שאלות ותשובות בהלכה - הרב ש. ב. גנוט
ואלה שמות- השמות במשנת מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א
- פרטים
- קטגוריה: שאלות ותשובות בהלכה - הרב ש. ב. גנוט שליט"א
- פורסם ברביעי, 06 ינואר 2021 08:43
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 3343
הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א,
מראשי ישיבת משאת המלך. מח"ס 'ויאמר שמואל', 'שלהי דקייטא' ושא"ס
ואלה שמות- השמות במשנת מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א
נאמר במדרש "שלשה שמות נקראו לאדם. אחד שיקראו לו אביו ואמו אחד שקראו לו אחרים (היינו שכל קוראים לו בני האדם) ואחד שקרוי לו בספר תולדות ברייתו". הגמרא (ברכות ז, ב) אומרת ששמו של האדם גורם לו כיצד להתנהג. ונאמר בילקוט: "אמרו רבותינו, כשהיה רבי מאיר רואה אדם, היה למד שמו, ומשמו היה יודע את מעשיו". הרשב"א כותב: "קריאת השם יורה על הקיום, ובדבר המתפסד ואין לו קיום-אין ראוי לקרוא לו שם". האריז"ל כותב ש"השם שקוראים לו אביו ואמו בעת שנימול, הוא נכתב למעלה בכסא הכבוד, וכך הוא נקרא באקראי, כי הקב"ה מזמין אותו השם בפי אביו ואמו שיקראוהו כן, ולכן רבי מאיר ורבי יהושע בדקו בשמות". נאמר בזוה"ק ששמות בני האדם וצירופי שמותיו, גורמים לו לטובה או לרעה, ואמר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א שדברים אלו הם מסודות התורה. ולגבי אותם "מקובלים” המחשבים את שמות החתן והכלה לגימטריות במספר גדול וקטן, אמר מרן שליט"א שאין אנו יודעים לחשב חשבונות אלו, ורק בעלי רוח הקודש יכולים לחשב זאת.
ידועה דעת מרן הגר"ח שליט"א שאין לקרוא לבנים ולבנות בשמות החדשים, שלא היו מקובלים בדורות קודמים. בספר 'שמות בארץ' כותב מרן שליט"א כך: "על השמות החדשים שלא היו מעולם והמשוגעים המציאו, עיין בראשית רבה (פרשת לז, ז) שהראשונים ע"י שהיו מכירים את יחוסיהם והיו משתמשים ברוח הקודש, היו מוציאים לשם המאורע. אבל אנו שאין אנו מכירים את יחוסינו ואין משתמשים ברוח הקודש, אנו מוציאים לשם אבותינו". הגר"ח כתב בחריפות: "והנה שמות שהמשוגעים המציאו, יש לבטלם לגמרי". שאלו את הגר"ח מהו ההבדל בין השמות המודרניים, מכל השמות של האמוראים שנקראו בארמית, ונשות ישראל בכל הדורות נקראו בשמות באידיש, ומה ההבדל בין אידיש לעברית? וזאת ועוד, שהגמרא (יומא יא, ב) אומרת ששמותיהם של רוב היהודים בחו"ל הם משמות גויים, ורק על שמו של רשע מצאנו בגמרא (יומא לח, ב) שאין ראוי לקרוא על שמו? והשיב מרן שליט"א: "שמות שמצאנו שכתוב בגמרא, שהתנאים והאמוראים נקראו בהם, אפשר לקוראם. אבל להוציא שמות חדשים, כמו שיש היום, זה לא ראוי". ועדיין דעתם של השואלים לא היתה נוחה מהענין והצביעו על כך שבדורות התנאים והאמוראים התחדשו כל הזמן שמות חדשים ובאשכנז קראו תמיד בשמות חדשים, לפי השפה המדוברת, ובארצות המזרח קראו היהודים לילדיהם בשמות מקומיים. ועל כך השיב מרן שליט"א: "מה שמצינו בדורות הקודמים שקראו מדעת עצמם, כנראה היה להם סיבות שקראו, ועל זה אין קושיה. אבל מה שבזמנינו קוראים שמות מדעת עצמם, אין לה ראוי לעשות. חז"ל אומרים לקרוא על שם אבותינו, ומה שהם קראו שמות אחרים, היתה להם סיבה אחרת. אבל סתם להמציא שמות, זה לא היה אף פעם ותמיד היה טעם לזה. כל השמות היו מאבותינו או מאבות אבותיהם, אבל לא מהגויים. היו שמות שהתחלפו מהגויים, אבל חלילה להמציא שמות".
לפני כמה שנים נכנסתי אל הגר"ח שליט"א עם ידידי הר"צ קופמן, ששאל את מרן שליט"א, בשם משפחה מסורתית שהסתפקו האם לקרוא לבנם בשם אורי, עידו או גיא. על השם אורי אמר מרן שליט"א שהוא שם מצוין, המופיע בתורה, וכך השם עידו הוא שמו של עידו הנביא, וניתן לקרוא אורי או עידו. ועל השם גיא אמר: "גיא אינו שם"...
ת"ח בעל תשובה נקרא בשם אלירן ואמר לו מרן הסטייפלר זצ"ל: ”וכי איזה שם זה?! ומכאן ואילך שמך יהיה אלחנן אליהו", והסביר הגר"ח שליט"א שאביו רצה שיהיו לו שמות הדומים לשמו הקודם, ואמנם אם מחליפים שם, ניתן להחליף גם לשם שאינו דומה לשם הקודם.
אמר מרן הגר"ח שליט"א שלא שמענו שקוראים בשמות כמו יהלום, שמיר וברקת, ואין לשנות ממנהג אבותינו. אך השם מרגלית הוא שם באידיש, פעריל, שהיה שם מקובל אצל נשות גדולי הדורות, ותרגמוהו ללשון הקודש למרגלית. על שמות הדס, ורד ושושנה כתב מרן שליט"א שאסתר נקראה בשם הדסה, וכמו כן ישנו מדרש בשם "מדרש שושנה" (מהספרים החיצוניים) וכמדומה שהראשונים ציטטו ממדרש זה, אך הוסיף מרן שליט"א שאינו יודע מנין המציאו לקרוא לאנשים בשמות עצים, שמצינו שמות על שם פרחים, ולא על שמות עצים. לפני כשבועיים שאלתיו על השמות תמר, אפרת, נדב, עוזא ושבתי ואישרם כשמות טובים, המופיעים בתנ"ך ובקדמונים. ואמר ש'שבתי' כותבים ללא האות א'. ולא המליץ לקרוא בשמות מוריה, תהילה, שׂריאל, שירה.
אמר מרן שליט"א שמנהג ישראל לקרוא לבנים שמות המלאכים, כמו רפאל, מיכאל, גבריאל ואוריאל. וציטט מדברי החיד"א שרבים מגדולי ישראל נקראו בשם עזריאל, למרות שהוא שם מלאך מכת השרפים. והראה רבינו שאחד מבעלי התוספות נקרא בשם עזריאל.
שאלו את מרן הגר"ח שליט"א האם ישנו ענין לזכר נשמת הנפטר או הנפטרת, שיראו לצאצאיהם על שמם בשם דומה, כמו שיקראו לבן "צבי" ע"ש הסבתא, שקראו לה "צביה", או דן ע"ש הסבתא "דינה", ו"ברוך" ע"ש הסבתא "ברכה". כתשובה (כמובא בס' 'שמות בארץ') סיפר ע"כ הגר"ח שליט"א, שכשנפטר מרן החזו"א אמר אבי מרן הקה"י זצוק"ל לאחותי לקרוא לבת שנולדה לה בשם אלישבע, כיון שיש בשם זה אותיות של "אברהם ישעיהו", ולמרות שאין זה שמו של החזון איש, אך יש בכך רמז לשמו. על השם 'רחל' שמעתי ממרן שליט"א שהוא שם טוב, שהרי כך נקראת אשת רבי עקיבא ובתו של האמורא שמואל. וכן שמעתי ממרן שליט"א שהשמות איילה, נועה, תמר וחגית הינם שמות טובים. (ועל השם חגית המליץ לקרוא לבת שנולדה בחג הסוכות).
אמרתי פעם להגר"ח שליט"א שהגרש"ש קרליץ זצ"ל אמר שלא כדאי להעניק לילדים שמות באידיש, משום שהעיד שבבתי הדין נתקלים בבעיות הלכתיות רבות בכתיבת שמות אלו בגיטין. אך מרן שליט"א אמר לי שלא שמענו שהקפידו בדבר וניתן לקרוא בשמות באידיש.
כיצד כותבים את סוף השמות שהגיעו מאידיש? שאלתי את מרן הגר"ח שליט"א על אחת ששמה פרומה, נקראת בשם זה על שם סבתא-רבה, שנקראה בשם "פרומא" ואילו היא כותבת את שמה באות ה'. והשיב שאת כל השמות באידיש רושמים בסוף באות א', ושצריך לכתוב בכתובתה "פרומא".
&&&&
האם קריאת שם על שם אדם שנפטר, נועד לתועלת לתינוק, שיגדל כשמו של הנפטר ויגדל כמותו, או לטובת הנפטר? מרן הגר"ח שליט"א כתב לי פעמיים שאין בקריאת שם על השם הנפטר שום טובה לנפטר והוא נועד רק למזכרת, כדי שנזכור את האדם שנפטר, ע"י קריאת השם לילדינו. לכן הופתעתי לראות בספר "שמות בארץ" שמביא מרן שליט"א כתב שישנם אחרונים הסבורים שלנפטר ישנו נחת רוח מכך שקוראים לילד על שמו, וישנם אומרים שהשם טוב לתינוק, ובשם מרן החזון איש זצוק"ל אמרו שכשקוראים על שם הנפטר- הוא טובה לנפטר, וכשקוראים שם מפרשת השבוע, הוא טובה לתינוק. ואכן, בהערות בספר זה נרשם שמרן שליט"א שינה את דעתו בעניין ובעבר הורה הוא ששם על הנפטר הוא רק למזכרת.
מי מחליט על השם, האב או האם?- מרן שליט"א הזכיר את דברי הרמב"ן (בראשית לח, ה) שכתב שיש אומרים שדרך הדורות הראשונים היה שהאב קורא את שם בנו הבכור והאם קוראת את שם הבן השני. ואולם מרן שליט"א כתב לי שלמנהגנו, האשה זוכה בשם הראשון מפני צער הלידה שלה, והבעל קורא את השם השני. ואמנם כתב מרן שליט"א (בס' שמות בארץ) שכשהאב מתנגד ומתעקש שלא לקרוא בשם שהאשה בחרה, יתכן שיכול להתנגד לשם שהיא רוצה בו. והוסיף מרן שליט"א שכשקראו לבנו בשם ללא רשות האב, יכול האב לשנות את השם כרצונו, ואולם כאשר מלו את הבן בלא ידיעתו וחמיו קרא שם שלא כרצון האב, אמר מרן שליט"א שהעולם אמרו שכשהאבא לא נמצא בברית, יכול אחר לקבוע לבן שם. והוסיף מרן שליט"א שכשישנו דין ודברים בין הבעל לאשה על השם, יקראו בשני השמות...
מרן החזון איש זצוק"ל ייעץ שלא לתת לילדים שמות שאינם מקובלים, כדי שלא יתביישו, וסיפר מרן הקהילות יעקב זצוק"ל על יהודי שפעל בדרך משובשת ולא נכונה, כשקרא לבניו בכוונה בשמות לא מקובלים, כמו טרייטל, טודרס וחאלוונה, כדי שיתביישו בשמם וכך לא יהיו בעלי גאוה...
מרן שליט"א סבור שאין לקרוא לבת בשם בית א-ל, והגרח"מ שטיינברג שליט"א מספר שמרן שליט"א קיבל מכתב מהישוב בית אל, אך לא השיב תשובה, מפני שלא רצה לכתוב את הכתובת, שנכלל בה השם "בית אל". והסביר מרן שליט"א שלמרות שבפרשת ויצא מסופר על העיר בית א-ל וכך קראו לה בזמנם, אך לכתוב בית א-ל יש להיזהר, כדי שלא יתגלגל למקום לא ראוי. והוסיף: בחור שהציעו לו שידוך עם בת בשם בת א-ל יש לו בעיה, מפני שכל פעם שיקרא לה, יצטרך להזכיר שם ה'. ולכן שתוסיף שם ויקראוה בשם השני. והטעים מרן שליט"א שהחילוק בין שם זה לשמות גבריאל, עמנואל, שמואל, ויתר השמות המוזכר בהם שם ה', הוא בכך ששמות אלו הם מילה אחת, ואילו השם בת א-ל הן שתי מילים. (וכנראה מרן שליט"א לא הציע שיקראו לה בשם חיבה או בשם קיצור, כפי הנהוג בהרבה שמות אנשים ונשים, משום שישנם זמנים, כמו ב"מי שבירך" בעליה לתורה, או בברכת "רפאנו" בתפילה על חולים, שיצטרך לקרותה בשמה המלא והמדויק- שב"ג).
ה"זכר דוד" כתב שאין לקרוא בשמות הגרים, ולכן אין לקרוא בשם אונקלוס, יתרו וכדומה. והעירו על כך השם עובדיה, שהיה גר אדומי, ולמרות זאת השם עובדיה מוזכר בגמרא בברכות (טו, ב) ונדה (כ, ב), ואמר מרן שליט"א שהאמת שלא שמענו להקפיד על כך. ושאלו את מרן שליט"א מדוע אונקלוס הגר לא שינה את שמו, והשיב שמאחר שאין זה הלכה אלא רק מנהג, לכן העדיף אונקלוס להישאר עם שמו, כי היה בכך כבוד שאונקלוס, שהיה מגזע הקיסרות הרומאית, התגייר.
מרן שליט"א נשאל על מקור השם חיים והראה שבמדרשי גדולי חכמי תימן מופיע השם "חיים". ויש להוסיף לכך את שמו של רבינו חיים כהן, המוזכר בתוספות בערך 20 פעם.
על השם "חיה" הראו למרן שליט"א שה"כלי יקר" כתב שלפני חטא אדם וחוה, היתה נקראת חוה בשם חיה, והסכים מרן שליט"א שזהו מקור השם. על השם "יוספה" אמר מרן שליט"א שהוא על שמו של יוסף, והחליפוהו לשם של נקבה. על השם "יעל" אמר רבינו שהוא שם מהתנ"ך ויעל היתה אשה צדיקה, ולכן ניתן בהחלט לקרוא בשם זה. על השם "עליזה" אמר שהוא תרגום מאידיש של השם פריידא. להורים שרצו לקרוא לבנם על שם רבינו ה"אבי עזרי" זי"ע, ורצו לדעת מהו השם "מן", אמר הגר"ח ש"מן" הוא שם בפני עצמו, כפי המופיע ב"שמות אנשים" במפרשי שולחן ערוך אבן העזר.
&&&&
לגבי שמות החיות, כמו אריה, זאב, דב, צבי, איילה ויונה, ועוד, כתב הגאון החיד"א בספרו 'שם הגדולים', שכך נהגו בקהילות ישראל באיטליה, כסגולה לחלאים רעים. לאור זאת שאלתי במכתב, לפני כעשור, את מרן רשכבה"ג הגר"ח קניבסקי שליט"א, שאם כבר קוראים בשמות חיות, אם כן מדוע לא קוראים בשם סוס, שהרי הש"ך (יו"ד קצח) כתב: "ברוקח וכל בו איתא שאם פגע בה סוס... יהיו בניה עומדין נאה בדיבורם, שומעים ומבינים, לומדים תורה ואינם משכחין וממעטים בשינה, ולא עוד אלא שאימתן מוטלת על הבריות".
כל השאלות במכתב זה זכו למענה ממרן שליט"א. חוץ משאלה זו...
ומדוע באמת? מדוע לא קוראים לבנים בשמותיהם של יתר בעלי החיים?
מובא בספרים שהמנהג הוא לקרוא דווקא בשמות בעלי חיים שיש להם הקשר תורני, כמו בעלי החיים שהשבטים נמשלו להם (גור אריה יהודה, נפתלי אילה שלוחה, בנימין זאב יטרוף), והשם צבי נוסד בדמיונו לאיילה, וכן השם דב התחבר בדרך כלל לשם יששכר, כנראה מפני שלא רצו לקרוא בשם 'יששכר חמור גרם', ובחרו , לא ברור מדוע, בשם דב, כתחליף לשם 'חמור'. (וראו בס' זכר דוד, מאמר א פ"ג ובס' ברית אבות ח, כג, ובס' ויקרא שמו בישראל פטו, ז).
&&&&
לפני חמש שנים נכנסתי למרן הגר"ח קניבסקי שליט"א ושאלתי: "אברך ששמו קלונימוס שואל שאין שום פסוק המתחיל ונגמר באותיות שמו. אם כן, איזה פסוק עליו לומר לאחר 'אלוקי נצור', כפי המנהג לומר פסוק המתחיל ומסתיים באותיות שם האדם?"
מרן שליט"א השיב מיניה וביה, בעל פה, כמובן: "שיגיד שני פסוקים. הראשון שמתחיל באות ק', "קָרוֹב אַתָּה ה' וְכָל מִצְוֹתֶיךָ אֱמֶת ", והפסוק השני שמסתיים בס', "פֶּלֶס וּמֹאזְנֵי מִשְׁפָּט לַה' מַעֲשֵׂהוּ כָּל אַבְנֵי כִיס"...
לפני ארבע שנים שאלתי את מרן שליט"א על אברך, שחותנו רוצה שיקראו לתינוק חיים, על שם אביו, אך אביו לא שמר תורה ומצוות. ההורים רוצים להוסיף שם נוסף לבנם בגלל זה, אבל השווער מבקש שיקראו רק לו חיים.
השיב לי מרן שליט"א: "שיקרא לו חיים ויכווין על רבי חיים בריסקער"...
תקופה קצרה לאחר מכן שאלתי את מרן שליט"א שהורים רוצים לקרוא לבתם יוכבד על שם דודתם, שהיו לה צרות וכל ילדיה נפטרו עליה בחייה. האם לחשוש? ואם כן, האם מועיל להוסיף שם?
השיב מרן רבינו: "שיכוונו על שם יוכבד, אמו של משה רבינו".
לפני חמש שנים שאלתי את מרן שליט"א: "ליהודי נולד בן וסבא שלו מבקש שיקרא לתינוק על שם אחיו, שהיה ת"ח מופלג, אך נרצח בשואה בגיל 26. האם אפשר לקרוא על שם יהודי שהגרמנים ימש"ו רצחו בשואה בגיל צעיר?".
השיב מרן שליט"א: "כשר וישר".
שאלתי את מרן שליט"א על אשה שאינה שומרת מצוות, ששמה הוא 'קֶסֶם', ורב אחד הורה לה להחליף את שמה. האשה שאלה האם אכן עליה להחליף את שמה. רבינו השיב בבת צחוק מלבבת: "הרי אפילו בני נח מצווים על הכישוף"...
כמה פעמים ביקשוני לשאול את מרן שליט"א האם יש בעיה לקרוא לבת בשם רחל, מחשש לכך שרחל אמנו נפטרה צעירה. מרן שליט"א אמר שאין זה נכון וביטל בעוז את הטענה הזאת. פעם אחת שאלתיו על בת בשם רחל, שחוששים שהוא שם של דין, ובפרט שנולדה בהושענא רבא, שהוא יום דין. מרן שליט"א הורה בנחרצות: "לא צריך להחליף את השם רחל".
לפני שנתיים שאלתי את מרן שליט"א על אברך שנולד לו בן בשעה טובה ויש לו כבר בן בשם אהרון והוא רוצה לקרוא לתינוק ע"ש מרן רבינו הגאון רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן זצוק"ל, ושואל האם יש ענין לקרוא לתינוק בשם יהודה לייב, או שכיון שזה רק חלק משמו של מרן הגראי"ל- אין ענין.
מרן שליט"א ענה: יש ענין.
על השם "קרן" אמר לי מרן שליט"א שגם איוב קרא לבתו בשם קרן (איוב מב, יד: "ויִּקְרָא שֵׁם הָאַחַת יְמִימָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית קְצִיעָה וְשֵׁם הַשְּׁלִישִׁית קֶרֶן הַפּוּךְ") והספרדים קוראים בשם זה, למרות שהם חוצים את שמה של בת איוב, שנקראה בשם "קרן הפוך". על השם "מוריה" אמר לי מרן שליט"א שהוא שם של הר, ולא של בני אדם... ועל שם "דליה" אמר לי רבינו שליט"א שלא שמענו על שם כזה, ואם השם נהוג אצל הספרדים, אזי ניתן לקרות בשם זה.
לפני כ-15 שנה אמר לי מרן שליט"א על השם "פסח" ש"על שמות לא מקשים קושיות... כנראה אחד נולד בפסח וקראו לו על שם חג הפסח"... והוסיף שהיו גדולי תורה שנקראו כך, כמו רבי פסח פינפער ורבי פסח פרוסקין.
אמרתי אז למרן שליט"א שהשם 'פסח' נזכר בתוספות רבי עקיבא איגר על המשניות, בפאה (פ"ח משנה ט'), שכתב: "וזכורני שבקהילת ליסא סמכו על זה הבד"צ בגט". ובשו"ת דברי חיים ובספר 'יד אליעזר' (הוצאת מכון ירושלים) בענייני שמות גיטין גם מביאים שם זה.
--- טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב.