שאלות ותשובות בהלכה - הרב ש. ב. גנוט
מקח טעות ברכישת שמן
- פרטים
- קטגוריה: שאלות ותשובות בהלכה - הרב ש. ב. גנוט שליט"א
- פורסם בשלישי, 08 ספטמבר 2020 15:52
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 463
מקח טעות ברכישת שמן
//הרב שמואל ברוך גנוט//
סוחר רוכש בקביעות מהיבואנים מוצרי יסוד ומוכרם רק בכוללי אברכים. הוא קנה מהיבואן בכסף משלוח גדול של שמן זית למאור, ולא עשה עדיין קנין משיכה. למחרת פורסם לראשונה בהיכלי התורה פסק ההלכה של מרן הגרי"ש אלישיב זי"ע, לפיו ישנו הידור להדליק נרות חנוכה בשמן זית למאכל. הסוחר ידע שבכוללים לא יקנו ממנו כמעט שמן זית למאור, וברצונו לבטל את העיסקה, כיון שעדיין לא עשה קנין משיכה, ומטלטלין נקנים רק במשיכה. טוען היבואן: "חייב אתה לקבל 'מי שפרע', אם ברצונך לבטל את העיסקה". האמנם?
א] ראשית, יש לדון האם המכר כלל חל, ע"פ המבואר בטוש"ע חו"מ סי' רז ש"מי שמכר חצרו או שדהו, ופירש בשעת המכירה שהוא מוכר כדי לילך למקום פלוני, או מפני המטר שנמנע, כדי לקנות חטים בדמיו, ה"ז [ כמוכר על תנאי; לפיכך אם ירד המטר אחר שמכר, או באו חטים והוזלו, או נמנע הדרך לעלות לאותה הארץ, או לא נסתייע לו לעלות או לקנות החטים, הרי זה מחזיר לו הדמים ותחזור לו הקרקע, שהרי פירש שאינו מוכר אלא לעשות דבר פלוני והרי לא נעשה, וכן כל כיוצא בזה". ובמקום שלא אמר בפירוש בשעת המכר שקונה המכר כדי למוכרו לאברכי הכוללים, כתב הרמ"א שבמקום אומדנא דמוכח בטל המכר. אמנם הרמ"א כתב שזהו דוקא במוכר קרקעותיו, אבל במוכר מטלטלים לא מהני גילוי דעתו, עד שיתנה בדיני תנאי, אך בזה נחלקו הפוסקים, האם הוא רק בקרקע או גם במטלטלין, ראו פרטי הדינים והשיטות בנתיבות ופ"ת שם. ולפי"ז יתכן מאד שאם אמר בפירוש ליבואן, או שישנו אומדן ברור ומוחלט, שקונה את השמן רק כדי למוכרם לאברכי הכוללים, והאברכים הרי אינם רוצים במקחו משום שהתחדש שעדיף להדליק נרות חנוכה בשמן למאכל, אזי גם אם קנה השמן בקנין המועיל, יכול לבטל מקחו, ואכמ"ל. ואולם במאמרנו נעסוק בדין 'מי שפרע', וכמקרה המוצג בתחילת המאמר.
ב] כתבו הטוש"ע (חו"מ רד, א): "מי שנתן דמים ולא משך המטלטלים, אע"פ שלא נקנו לו המטלטלים כמו שנתבאר, כל החוזר בו, בין לוקח בין מוכר, לא עשה מעשה ישראל וחייב לקבל מי שפרע; ואפילו לא נתן אלא מקצת הדמים".
ואיתא בב"מ מ"ט ב': ההוא גברא דיהיב זוזי אחמרא, שמע דבעו למינסביה בי פרזק רופילא, כלומר מבית שר אחד רוצים ללקחו בחזקה. אמר ליה הב לי זוזאי לא בעינא חמרא. אתא לקמיה דרב חסדא אמר ליה כדרך שתקנו משיכה במוכרין כך תקנו משיכה בלקוחות. וכתב הרא"ש (סו"ס יג) דכה"ג אפילו מי שפרע ליכא מדלא קאמר והא בעי לקבולי עליה מי שפרע, דליכא מי שפרע אלא היכא דחוזר מחמת יוקרא וזולא. אבל אם חוזר מחמת שירא להפסיד הכל, אפילו מי שפרע ליכא. וכ"כ עוד ראשונים, כמובא בב"י שם. וכ"כ השו"ע (שם ס"ב) בשם י"א.
נמצאנו למדים שכאשר הקונה או המוכר רוצים לחזור בהם מהמקח, כשלא עשה עדיין קנין משיכה, אינם צריכים לקבל "מי שפרע" כאשר חוזרים בהם מחמת עליית או ירידת מחירי החפץ, אך כשחוזרים בהם מחמת פחד שיפסידו את המקח כולו, אין מקבלים "מי שפרע". ויש לדון מדוע כשירא להפסיד את כל מקחו אין "מי שפרע", האם משום דבכה"ג החפץ עצמו נפסד (או כשישנו חשש שהחפץ אמור להיפסד, הגם שעדיין לא הופסד בפועל, עי' בב"י הדעות בזה), ומשא"כ כשרק עלה או ירד המחיר, שהחפץ קיים. וכן הוא הפשטות לכאו'. או משום שכשעלה או ירד המחיר הרי זה דבר מקובל, שהרי כל העת איכא יוקרא וזולא, וא"כ א"א לבטל מכר מפני סיבה העלולה לקרות בכל מכר. ונפ"מ בנדו"ד, שאם הוא כצד א', שרק כשישנו חשש להפסד החפץ עצמו אין "מי שפרע", א"כ במקרה דנן השמן למאור קיים ולא הופסד בעצמותו. אך א"נ כצד ב' י"ל דליכא "מי שפרע", משום שא"א לבטל מקח רק מפני סיבה מקובלת, שכל סוחר צופה אותה, אך בנדו"ד הלא קרה ההפסד מחמת סיבה לא מצויה בעליל, ששום מוכר או קונה שמן לחנוכה אינו אמור להעלותה במחשבתו, וא"כ יתכן דכה"ג ליכא "מי שפרע".
ג] ורבינו ירוחם (נתיב ט' ח"ד (לב.,הו"ד בב"י) כתב בשם רב האי גאון בס' המקח : "ומה שאמרנו שיכול לחזור משום פסידא, דוקא נפסד לגמרי, אבל משום פסידא קצת, כגון יין והחמיץ, מקבל מי שפרע, וכן נראה עיקר, עכ"ל. וכתב הב"י: ודברי הרא"ש הכי דייקי, עכ"ל. ולפי"ז נראה שהמקרה שלפנינו נחשב כמקח שלא הופסד לחלוטין, אלא הופסד קצת כיין והחמיץ, משום שלמרות שאכן ישנם רבים מאברכי הכוללים שלא יקנו שמן זית למאור, אך עדיין יהיו רבים אחרים שיקנוהו. וא"כ כה"ג ישנו חיוב לקבל "מי שפרע", אם הלוקח רוצה לבטל את מקחו. ומסתבר שגם במקרה שאחד האברכים קנה בכסף ולא במשיכה שמן למאור להדליק בו נרות חנוכה, ואז שמע על פסק הגריש"א בדבר עדיפות שמן זית למאכל, שחשוב כמקח שהופסד קצת, משום שיכול למוכרו לאדם אחר שאינו מקפיד ע"ז, או שישתמש בו להדלקת נרות שבת וכל כיוצ"ב.