מאמרים הלכתיים - הרב ש. ב. גנוט
כשרות בשר מלאכותי (סינתטי)
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים תורניים - הרב ש. ב. גנוט שליט"א
- פורסם ברביעי, 09 ספטמבר 2020 07:11
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 622
הרב שמואל ברוך גנוט
אלעד
כשרות בשר מלאכותי (סינתטי)
הרה"ג הנודע בשערים רבי רפאל אייפרס שליט"א, מרבני הולנד וכעת מרבני גרמניה, בעל שו"ת ושב ורפא, נדבר עימי בדבר כשרות בשר סינתטי, היינו בשר מתורבת או בשר סינתטי שהוא בשר המיוצר במעבדה בתרבית תאים במקום בגופם של בעלי חיים. מספר מיזמי מחקר עדכניים בהולנד, מגדלים בשר במעבדה באופן ניסויי, למרות שעדיין לא יוצר בשר לצריכה ציבורית. סביר להניח שדור המוצרים הראשון יהיה בשר טחון, והמטרה לטווח ארוך היא לגדל רקמת שריר מפותחת לגמרי. בפוטנציה, ניתן לגדל תאי שריר של כל חיה בתהליך הייצור במעבדה. יש מדענים הסוברים שטכנולוגיה זו בשלה לשימוש מסחרי ושיווקי, ובמסגרת מסיבת עיתונאים בבריטניה, דיווחו כלי התקשורת על ההמבורגר הסינתטי הראשון. נכון לשנה שעברה, שנת התשע"ז, עלותו של הבשר המעובד גבוהה, אך יש המאמינים שהמחיר ירד בעתיד בערך לחצי מעלות עוף שיוצר באופן הרגיל. בשר מתורבת שונה מתחליף בשר, שהוא מוצר צמחוני המופק מחלבון מן הצומח כגון סויה או חיטה. המונחים "בשר סינתטי" ו"בשר מלאכותי" עשויים להתייחס לכל אחד מהם. ונשאלנו האם הבשר הזה כשר או לא? ואם הבשר הזה כשר, האם הוא פרווה או שנאמר כדאיתא בבכורות פ''ו מ''ב שהיוצא מן הטמא, טמא, והיוצא מן הטהור, טהור, וא''כ ג''כ א''ל ש"כל היוצא מן הבשר, בשרי" (חוץ מן החלב שהוא דם שנעכר)?, עד כאן תורף שאלתו והאריך בזה.
וזה אשר השיבותי לו בקצרה: בדבר בשר מלאכותי (בשר סינתטי), הנה שאלה זו יש לשאול לפוסקי הדור וגם צריך לברר היטב המציאות בזה וח"ו להתיר מקופיא.
רק יש להעיר שאם הבנתי נכון את דרך גידול בשר זה, הוא שכלל לא נוצרת כאן בהמה, אלא שנוטלים תא גזע מבשר הבהמה ועי"כ יוצרים חומר שסיביו התזונתיים הינם כבשר הבהמה. בשר הוא שריר של בעל חיים. תהליך ייצור בשר במעבדה כולל לקיחת תאי שריר ושימוש בחלבון שעוזר לתאים להתרבות. ברגע שהתקבלו התאים ההתחלתיים, לא נדרשים בעלי חיים נוספים - בדומה לייצור תרביות יוגורט. כדי לייצר "בשר טחון" מספיק לגדל תאי שריר מנותקים או שכבת תאים דקה.
והנה מצינו כמה דעות בראשונים ובפוסקים גבי מוס"ק, הנעשה ע"י זיעת בהמה טמאה, ומקורו טהור מדברי רבינו יונה (הו"ד בהרא"ש ברכות פ"ו סי' לה), שהמוסק הניקח מתוך חיה ידועה שיש לה חטוטרת בצוארה, ומתקבץ לשם תחלה כעין דם, ואח"כ נעשה מוסק שיש בו ריח טוב ונותן טעם לשבח בתבשיל ובמרקחות, יש טעם להתירו באכילה, משום, דפירשא בעלמא הוא, ואף על פי שמתחלה היה דם, אין לחוש לכך, דבתר השתא אזלינן, שהרי הדבש שנפלה לתוכו חתיכת איסור אף על פי שנימוחה בתוך הדבש, כיון שדרך הדבש להחזיר הדבר שנופל לתוכו דבש, כדין דבש דיינינן ליה ומותר, וה"נ אע"פ שמתחלה היה דם, כיון שיצא מתורת דם, בתר השתא אזלינן, הילכך אע"פ שנותן טעם לשבח בתבשיל ובמרקחות מותר.
ובמשנ"ב סי' רט"ז פסק כדעת רבנו יונה (בפ"ו דברכות) כך: "מוס"ק זה יש אומרים שבא מזיעת חיה ויש אומרים שבא מדם של חיה אחת שמתקבץ בצוארה ואח"כ מתייבש ונעשה בושם ולפי סברא זו האחרונה יש שרצו לאסרו עכ"פ לתת בקדירה להטעים בריחו את התבשיל דדם אסור באכילה והרבה פוסקים מתירים אפילו לתת בקדירה דאזלינן בתר השתא והשתא לאו דם הוא אלא עפרא בעלמא שנותן ריח טוב ועיין בא"ר שמצדד להורות כדבריהם ובפמ"ג במשב"ז מצדד ג"כ דיש לסמוך על דבריהם להקל אף לכתחלה ביש ששים כנגדו בתבשיל".
ובחזו"א בכורות סי' ט"ז סקט"ו ביאר דברי רבנו יונה הנ"ל, וז"ל: "והנה דעת הר"י דכל שנשתנה למחודש אינו כלל איסור, דהוי כנתאפס ונברא אח"כ דבר חדש, וכגידולי איסור בדבר שזרעו כלה. ונראה דמ"מ הכל לפי השינוי, דהא באפרוח שנולד מביצת טריפה בעי למיסר אף לר"י, דשינוי בין גשם הביצה לגשם האפרוח אינו גדול כ"כ, והיינו בשר היינו ביצה".
ובהמשך כתב החזו"א וז"ל: "ונראה לפי"ז שאם מוציאין במלאכת כימי"א אטמים מאיסור ונותנין אותן אח"כ למאכל לתקנו, אי נפסל באמצע מאכילת אדם ואינו ראוי לא בפנ"ע ולא לתערובות, אף שעומד לגמור מלאכתו ויהא ראוי למתק הקדירה, מותר. אבל אם לא נפסל באמצע, תלוי במחלוקת הר"י והרא"ש", עכ"ל החזו"א. ולכאו' דמיא לנדו"ד.
ואכן יש מקום לדון בזה שנעשה כעפרא, ונשתנה צורתו לגמרי והוי שינוי מושלם ממה שהיה, וכפי שהזכיר כת"ר שליט"א בהמשך דבריו מענין נידון האחרונים הנודע בכשרות הג'לאטין, שנעשה מעורות או מעצמות רכים (סחוס) של בהמות נבלות וטרפות, או מבהמות טמאות, ששורים אותם במלח וסיד ומנקים אותם היטב, ומייבשים אותם הרבה בחום השמש במשך זמן, ומערבים בהם חומרים כימיים מסויימים, וטוחנים אותם ונעשים כקמח דק, ונותנים אותם במאכלים שונים כדי להקפיאם. ועי' שו"ת אחיעזר ח"ג סל"ג ובמכתב הגר"י אברמסקי זצ"ל בתחילת שו"ת ציץ אליעזר ח"ד, ובשו"ת יחו"ד ח"ח יו"ד סי"א הביא בארוכה כדרכו הדעות והשיטות בזה, ואכמ"ל. ובפרט בתא גזע.