סיפורים לכבוד שבת
הרגשתי שמצאתי את הבית שלי
- פרטים
- קטגוריה: סיפורים לשבת
- פורסם בראשון, 05 יולי 2020 11:53
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 280
הרגשתי שמצאתי את הבית שלי
אלי שיפמן, "אדרבה"
"בתחילת התקרבותי לעולם התורה, הרגשתי שמצאתי את הבית שלי, מצאתי את המשפחה שלי מחדש. בתחושה הזו לא שיתפתי אף אחד כמעט, כי חשבתי שלא יבינו על מה אני מדבר. והנה יום אחד באירוע משפחתי פגשתי את אחיה של סבתי, ישראל. ישראל שמע שאני מתקרב לתורה וקרא לי לשוחח. הוא גולל את סיפור חייו ואת ימי לימודו בתלמוד תורה ובישיבות. לימים הוא הגיע לארץ, והחל להתרחק מכל העניין, עד שהתרגל לחיות חיים נטולי מצוות לחלוטין. הוא שאל אותי אם שמעתי כבר על הגאון מוילנא ועל החפץ חיים וכו'. הייתי מאוד מופתע מהידע שלו. עד כדי כך בור הייתי, שלא העליתי בדעתי שאדם חילוני, מבוגר ככל שיהיה, מכיר בכלל משהו מהעולם החדש שאליו נחשפתי רק עכשיו. הרי מעולם לא סיפרו לי על הדמויות הללו. פגשתי את הכול ללא שום הכנה ורקע. לאחר שהבנתי שישראל מכיר את העולם הזה שאלתי אותו: 'ישראל, אני הולך למקום טוב?'. התשובה שלו הדהימה אותי: 'אלי, אתה הולך למקום הכי טוב שיש'.
"אתם מבינים? דוד ישראל, איש האצ"ל, ממקימי מדינת ישראל, האיש שגדלתי על סיפורי הגבורה שלו במלחמות ישראל - וזה היה כל מה שידעתי לגביו - פתאום נחשף בו פן שמעולם לא ידעתי על קיומו. יותר מכך: המבט שלו בעיניים כאשר אמר לי את מה שאמר היה מבט של שותף לסוד, שותף לדבר הכי חשוב והכי מהותי שיש. כששאלתי אותו: 'אם כן, אז מה איתך?', ענה לי: 'עזוב אותי, אל תנסה להבין...'.
"במפגשים נוספים שלי עם אנשים מהדור ההוא, דור המייסדים, כשהעליתי בפניהם את העניין של תורה ומצוות, גיליתי עד כמה אני 'עם הארץ'. גיליתי כמה הם יודעים וכמה תוכן הם הצליחו להסתיר ממני ומכל בני דורי. זה עורר בי כעס גדול, מפני שהמפגש עם התוכן הזה הסעיר את חיי. איך מנעתם זאת מאיתנו? נראה כי הם הסתירו הכול כי חשבו שהעולם ההוא נגמר בשואה, יחד עם חורבן יהדות אירופה. מי יוכל או ירצה להבין את הדברים האלה היום? בנוסף, הם חשבו שנמצאו תחליפים, אלטרנטיבות תרבותיות אחרות, ובעצם יצמח כאן דור יהודי חדש. הם הכירו בעוצמות של היהדות, הם ידעו טוב מאוד כמה יופי וכמה רגש קיים שם, אבל את כל זה הם שמרו לעצמם במגירות חתומות בלבם ובמוחם, מתוך רצון ואידיאולוגיה להתנתק. אבל כשאנשי הדור החדש, כלומר אנחנו, פגשנו פתאום בתוכן של תורה ומצוות, נתקלנו ביסודות התשתית של עמנו, ידענו להעריך ולהלל ולהתרגש מגילוי הקשר המחודש הזה. ראינו אילו אוצרות טמונים בעולם הישן-חדש הזה".
"רק לאחר כמה שנים שבהן העמקתי את הקשר שלי עם תורה ומצוות, שנים שבהן הסתערתי כמוצא שלל רב על ספרי הלימוד התורניים, לאחר שלמדתי גם על הדמויות ועל ההיסטוריה האמיתית של העם היהודי, על כל גדולי התורה וקהילות הקודש, נתקלתי ב'משירי ארץ אהבתי' של לאה גולדברג. אותה תחושה הִכתה בי: הנה הסוד שניסו להעלים מאיתנו, הנה מה שהם ניסו לשמור לעצמם, כי חשבו שלא נבין, שזה כבר לא חשוב. השיר מתאר את החוויה של ימי הפסח בקובנה הליטאית שבה גדלה גולדברג. את שבעת הימים שמעוררים במשוררת תחושת כמיהה לטוהר שהיה בהם, עם בוא האביב. גולדברג קוראת לליטא 'מכורה', כלומר: זהו כור מחצבתה, זה מקור ההשראה שלה. רשמי החיים בעיירה צפונים בלבה לנצח. גולדברג הייתה ממייסדי התרבות הישראלית החדשה, תרבות שניסתה ליצור אלטרנטיבה, ללא זיקה ליהדות ולעולם של תורה ומצוות. אבל השיר מראה עד כמה נותרו בה געגועים כלפי צורת החיים ה'גלותית'. והגעגוע הזה לא פסק. הוא המשיך לבעבע. והנה, מסובב הסיבות עורר אצלנו, הדור הצעיר, את הכמיהה לחזור לכור מחצבתנו.
וזה התפקיד שלנו, בעלי התשובה, שחוו את כל העולמות. בתוך ההתייחסות המזלזלת של רבים בעם ישראל כלפי תורתו וכל מה שהיא מייצגת, אנחנו נזהה את האוצר, אנחנו יודעים לתנות את דלותנו הזוהרת. וכך נלך מעיר לעיר, ממדינה למדינה, עם שיר ותיבת נגינה. אנחנו נאמר את שבחך, וגנותך חרפתך כל היתר".