שאלות ותשובות בהלכה - הרב ש. ב. גנוט
שאלות בענייני תפילה ושיעורי נשים בפני גברים.
- פרטים
- קטגוריה: שאלות ותשובות בהלכה - הרב ש. ב. גנוט שליט"א
- פורסם בשלישי, 08 ספטמבר 2020 06:57
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 540
שאלות בענייני תפילה ושיעורי נשים בפני גברים.
ירשה לי הרב שליט"א לשאול כמה שאלות במרוכז בענייני תפילה ושיעורי נשים בפני גברים :
א) הנה ברבים מבתי הכנסת כשהחזן בתפילת שבת אומר את הקטעים של קדושה, הן בשחרית והן במוסף , לעתים קרובות הוא שר אותם והקהל מצטרף אליו למרות שהקהל כבר אמר את אותם הקטעים. האם דבר זה מותר על פי ההלכה [שהרי, למשל, בקטע של "שמע ישראל" שבקדושה במוסף של שבת המצטרפים אומרים שוב את שם ה' והאם אין בזה משום "הפסק")?
ב} מהי עמדת ההלכה לגבי תפילה בנוסח קרליבך , שלפיו רוב הקטעים נאמרים בשירה?
ג} לא מעט חזנים ובעלי תפילה חוזרים על מלים ועל משפטים שלמים תוך כדי תפילתם לפני "העמוד" האם זה מותר על פי ההלכה? ואם לא_ מה יש לעשות במקרה כזה?
ד} בבתי כנסת רבים ילדים לפני גיל מצוות עוברים לפני התיבה בקבלת שבת עד תפילת ערבית. האם ההלכה מאפשרת זאת, קודם כל מנקודת ראות של שמירת נקיות כראוי?
ה} בלא מעט בתי כנסת נשים מצטרפות לשירת קטעי תפילה מעזרת נשים. האם ישנם פוסקים המתירים זאת?
ו} בציבור הדתי לאומי נפוצה מאוד התופעה שנשים נותנות שיעורי תורה בפני קהל מעורב של נשים וגברים. האם ההלכה רואה בכך פסול או שמא מכיוון שהעניין נפוץ כבר אין להתנגד לו?
שאול שיף
לכבוד ידידי איש האשכולות, איש אשר רוח בו, איש התקשורת הותיק והעיתונאי המצוין ר' שאול שיף שיחי' לאוי"ט
אנסה להשיב על שאלותיך היקרות, שאלות חכם חצי תשובה.
א) הנה ברבים מבתי הכנסת כשהחזן בתפילת שבת אומר את הקטעים של קדושה, הן בשחרית והן במוסף , לעתים קרובות הוא שר אותם והקהל מצטרף אליו למרות שהקהל כבר אמר את אותם הקטעים. האם דבר זה מותר על פי ההלכה [שהרי, למשל, בקטע של "שמע ישראל" שבקדושה במוסף של שבת המצטרפים אומרים שוב את שם ה' והאם אין בזה משום "הפסק")?
א) ראשית, המקור לנגינת הש"ץ כבר נמצא בקדמונים, וכך נהגו באשכנז ובספרד, דורי דורות. והענין מצוי רבות בספרי ההלכה והמנהג. (ועיין משנה ברורה סימן קכ"ה סק"א בשם המג"א). וכאשר הש"ץ מנגן, כדאי מאד לסייע לו במנגינה (ללא מילים) ולשמח אותו בכך שמנגינתו טובה ומרוצה על הציבור. בספר 'נחמד מזהב' (פרשת כי תצא) כתב בשם רבי יחזקאל מקוזמיר זצ"ל שהסיוע לחזן לנגן, הוא כקיום מצות 'הקים תקים', שכל דבר שקשה לאדם לעשות לבדו, עלינו לסייע לו בו. ובס' פסקי תשובות (ח"א סי' ס"ח) כתב בשם צדיקים, שאם לא עוזרים לחזן בנעימותיו, יש בכך כאיסור של 'לא תעמוד על דם רעך'...
ב) כאשר הקהל כופל שוב את התיבות יחד עם החזן במנגינתו בקדושה ובהלל וכדומה, מובא בספר הליכות שלמה (ח"א פרק ט' הערה יד) שמו"ר הגרש"ז אוירבך זצ"ל הורה שנראה שאין זה נחשב להפסק, אך אין ראוי לעשות כן. ולכן כדאי רק לנגן עם החזן במנגינה, אך לא לומר איתו את המילים שוב, אחרי שכבר אמרנו אותם פעם אחת. אך אם קרה ושרנו איתו שוב את המילים- אין זה הפסק. (ואני נוהג, שכאשר מגישים אותי לש"ץ לאמירת ההלל, ואני רוצה לשיר קטע, אני מתחיל לשיר אותו מיד, יחד עם הקהל, עוד לפני שכולם אומרים אותו לבדם. ואז כולם שרים איתי יחדיו, בפעם הראשונה).
ב} מהי עמדת ההלכה לגבי תפילה בנוסח קרליבך , שלפיו רוב הקטעים נאמרים בשירה?
ככל הידוע לי, בתפילות בנוסח הרב קרליבך שרים קטעים מקבלת שבת ופסוקי דזמרה, ולא בקריאת שמע או ממש את חלקי התפילה ושמונה עשרה, ולא ברכות שלמות בחזרת הש"ץ. לכן, לא נראה שישנה בעיה בזה, ואדרבה, מצינו שמאריכים בניגונים גם בברכות, כמו ב'שבע ברכות', והגרש"ז אוירבך זצ"ל הסביר (שם אות י"ג) ששירה זו היא לכבוד הברכה. אינני רואה שום מניעה לתפילות בנוסח קרליבך המופלאות ומרוממות הנפש. ובכלל, עלינו לזכור שבאשכנז שרו הרבה בתפילה, מאות מאות בשנים. התפילה באשכנז היתה מלאה שירה ורגש. שרו הרבה, ב'הללו א-ל בקדשו', 'א-ל אדון','ממקומך', ובפיוטים ,'אין כאלוקינו', בקבלת שבת ו'לכה דודי' ועוד ועוד. {רק באזור ליטא חדלו מלשיר, בגלל הריאקציה של חכמי ובעלי המוסר מהחזנים שהגיעו לוילנא וגלילותיה, שהפכו את התפילות להופעות חזניות, בהם הקהל ישב בשקט והאזין לגדולי החזנים בעולם. אך נשים לב שגם בישיבות ליטאיות רבות בימינו כבר שבים אט אט לנגן בהרבה קטעים בתפילה. אני למדתי ב'קול תורה', שם מנגנים יפה יפה בכמה קטעים, וכולם משוררים להקב"ה בקול ערב}. וכמובן, גם בקהילות עדות המזרח, בה השירה היא חלק נכבד בתפילה. יש מספר תשובות בענין השירה בתפילה בשותי"ם של הגר"ע יוסף שליט"א ומרתק לראותם.
בגמרא בברכות (ו,א) נאמר: לשמוע אל הרנה ואל התפלה במקום רנה שם תהא תפלה. ופירש רש"י: במקום רנה - בבית הכנסת, ששם אומרים הצבור שירות ותשבחות בנעימת קול ערב.
ג} לא מעט חזנים ובעלי תפילה חוזרים על מלים ועל משפטים שלמים תוך כדי תפילתם לפני "העמוד" האם זה מותר על פי ההלכה? ואם לא_ מה יש לעשות במקרה כזה?
אין לחזן לכפול תיבות בשביל המנגינה, ואין להעלות חזן שכזה לעמוד התפילה. דבר זה כתוב בהרבה מספרי הפוסקים. (עיין שדי חמד אס"ד מערכת הפסק אות ט', שו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סי' ל"א ועוד רבים). הגרש"ז אוירבך זצ"ל כתב (שם אות ט') כך: "שליח ציבור שכופל התיבות בניגוניו ללא צורך כלל, הרי זה הפסק, ואין יוצאים בה ידי חובת ברכה, וגם אין עונים אחריה אמן". ואמנם, הערוך השולחן (סימן של"ח ח' ) מלמד קצת זכות בנוהג זה, אך גם הוא עצמו מסיים ש'טוב לפני האלוקים ימלט מזה'. (ומנסיוני כשליח ציבור בחגים ומועדים וראש השנה ויום כיפור, שכאשר צריך לחזור על מילה לצורך המנגינה, פשוט מנגנים מעט בנעימה, וממשיכים הלאה, וכולם מתרגלים לכך, יודעים אל נכון שעושים זאת בגלל ההלכה). ומה עושים במקרה כזה? פשוט מבקשים מהחזן לחדול מכך, ואם מסרב, לוקחים חזן אחר. נוסח ואורח התפילה קודם לקולו הערב וסלסוליו של החזן. ההלכה אחת היא ואי אפשר להחליפה, ואילו חזנים- אפשר להחליף. חושבני שניתן להסביר זאת לכל חזן, בנעימות ובשום שכל, והוא יבין.
ד} בבתי כנסת רבים ילדים לפני גיל מצוות עוברים לפני התיבה בקבלת שבת עד תפילת ערבית. האם ההלכה מאפשרת זאת, קודם כל מנקודת ראות של שמירת נקיות כראוי?
'קבלת שבת' אינה חלק אינטגרלי מהתפילה והיא נחשבת כתוספת מצד ההלכה. מסיבה זו נוהגים בישיבות ובריכוזי התורה הליטאיים, ובעוד קהילות רבות וחשובות, שהחזן עומד בקבלת שבת ליד הבימה, ולא ליד מקומו הקבוע של החזן. בכדי להורות ולהדגיש שקבלת שבת היא רק תוספת לתפילה ולא חלק מוחלט מהתפילה עצמה. התוקף ההלכתי של 'קבלת שבת', דומה ל'אנעים זמירות', בו עולים ילדים קטנים כחזנים. לכן אינני רואה שום מניעה שבמקומות שכך נהגו, יעלו ילדים כחזנים לקבלת שבת. וכמובן, לא ילדים קטנטנים, אלא ילדים שיודעים להתפלל בנחת, בכובד ראש וברצינות ומבינים את גודל המעמד, חשיבות התפילה וכבוד המתפללים. ואין צורך לחשוש לנקיותם של ילדים בני 8/9. הם ילדים גדולים, אחראיים ומשובבי לב... (ואמנם, מצאנו בהלכה ענינים של 'כבוד הציבור'. אך בקהילות שכך נוהגים, אין בזה בעיה של חוסר בכבוד הציבור).
ה} בלא מעט בתי כנסת נשים מצטרפות לשירת קטעי תפילה מעזרת נשים. האם ישנם פוסקים המתירים זאת?
כאשר הנשים שרות בשקט, מבלי שהאנשים שומעים אותן, שיבושם להן ושיהנו מהשירה וההצטרפות לשירה. אך כשהגברים שומעים אותן שרות, הרי זה אסור בתכלית האיסור. שמיעת קול זמר אשה נשואה, או פנויה נדה (ובתולות שלנו בחזקת נדה- מגן אברהם ושאר פוסקים), אסורה בתכלית. ראו בשולחן ערוך ונושאי כליו או"ח סימן ע"ה סעיף ג'. ושם מובא שכמו כן אסור להתפלל ולקרוא קריאת שמע כאשר נשמעת קול זמרת אשה.
ובדבר ניסוח שאלתו: " האם ישנם פוסקים המתירים זאת". אני אינני מכיר פוסקים המתירים זאת. ומאחר שיתכן שכבודו התכוין לשאול שאולי יש רב מחוגים דתיים-לאומיים שמתיר זאת. אפנה ואשיב שקשה לי להאמין שישנו רב בחוגים אלו, החולק על דבריו המאד מאד נחרצים של הגרא"י הכהן קוק זצ"ל, שכתב בענין זה בשו"ת אורח משפט (או"ח סימן ל"ה). ואני מעתיק בזאת את דבריו של הרב קוק זצ"ל, מילה במילה:
והנה כאשר כל הדברים הללו מגיעים בענין החיוב של הבדלת עזרת הנשים מעזרת האנשים במקום מקדש מעט, ק"ו הדברים שאנו חייבים לגדור את הפרצה של השמעת קול זמר ושיר של אשה בבית הכנסת, ותערובות הקול הוא בודאי יותר חמור, שהרי קול זמר באשה ערוה, ואסור לשמע קול זמר אשה בשעת קריאת שמע כמבואר בשו"ע או"ח סי' ע"ה ס"ג. ואע"פ שכתוב שם בלשון יש להזהר, אין הכונה שיש ח"ו צד היתר בדבר, אלא מפני שנחלקו הראשונים בפירושא דקול באשה ערוה, המבואר בגמרא ברכות כ"ד א', די"א והיא דעת הרא"ש וסייעתו דלא מיירי לענין ק"ש דוקא, אלא שהוא איסור כללי ואסור לכוין ולשמוע קול זמר של אשה בכל אופן גם שלא בשעת ק"ש ותפילה, ולפ"ז אין שייכות להלכה זו, לגבי דין ערוה לענין ק"ש, דאם מכוין לשמוע בכל גווני אסור, ובאינו מכוין לשמוע אין שום חומר בק"ש מבכל ענין, וע"ז כתב בשו"ע דעת י"א דס"ל דיש חומר בק"ש שאפילו כשאינו מתכוין לשמוע ג"כ אסור לקרות ק"ש כששומע קול זמר אשה, כמו שאסור לקרות כנגד כל דבר של ערוה. ועכ"פ אליבא דכו"ע איסור חמור הוא, וק"ו שהוא איסור כפול אם מכוונים לכך וקובעין זה האיסור במקום קדוש. וכשמשוררות נשים בענין סדר של תפילה הוי זמרי נשי ועני גברי, דגרע מפריצותא בעלמא והוי כאש בנעורת כדאמרי' בסוטה מ"ח א'. ובמקום קדוש צריכים יותר להתרחק מכל דבר המביא לידי עבירה, או הרהור, שבמקום שהקדושה מתגברת מתגבר לעומת זה גם היצר הרע, כמש"כ בתוי"ט פ"ה דאבות מ"ה ד"ה ולא. וזהו הטעם שאמרו בגמ' דסוכה נ"ב ע"א, בענין יצה"ר, שמניח אומות העולם ומתגרה בישראל, כי הגדיל לעשות, אמר אביי ובת"ח יותר מכולם, והיינו מצד התגברות הקדושה שבהם, וכד' התוי"ט הנ"ל, וה"ה למקום קדוש, כשישראל מתקבצים שם למטרה של קדושה, שכל דבר שאסור משום סרך יצה"ר במקום אחר נעשה איסורו יותר חמור ויותר מזיק במקום קדוש, ופוגם עי"ז את כל מעלות הקודש של גוי קדוש ומפסיד את הכונה ואת רוממות הנפש של קדושת התפילה והעבודה הטהורה. ומה שמחמיר את הענין של האיסור הוא, מה שנעשה בתור פעולה של קהל ועדה וישראל, שכבר כתב ע"ז הרמב"ם במורה נבוכים ח"ג פמ"א, שבכל איסור ובכל עברת מצוה שנעשה ביד רמה ע"י עדה מישראל יש לזה דין עיר הנדחת וחלילה לזרע קודש שיכנסו במצודה רעה כזאת.
והנה כבר ביארנו, שאלה הדברים של איסור התערבות אנשים ונשים בביהכ"נ, ואיסור קול נשים בשיר וזמר, הם איסורים חמורים של תורה, וחלילה לשום אדם מישראל להמנות בין עבריינים, ולהיות נטפל לעדה כזאת הפורצת את גדרי - הקודש הללו, ואיסור גמור מעיקר הדין להכנס ולהתפלל בבתי כנסיות כאלו. וכאשר כבר בררו זה, וגם גזרו בכל חומר גדולי עולם בדורות שלפנינו. ואפילו אם היו הדברים הללו אסורים רק מפני מנהג אבותינו בלבד, כמו שיש טועים בזה ואומרים שהם רק דברים של מנהג, הנה גם אז היו הדברים חמורים מאד, ומנהגי אבות הם הם גופי תורה, ואמרו ע"ז בגמ' פסחים נ' ע"ב כבר קבלו אבותיכם עליהם, שנאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטש תורת אמך, ובירושלמי פסחים שם ובב"ר פ' צ"ד אמרו על עניני מנהגים של האבות, שבאו ושאלו, והשיבו להם אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש. שמזה נראה שזלזול המנהג של אבות בעניני איסורים נחשב מזלזל בכבוד האבות נוחי נפש. וכן שלחו מתם גבי ענין יום טוב שני של גלויות הזהרו במנהג אבותיכם בידכם. והרמב"ם בפ"א מה' ממרים, לענין איסורים של דברי סופרים וחומר שלהם בכלל, דילפינן מלא - תסור, נקיט בחדא מחתא איסורים ומנהגים, וכ' אחד דברים שלמדו מפי השמועה ואחד דברים שלמדום באחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן ואחד דברים שעשאום סייג לתורה, והן הגזרות והתקנות והמנהגות, ואמר עוד שם הרי הוא אומר על פי התורה אשר יורוך אלו התקנות והגזרות והמנהגות, שיורו בהן לרבים כדי לחזק הדת, ושם אמר כל אחד ואחד מאלו השלשה דברים מצות עשה לשמע להם. והשוה בזה את המנהגים עם התקנות והאיסורים הנלמדים מהלכה - למשה - מסיני, או ממדות התורה, והכל הוא בכלל תורה שבע"פ, ואין שום מקום להקל במנהגי אבות הקדושים, ובפרט בענינים המסורים לרבים, ושהם מיוסדים על יסוד קדושת ישראל. על כן תקותי חזקה, שכל אחינו החרדים לדבר ד' ישמעו לקול הרבנים הגאונים חברי אגודת הרבנים האורתודוקסים, ויזהרו במנהגי אבותינו הקדושים ובכל חומר האיסורים בעניני קדושת בתי כנסיות ובתי מדרשות, ויבנו את בתי הכנסיות בדרך הבנין שהיו בונים אבותינו נוחי נפש ז"ל מדור דורים, בהבדלה בין עזרת אנשים לעזרת נשים, ולא ישמע בהם קול זמר של אשה, והיה מחנינו קדוש, ובזכות זה נזכה כולנו יחד לעלות לציון ברינה ושמחת עולם, ולראות בשמחת גויינו ובבנין בית מקדשנו, במהרה בימינו אמן.
עד כאן דברי הגרא"י קוק זצ"ל, וכל מילה נוספת- מיותרת.
ו} בציבור הדתי לאומי נפוצה מאוד התופעה שנשים נותנות שיעורי תורה בפני קהל מעורב של נשים וגברים. האם ההלכה רואה בכך פסול או שמא מכיוון שהעניין נפוץ כבר אין להתנגד לו?
נאסר על גבר להביט באשה כדי להנות מראייתה. זהו איסור מפורש. הלא כן? האם בדרשה מותר להביט באשה, רק בגלל שהיא מדברת דברי תורה וחכמה? בודאי שאסור. [אם מדובר באשה זקנה וכדומה, יתכן שמותר.במקרה שאין שום חשש שיהנו מראייתה. אינני מכריע בזאת, מפני שלא עינתי כעת בדבר זה].
לשבת מול אשה שניתן להנות מראייתה ולשמוע אותה מדברת, כשהקהל מביט בה נכחו, -מה ההיתר בזה?? ה'חפץ חיים' בזקנותו חרד חרדת מוות מכך שהמשרתת נכנסה לרגע לחדרו, באומרו שיש לו עדיין יצר הרע. אזי האם אנחנו, אזובי הקיר, מוכנים לקחת סיכונים בחשש איסורים מהתורה, רק בגלל שזוהי 'תופעה נפוצה'?!
אדרבה, תדבר האשה החכמה דברי מוסר מאחורי וילון, וסוף סוף ייאלצו הגברים להרגיש ולחוש את התחושה של הנשים, השומעות תדיר דרשות מהגברים, מאחורי מחיצה...
בשנת ד' אלפים תתק"מ, ביקר הנוסע היהודי הנודע רבי פתחיה מרגנשבורג בבגדד שבבבל (עירק) והוא העלה את זכרונותיו על הכתב, בספרו "סיבוב רבי פתחיה". רבי פתחיה תיאר בציוריות את קורותיה של הקהילה היהודית המפוארת בבגדד ובין השאר הוא מספר על בתו של ראש הישיבה רבי שמואל בן עלי שלימדה את בחורי הישיבה תורה. הרבנית, בתו של ראש הישיבה, היתה בקיאה בתלמוד הבבלי והיתה מלמדת את הבחורים, בהיותה סגורה בחדר סגור, כאשר שיעוריה נמסרים דרך החלון, מבלי שהבחורים יראו אותה.
כיום נולדו 'רבנים' חדשים, שפתחו צהר לעולם הרפורמה, והם מנסים להחדיר לעולמנו צהר חדש של עיוות ההלכה, בתוספת רעיונות סרק ואידאות משונות, שלא צמחו מהש"ס והפוסקים. חלקם אינם יודעים מה כתוב בחגיגה דף כ"ג, וחולין צ"ט, למשל, או בשו"ע אבן העזר סימן מ"ב, למשל. והם שואבים את מקורותיהם מהמחשב, מהאנציקלופדיות התורניות, מהראש ומהפלורליזם החדש, בלי בסיס הלכתי ראוי לשמו. אני קורא לעיתים את מאמריהם וכל פעם אני מתרגז מחדש מעוצמת העקמימות, הבורות והחוצפה להורות לרבים ברמה שכזאת. וכבר אמרו חז"ל במסכת סוטה (כב,א) דברים חמורים על מי שלא הגיע להוראה ומורה, ה' ירחם. ושם מדובר על תלמיד חכם, אך שלא הגיע להוראה, וכל שכן כאלו שאינם... אף אדם בר דעת לא היה מוכן להסתכן בהשקעת כספו בנדל"ן או במסחר, המבוסס על פילפולי סרק שכאלה. אך בדברים שקשורים להלכה, ישנם רבים המוכנים ליטול רבנים שכאלה כנזר לראשם. וחבל, חבל מאד.
בברכה
הרב שמואל ברוך גנוט