקאי, שאמון על עבודה מצאת החמה עד צאת הנשמה. העיקר היה לצבור הון רב ככל היותר.

בתום שש שנים של עבודה קשה, פתחו בני הזוג רשת מסעדות מצליחה. במקומות אלו סעדו אישי הבוהמה הבולטין של ארצות הברית.

כבר אז נוכחה גב' ארם צובה לראות, כי האושר וההילה שמלווים אנשים אלו הם רק מן השפה ולחוץ, ומתוך היכרות קרובה ראתה והבינה, כי כל אלו אכולים מבפנים והאושר האמיתי הוא מהם והלאה.

כשתים עשרה שנה שהו בניכר, רחוקים ומנוכרים, כאשר בתוך כך מכרסמים בהם הגעגועים ארצה. את תחושת הריקנות שמילאה את כל ישותם תלו בכך, ובתוך חצי שנה מאז גמלה בהם ההחלטה, חיסלו את עסקיהם בארצות הברית ושבו לארץ ישראל.

כצעת ראשון רכשו בני הזוג סופרמרקט ופתחו חברת הפצה גדולה למוצרי מזון. הם היו עסוקים וטרודים בהתאקלמות מחודשת, והיו נכונים להשקיע כל מאמץ בכדי להמשיך את ההצלחה המסחררת, שהיתה מנת חלקם בארצות הברית. העסק החזיק שנה. בדיוק. ואז הגיע ה'בום'.

העסק קרס, ומשפחת ארם צובה נכנסה לחובות של מליון וחצי שקלים. הם הרגישו שהשמים נפלו עליהם. כל הפאר, כל הזוהר, כל העושר - הכל התנפץ בפניהם. הם התרוצצו מעורך דין אחד למשנהו, וכולם אישרו את אשר ידעו קודם לכן: העסק המשפחתי שלהם פשט את הרגל, והם בחובות אדירים.

"באחת הפגישות אצל עורך הדין", משחזר הרב מרדכי, "שאלה אותו אישתו באיזה סכום נוכל למכור את העסק. הוא פקח את עיניו בפליאה ופשוט... שתק. הוא הבין שאינה יודעת לאיזה מצב ביש נקלענו. כשיצאנו ממשרדו הרגשנו חסרי אונים ממש. הייתי חיוור כסיד, וצעדי נדמו לצעדי אדם שכל צבאות השמים נפלו עליו. אישתי זיהתה בעיני התמוטטות, כאדם שהולך לעבר פי תהום - - -".

דוקא היא, גברת ארם צובה, היתה חזקה מעט יותר. לחלוחית של אמונה פיעמה בליבה, מאז הגיע אחיה לסמינר יהדות. (הגעתו בסמינר ראויה לסיפור נפרד: הוא עסק בלימודי רפואה אלטרנטיבית, בעקבותיהם פתח את ספר הרמב"ם, ודרכו גילה את אור השכינה).

כאשר היה האח מגיע לבקר בבית אחותו, היה "שוכח" קלטות של הרב אמנון יצחק וספרי יהדות שהביא עמו. בערב אחד, כאשר החלה גברת ארם צובה לנקות את הבית, חשבה לעצמה: "הבה ואשמע מה יש לדתיים להציע". היא הפעילה קלטת שעסקה בנושא קדושת השבת והיופי הטמון בה. לאחר שעה ומחצה, שבה היתה מרותקת למושגים החדשים ששמעה, מצאה את עצמה עומדת באותו מקום, כשהמגב אחוז בידה. הרצפה נותרה ללא ניקוי, אבל הניצוץ שלה נדלק.

כעת, בדרך אל הרכב, היא שמעה את עצמה אומרת לבעלה המרוסק את המילים הבאות: "מי הם עורכי הדין האלו שקבעו שהפסדנו? יש לנו עורך דין אחד גדול, שהוא המחליט מתי מנצחים ומתי מפסידים!" היא לא האמינה כי מפיה יצאו המילים הללו. מעולם הם לא דיברו על הבורא. אולם בעלה לא התייחס והמשיך ללכת הלאה בפנים נפולות.

היא לא התייאשה.

באחת נעמדה מולו ועצרה אותו בעל כורחו. "יש לי תחושה כי אם שומרים שבת - לא מפסידים. כשהגענו ארצה היה לנו בית, גינה, עסק, מכוניות. כעת הפסדנו הכל. אם נשמור שבת לא נפסיד כלום".

הוא נשא את עיניו הכבויות ולחש בקול לא לו: "היכן את חיה? יש לנו חוב של מילון וחצי שקל!!! מה הקשר לשמירת שבת????"

שפתיה רטטו: "כך אני מרגישה" השיבה בנחרצות בלתי אופיינית.

דוממים המשיכו לצעוד לכיוון הרכב, כשהמחשבה על שמירת השבת שתציל אותם מההפסדים מנקרת בה יותר ויותר, אולי בעקבות הקלטת ששמעה.

הימים הבאים היו טרופים ביותר. מרדכי היה יוצא לעבודה בחמש לפנות בוקר וחוזר מאוחר בלילה קרוב לחצות. הוא לא אכל, לא שתה ולא דאג לעצמו.

באחד מן הלילות הללו, בשעת חצות, לאחר שעלה בעלה על יצועו, עמדה גברת ארם צובה ליד החלון, כשבתוכה מתרוצצות מחשבות של ייאוש ותסכול. בדיוק אז קרע צלצול חד של טלפון את חוט מחשבותיה. על הקו היתה אחותה, שחזרה בתשובה שנתיים קודם לכן. היא היתה מודעת למצב הכלכלי החמור שלהם והציעה לה הצעה מוזרה: "הערב חל יום ההילולא של האר"י הקדוש. מה דעתך להדליק נר לעילוי נשמתו?"

לא היה לה חשק לכלום. היא גם לא ידעה מי היה האר"י הקדוש ומהי הילולא. אך מה יש לה להפסיד? בדקות הקרוובות היא חיפשה נר. פתאום היתה להוטה כל כך לעשות זאת. היא התאמצה לתור אחר נר, אך לא מצאה. רק לאחר עשרים דקות של חיפושים מצאה נר ורוד המיועד לנוי.

היא הדליקה את הנר על שיש המטבח. הדליקה ו... דממה. "מה אומרים?" היא הביטה בנר, מתחרטת שלא שאלה את אחותה אם צריך לומר משהו. "עוד מעט כולם יתעוררו ויראו אותי מדברת אל נרות", הרהרה לעצמה בעוגמה, "יחשבו שדעתי השתבשה". היא החלה להשתפך בבכי עצום, ומתוך ההתפרצויות פלטה משפט אחד בלבד: "בורא עולם, תן לי להרגיש מהו אושר אמיתי!"

לאחר שסיימה את דבריה, חשה שדבריה נשמעו...

בבוקר קם מרדכי ויצא לעבודה. בערב הוא שב, נתן באשתו מבט ארוך, ולחש לה: "שומרחים שבת!!!"

צמרמורת חלפה בגווה. היא שמחה אך גם חששה מהצעד הזה, הבלתי ידוע. משום מה, מעולם לא חיבבה את שבתות הבילוי שחוותה עם משפחתה באווירת חולין מוצהרת. אבל ככה להפסיק הכל?

נסעת, התקשרה לאחותה: "מה עושים? אנו רוצים לשמור שבת, ואין לנו מושג איך עושים זאת?" האחות הרגיעה אותה: "אין בעיה. תתארחו אצלנו".

למחרת חל יום שישי, וגברת ארם צובה מיהרה לרכוש שמלות שבת לבנותיה. בצהרי היום הזכירה לבעלה את ההחלטה שקיבל, והאיצה בו לסגור את שערי החנות. מרדכי דחה אותה בטענת "עוד היום גדול".

משהתאחרה עוד השעה, שבה ודחקה בו לסגור את החנות, אך הוא התמהמה. "איך נסגור את העסק? יום שישי היום. לא חבל על הקופה? הרי כבר ספגנו הפסדים גבוהים כל כך. מה אומר ללקוחות, שאנו שומרים שבת?"

היא היתה נחרצת: "אבל הבטחת לי!"

בלית ברירה הוא הסכים. היא עמדה בחוץ והודיעה לכל מי שהגיע כי העסק סגור. הדבר לא מצא חן בעיני בעלה, אך את ההבטחה אין להשיב.

הם יצאו רגיל לבית אחותה, שהתגוררה אף היא בבת ים, ושם החלו לטעום מנועם השבת ומאורה. תחושת השבתיות חדרה לתוכם וטלטלו אותם טלטלה עזה ו... רגועה. שלוש שבתות התארחו בני משפחת ארם צובה בבית האחות, אד שהסתיים חוזה השכירות שלהם, והם נאלצו לעבור דירה לעיר ראשון לציון, לבית שהיה שיך להם.

למרות העיקול שחל כבר על הבית בראשון לציון, הם לא היססו ונכנסו אליו. בשל החלטתם לשמור שבת, הם החלו לחפש בתי כנסת בסביבה. בשבת ביקרו בבית הכנסת ושמעו את רב בית הכנסת מודיע כי ביום ראשון תחול תענית דיבור בשל חודש אלול. בדרשתו הפליג הרב במעלת תנעית הדיבור, שחשובה כצומות רבים.

כשיצאו, פנתה לבעלה: "שמעת מה הרב אמר? אולי כדאי שביום ראשון אני אגיע לחנות, ואתה תישאר בבית ותקבל על עצמך את התענית?"

"מה את שחה?"

"לא שמעת על מעלות תענית הדיבור? מחר אני אהיה בחנות".

מרדכי הגיב בפליאה מהולה בכעס: "אנחנו בחוב אדיר! כל היום סוכנים, צעקות ועיקולים. אל תדברי אתי על תענית דיבור!" הורה.

היא ניסתה לשכנע אותו בכל האמצעים, והוא בשלו.

ביום ראשן הלך מרדכי לבית הכנסת, ונשאר לתענית הדיבור.

והיא הלכה לחנות.

ההגדרה שהתאימה לעסק לא היתה עסק בקשיים. הוא נחשב יותר לעסק מחוסל. העובדים כולם כבר פוטרו, ולקוחות מעטים פקדו את החנות.

מרדכי ישב במקומו בבית הכנסת ועסק בקריאת תהילים, ופתאום, בשעה שתים עשרה, נשבר לרסיסים. הוא ניגש לארון הקודש, החזיק בפרוכת, ואשד של דמעות החל לפרוץ מעיניו. כל גופו רטט מבכי. כל מה שעבר בתקופה האחרונה פרץ את המחסום ונטף החוצה. כל הכאב והמרירות התפרצו והפכו לנחל של דמעות רותחות. "שפכי כמים לבך נוכח פני השם - - -".

השעה שתים עשרה וחצי. כל הבוקר היה "יבש". לקוחות מעטים פקדו את החנות, אבל לפתע פתאום החל נהר לקחות מציף אותה. עוד בטרם קלטה את הנעשה, היתה החנות עמוסה, והתורים השתרכו על יד הקופה. כמה שיחות בהולות אל העובדים המפוטרים, ואלו מיהרו אל החנות וניסו לעזור לה להשתלט על הלחץ.... כמו בזמנים הטובים ממש.

לפתע היא ראתה אותם.

שני אנשים חבושים במשקפי שמש, עומדים ומבטים. "מס הכנסה", אחזה בה אימה. כאילו לא די להם בכל הצרות האחרות. היא החליטה לא להתייחס אליהם, ואלו עמדו נעוים במקום במשך דקות ארוכות. באיזשהו שלב ניגשה אליהם ושאלה אותם האם הם צריכים עזרה.

התשובה שענו הדהימה אותה. "אנו רוצים לרכוש את העסק!"

הקדוש ברוך הוא עזר לה והכניס מענה חכם בפיה: "איני יודעת אם בעלי מעוניין בכך. תשאירו מספר טלפון ואני אחזור אליכם". בערב סיפרה על כך לבעלה, אך הוא העיף לעברה מבט חומל וצחק צחוק מר: "איזו תמימות! וכי חושבת את שיקנו עסק פושט רגל?"

למחרת קנו שני האנשים הללו את העסק במחיר המלא שדרשו בני הזוג ארם צובה\

- - -

"נשארנו עם השבת, ועליה שמרנו כמיטב ידיעתנו", שח הרב מרדכי, "אך עם הזמן התחלנו להיחלש."

עד שחטפו את ה"בום" השני - - -

בוקר אחד קמה הבת בת התשע והתלוננה על כאבי ראש. כמה ממתקים סייעו להעלים את הכאב, אך הסיפור חזר על עצמו בימים הבאים. שלושה שבועות התרוצצו ההורים בין רופאים שונים, והללו לא מצאו את הסיבה לכאבים.

בשבוע השלישי, לאחר לילה ארוך ומיוסר, שבו התעוררה הילדה מספר פעמים ובכתה, קמה בבוקר וסיפרה כי אינה רואה היטב. היא נשלחה לאישפוז בבית החולים, שם שהתה שבוע שלם, מתייסרת בכאבים עזים. הצוות הרפואה שלח אותה לבדיקות CT ו-MRI, והודיע להם כי הילדה סובלת מבצקת דלקתית במערות העין. "הבצקת פגעה באופן בלתי הפיך בעין שמאל, ובעין זו", הודיע להם הרופא בקול קר, "תישאר הילדה עיוורת לחלוטין. את עין ימין עידן ניתן להציל. בכדי לנצל את שרידי הראיה שיוותרו לה, תזדקק הילדה למשקפיים בלי מספר גבוה במיוחד".

עוד בטרם קלטו כי בתם עומדת להיות עיוורת בעין אחת, ובקושי רואה בעין השניה, הנחית עליהם הרופא מהלומה נוספת: "בכדי להציל את עין ימין, ניאלץ לאשפז את הילדה לתקופה ממושכת של שישה חודשים, ולצד הטיפול התרופתי, תיעזר הילדה במומחית בתחום, שתלמד אותה לנצל את שרידי הראיה שנותרו".

הבשורה הקשה תפסה את בני הזוג ארם צובה בלתי מוכנים לחלוטין, והם החלו להרגיש סחרחורת שעמדה למוטט אותם. גברת ארם צובה הביטה בעיניים מצועפות ואדומות בבתה. "כה קטנה וכה מסכנה", הרהרה לעצמה, "אילו היתה יודעת מה מצפה לה בחייה"....

בעצת אישה שומרת מצוות פתחה ספר תהילים, והוא נפתח בפרק קכ"ז: "שיר למעלות, אשא עיני אל ההרים, מאין יבוא עזרי". כך, בדיוק כך, הרגישה בדקות אומללות אלו. היא המשיכה וקראה: "שוא לכם משכימי קום, אוכלי לחם העצבים". כן. עובדים קשה, והלחם מגיע בעיצבון. כמה נכון. כמה אמיתי!

למחרת, בשעה חמש לפנות בוקר, נכנסה אל בית הכנסת הסמוך לביתה. עזרת הגברים היתה ריקה, והיא נעמדה אל מול ארון הקודש. בעיניים דומעות ביקשה על חיי בתה הקטנה שלא חטאה, והפצירה לישועה בחיים שסוטרים ללא הפסקה. התפללה בלא לדעת שתפילה היא הקשר שלנו עם בורא עולם, וכאשר היא באה בכאב ובבכי הנובעים ממעמקי הלב, היא בוקעת רקיעים ומשנה גם את הנראה בעין בשר כחסר תקווה.

היא לא ידעה כמה זמן עבר עליה כך, ואז ניגש אליה אדם שהציג את עצמו כרב בית הכנסת, והתעניין במה יוכל לעזוב לה. היא סיפרה לו על הבת הקטנה והסובלת.

"איני יכול להבטיח דבר", אמר הרב, "אך מובא בספרים הקדושים, כי יהודי שמקבל על עצמו מצווה, מסוגל לבטל גזרות קשות. קבלו עליכם, את ובעלך, מצווה הנוגעת לך ומצווה הנוגעת לו, ובעזר השם תיוושעו".

היא הסכימה.

גם בעלה הסכים.

למחרת, ביקר במחלקה רופא מיוחד שהובא מחיפה. בטרם התחיל בטיפול הוא ביצע בילדה בדיקת ראיה שגרתית. התוצאה המדהימה היכתה את כולם בהלם: 6,6. הפרופסור הביט בפליאה בכל הבדיקות הקודמות ובבדיקה הנוכחית, ובחוסר אמון ביצע את הבדיקה שנית. גם הבדיקה הזו העלתה תוצאה זהה: ראייתה של הילדה שבה לחלוטין והיא תקינה לגמרי - - -

התוצאה סתרה את כל כללי הרפואה, והרופאים לא הצליחו להירגע מכך. בני הזוג קיבלו בשנית איתות מפורש ממש, ששוגר מהשוכן במרומים, אשר ראה את הקבלות שקיבלו על עצמם. בעבורו - שום דבר אינו בלתי אפשרי. שום דבר אינו חסום בעדו.

אך עדין רדפו אחריהם החובות בעוצמה. הכסף שקיבלו בעבור העסק לא כיסה את כולם, והריביות תפחו עוד ועוד.

השבת מקור הברכה היא, ולפתע החל הקדוש ברוך הוא להמטיר עליהם נסים פלאיים מעל לגדרי הטבע, עד שהחוב הפך למצומק מאוד, לחמישה אחוזים מהסכום המקורי.

הרב ארם צובה חושף בפנינו מעשי נסים נוספים שליוו אותם באותה תקופה: "ימים אחדים לאחר סיום הסמינר, בראשית דרכנו ביהדות, שהתה אשתי לבדה בבית, ודפיקות עזות נשמעו מכיוון הדלת. מעבר לדלת עמדו שני גברים ובידם צו עיקול. היא לא פתחה את הדלת, ומעבר לדלת היא שומעת שהם מקבלים הוראה לפרוץ את הבית".

ברגע הראשון חישבה להישבר, אך לפתע חשה שהיא מדברגה גבוהה יותר. לא זו התגובה. היא ניגשה לחלון ואמרה לבורא עולם: "בוא נעשה עסק. אני לוקחת על עצמי תשובה שלמה, ואתה לוקח לי את החוב".

מספרת הרעיה: "ניגשתי לפתוח את הדלת ואמרתי להם: תיקחו הכל, רק את מערכת הסטריאו אל תיקחו, אל תעשו את זה לבת שלי". את המערכת הזו קנינו לבת בתמורה להסכמתה להיכנס לחינוך תורני. הם דווקא התכוונו לקחת את המערכת, אך בעקבות דברי הם עזבו את הבית כשהם מפטירים: "אתם דתיים, ולכן לא ניקח כלום", ומאז הם לא חזרו.

סיפור פלא נוסף: "אחד מהחובות לאחד הבנקים עמד על סך 180,000 ש"ח. בבית המשפט וויתרו לי על מרבית הסכום והורו לי לשלם רק 40,000 ש"ח, בתנאי שאבצע את התשלום עד תאריך מסוים. ביום האחרון אספתי מכל קצוות הבית את כל השטרות והמטבעות שהיו. הגעתי לסכום של 9,972 ש"ח בלבד. הכנסתי אותם אל שקית אוכל קטנה. נסעתי לבנק. הנחתי על שולחנה של המנהלת ואמרתי לה: "אסתפתי מכל הבית. זה מה שיש לי". היא התרגשה ועל אתר ויתרה לי על הסכום."

והנה סיפור נוסף: "חבתי לחברה ענקית סכום של 70,000 ש"ח, והגעתי אל עורך דין בכדי לבוא עמם להסכם על הסדרי התשלומים. אני נכנס אל העורך דין, והוא מסתכל עלי במין מבט שלא ידעתי מה פשרו. הוא מביט חליפות על המסמכים ועלי, מוריד את משקפיו ואומר לי בתימהון: "דבר כזה לא קרה בכל הקרירה שלי. לפני עשר דקות התקשרו אלי מהחברה וביקשו למחוק את כל החוב שלך."

הרב מרדכי מסיים את סיפורו תוך שהוא מחווה באצבעו אל ארון הספרים העמוס שלצידנו. "אם הקדוש ברוך הוא דוחף, אין כוח שיכול לעמוד מנגד", הוא מפטיר בחיוך רב משמעות.

• תשובה
• הרב מרדכי ארם צובה

• קודם
• הבא