פרטים

קטגוריה: מאמרים תורניים - הרב ש. ב. גנוט שליט"א

פורסם בחמישי, 03 דצמבר 2020 16:14

נכתב על ידי Super User

כניסות: 507

שאילת גשמים בנוסעים ליום אחד לחו"ל

--- הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א ---

ראשי כולל 'מדרש אליהו' יחד עם הגאב"ד הגר"מ גרוס שליט"א יצאו השבוע להשתטח על ציונן הבעל שם ממיכלשטט זי"ע, ונפשם בשאלתם האם עליהם לשאול 'ותן טל ומטר לברכה' בברכת השנים, כבני ארץ ישראל, או כבני חו"ל.

נפסק בשו"ע (קיז, א) שבני א"י שואלים על הגשמים החל מז' בחשון ואילו בני חו"ל שואלים שישים יום אחר תקופת תשרי.

וכתב המשנ"ב: "בן א"י בחו"ל או להיפך, אם דעתו בתוך שנה לחזור שואל כמקומו, ואם דעתו לשוב אחר שנה, שואל כמקום שהוא שם אף על פי שיש לו אשה ובנים בביתו, כ"כ הפר"ח והביאו הפמ"ג. ובספר ברכי יוסף הסכים בשם כמה גדולים לדעת מהר"ז גוטה ומהר"י מולכו דכל אחד ישאל כבני העיר הנמצא בה ודלא כהפר"ח עי"ש ולכאורה מדברי הבה"ט משמע דהם מיירי דוקא באין דעתו לחזור וצריך לעיין בתשובת דבר שמואל ובס' יד אהרון כי שם מקורם", עכ"ל המשנ"ב. ובשו"ת דברי יציב (אוח סי' סח) הביא שבשו"ת דבר שמואל (סי' שכג) כתב בפירוש שאף אם דעתו לשוב למקומו הראשון, שואל כמקום שנמצא שם, וכ"כ ביד אהרן מבואר דהלכה כהדבר שמואל.

הגרשז"א (ס' יו"ט שני כהלכתו פכ"ט הערה כג) כתב ע"ד הפר"ח שאין הכוונה לשנה בדוקא, אלא היכן ישהה לאחר ס' יום לתקופה. שאם בן חו"ל ישהה אז בא"י, ישאל כבר עכשו בברכת השנים, ובן א"י שישהה בחו"ל בס' יום לתקופה, מקבל הוא דין בן חו"ל וישאל רק כבן חו"ל. (ובס' אשי ישראל פכ"ג הערה קמו העיר שלשון הפר"ח הוא 'שנה או שנתיים', ומשמע שתלוי בתקופת שהייה של שנה ויותר).

ורבים פסקו (עי' פסקי תשובות סי' קיג ג)  שבן א"י שהחל לשאול בז' חשון ולאחר מכן נסע לחו"ל, ממשיך לשאול בברכת השנים למרות שנוסע לתקופה ממושכת של שנה ויותר, כיון שאשתו ובניו נמצאים בא"י והם צריכים את גשמי הברכה של א"י, והוא עפ"ד השע"ת סק"ב בשם הברכ"י סק"ה שכיון שהתחיל, לא יפסיק, כדי שלא ייראה כחוכא ואיטלולא. וכתב הגרשז"א  (שם) שאם רוצה לצאת כל הדעות, ישאל ב'שומע תפילה' (ובהליכ"ש תפלה פ"ח ארוחות הלכה הערה 71) כתב שיכול לומר 'ותן טל ומטר לברכה בארץ הקודש ובמקומות הצריכים לכך'. וכן בשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' כב) כתב שאם כבר החל לשאול בא"י, לא יפסיק, אך אם רוצה לצאת כל הדעות ישאל ב'שומע תפילה'.

והנה בנדו"ד נוסעים חברי המשלחת למיכאלשטט ומתפללים במנין שלהם, כיון שבמקום אין קהילה יהודית עם מניני תפילה, ובס' פסקי תשובות (שם) כתב שכנוסע למקום שאין בו ישוב יהודי מבני חו"ל, ודעתו לשוב לא"י באותה השנה, שפיר טפי בכל ענין לשאול כבני א"י, ושוב לא יפסיק מלשאול על הגשמים, אף כשנכנס לאחר מכן למקום בו ישנו ישוב יהודי. וההסבר לזה הוא שאחד היסודות עליו בנו הפוסקים דין זה הוא משום 'לא תתגודדו' ומנהג המקום והציבור, ובכה"ג שאין מנין יהודי המקום, ל"ש 'לא תתגודדו' ומנהג הציבור, עי"ש.

ובשו"ת אגר"מ (או"ח ח"ב סי' קב) כתב שבן א"י הנמצא בחו"ל, אם נמצא במקומות הצריכים גשם (כמו במיכלשטט, שם כעת חורף וקור מקפיא), ואשתו ובניו נמצאים בא"י, ישאל כבני א"י, גם אם נמצא שם כמה שנים.

א"כ לכאו' מכל הנ"ל יכולים לשאול בברכת השנים כמנהג א"י, ומהיות טוב ישאלו בברכת שומע תפילה ויאמרו ''ותן טל ומטר לברכה בארץ הקודש ובמקומות הצריכים לכך'. ואם שכחו לשאול בברכת השנים ובשומע תפילה, כתבו רבים מפוסקי דורנו שאינם צריכים לחזור, כיון שישנם דעות בפוסקים האם בכלל צריכים לשאול על הגשמים בחו"ל בכה"ג.

&&&&&&&

תחיית המתים ביצחק אבינו

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם  (כב, ה).

אמרו חז"ל (מו"ק יח, א) שראוי לאדם לדבר בלשון טובה, וכפי שאברהם אמר "נשתחוה ונשובה  אליכם" ואכן שב אליהם אף שהוצרך לעקוד את בנו, ומפני שנקט בלישנא מעלייתא.

ויש להבין והלא הקב"ה כלל וכלל לא רצה שאברהם ישחוט את יצחק, א"כ מה תיקן אברהם בדיבורו וצ"ב.

וי"ל עפ"ד בילקוט שמעוני (רמז ק"א) אר"י כיון שהגיע החרב לצואר פרחה נשמתו של יצחק וכיון שהשמיע הקב"ה קולו מבין שני הכרובים ואמר 'אל תשלח ידך אל הנער', חזרה נפשו לגופו והתירו ועמד יצחק וידע יצחק שכך עתידים המתים לחיות ופתח ואמר בא"י מחיה המתים. עכ"ל. חזינן שגם אילולי השחיטה היה חשש שימות יצחק מפחד החרב עצמה, וכפי שאכן התרחש בסוף דבר, וע"ז סייע דיבורו הטוב של אברהם.

ולפי דברי הילקוט הללו יש להאיר על מה שדן הגאון החיד"א בספרו מחזיק ברכה (סי' רי"ט) האם יצחק בירך ברכת הגומל בצאתו לשלום מן העקדה, עי"ש. ועיין במש"כ בזה בס"ד בספרי שלהי דקייטא עמוד קצ"ז דא"נ דיצחק מת ובירך מחיה

המתים, אזי פשיטא שברכה זו כוללת בתוכה גם את הודאת ברכת הגומל וא"צ לברך ברכה זו לחוד.

עוד יש להעיר עפ"ד הילקוט, דהנה הגר"א וסרמן הי"ד כתב בספרו קובץ שיעורים (ח"ב כ"ט) דבפירוש דברי הש"ס דמצוות בטלות לעתיד לבוא היינו משום שבמתים חפשי אף לאחר שיחיה שוב וכאשר מת קם לתחיה מיפטר מן המצוות ודין זה נוהג גם בזה"ז כאשר יקום מת לתחיה, ועי' בזה בס' חשבונות של מצוה להגאון האדרת (בענין כיבוד הורים אחר שקם לתחייה).

ואם כדברי הילקוט שיצחק מת וקם לתחיה קשה ע"ד רש"י בשם פרקי דר"א (פל"ב) שכתב עה"פ "שני גדיי עיזים" שיצחק רצה הגדיים לקרבן פסח ולמטעמים,והלא במתים חופשי. וגם כשקיימו האבות את התורה כולה מ"מ מסתבר שקיימוה ע"פ כללי התורה הנוהגת אחר מתן תורה ואז נאמר שבמתים חפשי והמת הקם לתחיה אינו מקיים מצוות וא"נ דב' מדרשים אלו אינם חלוקים קשה הנ"ל.

שוב שמחתי עד מאד לראות ד' הריטב"א (בנדה מא ב המובאים בדפוס מוסד הרב קוק) שהקשה אמאי מתים שהחיה יחזקאל הניחו תפלין והא במתים חפשי ותירץ בחד תירוצא דקיימו התורה כמי שאינו מצווה ועושה והוסיף דכן נהגו האבות הקדושים שקיימו כמי שאינו מצווה ועושה וא"ש.

• קודם
• הבא