פרטים

קטגוריה: שידוכין

פורסם ברביעי, 11 דצמבר 2024 19:00

נכתב על ידי Super User

כניסות: 2987

השידוך נתקע?

זה לא השידוך הנכון!!!!

@האם כדאי להתייעץ עם גרפולוג על שידוך? לעקוף אח מבוגר? להעדיף בחורה עשירה על בחורה דלת אמצעים? ומה עם ההתחייבויות הכספיות הגדולות? @ הגאון רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א פורס בפנינו עצות וסיפורי מופת, לקחי דעת ותובנות בענייני שידוכים @ ושיהיה במזל טוב!!

הגאון ר' חיים קניבסקי זצוק"ל בשיחה עם רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

נתחיל דווקא מסיפור 'מעצבן', שלקחו בצידו, אותו סיפר הגאון רבי אליהו ברוך פינקל זצ"ל, מראשי ישיבת מיר, סיפור מכלי ראשון: הכרתי בחור שהיה לו רישיון נהיגה. יום אחד נסע הבחור משכונת בית וגן בירושלים לכיוון מרכז העיר. בצומת היציאה מבית וגן הוא שם לב לישיש שמשרך את רגליו בכבדות. עצר לידו ושאלו: "להיכן אתם צריכים להגיע?" השיב לו הזקן: "לאזור המרכז, רחוב פלוני". אמר לו הבחור: "תוכל לעלות ואקח אותך לשם. זה בדיוק בכיוון הנסיעה שלי…

הזקן שמח מאוד על העזרה. עלה לרכב והחלו בנסיעה. כשהגיעו סמוך לרחוב שהיה צריך להגיע, התנצל הבחור ואמר: "הרחוב שלך הוא רחוב חד סטרי, איני יכול להיכנס מכאן עם הרכב. בכדי להביאך עד המקום שרצית אצטרך לעשות סיבוב, וכיון שזמני מצומצם, תרד כאן. מכאן זה קרוב מאוד – שלוש ארבע דקות הליכה".

הסביר הטרמפיסט המבוגר: "ההליכה מאד קשה עלי, תעשה לי טובה, קח אותי עד המקום".

הסביר לו שוב הבחור: "בשביל להביא אותך עד המקום אצטרך לעשות סיבוב שלם, אני מאד ממהר, תעשה לי טובה, רד כאן".

האורח התעקש ובא בתלונה: "בשביל מה לקחת אותי? הייתי נוסע באוטובוס או במונית, ומגיע עד המקום שאני צריך להגיע, ללא טורח של הליכה".

הויכוח נהפך למצב לא נעים, וכאן הבחור נכשל. הוא עשה פרסה, חזר חזרה נסיעה של רבע שעה ממרכז העיר עד שכונת בית וגן, ואמר לזקן: "חיכית בתחנה הזאת? בבקשה, קח מכאן אוטובוס שיביא אותך עד המקום"…

אתם מבינים? הבחור מאוד ממהר, ואין לו זמן שלוש דקות לעשות סיבוב כדי להביא את הזקן עד המקום, אבל רבע שעה הלוך וחזור – לזה יש לו זמן בשפע. אך זהו דרכו של ויכוח – מתחיל ברוח טובה ועולה ומטפס למצבים לא נעימים, וכשזה יחד עם כעס, ה' ירחם, מה הן התוצאות…

הזקן ירד מהרכב בבושת פנים.

אך הסיפור לא הסתיים. חלפה שנה ואותו בחור נכנס לשידוכים. ממש פיינער – בחור מצוין. בשעה טובה ומוצלחת סגר שידוך. ה'ווארט' היה באמצע הלילה, ומטבע הדברים הסבים והסבתות המבוגרים אינם מגיעים בשעה כה מאוחרת. הם ישתתפו באירוסין שיחגגו באולם בעוד מספר ימים יחד עם כל המשפחה המורחבת.

ליל האירוסין הגיע. הבחור מגיע לאולם מאושר וזורח כמו חתן לוחץ ידים, "מזל טוב! מזל טוב!". מתקרב החתן לכיוון "המזרח", וכמעט מתעלף. מה הוא רואה? סב הכלה מצד האמא – אבא של אם הכלה, הוא אותו זקן מהטרמפ. גם הסב שם לב לכך והחל לצעוק על חתנו – אבי הכלה: "החתן מושחת במידות. כיצד אתה לוקח כזה חתנו לבתך – נכדתי היקרה?!", תוך כדי שהוא משתף את המשפחה בכל הסיפור שארע עימו.

בעקבות כך השידוך בוטל.

מעשה נורא! הבחור החזיר את הזקן הביתה בבושת פנים ועגמת נפש, כעת הזקן החזיר את הבחור הביתה בכזו השפלה.

@עשירות זאת לא מעלה

כמעט בכל שנה, בפרשיות אלו, בהם אנו קוראים על שידוכיהם של האבות הקדושים עם האמהות הקדושות, אנו משתדלים להקיף פן נוסף בנושא השידוכים. מדובר ב'מים שאין להם סוף', המון נושאים ונקודות, סיפורים ותובנות. הפעם נביא אוסף אקראי של סיפורים ולקחים, דברי חיזוק ותובנות חכמות בענייני השידוכים. תמיד אפשר ללמוד ולהחכים עוד ועוד.

הגאון רבי אליהו ברוך פינקל זצ"ל, שעם סיפורנו פתחנו את המאמר, נהג מידי שנה בליל שבת פרשת 'חיי שרה', לשאת דברי הדרכה לבחורים מישיבת מיר, העומדים במסע חייהם בתחנת השידוכים, וללמדם מתוך פסוקי פרשת שידוכם של אבותינו הקדושים יצחק ורבקה, כיצד עליהם לגשת לענין נשגב זה, שעל תילו יעמוד ביתם הנאמן בעזהי"ת. דברי ההדרכה היו מבוססים על פרפראות חכמה ופירושים נאים מדברי רבותינו מפרשי התורה זי"ע, ואף היו מתובלים ב'מעשה רב' וסיפורים נפלאים בעלי ניחוח של 'הוד קדומים', אותם שמע הגרא"ב זצ"ל מרבותיו והעבירם לתלמידיו, שומעי לקחו, בסגנונו המיוחד, כאשר הלקח המתבקש מתנגן לא רק מתוכן הסיפור, אלא גם מצליל האמירה ומצוף הדבש הנוטף משפתי אומרם.

רב אל'ה ברוך היה פותח את דבריו בדברי ה'רבינו בחיי' בפרשת חיי שרה: "ע"כ הוקבע בישראל לקרוא פרשה זו לחתן ביום חתונתו, להזכיר העם שיזהר בנישואיו, ושלא יקח אשה לשם יופי… ולא לשם ממון… ולא לשם שררת הקרובים ובני משפחות שיהיה נעזר בהם ויוכל להשתרר… אבל צריך שתהיה כוונתו לשם שמיים ושידבק במשפחה הגונה, לפי שהבנים נמשכים במידותיהם אחר משפחת האם, כי כן טבע ביין להיות טעמו נמשך אחר הכלי אשר עמד בתוכו."

כאשר התורה מספרת שאברהם אבינו השביע את אליעזר עבדו אודות השידוך לבנו יצחק, היא מציינת שאליעזר היה 'זקן ביתו המושל בכל אשר לו'. לשם מה מדגישה זאת התורה דוקא בסיפור השבועה?

מרן הגר"ח שמואלביץ' הביא בשמו של הספר הקדוש 'באר מים חיים' שלמד מכך לימוד עצום, עפ"י מעשה באורח שהגיע לעיר שלא הכיר שם אדם ולא ידע אם יוכל לסמוך על כשרות המאכלים שם. כאשר ראה את הקצב, החליט עפ"י מראהו המהודר כי שוחט נאמן הוא, וכי אפשר לסמוך על כשרות הבשר היוצא תחת סכינו.

כעבור כמה ימים, פגש אותו הקצב וביקש ממנו הלוואה, נענה האורח ואמר: "הכיצד אוכל להלוות כסף לאיש אשר איני מכירו…?"

נמצינו למדים שקלה דעתם של בני אדם לסמוך על מי שאינם מכירים בעניינים רוחניים, יותר מאשר בעניינים גשמיים. ואת זאת רצתה התורה ללמד, שאברהם אבינו לא נהג כן, אלא למרות שהוא סמך על אליעזר עבדו בכל ענייני ביתו הגשמיים, הוא נתן לו למשול בכל, מכל מקום בעניינים רוחניים כמו מציאת שותפה לבנו לבניית עם ישראל, הוא לא סמך עליו עד שהשביעו.

לפעמים יש מעלה דוקא בבת עניים, כפי שמסופר שפעם שאלו את מרן ה'חפץ חיים' זי"ע על הצעת שידוך של בת ממשפחה עניה, נענה ה'חפץ חיים' ואמר: 'יש לבדוק אם יש לה עוד מעלות מלבד מה שהיא בת עניים…'

אחר שאביו של החפץ חיים נפטר ואמו נישאה בשנית ליהודי שהיתה לו בת מבוגרת, הוא דרש ממנה לשדך את בתו הבוגרת עם בנה 'ישראל מאיר', שהיה צעיר ממנה בכמה שנים.

ה'חפץ חיים' הסכים לבקשת אמו, שנדרשה לשידוך בכל תוקף ע"י בעלה, אך אחיו לא הסכים לשידוך בשום אופן. הוא טען שעליו להשתדך עם בת עשירים ומיוחסים, כדי שיוכל לישב בשלוה וללמוד תורה בלא שיפול על צווארו עול הפרנסה. אך ה'חפץ חיים' היה איתן בדעתו להיענות לבקשת אמו ובעלה, כי סבר שאם לא יעשה כן, תתבזה אמו בעיני בעלה. ואכן נסגר השידוך בשעטו"מ.

לימים, אמר ה'חפץ חיים' שיש מחבריו שהשתדכו עם בנות עשירים ובכל זאת עזבו את לימוד התורה, ודוקא הוא שהשתדך בלא ממון רב, נשאר להגות בתורה כל ימי חייו, בתמיכת אשתו ובזכות אישיותה הרמה.

על דברי הגרא"ב פינקל, נוסיף שמרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל סיפר שהציעו לאביו הסטייפלר כמה וכמה שידוכים, שהמחותנים היו עשירים מופלגים. "אצל אבא, החיסרון הכי גדול שיכול היה להיות בעניין זה של שידוכים, הוא להיות עשיר', אמר רבינו הגר"ח.

@הנערה כתבה מכתב לחתן

את המעשה הבא שמע רב אל'ה ברוך מהגאון רבי אהרן קרייזר זצ"ל, מחשובי תלמידי מיר. בעיירה מיר היתה נערה שהיה לה גיבנת בגבה. משכך, לא מצאה את זיווגה ההגון שיאות לקחתה עם מומה. בראותה שהשנים חולפות והיא מתבגרת בבית אביה, עשתה מעשה. היא כתבה מכתב בו היא פירטה את מצבה העגום, ולאחר מכן הבטיחה לבעלה בעתיד שהיא תקדיש את כל ימי חייה למענו ולמען ביתם שיקימו יחדיו, והיא תמסור את נפשה כדי שיוכל לישב באהלה של תורה, ותתמסר בכל עוז לחינוך הילדים לתורה ויראה. כשסיימה לכתוב את המכתב, הכניסה אותו למעטפה וכתבה עליה 'אישי למוצא המכתב', והניחה את המעטפה על עץ גבוה ביער הסמוך לעיירה מיר.

כעבור תקופה יצא בחור מצוין מהישיבה לטייל ביער והנה הוא רואה מעטפה מונחת על העץ, הוא הוריד את המעטפה וקרא את תוכן המכתב. הדברים נגעו היטיב לליבו והרגיש כי יש בזה השגחה פרטית שהוא בדיוק הבחור שמצא את המכתב, ולמרות שהיה בחור מצוין, גבוה ונאה, חשב להיענות לבקשתה ולישא את הנערה הזו לאשה.

טרם שהחליט סופית בענין, הלך להתייעץ עם ראש ישיבת מיר, והוא השיבו שאם אכן הוא מרגיש שיש במציאת המכתב השגחה פרטית, הוא יכול לעשות את השידוך. הבחור יצא מחדרו של ראש הישיבה כשהוא איתן בדעתו לישא אותה לאשה, לשם שמים.

הגר"א קרייזר סיפר שהכיר את הבחור הנ"ל ואת ביתו שהקים, ותמיד היה מתפעל מקדושת ביתו, שכל ילדיו היו יראים ושלמים, ותלמידי חכמים עצומים.

@החזון איש: פחות השקפה, יותר ותרנות

המשיך רבי אליהו ברוך פינקל ואמר: מידותיו של אדם באים לו בירושה מאבותיו, "על כן" – אמר הסבא מסלבודקא זי"ע – "נקראת המסכת העוסקת בענייני מדות 'אבות' ולא 'מדות', ללמדנו שהמדות הטובות באים לאדם בירושה מאבותיו. ודומה לזה שמעתי מפה קדשו של מרן המשגיח הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל שמה שאמרו חז"ל: 'הנושא אשה צריך לבדוק באחיה', היינו לבדוק אם הם בעלי מדות, כי המדות עוברות בירושה ורוב בנים דומים לאחי האם.

שמעתי מהגאון רבי משה יהושע לנדא זצ"ל ששמע ממרן ה'חזון איש' זי"ע שבשעת הדחק, כאשר אין ברירה, עדיף להשתדך עם אשה שיש לה השקפות קלות, אם היא ותרנית, מאשר להשתדך עם חברתה שאינה וותרנית, וכמובן כל אחד יעשה בזה שאלת חכם…

מעשה נורא ונפלא סיפר בענין זה הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל: בעל ה'ברוך טעם' עמד לגמור שידוך עבור בנו, והנה כמה רגעים לפני שבאו המחותנים לביתו לסכם את עניני הממונות, שמע ששואב המים של העירה נחלה במחלה קשה ומעתה לא יוכל לפרנס את בני ביתו. הדבר נגע מאוד לליבו וצערו הרב היה ניכר היטב על פניו. כאשר באו המחותנים, שאלו אותו מדוע פניו נפולות? והוא סיפר להם על דבר האסון אשר קרה לשואב המים. והם התפלאו מאוד על כך שלוקח לליבו כל כך את צרתו של שואב המים.

כשהבחין בעל ה'ברוך טעם' בפליאתם, החליט שאינו סוגר עמם את השידוך, "אם אלו הן המידות של ההורים" – הסביר – "שאינם מבינים את מי שנושא בצרתו של הזולת, איני רוצה להשתדך איתם…"

המהודר ביותר, היה אומר רב אל'ה ברוך, לקחת בת שבשורשה היא בעלת מידות, ולא שעבדה על עצמה כדי להיות כזאת, וסיפר שכאשר בא הגה"צ רבי אליהו לופיאן זצ"ל לישיבת מיר כדי לחפש חתן לבתו, ביקש ממרן המשגיח רבי ירוחם זצ"ל בחור שנולד עם מידות טובות, וכלשונו: "א'גיבארענער בעל מדות, נישט א'גווארענער בעל מידות" [בחור שנולד עם מידות טובות, ולא בחור שנהיה בעל מדות]. והמשגיח הציע לו את הגאון רבי ליב גורביץ זצ"ל.

למדנו, הטעים רב אל'ה ברוך, שהגם שרבי אליהו לופיאן היה מענקי בעלי המוסר ומרא דשמעתתא דתורת  תיקון המידות, מכל מקום כאשר חיפש שידוך לביתו חיזר אחר המהודר ביותר, והוא בחור שבשורשו הוא בעל מידות ולא שתיקן את מידותיו במרוצת השנים.

ושוב מעשה בענין זה, סיפר לי הגאון רבי יצחק אזרחי שליט"א, שכאשר בא בברית האירוסין עם בת דודינו ראש הישיבה הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל, בא להתברך אצל הגאון רבי אליהו לופיאן זצ"ל, וכששמע מי הכלה, התחיל רבי אליהו לשבח אותה שהיא בעלת מידות טובות ועוד שבחים כהנה וכהנה.

רבי יצחק התפלא ושאל את רבי אליהו, מהיכן הוא מכיר את הכלה? "אני מכיר היטב את אביה רבי חיים שמואלביץ ואת רעייתו בת ראש הישיבה הג"ר רבי אליעזר יהודה זצ"ל" – ענה לו רבי אליהו – "וכיון שמדות עוברות בירושה, הרי זה כמי שאני מכיר את הכלה עצמה שהיא בעלת מידות טובות…" 

@בזכות הצלחות שנשברו, נשברה הצלחת בוורט

הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל סיפר על הדרך בה הוא בדק את מידותיה של רעייתו: לפני שהתארס, חמיו נשא ונתן עמו בדברי תורה במשך שלושה ימים, כדי לתהות על קנקנו אם מלא הוא בתורה. לאחר שהיה מרוצה מידיעותיו וכבר רצה לסגור את השידוך, ביקש ממנו רבי יחזקאל כי לפני כן הוא רוצה לפגוש את המדוברת, לבחון את אפיה ואת מידותיה.

נקבעה זמן לפגישה בביתם, ולקראתה ערכו בני הבית את השולחן עם כלי הזכוכית היפים ביותר שהיו ברשותם, כראוי וכיאה לפגישה עם בחיר עולם הישיבות, העומד להשתדך עם ביתם.

כאשר נקש החתן המיועד על דלת ביתם, באותו רגע ממש אחד הילדים משך את המפה עם כלי הזכוכית והם צנחו על הארץ ונשברו לרסיסים בקול רעש גדול.

הרב אברמסקי ראה את כל המתרחש מבעד לדלת הבית, והנה הוא רואה שהנערה המדוברת נגשת לילד מושך המפה הנבוך, ובמקום לכעוס ולהתרגז על שבאי שימת לב מיותרת שיבש את שמחתה, היא ליטפה אותו והרגיעה אותו באצילות מיוחדת. כשראה זאת רבי יחזקאל הגיב שהוא מוכן לסגור את השידוך מיד ואינו צריך להיפגש עמה לפני כן, הוא כבר ראה את מידותיה הנאצלות, כיצד התנהגה ברוגע ובשלווה בשעה כזו, וכמה רחוקה היא ממידת הכעס.

ונסיים במעשה שהיה רב אל'ה ברוך מספר על תקופת היותו בשידוכים. הוא למד אז חברותא בסדר א' עם הגאון רבי חיים קמיל זצ"ל, ורבי חיים הורה לו שבזמן השידוכים צריך להרחיב את שעות הסדר ראשון לשבע שעות ולסיימו רק בשעה שלוש וחצי אחה"צ, ובשעות הערב יוכל להתעסק במה שצריך בענייני השידוכים.

@להתפלל, להתפלל, ושוב: להתפלל!!

יהודים רבים וטובים שואלים למה מתארך אצלם זמן השידוך, יש להם ילד טוב, ילד שיכול לבנות בית טוב, בית יהודי אמיתי, יראת שמים, תורה, מדות טובות. והמשפחה טובה, אין בה כתם שאפשר לתלות בו, הכל יפה ונחמד, ואעפ"כ לא הולך בשידוכים, כבר כמה שנים בפרשה, והצעות עולות וככה גם יורדות, למה? למה כל כך קשה? למה הקב"ה לא מקדם ענינים, למה כל הסבל מסביב?

הם מוסיפים בכאב, אם היינו בררנים, ועל כל שידוך אומרים פאסט נישט, לא מתאים, היינו מבינים, הקב"ה רוצה שנוריד קצת את האף. אם היו לנו דרישות גבוהות, היינו מבינים, אולי הקב"ה רוצה שנוריד דרישות, אבל במקרה הזה זה לא כך, ממש לא, אין לנו דרישות מוגזמות, לא ברמת המשפחה ולא ברמת הכסף, ובכל זאת, זה לא הולך. למה?

נכון, הילד לא שפיץ, לא אומרים עליו שהוא מהעשרה ראשונים, אבל הוא ממלא סדרים, הולך בתלם, ירא שמים, חברותי, בהחלט בחור טוב ממשפחה טובה, ואף על פי כן נופלים השידוכים בזה אחר זה.

אכן, בפרשת חיי שרה רואים שככה זה בשידוכים, הולך קשה. גם אברהם אבינו הוצרך לבקש הרבה על שידוך. 'ה' אלקי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי – ואשר דבר לי – ואשר נשבע לי לאמור, לזרעך אתן את הארץ הזאת – הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם', ובזה בא לבקש ולהתפלל שהקב"ה ישלח מלאכו לסייע בקיום השליחות. אאע"ה הבין ששידוך זה לא דבר פשוט, ונצרך על כך הרבה תפילות ובקשות, ולסיוע ממלאך.

אף יצחק התפלל על השידוך הזה. 'ויצא יצחק לשוח בשדה', ואף הלך לפעול להחזיר את הגר לאברהם, והמתפלל על חבירו נענה תחילה.

אליעזר השליח גם כן הרבה והתפלל על השידוך הזה, 'ה' אלוקי אדוני אברהם הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדוני אברהם', וכל ההמשך עם עשיית הסימנים. יפה שיחתן של עבדי אבות, ואין שיחה אלא תפילה.

ואכן זאת עצמה השאלה הנשאלת למה באמת מוכרחים כל כך להתפלל, בפרט שמדובר על שידוך שבת פלוני לפלוני, ומ' יום קודם יצירת הולד כבר מכריזים, למה אפוא שידוך זה דבר כל כך קשה, למה נצרך כה הרבה להתפלל על כך?

רק, אמנם נכון, השידוך כבר נקבע, אבל כיון שדורי דורות של תיקונים וגלגולים תלויים בכל שידוך, לכן יש על כך הרבה הפרעות וקטרוגים, ואין דרך לסלק אותן אלא על ידי תפילות. זהו היסוד! שידוך הוא דבר רציני שיש עליו המון הפרעות, והדרך היחידה כנגדן זו תפילה.

ולכן גם אליעזר התפלל על כך, ומה לו להתפלל, הוא בסך הכל צריך לעשות את שליחותו, יצליח טוב, לא יצליח גם טוב, מה לו להיכנס כל לבו בזאת השליחות, להתפלל, לעשות סימנים? אבל לא, אליעזר הבין שעל כל דבר טוב יש הפרעות, ומוכרחים אפוא אל התפילה.

'על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא', זו אשה, שיהיה 'מצא אשה מצא טוב' ולא 'מוצא אני מר ממות את האשה', ויש על כך הפרעות, וממילא אל לו לאדם להתפעל ממה שנופלים שידוכים, ממה שמתארך הזמן, רק הוא את שלו יעשה, יש מקטרגים ולכן ירבה כנגדם בתפלות ובתחנונים, ומכל הלב, לדעת שהענין רציני ורק ה' יכול לעזור בזה, ויש לך שעה ויתנו לך.

סיפר הרב צבי נקר שליט"א: שתי בנות הגיעו להתנדב בבית אבות בבני ברק. אחת מדיירות בית האבות היתה קשישה בת שמונים ושלוש, שלא נישאה מעולם. הקשישה הזו ניחנה בפיקחות רבה, והיתה לה הרבה שמחת חיים. היא היתה עצמאית ופעילה, והגיעה לבית האבות רק מאחר שסבלה מבדידות, והיתה זקוקה לחברה.

יום אחד הבחינה הקשישה, ששתי הבנות משתדלות לסיים את המטלות שלהן בזריזות יתרה. היא ביקשה לדעת: לאן אתן ממהרות? אנחנו בנות עשרים ושש, הן השיבו, ועדיין לא מצאנו שידוך, אנחנו רוצות לנסוע לעמוקה להתפלל. יפריע לכן אם אני אצטרף אליכן? ממש לא. מוזמנת בשמחה להצטרף.

בזמן הנסיעה שאלו אותה הבנות: את רוצה להינשא. להפתעתן, היא ענתה: כן. מה? אבל את כבר בת שמונים ושלוש, ואת בבית אבות! נו, אז מה? אני רוצה. הבנות צחקו, אישה בת שמונים ושלש – יש סיכוי בכלל שתתחתן? במקום לחשוב על יום המיתה שמתקרב אליה, היא חושבת על חתונה…  הגיעו שלשתן לעמוקה, והתפללו. הבנות שמו לב, שהקשישה מתפללת מאד ברצינות.

זמן קצר לאחר אותה נסיעה, הודיעו לבנות שהן צריכות לעבור לבית אבות אחר. ככה אתן עוזבות אותי? נזפה בהן הקשישה בחיוך. הן הבטיחו לשמור על קשר ולבוא לבקר, אבל שכחו. אחרי חצי שנה נזכרו בה ובהבטחה, והחליטו לבוא לביקור. דפקו על החדר שלה, ומצאו בו קשישה אחרת. שאלו את הדיירת החדשה, איפה הקשישה הקודמת, והיא הפטירה ביובש: הלכה.

בבית אבות, הפירוש המילולי המצוי של המילה 'הלכה', הוא הלכה לבית עולמה. השתים היו מזועזעות. הן חיפשו את המנהלת, והתלוננו: היא נפטרה ולא הודיעו לנו? נפטרה? המנהלת חייכה. מה פתאום נפטרה? היא התחתנה, ועזבה את הבית אבות…

שתי הבנות נותרו פעורות פה. כששוחחו זו עם זו, התברר ששתיהן הגיעו לאותה מסקנה: הן די סמכו על הנתונים הטובים שלהן. אחרי הכל, הן לא בנות שמונים ושלש, יש להן משכורת טובה, ועוד אי אלו מעלות. כן, הן ידעו שהן צריכות קצת עזרה של הקב"ה, ולכן נסעו לעמוקה להתפלל על שידוך… הן סמכו על עצמן – ולא נושעו מיד. האישה בת השמונים ושלש, לא בטחה בכישורים שלה או בחכמה שלה. היא ידעה שרק הקב"ה יכול להושיע אותה. היא התפללה מעומק הלב, ויומיים אחרי אותה תפילה מצאה את השידוך שלה. (מתוך הספר 'להתחזק', מאת הרב חיים אברהם יאמניק שליט"א).

@יש לכם הצעה? תציעו!!!

אתם מכירים בחור מסויים שלדעתכם יכול להתאים לבחורה מסויימת? חושבים שיש לכם הצעה טובה? אל תהססו, תגמלו חסד. תציעו. מיד.

באחד הימים עלה רבי משה כהן, הגבאי הנודע של בית הכנסת "לדרמן", לגג, כדי לסדר איזו תקלה שאירעה בדוד המים שבו השתמשו בשבתות.

מרן הגר"ח קניבסקי זצוק"ל הגיע לבית הכנסת כרבע שעה לפני מנחה, וראה את בנו של הגבאי, שאל אותו "איפה אבא שלך?", השיב לו הבן שהאבא נמצא על הגג וגם הוא עולה עכשיו לגג כדי לעזור לאביו. נענה מרן ואמר לו: "תגיד לאבא שלך שאני מחפש אותו. יש לי משהו חשוב לומר לך".

עלה הבן לגג וסיפר לאביו שמרן מחפש אותו. האבא שמע ואמר: "בסדר גמור, תיכף אני יורד למנחה, אגש לרבי חיים ואשאל אותו לרצונו". עודם מדברים זה עם זה והנה מרן זיע"א בעצמו עלה לגג. הגג של "לדרמן" הוא גג די גבוה, צריכים לעלות שלושה מפלסים עד שמגיעים למקום שבו עומד דוד המים. הגבאי נבהל, הוא חשב שיש כאן איזה משהו מאוד דחוף. ור' חיים אומר להרב כהן: "ראיתי שיש לך בן בגיל השידוכים, הוא עושה רושם של בחור מאוד מיוחד, דיברתי עליו עם רעייתי, ואנחנו חשבנו להציע אולי איזו הצעה כשידוך, נערה שרעייתי מכירה ולדעתה יכולה להתאים. אתה רוצה לקחת את הפרטים ולברר?"…

רבי משה כהן כמובן מאוד שמח לקבל את המחמאות וגם לשמוע את הצעת השידוך, אבל הוא לא הבין מה כל כך דחוף, "בעוד עשר דקות מתפללים מנחה", הוא אמר למרן הגר"ח, "הרב יודע שאני לא אפסיד את התפילה וממילא הוא יפגוש אותי בבית הכנסת. למה הרב היה צריך לטפס על הגג רק כדי להציע לי שידוך?". ענה לו מרן זצוק"ל: "מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה. להציע שידוך זו מצוה, ומצוות לא דוחים למועד אחר. מקיימים אותן ברגע הראשון שהדבר מתאפשר!".

@הוראות מהגר"ח קניבסקי: גרפולוגיה, קריאה בכף היד, אחות גדולה יותר

אברך שאל את מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל: "הייתי השבוע אצל מומחה לקריאת כף היד. הוא מביט על כף היד ומיד יודע לומר את כל התכונות, המגרעות והמעלות שלי ונטיות לדברים מסויימים וכדו׳. הלה הזהיר אותי מלעשות צעד מסוים בנושא ממוני. שאלתי היא האם דעת רבינו לחוש לדבריו או שאינו בר סמכא, והאם מצינו כזאת חכמה בכלל או שהוא המצאה בעלמא?"

הגר"ח השיב לו: "דע לך שאין בזה ממש, לא צריך לחוש לדבריו כלל. יתכן, אולי, שקלע לכל מיני תכונות וכדומה אך אין לייחס לו שום חשיבות!" "יש חכמה אחרת, הוסיף רבינו, חכמת הפרצוף, על ידה יכול האדם בהבטה בעלמא על פנים של רעהו, לדעת את טיבו מבלי לדבר עמו כלל וזו חכמה עמוקה שאפשר לקנותה על ידי ידיעה רחבה בתורת הנסתר, כי אין זה פשוט כלל, ובדרך כלל אלו שאומרים שהם מבינים בזה, לא יודעים מימינם לשמאלם".

דבר נוסף שנשאל בהזדמנות אחרת מה דעתו לגבי חוות דעת של מומחים בקריאת כתבי יד – גרפולוגים והשאלה היתה לגבי שידוך, שבדקו בכתב היד של הבחור וראו דברים לא מחמיאים… מרן הגר"ח אמר כי אכן יש חכמה כזו, ונזכרה בראשונים [עי׳ רמב״ן בראשית ה׳ ב׳ בשם שרירא גאון ובזוה״ק פ׳ יתרו עה״פ ואתה תחזה]. אלא שאצל בני תורה אין לזה שום משמעות, כי התורה מעדנת את האדם, ויתכן שבטבעו הוא קשה וכעסן וכו', אבל אחרי שלמד תורה נהיה עדין ורך כקנה, וממילא יש לברר אצל הקרובים ואלו שמכירים אותו ועליהם לסמוך.

ובספר חשוקי חמד מביא הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט״א שאלה שנשאל: מעשה שהיה באבי הבת, שהתגלגל לידיו כתב יד של הבחור שנפגש עם בתו, ונבהל לגלות שמדובר בבחור שאינו עושה רושם טוב כלל… אלא שכתב יד זה, נכתב לפני כשלש שנים, וכיום הבחור עושה רושם טוב, והאב עומד ומסתפק, שמא הבחור מעמיד פנים כ׳צדיק׳ ובעל מידות טובות ובא האיש לשאול, כיצד יש להתייחס למצב זה? ושאלתי את גיסי מרן הגר"ח קניבסקי, ואמר לי, שחכמת הגרפולוגיה היא אמת על פי חכמת הגויים, ורק לגויים, אבל יהודי יכול לעבוד על עצמו ולשנות טבעו, כטבע שני, ואת זאת לא רואים בגרפולוגיה, ולכן אין היא משקפת את מהותו וטבעו של היהודי. (דברי שיח)

בחור ישיבה צעיר, כבן עשרים ואחת, נכנס אל מרן שליט"א ושאל: "יש מעלי אח ואחות שעדיין לא התחתנו, וכעת הגיע זמני להתחיל לשמוע שידוכים, וגם המשגיח בישיבה אמר לי שאני צריך לצאת לשידוכים, אך אמא שלי מאוד מצטערת מכך שאני אעקוף את האחים הגדולים שלי, ואני לא רוצה לצער אותה ולפגוע בה. א"כ מה לעשות?

השיב לו מרן הגר"ח: "באמת ההורים צריכים לחתן על פי הסדר, אבל אתה מצווה ומחוייב להתחתן, זה המצווה שלך, ולכן אתה יכול לבקש משדכנים שיעזרו לך, ותאמר לאמא שלך שאין לה מה להיפגע, כי זה החיוב שלך, ובוודאי שמותר להורים לעזור לך להתחתן, רק שהם צריכים לנסות ולחתן הילדים כפי הסדר".

@השידוך הלא מתאים  נתקע- השידוך הנכון ירוץ

נכדו של מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל, רבי גדליה הוניסברג שליט"א, מפרסם בספרו 'מנחת תודה', תובנות והנהגות נפלאות מר' חיים בענייני שידוכים. הנה כמה מהם: יש האומרים שכל שידוך שמציעים להם 'נתקע', ונדמה להם שהצד השני לא רוצה אותם, כביכול. אבל האמת שזו היא הדרך בתורת השידוכים, וכך מתנהלים הדברים, עד שמגיע מה שנגזר מן השמים, ואז הכל 'רץ', עד שאי אפשר לעצור את הגלגל. כמו כן, אם עומד לפנינו שידוך שלא נגזר, הרי שיתכן מאוד שכאשר מתבצע בירור על המשפחה, ייאמרו דברים שלא היו ולא נבראו, העיקר שהשידוך לא ייצא אל הפועל, והכל הוא מאתו יתברך. והכל תלוי בסיעתא דשמיא. יש מקרים שתקופת השידוכים עוברת מהר, ויש שנגזר להתעכב, הכל מאת ה' הוא. יודעני על בחור שנכנס לשידוכים כבר בגיל 17, וזאת על פי הוראת החזו"א, ולבסוף השתדך רק בגיל 24. מה התברר? כשהוא היה בגיל 17 הכלה היתה רק בת 12 והיה עליו להמתין עד שתגדל…

יש משודכים רבים שיש להם עוגמת נפש מהתקופה, ומצידם היו מעוניינים שהכל יעבור בקלות ובמהירות, אבל הגמרא (סוטה ב' א') אומרת שקשין לזווגן כקריעת ים סוף, ואת הים אי אפשר לקרוע בקלות, וצריך להתפלל שזה ילך מהר. וכאמור, כאשר מציעים שידוך שלא נגזר, מערימים מן השמים את כל הסיבות שיתעכב, וכשמגיע השידוך המתאים, הכל נעשה מהר בעזרת השם.

יש שמתרעמים על כך שמשיבים להם תשובה שלילית, אבל האמת שלא שייך שתהיה תרעומת על צד שלא רצה. משל למה הדבר דומה, לאדם שהלך ברחוב וחיפש את ראובן, ופגש את שמעון, וחשב בתחילה שזה ראובן, ורק לבסוף ראה שזה שמעון; וכי שייך שתהיה לו תרעומת על שמעון למה הוא אינו ראובן?… בודאי שלא! והוא-הדין לענייננו, מה שהצד השני סירב ולא רצה להתקשר, זה לא מפני שהוא שונא וכו', אלא מפני שזה לא השידוך שנגזר.

אחד הקשיים הגדולים בשידוכים הוא ההתחייבויות הכספיות, ובאמת אין צריך להתחייב על מה שאין לו (וכי מה יעשה? שיגנוב?!). העצה היא שכאשר הוא יושב עם הצד השני יאמר לו שהוא מצידו ישתדל לתת כל מה שרק אפשר, וכך יאמר לצד השני שגם הוא ישתדל כך. ובעצם זו בעיה של כל האברכים בזמננו, ויתפלל לה' שיבוא מה שנגזר, שיוכל להסתדר איתו גם מהבחינה הכספית, ופוק חזי מאי עמא דבר, שכולם משדכים ילדיהם, ולא צריך לדאוג ולבסוף יהיה הכל בסדר בעז"ה. החזו"א אמר שהנס הכי גדול שיש היום הוא שבני תורה מחתנים את ילדיהם.

מעשה שהיה בבחור שהגיע אליי, ואמר שזכה להתארס אבל אין לו פרוטה להוצאות הנישואין, והוא עני ואביון, וחושב שיאלץ לחזר את פתחי נדיבים ולקבץ נדבות. הבחור היה נבוך מאד, ואובד עצות. הנחתי ידיי על כתפיו, והרגעתי אותו ואמרתי: נאמר בפסוק "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון", שהקב"ה דואג לכל בריה ואינו שוכח אף אחד, אז גם לך הוא ידאג.

מהסגולות למציאות שידוך: ההשתדלות הכי טובה ומועילה היא תפילה, ואף אם הרבה להתפלל, כבר אמרו בגמרא (ברכות ל"ב ב') אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה, יחזור ויתפלל, שנאמר קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'. ועיין ברא"ש (בנדרים דף מ' א') בטעם למה יש לבקר את החולה אף פעמים רבות, שאם היה מבקרו היה מבקש רחמים עליו, ואפשר שעת רצון הוא, ותהיה תפלתו נשמעת, ומניעת הביקור גורם שימות. וזה הפשט ב'יחזור ויתפלל', שהרי אי אפשר לדעת מתי יהיה העת רצון שתקובל תפלתו. וכשמגיע לגיל השידוכים, יתפלל שיזדמן בנקל מה שנגזר.

וכך סגולה לשידוך היא לכבדו בזימון בברהמ"ז. וכן יש סגולה להתפלל ליד באר, כדמצינו לאבות הק' שמצאו זיווגם ליד הבאר . (שמ"ר פרשה א' פסקה ל"ב), וישב בארץ מדין וישב על הבאר, קלט דרך אבות, שלשה נזדווג להם זיווגיהם מן הבאר, יצחק יעקב ומשה, וכו'. וכן מצינו סגולה לקיים מצות שילוח הקן, (מדרש תנחומא כי תצא), 'כי יקרא קן ציפור', וסמיך 'כי ישא איש אשה', וע"י שילוח הקן זוכים לאשה ובנים.

@לפני שהשידוך נגמר- לקחו לך את השכל. כעת החזירו לך אותו

סח הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א: פעם שאל יהודי אחד את הרה"ק ה'אהבת ישראל' מויז'ניץ זי"ע: "מדוע אומרים שהשידוך בידי שמים, והרי יש לי שונאים, והם עומדים ומקלקלים לי את השידוכים?"

ענה לו ה'אהבת ישראל': "אכן, הכל מן השמים. אלא אם השידוך באשערט (הגון וראוי) ישלחו מן השמים את המחותנים אל האוהבים, והם יאמרו עליך כל הטוב, ואם לא- יגיעו אל השונאים והם יורידו את השידוך.

פעם קבל איזה 'מחותן' בפני ה'פני מנחם' כי זה לאחרונה לקח חתן לבתו. כולם 'מכרו' לו כי החתן הוא ממש 'רבי עקיבא אייגר', ועתה משנגמר השידוך נתברר לו שלא מיניה ולא מקצתיה – לא רעק"א שבדור הקודם, ולא בדור הזה, לא תלמיד חכם ולא בן תלמיד חכם, כי אם כמעט עם הארץ גמור… (תחת מה שאמרו לו כי הוא 'נודע ביהודה', נתברר שהוא 'נודע בגויים').

נענה ה'פני מנחם' ואמר לו: "הנה בבוא העת והזמן לגמור השידוך עם 'בת פלוני לפלוני' שהוכרז ארבעים יום קודם יצירת הוולד. נוטל הקב"ה את השכל מהורי המדובר, שלא יזיקו ולא יפריעו את הדבר מלבוא לידי גמר, ורק לכן הצליחו לפתותך בקל ש'חתן דנן' הינו בי עקיבא איגר בכבודו ובעצמו… אמנם כעת משנגמר השידוך החזירו לך את השכל במתנת חינם מן השמים, וכי על זה דווה לבך, אם היה עדיפא לך להשאר מבלי שכלך… ימלא פיך תהילתו על שחזר אליך שכלך בשלימותו...

@השידוך הבינוני

כשהייתי בחור צעיר בישיבה גדולה, בטרם ידעתי כיצד עונים על שאלות בנושאי שידוכים, התקשר אלי חבר טוב לאחד מהטלפונים- הציבוריים שבישיבה. לא למדנו יחד בחיידר או בישיבה. לא היינו שכנים ולא התגוררנו בסמוך. החברות שלנו נרקמה ב...מדרגות הכניסה לבית הגר"ח קניבסקי. שנינו, הוא מ'בית מתתיהו' ואני מ'קול תורה', הגענו בכל מוצאי שבת-חופשה בישיבה לר' חיים, כדי לשאול אותו שאלות. פשוט התיידדנו במדרגות של רשב"ם 23.

הוא רצה לברר על בחור פלוני, ואני, שהכרתי את הבחור המדובר כאחד מהמאכערים של הישיבה, עסקן שעסק בהרבה דברים חשובים, חוץ מללמוד ברצינות, עניתי בפשטות: "הוא בחור בינוני"...

בחור מבוגר יותר שמע אותי מדבר בטלפון וכיצד אני אומר על פלוני, שהוא 'בחור בינוני'. הוא פנה להמשגיח, הגה"צ רבי יצחק ירוחם בורודיאנסקי שליט"א, על בחורי שיעור ב' שעונים על שאלות של שידוכים ולא יודעים איך עונים. המשגיח שמע את התלונות והבטיח לשוחח איתי.

למחרת נקראתי אל המשגיח, שהסביר לי בניחותא כיצד ה'ראש ישיבה', הלא הוא מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, מורה להשיב על שאלות בשידוכים. וכך הורה הראש ישיבה, מרן הגרש"ז זיע"א: "אל תספר על חסרונות של הבחור, אלא תמעיט בשבחים. אל תיתן עליו הגדרות לא טובות, כמו 'בחור חלש' או 'בחור בינוני', אלא תגיד בשפה רפה שהוא "נמצא כל הסדרים", ומי שמעבר לקו אמור להבין לבד שהוא רק "נמצא בסדרים", אבל לא לומד בהם בהתמדה, או שהוא "נמצא בסדרים", ולא לומד "בין הסדרים"... אל תנדב מעצמך מידע לא חיובי על מה שלא נשאלת, ואם נשאלת במפורש- תנסה לדבר מסביב, בעדינות, שיבינו לבד, בצורה שלא אתה זה שנידבת אינפורמציה לא טובה"...

הבנתי והפנמתי. טעיתי. אבל תקראו את סוף הסיפור: כעבור כשבוע, התארסה אחותו של אותו בחור שבירר אצלי, עם הבחור עליו אמרתי לו שהוא "בינוני". החבר התקשר אלי והודה לי בחום על העזרה באינפורמציה ואמר: "אחותי רצתה בחור בינוני מ'קול תורה'. והנה, בזכות זה שניכר היה שדיברת אמת, ואמרת בפשטות שהמיועד הוא בחור בינוני, היא רצתה להשתדך עימו"....

חלפו כחצי יובל שנים ואותו "בחור בינוני" מכהן כרב קהילה חשובה בארץ, מרביץ תורה לרבים והקים משפחה לתפארת. כשאני שומע או קורא עליו מידי פעם, אני מחייך ונזכר בעזרה המוזרה שלי לשידוך שלו...

 & הוראות והדרכות מרבותינו גדולי התורה בענייני שידוכים & סיפורי השגחה פרטית של שידוכים ועוד תובנות מרתקות ואנקדוטות מחוייכות ומחכימות & מאמר שני מאת הגאון רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

סח מרן הגר"ג אדלשטין זצ"ל: שמעתי ששאלו פעם את החזון איש בדבר שתי הצעות בשידוכים, האחד היה ירא שמים ומתמיד ובעל מידות טובות, אבל לא היה לו שכל, והשני היה פחות ממנו, אבל היה בעל שכל, איזה שידוך עדיף?

לקח החזון איש עט וצייר עיגול ומסביב כתב את כל המעלות. התמדה, יראת שמים, מידות טובות וכו', ובאמצע העיגול כתב 'הנ"ל', והראה החזו"א ואמר: "אם אין לו שכל, אז ההתמדה היא בלא שכל, והיראת שמים היא בלא שכל, והמידות הטובות הם בלא שכל"…

"ובאמת זוהי גמרא מפורשת (נדרים מא, א) "דדא ביה – כולא ביה, דלא דא ביה – מה ביה, דא קני – מה חסר, דא לא קני – מה קני". אדם שאין בו דעה ושכל נחשב שאין לו כלום, כי הדעה זה השכל, וכשאדם מתנהג על פי השכל -כל הנהגתו היא אחרת".

בשבוע שעבר כתבנו על ענייני השידוכים. הגיעו כל כך הרבה תגובות טובות, עד שהתבקש שגם השבוע, בפרשת ויצא- פרשת נישואי יעקב עם רחל ולאה, נמשיך לעסוק בענייני השידוכים. אלעד התבגרה, ברוך ה', ואלפי משפחות עסוקים כעת, אתמול או מחר, בעניינים השידוכים. אז הנה, הבה נקרא ונחכים יחדיו, ושיהיה במזל טוב, לכולנו....

@לא ה'שם' קובע אלא הזכויות

והנה עוד הוראות מרתקות והנחיות נפלאות בענייני שידוכים ממרן הגר"ג אדלשטין זצ"ל: לפעמים יש שמערבים שיקולים שאינם נכונים, וכגון שמבקשים ללמוד דווקא בישיבה חשובה עם "שם טוב", וכסבורים שמי שלומד בישיבה פחות חשובה עלול לאבד את שמו הטוב, ופעמים שזה נובע מתוך שיקולים של כבוד, או שחושבים שבישיבה חשובה יעשו שידוכים טובים יותר, אבל שיקולים אלו הם טעות מעיקרם.

וצריכים לדעת שכל הצלחה היא מן השמים, וכל שם טוב שיש לאדם, או לישיבה, לא השם הטוב נותן את ההצלחה, אלא מן השמים נותנים את ההצלחה, וההצלחה תלויה לפי הזכויות של כל אחד ואחד, אם יש זכויות אזי יש שם טוב ויש הצלחה, ואם אין זכויות לא יעזור לזה שום דבר, וגם פרסומים לא יועילו, וכבר היו כאלו שחשבו שיצליחו על ידי השתדלות ופרסומים ולא הועיל להם, מפני שכל ההצלחה תלויה בזכויות, ואין שום עצה אחרת.

גם שידוכים אינם תלויים לפי השם הטוב, אלא לפי הזכויות שיש לאדם, וכבר אמרו חז"ל (מועד קטן יח, ב) מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מה' אשה לאיש, והיינו שכל אחד ואחד זוכה לשידוך מן השמים, והשידוך הוא לפי מעשיו של האדם, אם יש לו זכויות הרי הוא זוכה לאשה המתאימה לפי הזכויות שלו, ואם אין לו זכויות לא תועיל שום השתדלות אחרת שיעשה בזה, רק אם יעשה תשובה ויוסיף זכויות יזכה לסייעתא דשמיא, ואם לא יעשה תשובה לא תהיה לו סייעתא דשמיא.

אמר הגר"ג אדלשטין זצ"ל: ידוע כי אחי רבי יעקב שליט"א (זצ"ל) רגיל לומר שאם יש איזה קשיים ועיכובים בשידוכים, צריך לבדוק שאין עליו שום קפידא בין אדם לחברו, כי אם מישהו מקפיד עליו זה עלול לעכב את השידוך, ושמא גרם פעם צער ועגמת נפש לאדם אחר ולא ביקש מחילה ממנו, ואם יש מי שנפגע ממנו ומקפיד עליו צריך לפייס אותו, ואפילו אם נראה לו שאין בכך סיבה להקפיד, אם השני מקפיד על זה צריך לבקש מחילה ממנו. ובדרך כלל רגילים להרבות בתפילות בשביל שידוכים, אבל באמת תפילה מועילה רק בזמן שחסר רק התפילה ולא יותר, ואילו אם יש עוד דברים שמעכבים אין התפילה מועילה, וכמו שכתב הגרי"ס באור ישראל (מכתב י"ד) שאם אדם מתפלל ומבקש על תיקון המידות ואינו לומד מוסר, הרי הוא כמי שמתפלל לראות בלי עיניים, וכשם שלא שייך לראות בלי עיניים כך לא שייך לתקן את המידות בלי לימוד המוסר, וכן גם בשידוכים כל זמן שיש קפידא בין אדם לחברו לא שייך שתועיל התפילה, ורק לאחר שיבקש מחילה ויפייס את חברו אז תוכל התפילה להועיל.

לפעמים אדם אינו זוכר בכמה אנשים פגע ואת מי ציער, וכמו שכתב רבינו יונה בשערי תשובה )ג, רז( על בעל לשון הרע: "אם ישוב בעל הלשון בתשובה צריך לבקש מחילה לאשר מוצק לו מזעם לשונו, והוא לא יזכור מספר כולם, כי רבים מכאובים הכאיב וכמה נפשות הדאיב, גם רבים מאשר זכר, כי אותם עכר, והם לא ידעו כי הדיח עליהם את הרעה, יתבייש להודיעם ולגלות אוזנם על אשר גמלם רעה", ואם כן אדם שאינו יודע את מי ציער ובמי פגע, מה יעשה וכיצד יוכל לבקש מחילה ולפייס את חברו.

את העצה לזה כתב בספר חובות הלבבות (שער התשובה פ"י) שבעבירות שקשה לחזור בתשובה עליהן, יחזור בתשובה שלמה ויקיים את כל עיקרי התשובה ופרטיה מה שבכוחו לעשות, ובזכות זה הקב"ה יסייע בידו ויסיר ממנו את המפריעים לתשובה. למשל, אם חברו אינו מסכים לסלוח לו, הקב"ה יכניס בלב חברו רגשי פיוס ואהבה אליו עד שיסכים לסלוח לו, וכמו שכתוב (משלי טז, ז) "ברצות השם דרכי איש גם אויביו ישלים איתו", וכך גם אדם שאינו יודע במי פגע, אם יחזור בתשובה שלמה, הקב"ה יכניס בלב מי שנפגע ממנו שימחל לו בלב שלם ולא יקפיד עליו.

כשהיה ויכוח בין שני מחותנים, וכל אחד מבקש שהשני ישלם את ההוצאות, אמר מרן החזו"א זצ"ל על מה הם מתווכחים, הרי בני הזוג יקבלו את מה שמגיע להם מן השמים, ומי שייתן את ההוצאות אינו אלא צינור שדרכו מעבירים את הכסף לבני הזוג מן השמים, ומה אכפת לו לתת, אדרבה כדאי לו שהוא יהיה הצינור, שהרי הוא יכול לתת, ולא מדובר כשאינו יכול, רק מצד חמדת הממון יש לו חשבונות שהשני יתן ולא הוא (מתוך גיליון 'ממגד').

@בדיוק הבחור אכל אצלנו בשבת

ידוע בשם מרן החזון איש, שאפילו שבדורנו יש הסתר פנים גדול, בכל אופן הקב״ה השאיר חלון קטן דרכו אפשר יהיה לראות את ההשגחה פרטית בגלוי – בשידוכים!

סיפר יהודי שזה עתה אירס את בתו ולא מפסיק להתרגש מהתגלות נפלאות דרכי ה', כי דברי החזו"א עלו ובאו באופן נדיר עם ההשגחה הפרטית של ניהול השידוך. ומעשה שהיה כך היה:

"במשך השבוע אמר לי אחד מחברי הכולל כי הוא מתעתד לקיים 'קידוש' לרגל הולדת בתו בשבת בבית מדרש פלוני. בשבת לאחר תפילת שחרית הלכתי לשם עם בני, ואז התברר לנו שזו היתה טעות, ולא היה כל קידוש. כשחזרתי לביתי סיפר לי בני הבחור, כי הוא פגש שם בבית המדרש בחור, שהוא מכיר אותו קצת, והבחור סיפר לו שהצ׳ולנט בישיבה נשרף ואין לו היכן לאכול. אמרתי לבני: למה לא אמרת לו שיבא אלינו הביתה, לך תקרא לו שיאכל עמנו את סעודת השבת. הוא אכן בא לביתנו, וראיתי שהבחור, שהכרתיו כילד – גדיים נעשו תיישים – הוא בעל מדות והליכות דרך ארץ.

באמצע השבוע נגש אלי ידיד והחל מגלגל עמי דברים אודות בתי שזה כבר זמן שומעת 'שידוכים': כדאי לך לברר על בחור פלוני, אמר, תוך כדי שהוא נוקב בשם הבחור שאכל אצלי בשבת, בלא שידע מכך דבר. אמרתי לו: הבחור אכל אצלי בשבת האחרונה, והוא אכן עשה עלי רושם של בעל מדות, אך ברצוני גם לברר מעט יותר. השדכן נתן לי את שם של החברותא שלו כדי שאוכל לברר אצלו.

בדרך כלל יש לי מנין קבוע שבו אני מתפלל בימי שישי, באותו יום משום מה החלטתי להקדים קצת את תפילתי והלכתי להתפלל במנין אחר. הגעתי כרבע שעה לפני תחילת התפילה והתכוננתי לתחילת התפילה. בשולחן שלידי נעמד בחור שגם הוא התכונן לתפילה, הבטתי על תיק התפילין שלו וראיתי את שמו של החברותא של המיועד – עליו המליץ השדכן שאברר אצלו על הבחור.

שאלתי אותו: האם אתה מכיר את בחור פלוני, והוא סימן לי שאכן הוא מכירו, אך אינו רוצה לדבר לפני התפילה, ולאחר התפילה ידבר עמי. בסיום התפילה דברתי אתו כעשרים דקות, שמעתי מכלי ראשון שבחים רבים ונכרים דברי אמת, על התמדתו ועל עומק הבנתו ומעל לכל מידותיו המיוחדות מאד.

כשסיים לדבר איתי, אמר לי כבדרך אגב: "ממש מעניין, אני כבר לומד כאן בישיבה הסמוכה כשנתיים, ומעולם עוד לא יצאתי להתפלל תפילת שחרית מחוץ לישיבה, היום היה לי אונס גדול שלא יכולתי להתפלל בישיבה והייתי צריך להקדים את תפילתי, ופעם הראשונה שהתפללתי מחוץ לישיבה".

ראיתי ממש יד ה׳ מכוונת. אנחנו כבר זמן רב מחכים לשידוך עבור בתי, והנה ברגע הנכון שדרך אגב, הבחור התחיל לשמוע שידוכים רק באותו שבוע, הקב״ה זימן לי את הבחור לסעודת שבת, שאוכל להתרשם ממנו באופן אישי, וגם סידר לי את החברותא שיגיע עד אלי, שאוכל לברר עליו בנחת. לא שהייתה לי בעיה ללכת לישיבה ולברר עליו, אבל הרגשתי ממש קירבת אלוקים, שהקב״ה זימן לי את הכל לידי, כדי שאראה בחוש שבשידוכים אין הסתרה ויש גילוי אלוקות. (גליון משנתה של תורה)

והנה סיפור מופלא נוסף. הכישרון למוסיקה עובר במשפחתנו בתורשה. אבי מנגן בחתונות ושובה את לב השומעים בנגינתו. כשהניגון שמח – הוא מקפיץ את כולם, וכשהניגון משתפך, אזי הלבבות משתפכים עמו.

אני – אין לי שאיפות בכיוון. ברוך ה' זכיתי ללמוד בישיבה ולשקוד על לימוד התורה, אך מפעם לפעם, בהזדמנויות שונות, אני מנגן בקלרינט. גם השנה בל"ג בעומר, כשנסעתי למירון לקחתי עמי את הקלרינט. נכנסתי לאזור הציון, התפללתי, ובשלב מסוים עליתי על הבמה של התזמורת. היה שם מקרופון פנוי ואני ניגנתי לכבוד התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי.

היו שם המון אנשים, אך אני לא ראיתי אותם. בניגוני התרכזתי במילים הקדושות, והרגשתי שבזה אני זוכה לעשות משהו לכבוד שמחת ההילולא. כאשר סיימתי, ירדתי מהבמה ופניתי אל מקום הציון לנצל את העת רצון.

כאשר שבתי הביתה, סיפרתי לאמי שלקחתי אתי את הקלרינט וניגנתי לכבוד רבי שמעון. היא נהנתה מכך, אבל אחי הגדול ששהה באותה עת בבית, לא אהב את זה. "אתה בחור בשידוכים", הוא אמר לי, "בשביל מה אתה עושה דברים כאלו? נעמד לפני ציבור כל כך גדול ומנגן… מה יחשבו עליך? אתה צריך לשמור על השם הטוב שלך".

לא הסכמתי עם דברי התוכחה שלו. הן לא עשיתי את זה כדי שכולם יראו אותי, אלא באמת חשבתי שאם השם חנני בכשרון נגינה, יפה להשתמש בו לכבוד הצדיק. היתה לי הרגשה טובה, שעשיתי דבר נכון, והנה בא אחי ומפקפק בזה.

אמי התערבה ואמרה: "מה פתאום זה יזיק לו בשידוכים? הוא עשה את זה לכבוד רבי שמעון בר יוחאי! להפך, בזכות זה יושפעו שפע ברכות וישועות, הכל לטובה, והישועה קרובה".

זמן קצר לאחר מכן עלתה הצעת שידוך טובה. הבירורים העלו כי מדובר בהצעה מצוינת. העניינים הלכו והתחממו עד שימים מספר אחרי ראש חודש, נסגר השידוך למזל טוב.

המחותנים השמחים ישבו ושוחחו ביניהם, ואבי הכלה אמר: "החתן שלנו יודע היטב לנגן בקלרינט".

"מהיכן אתה יודע על כך?" שאל אבי

"שמעתי אותו בעצמי". וכאן סיפר המחותן: "הייתי במירון וראיתי בחור עולה לבמה, מוציא קלרינט ומנגן. איך שראיתי אותו – שייכתי את הפנים שלו למשפחה שלכם. שאלתי את העומד בסמוך לי אם הבחור הוא אכן מהמשפחה שלכם, והוא אישר את השערתי. הוא גם אמר לי את שמו של הבחור, שם ששמעתי לא מזמן מהשדכן. מהרגע שהבנתי כי אותו הציעו לבתי, לא הורדתי ממנו עין. כאשר סיים את נגינתו, הוא קיפל את הקלרינט בעדינות, הניח אותו בקופסא, ירד מהבימה בפשטות ונכנס אל תוך הציון. ההתנהגות העדינה והאצילית שלו שבתה את לבי, ובאותו רגע החלטתי לברר עליו טוב יותר. ברוך השם, כמו שאתה רואה, הבירורים העלו רק טוב". (גיליון השגחה פרטית).

@סגולות למציאת שידוך מהגר"ח קניבסקי והגר"מ שטרנבוך

והנה מספר דברים נפלאים שאמר מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל בענייני השידוכים:

אחד הקשיים הגדולים בשידוכים הוא ההתחייבויות הכספיות, ובאמת אין צריך להתחייב על מה שאין לו (וכי מה יעשה? שיגנוב?!). העצה היא שכאשר הוא יושב עם הצד השני יאמר לו שהוא מצידו ישתדל לתת כל מה שרק אפשר, וכך יאמר לצד השני שגם הוא ישתדל כך. ובעצם זו בעיה של כל האברכים בזמננו, ויתפלל לה' שיבוא מה שנגזר, שיוכל להסתדר איתו גם מהבחינה הכספית, ופוק חזי מאי עמא דבר, שכולם משדכים ילדיהם, ולא צריך לדאוג ולבסוף יהיה הכל בסדר בעז"ה. החזו"א אמר שהנס הכי גדול שיש היום הוא שבני תורה מחתנים את ילדיהם.

מעשה שהיה בבחור שהגיע אליי, ואמר שזכה להתארס אבל אין לו פרוטה להוצאות הנישואין, והוא עני ואביון, וחושב שיאלץ לחזר את פתחי נדיבים ולקבץ נדבות. הבחור היה נבוך מאד, ואובד עצות. הנחתי ידיי על כתפיו, והרגעתי אותו ואמרתי: נאמר בפסוק "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון", שהקב"ה דואג לכל בריה ואינו שוכח אף אחד, אז גם לך הוא ידאג.

מהסגולות למציאות שידוך שהציע הגר"ח קניבסקי זצ"ל: ההשתדלות הכי טובה ומועילה היא תפילה, ואף אם הרבה להתפלל, כבר אמרו בגמרא (ברכות ל"ב ב') אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה, יחזור ויתפלל, שנאמר קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'. ועיין ברא"ש (בנדרים דף מ' א') בטעם למה יש לבקר את החולה אף פעמים רבות, שאם היה מבקרו היה מבקש רחמים עליו, ואפשר שעת רצון הוא, ותהיה תפלתו נשמעת, ומניעת הביקור גורם שימות. וזה הפשט ב'יחזור ויתפלל', שהרי אי אפשר לדעת מתי יהיה העת רצון שתקובל תפלתו. וכשמגיע לגיל השידוכים, יתפלל שיזדמן בנקל מה שנגזר.

וכך סגולה לשידוך היא לכבדו בזימון בברהמ"ז. וכן יש סגולה להתפלל ליד באר, כדמצינו לאבות הק' שמצאו זיווגם ליד הבאר (שמו"ר פרשה א' פסקה ל"ב), וישב בארץ מדין וישב על הבאר, קלט דרך אבות, שלשה נזדווג להם זיווגיהם מן הבאר, יצחק יעקב ומשה, וכו'. וכן מצינו סגולה לקיים מצות שילוח הקן, (מדרש תנחומא כי תצא), 'כי יקרא קן ציפור', וסמיך 'כי ישא איש אשה', וע"י שילוח הקן זוכים לאשה ובנים.

והנה סגולה שהעניק מרן הגר"מ שטרנבוך שליט"א: "במספר "ארבעים יום" רצופין יש יסוד גדול, ובכתבי האריז"ל מבואר שאם שומר פיו ושותק ארבעים יום, זוכה למעין רוח הקודש.

ומי שיש לו ח"ו צרה בפרנסה או בשידוכים או בבריאות וכדומה, קבלנו בעניין זה סוד ארבעים יום, והיינו שייכנס ארבעים יום רצופין לבית הכנסת יום יום ויאמר ספר אחד מתוך חמישה ספרי התהילים (וקל לקיימו בספר רביעי שהן פרקים צ-קז), ומקדים ואומר לפני תפילתו על מה שמבקש, והוא מנדב לצדקה אפילו פרוטה, וכשגומר אמירת תהלים יאמר עוד פעם את בקשתו, ויוסיף שבל"נ כשיושיע לו הקב"ה יאמר כל "נשמת כל חי".

וסיפרו לי הרבה אנשים ונשים שנושעו על ידי זה. והסגולה היא באופן שכניסתו לבית הכנסת כשבא להתפלל תהא אך ורק להתפלל על דבר זה לבד, ולפני שיאמר תהלים יתן או יתנדב בפיו לצדקה, ולאחר שאמר את התהילים יתחייב בל"נ לומר נשמת לכשייוושע.

אמנם דע דאף שפעמים רבות יש תועלת בסגולות שקבלנו מקדמונים, היינו כשהמצב הוא רק בגדר "פסק" בשמים שמקורו בראש השנה ויוה"כ, ואז בתחינות וכ"ש בבכיות מבטלין הפסק ונהפך לטובה, וכן מועיל לצרף לזה מסגולות המקובלים, אבל לפעמים זהו בגדר "גזירה" ממרומים, ואת זאת קשה מאד לבטל וצריך אז להפך את מעשיו להיעשות כאיש אחר, וזהו כוונת הפייטן בעשרה הרוגי מלכות (במוסף יוה"כ) שביקשו תנה לנו שלשה ימים שנדע אם "נגזר" הדבר ממרומים.

וכשנפטרה בת הגר"א בצעירותה סמוך ליום חופתה, אמר הגר"א שגזירה היא, כמאמר הכתוב "ויש נספה בלי משפט", ופירש שלפעמים הקב"ה לוקח צעירים פתאום או לאחר מחלות קשות להוכיח שאין אדם בטוח בחייו ואפילו צעיר, ובכל עת יהיו בגדיו לבנים, והם קרבנות ציבור, ודברים אלו הם סתומין ונסתרים, והעיקר בעת צרה רח"ל הוא להתפלל לאבינו שבשמים לשפוך לפניו שיחו וצרתו והוא ברחמיו גוזר ומבטל.

@לפני שהשידוך נגמר- לקחו לך את השכל. כעת החזירו לך אותו

סח הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א: פעם שאל יהודי אחד את הרה"ק ה'אהבת ישראל' מויז'ניץ זי"ע: "מדוע אומרים שהשידוך בידי שמים, והרי יש לי שונאים, והם עומדים ומקלקלים לי את השידוכים?"

ענה לו ה'אהבת ישראל': "אכן, הכל מן השמים. אלא אם השידוך באשערט (הגון וראוי) ישלחו מן השמים את המחותנים אל האוהבים, והם יאמרו עליך כל הטוב, ואם לא- יגיעו אל השונאים והם יורידו את השידוך.

פעם קבל איזה 'מחותן' בפני ה'פני מנחם' כי זה לאחרונה לקח חתן לבתו. כולם 'מכרו' לו כי החתן הוא ממש 'רבי עקיבא אייגר', ועתה משנגמר השידוך נתברר לו שלא מיניה ולא מקצתיה – לא רעק"א שבדור הקודם, ולא בדור הזה, לא תלמיד חכם ולא בן תלמיד חכם, כי אם כמעט עם הארץ גמור… (תחת מה שאמרו לו כי הוא 'נודע ביהודה', נתברר שהוא 'נודע בגויים').

נענה ה'פני מנחם' ואמר לו: "הנה בבוא העת והזמן לגמור השידוך עם 'בת פלוני לפלוני' שהוכרז ארבעים יום קודם יצירת הוולד. נוטל הקב"ה את השכל מהורי המדובר, שלא יזיקו ולא יפריעו את הדבר מלבוא לידי גמר, ורק לכן הצליחו לפתותך בקל ש'חתן דנן' הינו בי עקיבא איגר בכבודו ובעצמו… אמנם כעת משנגמר השידוך החזירו לך את השכל במתנת חינם מן השמים, וכי על זה דווה לבך, אם היה עדיפא לך להשאר מבלי שכלך… ימלא פיך תהילתו על שחזר אליך שכלך בשלימותו...

@שידוך לא עושים עם סטנדר

כשהיו מגיעים אל רבינו הסטייפלר ומתייעצים איתו מה הן הנקודות בהן יש להתמקד בבירורים לקראת שידוכים, הוא היה עומד על שלשה נושאים מרכזיים: ראשית – האם הבחור ירא שמים. שנית – האם יש לו שכל ישר. ואילו הנקודה השלישית, האם יש לו מידות טובות.

בכל הנוגע לשני הנושאים הראשונים, הרי שאין כל קושי לברר אודותיהם. את יראת השמים של הבחור ניתן לבחון על פי תפילותיו, על פי דקדוק המצוות שלו, וכן הלאה. גם אודות השכל הישר שלו ניתן לברר בקלות אצל אנשים שלמדו איתו.

אולם בנוגע לנושא השלישי, הרי שהבירור מורכב יותר, משום שעל מידותיו הטובות של בחור – קשה לעמוד בבית המדרש. לשם כך יש לבחון את התנהגותו בחדרי חדרים: בבית, עם חברי החדר, וכן הלאה, והפרטים הללו – פחות גלויים לעין.

כשהיו מספרים לסטייפלער הקדוש על בחור שהוא בעל מידות טובות, הוא היה שואל: "מה הכוונה 'מידות טובות'? האם בכך שהוא הסתדר עם הסטנדר – יש כדי להעיד על המידות הטובות שלו? האם הסטנדר פעם ביקש ממנו להוריד את הזבל או לעזור בבית? האם הוא מצא את הסטנדר ביום מן הימים במצב רוח מדוכדך? האם הוא פעם היה צריך לומר לסטנדר מילה טובה? לחיות עם הסטנדר – זו לא בעיה! מידות טובות נבחנות ביחס לאנשים – ולא ביחס לסטנדרים!"...

• הרב שמואל ברוך גנוט
• שידוכין

• הבא