מאמרים הלכתיים - הרב ש. ב. גנוט
עמידה בפני העוסק במצוה ועמידה בפני מדליק נר חנוכה
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים תורניים - הרב ש. ב. גנוט שליט"א
- פורסם בשלישי, 06 דצמבר 2022 16:24
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 418
הרב שמואל ברוך גנוט
עמידה בפני העוסק במצוה ועמידה בפני מדליק נר חנוכה
שו"ע יו"ד (שסא, ד): "אפילו במקום שאינו צריך ללוות את המת, צריך לעמוד מפניו". וכתב הט"ז (סק"ב): "פי' מפני העוסקים עמו שהם גומלי חסדים, כן הוא בטור בשם ירושלמי דקאמר אלין דקיימי מקמי מיתא לא קיימי מקמי מיתא אלא מקמי אלין דגמלין לו חסד וכו'. ומ"מ נ"ל ללמוד דבכל דבר מצוה שאדם הולך ומתעסק בה יש לעמוד לפניו, וכן משמע בפ"ק דקידושין (דף ל"ג) א"ר יוסי בר אבין בוא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי מפניהם עומדים בעלי אומניות ומפני תלמיד חכם אין עומדים, משמע כל מצוה", עכ"ל. ומד' הרמב"ם בפיהמ"ש בביכורים נראה דהא דעמדו בפני מביאי הביכורים, היה מפני כבוד הציבור, שהיו קהל, וכבר העיר האדר"ת בספרו דלפי"ז א"צ לעמוד לפני יחיד העושה מצוה. ובפ"ת (יו"ד רנו, א) הביא ד' תשובת יד אליהו (סימן נד) שכתב דצריך לעמוד מפני הגובה צדקה בשעה שהולך וגובה מאיש לאיש כמו מפני כל עושי מצוה, אכן אם זה הגובה מקבל שכר על טרחתו אינו בכלל זה, עי"ש. (ובעבר נדברתי עם מו"ר רבינו הגר"ח קניבסקי הכ"מ בענין זה, של עמידה בפני כל גבאי הצדקה הרבים שבאים לאסוף כסף בכוללים, האם צריך לעמוד בפניהם, וציין לדברים אלו, שאם לוקחים לעצמם אחוזים מהתרומות, א"צ לעמוד בפניהם). ועי' שו"ת תשובות והנהגות ח"ד סי' ריח.
והנה גדר הדבר צריך בירור, שהרי כולנו רואים בכל עת מקיימי מצוות ואנו לא קמים בפניהם. וכי אנו עומדים בפני אדם העומד ומתפלל שמונה עשרה, כשאנו לא בצידו או מאחוריו? האם צריך לעמוד כשאנו רואים אדם אחר התוקע בשופר או מדליק נרות שבת וחנוכה או מניח תפילין ועושה שילוח הקן?
ואמנם לשון הש"ס בקידושין הוא "חביבה מצוה בשעתה", ואפשר דהכוונה למצוות לשעתן ולא במצוות שבכל יום ויום. [ואולם עי' פסחים ס"ח ב': "אמר רבי שמעון בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים ואברים ופדרים כשרים כל הלילה ואין ממתינים להם עד שתחשך. והנה התם איירי בהקטר חלבים ואברים דכל יום ויום", וכן בפסחים ק"ה סוע"א: "ואם אין לו אלא כוס אחד אומר עליו קידוש היום מפני שקידוש היום קודם לכבוד יום (וכבוד לילה) ואם איתא לישבקיה עד למחר וליעביד ביה תרתי אמר ליה חביבה מצוה בשעתה". והתם היא מצות קידוש שבכל שבת. ואמנם ביאר יפה ידידי הרה"ג רבי יחזקאל מוס שליט"א דהתם הכוונה היא דלולי נקיים המצוה בזמן זה ע"י דחיית השבת, לא תקויים המצוה בשעתה, וחביבה עשיית המצוה בשעתה שדוחה שאר דברים, אך אינו ענין לכבוד מצוה בשעתה, ושפת"י].
ומצאתי ד' שו"ת נודע ביהודה (קמא או"ח סי' כז), שכתב כך: "והנה עלה בדעתי שלא אמרו אונן פטור מכל המצות אלא במצות הנוהגות בכל יום, שאם אתה מחייב האונן בהם נמצא ברוב פעמים יתבזה המת ולא יהיה מתעסק עמו, אבל המצות הנוהגות בזמנים ידועים ואין להן תשלומין דחביבה מצוה בשעתה בזה אין אנינות דוחה אותה, ואף שגם תפלה וק"ש אף שנוהגים למחר, מ"מ מצוה זו כבר עברה ועבר זמנו בטל קרבנו, מ"מ לא מקרי חביבה מצוה בשעתה, ותדע שהרי רצה לומר במסכת קדושין דף ל"ג ע"א דהא דכל בעלי אומנות עומדים מפני מביאי בכורים שהוא משום חיבוב מצוה בשעתה. ואטו יקומו בעלי אומנות בכל יום מפני קורא ק"ש בעונתה, הא ודאי ליתא, דהרי אטו ת"ת לאו מצוה בשעתה היא וכל שעה אין לה תשלומין בחברתה, שהרי אח"כ הוא חוב לעצמו, וא"כ למה בפני ת"ח אין עומדים והא אי אפשר לת"ח בלא לימוד תורה דרך הילוכו דכתיב והגית בו יומם ולילה אלא ודאי דמצוה שאינה נוהגת בכל יום חביבה יותר", עכ"ל.
ואולם ידידי הרה"ג רבי משה פורייס שליט"א אמר דבר נכון, שכל ענין העמידה הוא דוקא בפני ההולכים ועוסקים במצוה, וכלשון הט"ז הנ"ל, וכהא דביכורים וגבאי צדקה. אך כשאדם אינו מתעסק במצוה בהליכה, אלא רק עומד במקומו, לית לן בה.
והנראה בזה גדר אחר, והוא שכאשר אדם אינו שייך במצוה ואינו יכול לקיימה בעצמו מסיבות שונות, עליו להשתתף במצוה ולהראות קשר אליה ע"י עמידה. אך במצוה שהאדם עצמו יכול לקיימה, א"כ הקשר והשתתפות שלו במצוה היא בעצם עשיית המצוה. ולכן במצוות כמו ביכורים (שרק בעל קרקע ופירות מז' המינים יכול לקיימה), וגבאי צדקה (שאוסף למטרה מסויימת, וגם לא לכ"א יתנו צדקה), וכן לווית המת (שכ' השו"ע שם דאיירי במקום שאינו צריך ללוות את המת), משתתף הוא במצוה בעצם העמידה. וכן בבעלי אומנויות שפטורים כעת מת"ת בגלל עסק הפרנסה, משתתפים בכבוד הת"ח ע"י עמידה בפניו ובזה מייקרים את המצוה (ועפ"ז מובנים המשך ד' הש"ס דחביבה מצוה בשעתה, שהרי מפניהם עומדים בעלי אומניות ומפני תלמיד חכם אין עומדים ודו"ק). אך בשאר מצוות, שיכול האדם לקיימם בעצמו, אין זה בנותן טעם שייקר את המצוה ע"י העמידה בפני עושאה, אלא בכך שיעשנה בעצמה. ואם כבר עשה אותה קודם, כגון שהניח כבר תפילין או הדליק נרות וכו', דיו בכך להראות את הקשר שלו למצוה.
ואם כנים הדברים איכא נפקותא שאלו ששייכים במצוה, לא יעמדו קמיה עושאה, אלא ילכו ויעשוה ג"כ בעצמם ובכך יתקשרו אל המצוה. (ועי' שו"ת מהרי"ק סי' ט).
ויל"ע לפי"ז במי שאין לו בית וא"כ אינו יכול להדליק נ"ח, אי צריך לעמוד בפני מדליקי נר חנוכה. א"ד דכיון דשייך במצוה ע"י שמברך ברכת הרואה, לית לן בה. ואולי תליא בפלוגתת הראשונים אי ברכת הרואה היא ברכת המצוות (כמש"כ הרמב"ן בפסחים ז' ב'), והיינו דהרואה מקיים מצוות נ"ח בראייתו, או כמש"כ בס' הפרדס (שער שמיני שער הראיה, פרק א) דברכת הרואה "הוה ליה כרואה מקום שנעשו בו נסים לאבותינו שחייב לברך וכו', הלכך חייב לברך גם כן כשרואה נר חנוכה, כמו במקום שנעשו נסים לישראל שחייב לברך", ונתבאר בדבריו דברכת הרואה אינו מעצם מצוות נ"ח, אלא הוי כברכת ראיית מקום הנס, ואתחדש לן דמקום הדלקת נ"ח חשוב כמקום הנס. א"כ ענין אחר הוא, כפי שפילפלו האחרונים בדבריו. וצ"ע לעת הפנאי.