שאלות ותשובות בהלכה - הרב ש. ב. גנוט

שאלה בנושא איסור ריבית

שאלה
לכב' הרה"ג רש"ב צנא מלא ספרים, בעל נועם אמרים, מתרפק בעפר לרגלי גדולים, דולה מתורתם ומשקה לעדרים, מרביץ תורה לצעירים, מזכה הרבים במאמריו חדשים לבקרים, עורך ספרים, ומהדיר תורתם של קדמונים, תכלה היריעה, ולא יכלו  התארים, וכבר אמרו חז"ל שלא הכל בפניו אומרים.
 
נפשי בשאלתי, מה הדין כשלויתי משכני קופסת קפה נמס, או שימורי מלפפון חמוץ, אך למחרת כשניגשתי לחנות לקנותם כדי להחזירם, נוכחתי לראות שבאותו מחיר שמכרו תמיד את הקודמים, היום הם נמכרים במבצע שמוסיף להם בכמות עוד 10%. וע"ז אני שואל ממעלתכם, האם יש בזה איסור ריבית מדרבנן, או שיש לומר שמותר, מאחר ובוודאי אין כוונתי כאן לתת למלוה יותר, על זה שהרויח לי זמן, אלא שפשוט יותר נוח לי להושיט את היד ולקחת מוצר זה שנמצא כעת מול עיניי, מאשר ללכת ולחפש בחנויות אחרות שעדיין נמצא ברשותם מהמלאי הישן. (ר"ל, ללא התוספת). שהרי אין אני משלם יותר על תוספת זו, והיא ניתנת לי כעת בחינם עקב המבצע.  
 
 
תשובת הרה"ג שמואל ברוך גנוט שליט"א:
 
לאחרונה התפרסם בבתי המדרש בעלון של הגאון רבי יהודה אריה דינר מדברי שיר, שדן בשאלה דומה, והיא: אחד לווה שקית צ'יפס של אוסם, וכשקנה א' כדי להחזיר, ראה שיש בתוכה כרטיס גירוד עקב מבצע שנערך אז. ונפשו בשאלתו האם יש בכך איסור ריבית.
 
וענה לו, שאין כאן איסור, מאחר ואינו מוסיף לו זאת עקב המתנת המעות, אלא קנה את אותה השקית באותו מחיר, ובמקרה כעת ישנו בתוכה כרטיס זה, ופשוט שאין רצונו שיפתח את השקית ויביאנה פתוחה.
 
דברי הגרי"א דינר מבוססים כנראה על דברי הראב"ד בספר תמים דעים סי' ס', הכותב שכאשר אדם מסופק אם הוא חייב לחבירו מאה שקל או מאה ועשר שקל, והוא רוצה להחזיר את הכסף למרות שמצד ההלכה אינו חייב להחזיר יותר ממאה שקל (כי "המוציא מחברו עליו הראיה"), כדי לצאת מהספק, הדבר מותר, כי הוא אינו עושה את זה לתועלת המלווה, אלא לתועלת עצמו, לצאת ידי שמים. ולפי זה, כנראה, סבר הגרי"א דינר שהוא הדין שאתה דואג לעצמך ורוצה להחזיר שקית ציפס, ואין לך כח וחשק לחפש כעת שקית אחרת, אזי אתה מביא לו שקית שבתוכה כרטיס גירוד.
 
אולם אף שיש מקילים בזה, מ"מ רבים רבים אוסרים בזה, ודלא כדברי הרב דינר, ועיין בדבריו הנפלאים של שו"ת מנחת יצחק חלק ט' סימן פ"ח בהרחבה, והבן.
 
והנה נפסק בשו"ע (יו"ד סי' ק"ס סעי' י"ז): תלמידי חכמים שהלוו זה את זה דברים של מאכל ונתן לו יותר על מה שלוה ממנו עד חומש, ה"ז מותר, שהדבר ידוע שלא נתן לו אלא מתנה, עכ"ל.
 
היינו שלשני תלמידי חכמים מותר להוסיף מעט כשמחזירים דבר מאכל, כי ידוע שזאת מתנה ומשהו שלא מקפידים עליו. ואולם זה נפסק רק בתלמידי חכמים ולא בכל אדם, ולהלכה מחמירים גם בזה, להקפיד להחזיר בדיוק מה שלווינו ולא יותר, ולכן אם לקחנו מהשכנים ביצה מספר 2, מחזירים דדוקא ביצים מספר 2 ולא ביצים מספר 1, כדי שלא נעבור על איסור ריבית. ראה במנח"י שם.
 
והאמת שזאת סברא ברורה, שאכן מקפידים על זה, הנה כששכנים שלנו לוקחים מאיתנו ביצים מספר 1 ויחזירו לנו מספר 2, נקפיד עליהם. וכן כששכן ייקח מאיתנו קופסת קפה+10% ויחזיר קופסה פחות 10%, אזי נקפיד עליו. גם אם לא קפידא גדולה, אך קפידא קטנה. נמצא שכאשר אדם מחזיר לנו יותר, דבר שמקפידים עליו, הוא איסור ריבית. (אם כי אם ניקח, למשל, עגבניה מהשכן, לא נדקדק בדיוק באיזה גודל העגבניה שיחזיר. ולכן בפירות וירקות יותר מקילים בזה, אך אם נחזיר מוצר מחברה פחותה יותר, זאת קפידא. ולכן אם לקחנו סיגריה מחברה זולה והחזרנו מחברה יקרה, יש בכך איסור ריבית, כי אם נעשה ההיפך, ניקח סיגריה מסוג מלבורו ונחזיר סיגריית טיים- המקבל יקפיד על כך ברמה מסוימת, והכל כמובן לפי הענין).
 
לכן נראה שאף שיש המקילים כסברת הרב דינר, אך יש מקום גדול לומר שהדבר אסור, וכן בנידון דידן, אין היתר להחזיר קפה עם 10% נוספים.
 
בברכה ובתודה מקרב לב על המחמאות
שמואל ברוך גנוט