סיפורים לכבוד שבת

"חמישים שנה על אותו כסא"


"חמישים שנה על אותו כסא"
 

לקראת חג מתן תורה הצצה לסדר לימודו של מרן רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל. שתיים וחצי לאחר חצות לילה, ברחוב חנן 10.

אחרוני האורות בבתים כבים ושוקעים לתוך לילה מנומנם, בעוד בבית הישן זורח אור התורה, לא יכבה.  מרן רבי יוסף שלום אלישיב כבר השכים לעוד יום תורה שכולו תורה, לאחר שנת לילה מתומצתת. בניגונו המתוק, המפורסם, שדי בהאזנה לו כדי להתאוות לתורה, הוא בונה מהלכים וסותרם, במשא ומתן עם החברותא המתאים ביותר שלו, הוא וגמרתו.

בשונה מכל לילה, הלילה הזה הוא ליל שימורים, לילה הנשמר משינה, לא רק כאן, אלא בבתים רבים ברחבי העיר. ספירת הקולות מן הקלפיות, שנסגרו אך לפני ארבע שעות, נמשכת במלוא המרץ, אי שם בחדרים עשנים, ואוהדים חוצי מחנות נותרו הלילה ערים כדי להגיע לרגע האמת, שבו תוכרע זהותו של ראש העיר הבא.

אחוזים ניכרים מקולות המצביעים כבר נבחרו, וההכרעה מתחילה להסתמן בברור. אל חדר הלימוד המוצף בשברי סוגיות ניגש נכדו של הרב. הוא ידע עד כמה טרח סבא וכילה מזמנו היקר מכל אוצר, כדי לקרוא בקריאת קודש ליראי ד' וחושבי שמו, להצביע עבור המועמד השייך למחנה היראים. הוא ידע איזו חשיבות נותן סבא לבחירות, בשל גופי התורה וההלכה הנגזרים מזהותו של מושל העיר הבא.

רק לכן הוא אזר אומץ וניגש לסבו לדווח לו על תוצאות הבחירות. רבי יוסף שלום אלישיב, מי שדאג מביתו ברחוב חנן לתוצאות הבחירות, שקרא בלב נרגש להצביע בעד עולם התורה ולבחור בחיים, הביט בו בתמהון. תוצאות של בחירות שגופי תורה נגזרים ממנו, הן חשובות, אבל התורה עצמה, חשובה, חשובה יותר מכח. אי אפשר לעצור ממנה, רק כדי לענות לשאלה המטרידה: מי נבחר לבסוף...

הסיטואציה הזו היא אחת מאין ספור, במסכת חיים שהיא רצף של תורה בחום היום, תורה באישון ליל, תורה לעת שמחה שנלמדת באף. גם משא העם הזה, מונח על כתפיו ועל ליבו ומוחו, אינו מסיר לרגע מראשו את כתר התורה.

בהזדמנות אחרת, ערב חג השבועות תשנ"ו, והימים ימי בחירות, הטרדות והשאלות גברו למעלה ראש, רבי יוסף שלום אלישיב אמר למקורבו: 'זהו, כך אי אפשר להגיע לקבלת התורה' – יצא מן הבית והסתגר במקום שאהבה ליבו: בית הכנסת 'אהל שרה'... (ספר השקדן, עמ' 242)

"כבר חמישים שנה הוא יושב שם, כמעט על אותו כסא", אמרה פעם הרבנית ע"ה לאברך שביקש לשאול שאלה דחופה ונשלח לבית הכנסת תפארת בחורים, שם ימצא את פוסק הדור, כמו תמיד...

סדר יומו העכשווי של רבי יוסף שלום אלישיב  כולל השכמה שעות רבות בטרם יאיר השחר, לאחר שינה קצרה. גם בימים שבחם הוא מאחר לעלות על יצועו, הוא ממלמל פסוק מסוים ומתעורר בדיוק בשעה היעודה, ללא סיוע של שעון מעורר.

החל משעות לפנות בוקר מתנגן קול התורה ושקלא וטריא במרחבי הבית. לאחר שעות לימוד ארוכות ניגש הרב לתפילת שחרית בשעה  6:30 בבוקר, כאשר נימוקו הוא, שמאחר שיש המבקשים להתפלל במנין שלו, תפילה בשעה מוקדמת יותר תהיה טרחה עבורם.

לאחר התפילה הוא שב לעיסוקו: שקידה בתורה בנעימה חודרת לב עד לשעות הצהרים. לאחר מנוחה קצרה הוא שוב ניצב על משמרתו ליד הגמרא. כשהשיעור מתקיים הוא יוצא לעבר ה'קרוון' המפורסם, שם מתקבצים המונים לשמוע את דבר ד', זו הלכה וזו תורה.

כך מילדות ועד זקנה ושיבה, ועד בוא גואל צדק, שקידה ארוכה ובלתי נפסקת, התמדה שאינה יודעת גבולות. כך גדלים בתורה.

מקור: עיתון משפחה.