סיפורים לכבוד שבת
הילדים שיגדלו בלי ר' מיכל יהודה
- פרטים
- קטגוריה: סיפורים ומאמרים על גדולי ישראל
- פורסם בחמישי, 02 יולי 2020 12:38
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 328
הילדים שיגדלו בלי ר' מיכל יהודה
/הרב ש.ב. גנוט/
היה זה לפני 18 שנה וראש ישיבת 'דרכי משה', בה למדתי, הגאון רבי חיים שינקר שליט"א, שלחני לפוניבז', לפגוש את ר' מיכל יהודה. ראש הישיבה הישיש סיים אז את שיעורו ודובל'ה לינדנפלד הראה לי את הדרך לחדר-שיעורים. ר' מיכל יהודה ישב במקומו וסביביו עמדו בחורים, מתפלפלים בלימוד. ניגשתי בכל הכבוד הראוי ואמרתי לו שרבי חיים שינקר שלח אותי, כדי שיתפלל על אביו, הגה"צ רבי יצחק, שמצבו הבריאותי היה בכי רע. מסרתי לו 'קויטל', עם השם ושם האמא, ור' מיכל יהודה הפליג בשבחו של ר' חיים שינקר ואביו. הוא לקח את הפתק לידיו ואמר: "נו, צריך להתפלל". הוא החל לומר תהילים, בעינים עצומות, ואז הוא, פשוט... התחיל לבכות. ראשי סניף ארגון 'בוני עולם' באלעד נכנסו ובאו למעונותיהם של גדולי ישראל, כדי לדבר עימם על הארגון, לבקש עצה וגם ברכה. "כל הגדולים שמעו, האזינו, בירכו בלבביות והתפללו, אך היה 'גדול' אחד, ר' מיכל יהודה, שפשוט ישב ובכה, ישב ובכה", סיפר השבוע הרב ל. מ'בוני עולם'. "הוא לא יכול היה לשבת בשקט ורק לשמוע על מכסת הצרות. ליבו עלה על גדותיו, וכך גם סף דמעותיו".
ר' מיכל יהודה היה הרעבע המוכתר של כל ראשי הישיבות, הקטנות וגם הגדולות. היתה בו חכמה עמוקה מאד של 'מחנך' אמיתי, ומנגד, גם תמימות חיננית כזאת, מלאת תום וחמימות, המזכירה את הסיפורים על החמימות של ר' אריה לוין ושל בניו, ר' רפאל ור' שמחה.
אינני יודע כיצד נכנסו לר' מיכל יהודה בשנותיו האחרונות, האם היו שעות של 'קבלת קהל' וגבאים. אך כשאנו למדנו בישיבה קטנה, לא היה דבר פשוט מזה לצאת משער הכניסה של 'דרכי משה' ולתפוס את ר' מיכל יהודה, שהלך לבדו בנחת, עולה או יורד מביתו לישיבה, ולהתייעץ עימו. כך, בפשטות, על תהיות ולבטים, 'דרכי הלימוד' ועניני מסכתות. "אל תלמד מסכתות חדשות. תחזור שוב ושוב על המסכתות שכבר למדת", ייעץ לי פעם בנעימות ב'בין הזמנים' אחד. "לא יודעים את הערך של החזרה. הערך שלה גדול מאד!". בהזדמנות אחרת סיפר לי ר' מיכל יהודה על רבי איסר זלמן זצ"ל, שכתב וכתב חידושים במחברותיו, עד שייצא לו לבסוף ממחברותיו סדרה שלמה של כרכי 'אבן האזל'. "תכתוב כמה שאתה יכול, אפילו הערות קצרות. העיקר שתכתוב", יעץ לי ראש הישיבה הישיש (והוא לא התכוין לכתיבה בעיתון, אין ספק...). כשלמדתי בישיבה גדולה הצטרפתי אליו פעם לנסיעה לחתונה ב'קרויזר' (למי שזוכר...) וניצלתי את ההזדמנות לשאול אותו על המינון של לימוד ה'עיון' ולימוד ה'בקיאות'. ר' מיכל יהודה נאנח ואמר ש"אין כזה דבר 'עיון' או 'בקיאות'. צריך ללמוד ולהבין. אם לומדים שטחי, אזי זהו לא 'בקיאות'. צריך ללמוד בהבנה, אך אין צורך להתעכב הרבה ולא להספיק מספיק". היו לו עצות רבות ונבונות, גם בנושאים מסובכים, הקשורים לעניני חינוך, והוא צדק בכולם.
פעם 'כעסנו' במשפחה על ר' מיכל יהודה, שייעץ בנושא שהיה קשור אל אחד מאיתנו, ולדעת הסובבים, הוא לא הכיר את הנתונים מספיק, ולפיכך הוא טעה, כך חשבנו. חלפו שנים וכל דבריו של ר' מיכל יהודה התקיימו במלואם, עד האחרון שבהם.
היו בו סממנים של נסיך אמיתי, הוד קדומים שאפף אותו והילה מלכותית, אותה כנראה קיבל מבית המלכות דחברון, אסכולת 'גדלות האדם'. כשר' מיכל יהודה הקריא, בכל הזדמנות, קטעים שלמים מה'מסילת ישרים' וה'שערי תשובה', חשת שהוא נמצא בתוכם, בפנימיותם של ספרי המוסר הקדושים. הוא חי אותם, חי רוחניות, קדושה וטהרה לא מצויים,וכך הוא הצליח להשפיע, בדבריו היוצאים מן הלב. 'סתם כך' מסילתישרים, וכולנו נשאבנו כמגנט. לא קל בכלל להיות עובד ה' כל היום, כל הזמן, כל החיים, ור' מיכל יהודה היה כזה, עובד ה' בכל רמ"ח ושס"ה, ללא שום הפסקה.
אי אפשר להבין בכלל כיצד יגדלו ילדינו ללא ענקי הרוח האלה, שנלקחים מאיתנו כבוא השמש בצהרים. אינני מסוגל להבין בכלל כיצד נוכל לגדל ילדים בלי 'גדולים' כמו ר' מיכל יהודה. אי אפשר להבין כיצד נוכל לגדל ילדים, שלא יידעו בכלל להתגעגע לאנשים כר' מיכל יהודה. נזכרתי השבוע בסיפור/משל, שממחיש כל כך את החסרון הזה, שילווה אותנו כל החיים. מעשה בעשיר מופלג, שאחת ממערכות הכלים היקרות והנדירות שברשותו, נשברה לרסיסים. האיש ביכה את כליו ימים רבים, עד שהסובבים לו לא התאפקו ושאלוהו מדוע שלא ירכוש שוב מערכת ססגונית שכזאת, שהרי יש לו ממון רב.
השיב להם העשיר: "אמנם הפרוטה מצויה בכיסי וביכולתי לרכוש כל כלי שארצה. אך כלי שכזה לא אוכל להשיג, משום שבית החרושת שייצר אותם, סגר את דלתותיו".
ובית החרושת שייצר כלים כדוגמת ר' מיכל יהודה, כבר אינו מייצר כלים יקרים כאלה.