מדריך למתחילים

מתנה טובה לי בבית גנזי שבת שמה

מתנה טובה לי בבית גנזי

שבת שמה
 

מתוך עתון חדשות אלעד.

תודה למחבר הספר החשוב "במעלות השבת" בעזרתו נאספו המקורות

"אמר לו הקב"ה למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, אני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיעם" (שבת י' ע"ב).

מדי שבת אנו אומרים בתפילה "ולא נתתו ה' אלוקינו לגויי הארצות, ולא הנחלתו מלכנו לעובדי פסילים, וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים, כי לישראל עמך נתתו באהבה, לזרע יעקב אשר בם בחרת".

מבואר איפוא, כי התורה הינה מתנה מיוחדת הנמצאת אך ורק בחלקו של עם ישראל. שום עם אחר לא זכר להחזיק במתנה היקרה - שבת.

חוק שעות עבודה ומנוחה?

לכאורה, יום המנוחה הוא רעיון סוציאלי, מנוחה היא דבר לו נזקק הגוף, יום מנוחה הוא דבר הנהוג בכל העולם, בין אם בשבת, או בראשון, או שישי, יום המנוחה הינו דבר הקיים בכל אומה ואומה מאומות העולם. מהי איפוא המתנה המיוחדת אותה זכה לקבל אך ורק עם ישראל? ומהי הסיבה שבעטיה לא קיבלו ממנה שאר העמים?

גדולים, ארוכים ונשגבים הם ענייני השבת, מכפי שנוכל לעבור עליהם ביריעה קצרה זו. ברם, ננסה מעט לעמוד בקצרה על הנקודות החשובות שבענייני השבת, על עניניה השונים, ושכרם של אלו הזוכים לכבדה ולשמרה כראוי.

ראשית, עלינו להבין מהו גודל מעלת השבת, האם זהו הרעיון של יום מנוחה לאדם, יום בו הוא אינו שקוע בעבודתו אלא במנוחה, שהייה עם בני משפחתו וכדו', או שמא ישנם עניינים אחרים המייחדים את יום השבת משאר ימות השבוע.

מלבד זאת, צריך לדעת האם ישנו עניין מיוחד ביום השביעי דווקא, שהרי שאר אומות העולם שקבעו לעצמם ימי מנוחה קבעו כל אחד ימים אחרים ורק לא ביום השביעי...

אם אתם משמרים...

מאמרי חז"ל רבים ישנם בעניין השבת. מובא כי "השבת שקולה כנגד כל המצוות שבתורה", השבת היא "מקור הברכה", "כל המשמר שבת - כאילו קיים את כל התורה כולה", אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן - מיד נגאלין", וכמובן הפסוק המפורש כי השבת היא "זכר ליציאת מצרים". בכל אלו אנו רואים כי עיקר סגולותיה של השבת הינן רוחניות, השבת היא שורש הקדושה, השבת היא עדות על עיקרי האמונה. הרד"ק כותב כי "שמירת שבת היא עיקר גדול בחידוש העולם ובאמונה באותות ובמופתים ובקיום כל התורה". נמצא כי השבת אינה סתם יום מנוחה גרידא ותפקידה הוא הרבה יותר מאשר צבירת כוחות לשבוע עבודה נוסף.

וזכרת כי עבד היית...

אז מהי תכליתה של השבת? אומרת התורה: "ויום השביעי שבת לה' אלוקיך לא תעשה כל מלאכה... וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה'... על כן צווך ה' אלוקיך לעשות את יום השבת". מסביר הרמב"ם (במורה נבוכים) שעלינו לזכור כי אנו יכולים לנוח היום בעבור שהוא יתברך הוציאנו מעבדות מצרים בה לא יכולנו לנוח... זכירת יציאת מצרים מביאה אותנו לזכרון שמו, ליראת שמים. השומר שבת יוצא לחירות מתאוות הנפש, יוצא משיעבוד הגוף לחירות, ולכן זהו זכר ליציאה משיעבוד מצרים.

ספר "החינוך" כותב כי תכלית האיסור של לא תעשה מלאכה הוא "שנהיה פנויים מעסיקנו לכבוד היום ולקבוע בנפשותינו אמונת חידוש העולם שהוא חבל המושכת של כל ענייני האדת" ובהמשך הוא מבאר שע"י שביתת המלאכה ביום השביעי אנו מעידים כי הקב"ה ברא בשישה ימים את העולם וכאות לכך אנו נחים ביום השביעי.

ישנם עוד טעמים רבים, אך בכולם אנו רואים דבר אחד ברור: שמירת השבת כהלכתה מביאה את האדם לידי שלימות רוחנית שבה כל כולו מביע את מציאות הבורא בעולם.

השבת היא סמל הבורא בעולם, שמירת השבת היא סמל ההכרה בבריאת העולם ובמציאותו יתברך, זהו סוד כוחה ועוצמתה של השבת.

אין זה סתם עוד יום מנוחה, יום בו מקום העבודה סגור והעובדים נחים בביתם. אין גם שום עניין ביום מנוחה אחר כנהוג באומות העולם. יום השביעי הוא היום בו שבת ה' מכל מלאכתו. שמירת היום הזה היא התכלית.

מתנה מבית גנזי...

וכגודל חשיבותה של השבת כך גודל כוחה. סגולות והבטחות רבות מופיעות לאלו הזוכים לשמור ולכבד את השבת. סיפורי ניסים מפורסמים אירעו בזכות שמירת השבת.

"מתנה טובה לי בבית גנזי"... משפט שכזה תלוי מיהו האומרו... כל אדם בדרגתו, מתנה טובה היא לפי יכולתו של המבטיח. גם כשמלך אומר זאת, תלוי מי הוא, כל מלך לפי השגותיו. וכשמלך מלכי המלכים שהכל שלו, אומר "מתנה טובה לי בבית גנזי", ברור שגודל המתנה הוא ללא גבול. גם במובן הרוחני וגם הגשמי, המתנה הזו היא אפילו גדולה מכדי שנוכל לקבלה, וכדי שנוכל להשתמש במתנה היקרה הזו, אנו מקבלים בשבת "נשמה יתירה". בכניסת שבת אנו מקבלים אותה וביציאת השבת אנו נפרדים ממנה. הנשמה הזו היא ה'כלי' שניתן לנו כדי להכיל את המתנה היקרה הזו.

שכר שומרי השבת ומענגיה

ה"ילקוט מעם לועז" מביא בשם הזוהר כי "יש מלאכים מיוחדים בשמים שהם מיוחדים לכך להסתכל באלו ששומרים שבת ומענגים אותה כהלכה, והם מברכים אותם, ויש עימם רבבות מלאכים שעונים אמן".

הרמב"ם מביא את שמפורש בקבלה כי "שכרו בעולם הזה יתר על שכרו לעולם הבא", כלומר, כמה שבעולם הבא שומר השבת מקבל שכר רב, עוד יותר גדול הוא שכרו בעולם הזה. חז"ל אומרים: "אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה - לא שלטה בהן אומה ולשון". שמירת השבת יכלה להציל אותנו מן השיעבוד.

הוצאות שבת חוזרות

"כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה, חוץ מהוצאות שבת". על הוצאות שבת נאמר "לוו עלי ואני פורע". כביכול הקב"ה נותן לנו צ'ק פתוח ואומר: בני, קנו בו לכבוד שבת ללא שום צמצום...

בזוהר מובא שלא רק שהקב"ה יחזיר לאדם את כל הוצאותיו לכבוד השבת, אלא אף יחזיר לו אותן בכפל כפליים, שהרי כשהאדם מוציא את הכסף, הרי כביכול "הלווה" כסף להקב"ה, והקב"ה פורע את החוב בכפל כפליים (כמו בצדקה).

בזוהר מובא גם כי השבת היא מקור הברכה בעולם. כל הברכות שלמעלה ומטה תלויות ביום השביעי. הספורנו מפרש על הפסוק "ששת ימים תעבוד ובשביעי תשבות" כי "הצלחתך בששת הימים תהיה כמו שתשבות בשביעי". החפץ חיים מסביר על הפסוק "ראו כי ה' נתן לכם את השבת", כלומר, ראו כיצד השבת מעניקה לכם את הפרנסה של כל ימות השבוע. "וביברך אלוקים את יום השביעי" - היום השביעי הוא היום המבורך של השבוע, מכוחו אנו נהנים כל שאר ימות השבוע. שמירת השבת מובאת גם כסגולה לעשירות ("ברכת ה' היא תעשיר - זו השבת"), סגולה להצלחה בחינוך הילדים (ולכן גם ברכת הבנים היא דווקא בשבת), ועוד ועוד.

סגולת הסגולות

גדולי ישראל אליהם באו יהודים בבקשות ברכה ובחיפוש אחר סגולות מועילות, שלחו את המבקשים לעשות "תוספת שבת": להקפיד ולהשתדל יותר בכבוד השבת, ללמוד ולקיים את הלכות השבת, לחזק אחרים בשמירת שבת ולהקפיד יותר על קדושתה.

השבת היא הסגולה המוכחת והמפורשת והגדולה מכל הסגולות. הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו עומד ומבטיח לפתוח את "בית גנזיו" בעבור אלו המשתדלים בכיבוד השבת - "לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה".