מאמרים הלכתיים - הרב ש. ב. גנוט
בחידושו הגדול של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל בחינוך לקטן בהדלקת נרות חנוכה
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים תורניים - הרב ש. ב. גנוט שליט"א
- פורסם בשלישי, 15 ספטמבר 2020 13:12
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 644
הרב שמואל ברוך גנוט
מראשי ישיבת משאת המלך
אלעד
בחידושו הגדול של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל בחינוך לקטן בהדלקת נרות חנוכה
חידוש גדול חידש מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, ולפי עדותו של הרב"צ קוק שליט"א בס' פניני חנוכה, היה רבנו הגרי"ש שב על חידושו בכל שנה בימי החנוכה, לפיו קטן לא ידליק נרות חנוכה בעצמו, אלא ייצא בהדלקת אביו, המדליק נר איש וביתו, משום שמעיקר הדין בני הבית אינם צריכים להדליק כלל נרות בעצמם ויוצאים הם בהדלקת בעה"ב, ורק משום הידור נהגו האשכנזים שכאו"א מבני הבית מדליק בעצמו. והנה אם הקטן יהדר וידליק בעצמו (ובפרט לדעת הגרעק"א המובאת במשנ"ב, שאנו נוהגים שהמהדרים ומדליקים בעצמם, מתכוונים שלא לצאת י"ח בהדלקת בעה"ב), יצא שכרו בהפסדו, משום שאם היה יוצא בהדלקת אביו, היה יוצא בהדלקת גדול, ואם מהדר ומדליק בעצמו- נמצא מדליק נרות במעשה דקטן, שהגדול אינו יוצא בה (עי' שו"ע תרעה, ג ומשנ"ב שם ע"פ שו"ע תרפט, ב). ואף שבכל המצוות תיקנו חז"ל שהקטן עושה אותם בעצמו ולא יוצא במצוות אביו, שאני הכא שמעיקר הדין קטן כלל אינו צריך להדליק ויוצא י"ח בהדלקת אביו, וא"כ אם ניתן לקטן להדר ולהדליק בעצמו, יפסיד הוא את מצוות הדלקת הגדול, שהיא עדיפה על הדלקתו שלו. ע"כ דברי הגריש"א זצ"ל, שהובאה בס' פניני חנוכה ובעוד ספרי ליקוטים מפסקי הלכותיו, כאשר הרב"צ קוק מסתייג וכותב שלמרות שכך העיר הגריש"א בכל שנה, הרי שלא שמעו ממנו האם כן ראוי לנהוג למעשה.
ובד' הפוסקים נראה דלא כחידוש הגריש"א, דהרמ"א (בסו"ס תרעה) כתב: "ולדידן דכל אחד מבני הבית מדליק בפ"ע, קטן שהגיע לחינוך צריך להדליק ג"כ". והביאה"ל שם כתב בשם השלטי גבורים דקטן לא ידליק, "דנהי דמחוייב לחנכו היינו בדבר שיש בו חיוב על הגדול מצד הדין אבל בזה דגם בגדול ליכא כ"א משום הידור מצוה אינו מחוייב לחנך בו הקטן", עכ"ל. ונמצא דלהרמ"א גם קטן מדליק, ולא מסתבר לומר דהיינו בקטן הגר לבדו בבית, וגם להשלטי הגבורים דאינו מדליק, הוא משום שאין חובת חינוך על הידור מצוה, אך לא משום סברת הגרי"ש זצ"ל.
והנה נחלקו הראשונים האם קטן צריך לקיים המצוה כהלכתה על כל פרטיה, באופן שגם גדול היה יוצא י"ח בפעולה זו אם היה עושאה כך בעצמו, או שמועיל גם אם עושה המצוה כצורתה, אף שלא יעשנה כתיקונה ולא ייצא בה י"ח באופן זה בגדלותו. שדעת הראב"ן היא שקטן יכול ליטול ד' מינים שאולים אף ביום הראשון דסוכות, ומשום שדי שעושה את צורת המצוה, אף שגדול לא היה יוצא בשאול, ואילו הריטב"א (סוכה ב, ב) סבר שעל הקטן לעשות את מעשה המצוה בשלימות גמורה, באופן שגם כשיגדל ויעשנה כך, ייצא ידי חובתו. וכ"ה דעת המג"א (סי' תרנח).
והמשנ"ב (סי' תרנח סקכ"ח) הביא את ב' הדעות הללו, כך: "...אלא דבכל אלו העצות לא מהני רק לגדול שיהיה יכול אח"כ לצאת בו אבל הקטן לא יצא בנטילה כזה דהא אינו שלו ולא מקרי לכם ולא קיים בו אביו מצות חינוך, ויש מאחרונים שסוברין דמצות חינוך מתקיים גם בשאול דהא גם בזה מתחנך הבן למצות וכן משמע במרדכי בשם ראב"ן", עכ"ל.
ואמנם המעיין בד' הריטב"א (שם) יראה שהסביר טעם דבריו, וז"ל: "אמר רבי יהודה מעשה בהילני וכו' עד כל מעשיה לא היתה עושה אלא ע"פ חכמים. מהא שמעינן דקטן שמחנכין אותו במצות [צריך] לעשות לו מצוה בהכשר גמור כגדול דהא מייתינן ראיה בשמעתין מסוכה של הילני משום דלא סגיא דליכא בבניה חד שהגיע לחינוך דבעי סוכה מעלייתא, מקרא מלא דבר הכתוב "חנוך לנער על פי דרכו", וגדולה מזו אמרו במסכת עירובין (מ' ב') גבי זמן ביום הכפורים ליטעמיה לינוקא דלמא אתי למיסרך", עכ"ל.
הרי לנו שהריטב"א הסביר את טעמו בכך שקטן צריך להתחנך בקיום מצוה מושלמת בכך ש"חנוך לנער ע"פ דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה", ואם יתרגל לקיים המצוה בשיבוש, דילמא אתי למיסרך ולקיים כך את המצוה, בצורה משובשת, אף בגדלותו. (ועי' עבודת משא עהרמב"ם ח"ב עמו' קפח).
ולפי"ז גם א"נ שבכלל חובת חינוך הקטן לחנכו לקיום המצוה כתקנה, זה שייך דווקא בלקיחת ד' מינים שאולים וכל כיוצ"ב, שאם נאפשר לקטן ליקח ד' מינים שאולים בקטנותו, דילמא אתי למיסרך ולשאול ד' מינים גם בגדלותו. אך זה אינו שייך בנידו"ד, בו הקטן מדליק הנרות כצורתם וכתיקונם, וכל החסרון הוא בכך שהוא עודנו קטן וחסר במעשה המצוה שלו. אך אם יעשה כן בדיוק נמרץ כשיגדל, יקיים שפיר המצוה, וממילא אין שום מקום לכך שלא ידליק הנרות בעצמו.