מאמרים הלכתיים - הרב ש. ב. גנוט
כלי נגינה בבית הכנסת בזמן שירת ההלל
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים תורניים - הרב ש. ב. גנוט שליט"א
- פורסם בחמישי, 23 ספטמבר 2021 12:38
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 1104
כלי נגינה בבית הכנסת בזמן שירת ההלל
אלעד, חוהמ"ס התשפ"ב
לכבוד ידידי איש רב פעלים לתורה וללומדיה
גבאי ביהמ"ד החשוב.... בירושלים עיה"ק הרב... הכהן שליט"א
מועדים לשמחה!!
אמש פנה אלי כת"ר בדבר מה שפרסמתם בעיתונות המקומית על תפילה חגיגית בביהמ"ד החשוב שלכם ובו בזמן תפילת ההלל ינגנו הבוקר בכלי נגינה, ומאחר שפנו אליכם כמה אברכים יקרים ומחו על השינוי ממסורת ישראל בדבר, רציתם לדעת מה עמדת ההלכה בזה. ואמרתי לכת"ר שכבר דנו בזה כו"כ מהפוסקים ואסרו משום הדמיון לרפורמים שר"י ומפני שתפילה עם כלי נגינה אינה נחשבת כעומד לפני המלך, ואמנם הייתי סבור לחלק בין תפילה לבין שירת ההלל, שהרי אף הלוויים שוררו בנגינה בזמן שירת ההלל במקדש, א"כ לא ראו בזה חסרון של 'עומד לפני המלך', ולכאו' הדמיון לרפורמים לא שייך כאן בארצה"ק ואין חשש שנלך בחוקותיהם. וכידוע שאצל הגה"צ רבי דב קוק שליט"א בטבריא משוררים בכלי נגינה בשירת ההלל, מתוך כובד ראש ורוממות.
לכן סיכמנו שיתלו פתק בבית המדרש שלכם, שתפילת ההלל תיערך בכובד ראש וברוממות ובלא קלות ראש וצילומים וכו', וגם שיכתבו שהדבר צריך בירור, וכיון שכבר פורסם הדבר ברבים וא"א לבטל מהרגע להרגע, ייעשו זאת באופן חד פעמי, ולגבי הפעמים הבאות נברר אצל גדולי הפוסקים לדעתם בזה.
והנה הלום ראיתי בשו"ת חתם סופר ח"ו סי' פד שדן בהרחבה בנושא זה, ורוב תשובתו עוסקת במנהג הרפורמים שר"י בהעמדת עוגב בבית הכנסת, והשואל כותב ש"שבני קהלתינו הם יראים ושלמים שומעים לקול מורי הוראות סובלי' עול יראה ה' בדיצה ובחדוה עכ"ז זה שנים רבות שהחל הנגף המינות במקצת קציני העם עוברי מות ה' ביד רמה מחללי שבתות בפרהסיא ואין בידינו למחות אבל בעו"ה חדשים מקרוב קמו עדה הרעה הזאת ותקנו להם בית התפלה לשבתות ולמועדים לבד כפי הנעשה בברלין מחדש" וכו' וכו', מלחמתו הנודעת ברפורמים מרשיעי ברית וכו'.
אך כתב בתוכ"ד וז"ל: "גם ממה שראינו שאבותינו מתקני התפלות לא תקנוהו בכלי שיר אף על גב שמאתנו יצא השיר הזה בעבודת בהמ"ק אפ"ה הזניחוהו אבותינו ש"מ לא הוי ניחא להו בהו, מטעם מיום שחרב בהמ"ק אין שמחה לפניו. וכבר כתבתי במקום אחר כי לפענ"ד מ"ש איך נשיר שיר ה' על אדמת נכר ולא אמר לפני בני נכר ש"מ בא לשלול אפי' לפני ה', כיון שהוא באדמת נכר. ואם הותר קצת לשמוח בני אדם חתן וכלה כי המה עגומי הגלות והותר לשמחם, אבל בבית ה' אין שמחה לפניו", עכ"ל.
והחת"ס בסי' פ"ו כתב וז"ל: "וא"כ אחר החורבן די לנו לשמש זכר למקדש בשירא דפומא שהי' מעכב ואין בו יתרת שמחה כ"כ, אבל זמרא דמנא שאינו מעכב במקדש ואית ביה שמחה יתירה, אפשר דלא הותר", עכ"ל. ועיין גם בחת"ס חו"מ סי' קצ"ב בד"ה לנגן.
והחת"ס (ח"ה השמטות סי' קצב) כפל רעיונו הנ"ל וכתב: " לנגן בבה"כ בכינור ועוגב לפע"ד הוא מנוע מפ' על נהרות בבל כי בודאי לשורר בפני הכשדים חשובים לבד הי' די באומרם איך נשיר שיר ה' לפני בני נכר מאי על אדמת נכר אע"כ הי' רוצים שישוררו לה' בהודות והלל על ישיבתם בבבל בהשקט אחר החרבן כדכתיב בנו בתים ונטעו כרמים ובמדרש איכה סוף פתיחה כ"ד כשירד וכו' וגלתו של צדקיה בידו הי' גלותו של יכני' יוצאים לקראתו ומקלסין בחדא ידא וכו' יע"ש שנראה שהי' צריכי' להראות לפני המלך יאוש מלחזור לירושלים וכאלו מודים לה' שזכו לחסות בצלו ומ"מ לא רצו לזמר בתפלתם כדרך שעשו בבהמ"ק כאלו שכחו ירושלים ונתיאשו ממנה וזהו שאמר שם ישבנו בהשקט ואפ"ה גם בכינו בזכרינו את ציון כי אפי' אם הותר לשמחת חתן וכלה לשמח לב עגומי הגלות אבל במקדש מעט אין נכון להראות שמחה לפני' כעין שמחת ציון כי אין שמחה ואין שחוק לפני' ית"ש עד יושב בשמים ישחק כמבואר פ"ק דע"ז", עכ"ל.
הרי לנו שדעת רבינו החת"ס זי"ע שמלבד כל ענייני הדימוי לרפורמים ודומיהם, אין נכון להראות שמחה בכלי נגינה בבתי כנסיות, ועבודת הלוויים בכלי שיר התבטלה בדווקא בבתי מקדש מעט, אחר חורבן ביהמ"ק.
ובשו"ת מלמד להועיל ח"א או"ח סי' טז דן בענין ניגון העוגב והעמדת כלי זמר בביהכנ"ס כמנהג המתפרצים בדורותם, וכתב: "עיר אחת הסכימו הפרנסים להעמיד בביהכ"נ שלהם כלי שיר הארגעל (=עוגב) הידוע, והרב אשר שם אף שהשתדל בכל כחו לא עלתה בידו לבטל הסכמה זאת, אשר ע"כ רצונו לבחור הרע במעוטו ולהתיר להם שינגנו בארגעל בימי החול, כגון בחתונות וביום הולדת של המלך יר"ה וע"י זה יגרום כי לכל הפחות לא יחללו שבתות ומועדות. חוץ מזה הוא חושש שאם יניח את משרת הרבנות ויעזוב את מקומו בשביל הארגעל, יבוא לשם רב אחר אשר לא לבד הארגעל יתיר להם כי אם יגרום עוד קלקולים אחרים גדולים, וע"כ שואל הרב דעיר הנ"ל, אם יכול לשבת במקומו ולהניח לנגן בארגעל בימי החול".
והביא ש"הבד"צ דהאמבורג אסף מכתבים ופסקים מכל גדולי הדור ויחוקו דבריהם בספר הידוע אשר נקרא בשם: אלה דברי הברית. ושם קמו הגאונים חסידים וקדושים לאסור איסר על שלשה פשעים, ואחד מהם הוא אסור לנגן בביהכ"נ בשום כלי שיר בשבת ובי"ט אפילו ע"י אינו ישראל. והנה הגאונים דשם הסכימו כולם פה אחד שאסור לנגן בכלי שיר בביהכ"נ בשבת ובי"ט אפילו ע"י נכרי; אך אם מותר לנגן בחול בארגעל או אסור לא ראיתי הסכמה ביניהם. ואחרי העיון מצאתי שם בין הגאונים שלש שיטות. יש מהם שכתבו סתם שאסור לנגן בשבת וי"ט, ולענין חול לא פסקו כלום, ואפשר דס"ל דבחול שרי, או אפשר דספוקי מספקא להו ולא רצו לחלוט הדין לאיסור או להיתר. ואלה הם: בד"צ דק"ק האמבורג (ריש ספר אלה דברי הברית) ר' משולם זלמן הכהן בעל בגדי כהונה (אדה"ב צד א'), ר' אליעזר בעל שמן רוקח (שם צד כ"ג), ר' אברהם טיקטין ברעסלא (שם צד כ"ה), ר' אהרן יושע ראוויטש (שם צד כ"ט), ב"ד דק"ק פאדובא (שם צד נ'), והגאון ר' עקיבא איגר כתב בפירוש (שם צד כ"ח): גם בחול עדיין אין ההיתר ברור, עיין מ"ש בבאר שבע סי' ע"ד טעם שאין אנו מתפללים בפרישות כפים ומדמה לאיסור דלא תקים לך מצבה יע"ש. וזה הטעם שייך גם בארגעל עכ"ל. ובכן אפשר דלכל הגאונים הנ"ל לא היה ההיתר ברור.
"ויש מהגאונים שהתירו בפירוש לנגן בחול ואלה הם: ב"ד דק"ק פראג ה"ה ר' אליעזר פלעקלש, ר' שמואל לאנדא, ר' ליב מעליש, וכתבו (שם צד י"ז): ומה שמנגנים בכלי שיר (ארגעל) בשבת קדש איסור גמור הוא לנגן, אפילו ע"י נכרי בשום כלי זמר, והמנגנים בקהלתנו בכלי זמרים בקבלת שבת, המנהג פה שמחוייבים המזמרים להסיר ולסלק מידם כלי זמר חצי שעה קודם ברכו עכ"ל. (ואפשר דלא התירו בחול אלא בשאר כלי זמרים ולא בארגעל) וכן פסקו עשרה רבנים דק"ק ליווארנא החתומים שם (שם צד ס"ז) וז"ל: וכולנו יחד אסרנו איסר לבלתי ינגנו (בארגעל) ביום ש"ק וי"ט ח"ו. ולא התרנו רק בחוה"מ וערב שבת וערב י"ט קודם שתכנס קדושת שבת וי"ט לצאת ידי כל הדיעות בידוע וגם את זה לא התרנו כי אם ע"י ישראלים אנשים אשר יראת ד' בלבם וכו' עכ"ל.
"ויש מהגאונים הבאים על החתום שאסרו בפירוש לנגן בארגעל בביהכ"נ בין בחול בין בשבת. ואלה הם: ר' הירץ שייאר (אדה"ב צד ה') אפשר נדנוד איסור משום איך נשיר וכו' וגם כן גדר קדושה עיין שם. הגאון בעל הח"ס (שם צד ט') במכתבו הראשון כתב מדלא תקנו אבותינו כלי שיר בתפלה אף על גב שמאתנו יצא השיר בעבודת בית המקדש ש"מ לא הוי ניחא להו בהא מטעם מיום שחרב ביהמ"ק אין שמחה לפניו וכו' איך נשיר וכו', ובמכתב שנית למד איסור חדש מדברי רב ספרדי בס' נוגה צדק (אשר החליט להתיר) והעלה דאסור משום חוקותיהם, ועיין בשו"ת חת"ס חלק ו' סי' פ"ד עד צ"ו ובמה שנרמז שם על שו"ת ח"ס חח"מ, גם הגאון מהור"ר מרדכי בנעט (שם צד י"ח) כתב דאסור גם בחול משום חוקותיהם וסיים וז"ל ולפענ"ד הספק עצום ויש לאסרו עכ"פ מצד הספק, וכ"כ הגאון מהור"ר ר' יעקב ליסא בעל חוות דעת (שם צד פ"א) שאיסור גמור הוא לשיר בעוגב בבית הכנסת הן בחול והן בשבת ע"י נכרי, וכן פסקו הגאונים מוהר"ר שמואל אב"ד דק"ק אמשטרדם (שם צד ס"א) ומהור"ר משה טוביה מזונטהיים האנויא (שם צד ע"ו, מפקפוק שלא תתבטל הכוונה) ומהור"ר הירש לקא"ב ווינטצענהיים בעל שו"ת שער נפתלי (שם צד פ"ה). ועיין בספר שו"ת מהר"י אסאד שם מובא תשובה ח' א"ח סי' נ"ט מרבו מהר"ם בנעט שאוסר בשבת לנגן בארגעל ולא הזכיר דאף בחול אסור, עיין שם ואפשר דכך היה השאלה לענין שבת ומשום דבחול ספוקי מספקא ליה לא הזכיר מזה".
בהמשך דן המלמד להועיל האם כלי המגריפה שהיה במקדש, הוא העוגב הידוע, ופילפל בזה, וכתב בסו"ד: "אמנם כן אף אי היו משתמשין בו במקדש, לא עדיף ממצבה שהיתה אהובה בימי האבות ואחר כך נעשית שנואה מפני שעשאוה חוק לעבודה זרה". ודן בהרחבה מדין 'בחוקותיהם לא תלכו'. ולכאו' זה שייך רק בנגינת העוגב במקובלת בבתי הנוצרים, דהוא דבר המיוחד לע"ז, אך לא בכלי נגינה אחרים, ובצורה שונה לחלוטין, וצ"ע.
וביפה ללב לרבי רחמים ניסים יצחק בן הר"ח פלאג'י (או"ח רסב סק"ג(: כתב וז"ל: "ועל כי עניין שבת הוא השראת השכינה עלינו, לכן ראוי לקבל שבת בשמחה ובשירים. ובכמה מקומות מארצות אשכנז בקבלת שבת מנגנים בכלי זמרים נבלים וכנורות כבמזמוטי חתן וכלה. וכ"ז מפני שכל ענין שבת הוא קיבול פני שכינה, ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה (שבת ל' ע"ב), כמו שנאמר והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלוקים", עכ"ל.
ואמנם בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ד סי' לד) כתב כך על דבריו: "ובמחילה מכ"ת נתן בזה בלא יודעים יד לפושעים, כי כידוע המקומות באשכנז שנהגו בכזאת לנגן בקבלת שבת בכלי זמרים נבלים וכנורות היו אלה המשכילים שהתחילו לפרוץ גדרי הקדושה והטהרה בבתי הכנסת, ולא ממקור טהור הביאו והכניסו מנהג זה, וכל גדולי ישראל יצאו נגדם ונגד זה במקלם ותרמילם ולחמו בכל כח תוקף ועוז לגרש נגע צרעת זאת שהתחיל להתפשט בקרב בתי הכנסת בהשפעת של מרשיעי ברית, עד שחפץ ד' הצליח בידם לעמו דבפרץ ולגדור גדר. וברור על כן בלי שום צל של ספק שאילו היה מגיע שמץ כל שהוא מזה לאזני הגאון בעל יפה ללב ז"ל, לא היה מעלה על דעתו כלל וכלל לעשות למו זכר בספרו הקדוש, ועל כן יהיו דבריו אלה כלא היו וירדו לתהום הנשיה", עכ"ל.
ועי' סקירה מקיפה אודות כמה וכמה קהילות חשובות באשכנז שנהגו לנגן בהם בכלי נגינה בביהכנ"ס, בפרט בסדר קבלת שבת, בקובץ בית אהרן וישראל (עג תשנ"ח קיט- קלד, עד, קמז).
בשו"ת שרידי אש (ח"א סי' טז אות כא- כב) דן "האם מותר לעשות קונצרטים דתיים כגון מזמורים ותפלות בכלי שיר דזה מותר מצד הדין, והשאלה אם מותר בביהכ"נ. והנה אף שמג"א בסי' תק"ס סק"י כותב בשם ליקוטי מהרי"ל דשלא כדין הוא שמשוררין במשתה אודך כי עניתני וכה"ג לשמחת מריעות, כי אז התורה חוגרת שק ואומרת עשאוני בניך כמין זמר, כדאיתא בסנהדרין ק"א, א עי"ש, ולא התירו אלא בביהכ"נ בשעת התפלה, ומשמע דאפילו שלא בשעת משתה אסור דהרי אנן פסקינן לאסור דבכלי שיר אסור אפילו שלא בשעת משתה.
ועוד, דהא הטעם משום דהתורה חוגרת שק ואומרת עשאוני בניך כמין זמר שייך אפילו שלא בשעת משתה, מ"מ כבר נהגו להקל בזה וסמכו בזה עמ"ש בספר שמן המשחה בהלכות תענית סי' מ"ח שמותר לנגן פסוקים דרך שבח והודיה להשי"ת, ומ"ש בסנהדרין הנ"ל שהתורה חוגרת שק וכו', היינו בעושים כן דרך שחוק והיתול אבל דרך שבח והודיה מותר ועיין בשד"ח מערכת זיי"ן".
וכתב: "מ"מ ירא אני להתיר מאימתו של רבנו שבגולה מרן החת"ס ז"ל בח"ו סי' פ"ד מתשובותיו שלא נחה דעתו שישתמשו בכלי זמר בשעת התפלה אפילו בחול עי"ש בד"ה ואם יאמרו, שכותב בזה"ל: גם ממה שראינו שאבותינו מתקני התפלות לא תקנוהו בכלי שיר אף על גב שמאתנו יצא השיר הזה בעבודת בית המקדש אפ"ה הזניחוהו אבותינו ש"מ לא הוי ניחא להו בהו מטעם מיום שחרב ביהמ"ק אין שמחה לפניו כי לפענ"ד מ"ש איך נשיר שיר ד' על אדמת נכר ולא אמר לפני בני נכר ש"מ בא לשלול אפילו לפני ד' כיון שהוא באדמת נכר, ואם הותר קצת לשמוח חתן וכלה כי המה עגומי הגלות והותר לשמחם אבל בבית ד' אין שמחה לפניו וכו'. עכ"ל הטהור. והביא עוד מד' החת"ס הנ"ל.
וכתב: "ואם כי טעמו של החת"ס ז"ל הוא אף שלא בביהכ"נ ואנחנו נוהגים להתיר שלא בביהכ"נ לשיר בכלי שיר אם השירים הם תפלות ותשבחות וכנ"ל בשם שמן המשחה וכן משמע מלשונו של רב האי גאון המובא בטור או"ח סי' תק"ס וברי"ף ריש פרק אין עומדין עי"ש מ"מ לא מלאני לבי להתיר בביהכ"נ אפילו קונצטרים דתיים ומי שכחו יפה יותר ממני יבוא ויתיר".
בשו"ת בצל החכמה (ח"ב סי' פה) כתב: "לא ידענא היתר לקבוע כלי שיר בביהכנ"ס בשביל שמחת חתן או שאר כל שמחות של מצוה. כי ביהכנ"ס בית ה' הוא מיוחד לתורה, לתפלה, לשבח והודי' ולהשתפכות הנפש לפני אדון כל ית"ש, ואין להשתמש בו לצורך דברים אחרים. ואף דמבואר בשו"ע (או"ח סי' קנ"א סעי' ד') שמותר לאכול ולישן בביהכנ"ס אפי' לצורך מצוה אחרת שאינה צורך ביהכנ"ס ממש, מ"מ הרי מבואר במג"א (שם סק"ה) דהיינו דוקא סעודה קטנה כגון פת וקטניות אבל סעודה גדולה לא, עיי' במחצהש"ק שם. מבואר דגם בדליכא חששא דשיכרות אסור בסעודה גדולה. וכן מוכח גם ממש"כ בפרמ"ג (שם), דביש בה שכרות אפי' בביהמד"ר ואפי' לסעודת יתום ויתומה או לסיום מסכת אסור ע"ש. ועיי' מג"א (שם סקי"ד) דלאכילה ושתי' אפי' תנאי דמעיקרא בשעת הבנין לא מהני להתיר, דהוי תנאי לקלות ראש. ועיי' בס' שבילי דוד (או"ח סי' קנ"א אות א') דמש"כ בשו"ע (שם) ביהכנ"ס אסור בו שחוק והיתול, היינו כגון לשמחת נשואין דאל"כ גם בלא ביהכנ"ס אסור בו שחוק והיתול", עכ"ל, והאריך לאסור הדבר, עי"ש.
בשו"ת משפטי-עוזיאל (ח"ח סי' יח) הוסיף על דברי החת"ס הנ"ל וכתב בזה דברים נחרצים, וז"ל: "וכן אמרו: "איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר", והכוונה מתוך דבריהם שאסור לשיר שיר ה' שהיה נאמר במקדש מפיהם של הלווים למשמרותיהם, ולפיכך הרי היא ככל עבודות המיוחדות במקדש שאסור לעשותן חוץ למקדש, ככל עבודת הקרבנות והקטורת וכיוצא בהם, ולא עוד אלא שעשייתן על ידי ישראל במקדש, או אפי' ע"י הלוויים עצמם שלא התמנו לשירה, היא אסורה בהחלט, וכדגרסינן התם (ערכין יא,ב) משורר ששיער חייב מיתה ומסתברא שהוא הדין לשוער ששורר... ומכאן אתה למד שאסור לכל אדם מישראל או אפילו הלויים לעשות עבודה זאת מחוץ למקדש, וכ"ש על אדמת נכר. וזאת היתה באמת תשובתם של ישראל והלוים בתוכם, שלא לשיר שיר ה' באדמת נכר... מכאן למדנו שיש איסור בדבר להכניס כלי זמר ולזמר במקדש מעט שהוא בית הכנסת, הואיל וזמרה בכלי שיר היא מעבודות שבמקדש ואינם מתקיימות בחורבנו, אלא בדבר שפתיים, וכמו שנאמר: "ונשלמה פרים שפתינו", וזהו טעמם של אבותינו הקדמונים בכל הדורות, ובכל קהילות ישראל בכל פזוריהם, שנמנעו מהכניס כלי זמר בבית הכנסת, וכ"ש הוא שאסור לזמר בהם. וכל המשנה ממנהגם של ראשונים - אינו אלא טועה ומטעה ועתיד ליתן את הדין, ולא עוד אלא הוא מפר שבועת האבות בשעת גלותם, שאמרו: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". ומכלל הזכירה היא להמנע מכל דבר שהיה נעשה בבניין המקדש אשר בירושלים, בבית הכנסת, שהוא ממלא מקום מקדש, בתפילה והזכרת קרבנות תמידין ומוספין... מכלל הדברים למדנו, שאין להתיר לשיר בכלי זימרה בבית הכנסת בשעת התפילה, כי התפילות צריכות להאמר בגילה שיש בה רעדה, ולא בשמחה של כלי זמרה", עכ"ל עיש"ע.
וכבר האריכו בדבר הפוסקים, ובשו"ת אורח משפט או"ח סי' לו כתב בזה כך: "והרי אנו רואים שכשמשנים ממנהגי ישראל ועושים כמנהג שמקפידין עליו המינים חוששין עליו שמא מינות נזרקה בו, ומשו"ה אמרי' במשנה מגילה כ"ד האומר איני עובר לפני התיבה בצבועין אף בלבנים לא יעבור, בסנדל איני עובר אף יחף לא יעבור, ואמרי' התם בגמ' הטעם משום דחיישינן שמא מינות נזרקה בו, וכתב רש"י מפני שהאפיקורסים היו מקפידין בכך, וה"ה בנ"ד בעוגב האפיקורסים הם מקפידים גדולים בזה מפני שהיא כל מגמתם להדמות להגויים ולצאת מן הדת והאמונה מורשת אבות. ע"כ פשוט שאסור לחקות אותם באין שום הבדל בין ספרדים לאשכנזים. ובתשובת הריב"ש סי' רכ"ד, הובא בכס"מ שם, כתב עוד שאפשר שאפילו אין דרך האפיקורסין להקפיד בזה חוששין שמא רוח אפיקורסות נזרקה בו, כיון שזה מקפיד במה שאין ישראל מקפידין, וק"ו בענין העוגב שכל ישראל הכשרים מקפידין בזה עד מאוד, ואינם נכנסים בשום אופן בביהכ"נ שיש בו עוגב שאין שום היתר להנהיג אותו בבתי הכנסיות באין הבדל בין אשכנזים לספרדים. וזהו כלל גדול בתורה, שכל מה שאנו יכולים להפריש את עצמנו מדרכים המביאים לידי עבודה זרה ולידי מינות דמשכא חייבים אנחנו לפרוש מהם, ועל כיוצא בזה אמרו בירושלמי ע"ז פ"א ה"ג על ענין משתה של נכרים גרדאי שאלון לרבי אסי משתה של נכרים מהו וסבר משרי להון מפני דרכי שלום, א"ל רבי בא והתני רבי חייא יום משתה של נכרים אסור, א"ר אמי אילולא רבי בא הי' לנו להתיר ע"ז שלהן, וברוך המקום שריחקנו מהם. ומזה אנו צריכין ללמוד על כל דבר שיש בו משום שמץ דרכי ע"ז שצריכין אנו להתרחק מזה מאד, וברוך המקום שריחקנו מהם ובחר בנו להיות לו עם סגולה מכל העמים, וזאת היא תהילתינו ותפארתינו להיות עם לבדד ישכון, וידעו כל עמי הארץ כי חלק ד' עמו יעקב חבל נחלתו לעולמים, ובזכות זה יחיש לנו גואל צדק ויבנה לנו כמו רמים מקדשו בהר ציון אשר אהב סלה במהרה בימינו אמן", עכ"ל.
והנה היה עדיין מקום שלא לדמות שירת העוגב לכלי נגינה ומוזיקה בזמן שירת ההלל, ואף חלק ניכר מהפוסקים אסרו בזה משום מורא מקדש, ואסרו אף לנגן בכלי זמר בביהכנ"ס בשעת חופה וקדושין, ולפי"ז יש לדון כיצד הותר לנגן בכלי שיר בכל חגיגות זכר לשמחת בית השואבה והכנסת ס"ת המתקיימים בבתי הכנסת.
ושאלתי את מו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א (א' דחוהמ"ס התשפ"ב, ע"י נכדו ידידי יקירי הרה"ג רבי יעקב ישראל קניבסקי), האם אפשר לנגן בכלי נגינה בבית הכנסת בזמן שירת ההלל, ואמר מרן שליט"א: אין ראוי.
בברכת מועדים לשמחה
שמואל ברוך גנוט