שאלות ותשובות בהלכה - הרב ש. ב. גנוט

 תשובת הרה"ג ש. ב. גנוט שליט"א:

 אולם נראה שעיקר ראיית הגרעק"א היא מהא גופא דחזי' מהמדרש דאיכא ב' דיני הזכרות, דין הזכרת יצי"מ ודין הזכרת קריעת ים סוף, וביותר הוא מדויק בלשון המדרש שם, דשאלו אמאי מזכירים ב' הזכרות ותי': "תדע לך שזו קשה מזו, שביצי"מ כתיב אנכי ה' אלוקיך אבל בקריעת ים סוף אינו מזכיר את השם". והיינו דרק ע"י יצי"מ נצטווינו להיות עבדי ה', ובקריעת ים סוף הוא נס גרידא, אחר שקבלנו כבר עול מלכותו ית"ש. הרי דיש ביצי"מ מה שאין בקריעת ים סוף. אכן המג"א אפשר דסבר דאף דב' הזכרות הם, מ"מ כל שהזכיר קריעת ים סוף, שהוא סו"ס המשך ותוצאה מיצי"מ, כמאן דהזכיר יצי"מ דמי.

 ואולם לענ"ד נראה דאכן אם הזכיר קריעת ים סוף מצד הדין דבענין להזכיר קריעת ים סוף, אזי לא יצא עי"ז הזכרת יצי"מ גם להמג"א, אך אם יזכיר קריעת ים סוף כדי לצאת י"ח הזכרת יצי"מ, שפיר דמי, וכדלקמן:

 והנה בפשטות מד' המג"א נלמד דבדין זכירת יצי"מ מספיק זה שמזכיר ניסי יצי"מ בכללות, וא"כ כשמזכיר ניסי קריעת ים סוף מועיל, וכעי"ז מצינו דכ' המג"א עצמו בסי' תרפ"ה גבי זכירת מעשה עמלק, דאם לא שמע פרשת זכור יוצא י"ח בשמיעת קריאת פרשת "ויבוא עמלק" שבפורים, והקשה המשנ"ב (שם סקט"ז) דצ"ע דהא בתורה כתיב "זכור אשר עשה וגו' אשר קרך בדרך ויזנב בך וגו' תמחה וגו', והכוונה שלא לשכוח מה שעשה לנו עמלק וכו' ולכך נצטוינו למחות את שמו וכו', וזה לא נזכר בפרשת "ויבוא עמלק". ואולם המג"א סבר, כמו דסבר בנדו"ד, דא"צ להזכיר כל הענין בפרטי פרטות והאזכרה הכללית מועלת, ולשיטתיה אזליה. וכן  מצינו בדומה לזה דברי המג"א  בסי' רע"א דהמזכיר בתפילה בלבד זכירת השבת מקיים המ"ע דזכירת שבת, וא"צ להזכירו על הכוס דוקא, עי"ש ובביאה"ל בארוכה. ויל"פ אי דמיא להכא.

 ואמנם אפ"ל באופן מחודש יותר, שבאמת גם להמג"א צריך לזכור יצי"מ ממש. אך ס"ל להמג"א דאם מזכיר בפיו קריעת ים סוף, נזכר בלבו גם יצי"מ, דחד עניינא הוא. וכן הזוכר מקצת מעשה עמלק בפיו, זוכר עי"כ כל פרשת עמלק והחובה להילחם בו, ומהני זה שזוכר בפיו מקצת הענין, כאשר עי"כ יזכור בלבו גם יתר הענין בדר"כ. ואולם זהו דוקא שרוצה לזכור יצי"מ וזוכרו בפיו ע"י הזכרת הלכה מהלכות יצי"מ או שירת הים. אך כשרוצה לזכור קריעת ים סוף ובזה עסוק, ואמר שירת הים, שלא יוצא עי"ז זכירת יצי"מ. כיון שעסוק כעת בזכירת קריעת ים סוף ולא בזכירת יצי"מ, אע"פ שאם היה רוצה לזכור יצי"מ ואומר שירת הים, היה יוצא י"ח, שכיון שעסוק בצורך לזכור את יציאת מצרים, שפיר יכול להיזכר בזה באזכרת קריעת ים סוף. וז"פ].

ב] שתקרא מתוך חומש פרשת זכור.

ג] הדברים מפורשים בהלכה, עי"ש.

ד] אין היתר.

ה] מצוות ברוב עם דקריאת המגילה היא מעצם עצמות הקריאה. דעיקר זכרון הנס נעשה על ידי קריאת המגילה בציבור,דעל ידי שכולם מתאספים יחד וקורין המגילה, מתפרסם הנס, וכדאיתא במגילה (ג,א) מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין ת"ת כדי לקרות המגילה בציבור וכמ"ש התוס' (שם ד"ה מבטלין): 'לקרות עם הציבור משום דהוי טפי פרסומי ניסא'. ומצינו במגילה (ה,א): אמר רב מגילה בזמנה קורין אותה אפילו ביחיד שלא בזמנה בעשרה רב אסי אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה בעשרה הוה עובדא וחש ליה רב להא דרב אסי, עכ"ד הש"ס.  לכן לענ"ד עדיף שיקרא המגילה בציבור, ומכיון שיש זמן התרעה של עשר דקות, אם תישמע האזעקה ילכו לממ"ד או מקלט סמוך, ימתינו כמה דקות בלי לדבר ויחזרו לקרוא שוב היכן שאחזו.

 ו] הדברים נתבררו בספרי ויאמר שמואל, שם הבאתי ששאלתי את מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל מי נכללים בגדר "עניי העיר" ומהו המושג "עיר" לענין זה, והצביע הגר"ח על ד' הביאה"ל או"ח סי' תס"ח ד"ה וחומרי, הדן לענין דין "חומרי מקום הלך לשם" וכותב שהגדרת קהילה היא שיש לה מנין קבוע, בתי כנסיות, מורה צדק ומקוה טהרה. הגר"ח זצ"ל דימה את ב' הענינים ואמר שבגדר "בני העיר" לענין "עניי עירך" נכללים כל הזקוקים לצרכי הקהילה הנ"ל. דון מינה ואוקי באתרא.

 ז] עיקר מצוות היום היא הד' מצוות שתיקנו חז"ל, והם העיקר. ובכח התפילות ביום זה מתעוררים ההארות העולות מקיום ד' מצוות אלו, כמובא בשער הכוונות (דרוש פורים, דף קט). והעולה משם שד' מצוות היום הם העיקר, והתפילות ביום זה מזכים אותו בהארה גדולה לכל אותו היום. ועיין בזה בד' הרש"ש בהקדמה לפורים. והעיקר לשוש ולשמוח כל היום שלא עשני גוי.

 ח] עסק התורה היא הסגולה והמרפא לכל צרה וצוקה. תורה מגנא ומצלא. וכמובן, להעתיר בתפילה. וידועה סגולת הקב הישר, לומר בכוונה ובהשתפכות הנפש מזמור כ"ב בתהילים ביום הפורים, וכנודע עניינו.

 בברכת פורים שמח

 שמואל ברוך גנוט