בס"ד

קיצור שולחן ערוך סימן קל

סעיף א

עשרת ימי תשובה שמם מורה עליהם שהם מיוחדים לתשובה, וכל אדם מחוייב אז לשוב בתשובה שלימה לפני ה' יתברך שמו קודם בא יום הגדול והנורא יום הכפורים שנאמר לפני ה' תטהרו. ונאמר דרשו ה' בהמצאו ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אלו עשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, לכן צריך האדם בימים אלו לפשפש במעשיו ולשוב ממעשיו הרעים וספק עבירה צריכה יותר תשובה מעבירה ודאית כי יותר מתחרט האדם כשהוא יודע שעשה עבירה מאם אינו יודע. ולכן קרבן אשם תלוי צריך להיות יותר ביוקר מקרבן חטאת. וירבה בתורה ובמצות ובצדקה וימעט בעסקיו. וכתב הרב רבי משה קורדברו זכרונו לברכה שיהיו ימים אלו כמו חול המועד שלא יעשה בהם אלא מלאכה הכרחית וביותר צריך האדם לתקן דברים שבינו לבין חבירו אשר עליהם אין כפרה עד שיחזיר את הגזל ואת העושק ויפייסו שימחול לו.

סעיף ב

ראוי לאדם שיתנהג בימים אלו גם בחומרות שאינו נוהג בהם כל השנה כי גם אנו מבקשים מאת ה' יתברך שמו שיתנהג עמנו בחסידות והאוכל כל השנה פת פלטר לא יאכל בימים אלו כי אם פת ישראל וכדומה לזה.

סעיף ג

בברכת המזון יש נוהגין לומר הרחמן הוא יחדש וכו' כמו בראש השנה.

סעיף ד

נוהגין שלא לעשות נישואין בימים אלו.

סעיף ה

בשבת שובה יש לקרות למפטיר אדם חשוב.

סעיף ו

יש נוהגין שאין מקדשין את הלבנה עד מוצאי יום הכפורים שאז שמחים ומקודם היו בדאגה. ויש אומרים דאדרבה טוב לקדשה קודם כדי להוסיף בזכיות והכל לפי הזמן. במקום שמצוי לקנות אתרוגים לולבין והדסים נוהגין אנשי מעשה להיות זריזין מקדימים לקנות בימים אלו כדי שתצטרף גם המצוה היקרה הזאת לזכיותינו.

קיצור שולחן ערוך סימן קלא

סעיף א

נוהגין לעשות כפרות בערב יום הכפור באשמורת הבוקר שאז הרחמים גובר, לוקחין תרנגול שאינו מסורס לזכר ותרנגולת לנקבה ולאשה מעוברת תרנגול, ותרנגולת. תרנגול שמא הולד הוא זכר ואם הולד היא נקבה די לאמה ולבתה בתרנגולת אחת ואפילו שאר בני אדם יכולין שנים ליקח כפרה אחת ובוחרים בלבנים על שם שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. אבל אין לחזור בפירוש בשעת קנין אחר לבנים ולקנותם ביוקר כי זהו כעין דרכי אמורי אלא כשיזדמן לו לבן שקנה אותו בין אחרים יבחר בו. לוקח כל אחד כפרתו בידו הימנית ואומר הפסוקים בני אדם וכו' ומסבבה סביב ראשו ואמר זה חליפתי וכו' שלש פעמים. אם מסבב לאחרים אומר זה חליפתך ויש לו לסבב תחלה לעצמו ואחר כך לאחרים. וטוב שתהא השחיטה גם כן באשמורת הבוקר תיכף לאחר הסיבוב. ואל יחשוב האדם שזהו כפרתו ממש אלא יחשוב כי כל מה שעושין בעוף הזה היה ראוי לבא עליו בעונותיו ויתאונן על חטאיו והקדוש ברוך הא ברחמיו יקבל תשובתו. ונוהגין לזרוק בני מעיהם והכבד והכליות של הכפרות על הגגות או בחצר מקום שהעופות יכולים לקחת משם לפי שראוי לרחם על הבריות ביום זה כדי שירחמו עלינו מן השמים. ועוד מפני שאכלו גזל, כדי שיתן האדם אל לבו להרחיק את עצמו מן הגזל. אם אין התרנגולים מצוים, יכול ליקח אווז או שאר בעל חי שאינו ראוי להקרבה, ויש אומרים אפילו דגים אך לא תורים ובני יונה שהן ראוין להקרבה, ויהא נראה כאלו מקדיש קדשים בחוץ. יש נוהגים ליתן את הכפרות לעניים, אבל יותר טוב לפדותן בממון וליתן את הממון לעניים.

סעיף ב

אין אומרים מזמור לתודה ולא תחנון ולא למנצח. גם אבינו מלכנו אין אומרים, רק כשחל יום הכפורים בשבת אז אומרים ערב יום הכפורים בשחרית אבינו מלכנו.

סעיף ג

מצוה להרבות בסעודה לאכול ולשתות. וכל האוכל ושותה בערב יום הכפורים לשם מצוה נחשב לו כאלו התענה גם היום. ומצוה לאכול דגים בסעודה הראשונה.

סעיף ד

עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו. שנאמר מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, כלומר חטאתיכם שהם לפני ה' לבד, יום הכפור מכפר אבל מה שבין אדם לחבירו אין יום הכפור מכפר עד שירצה את חבירו, לכן צריך כל אדם לדקדק שאם יש בידו ממון של אחרים שלא כדין, יחזיר לו ויפייס אותו. ואם יש בידו ממון שהוא מסופק בו אם הוא שלו על פי דין או לא, יודיע לחבירו שהוא רוצה לעמוד עמו מיד לאחר יום הכפורים לדין תורה הקדושה, ויקבל עליו באמת לקיים כאשר יצא מפי הבית דין. וגם אם לא חטא כנגד חבירו אלא בדברים, צריך לפייסו ומחוייב ללכת בעצמו לפייסו, אך אם קשה עליו או שהוא מבין כי יותר קרוב שיתפייס על ידי אמצעי, יעשה על ידי אמצעי, והאיש אשר מבקשין ממנו מחילה ימחול בלב שלם ולא יהא אכזרי, כי אין זה ממדת ישראל אלא ממדת עשו, שעליו נאמר ועברתו שמרה נצח, וכן הוא אומר על הגבעונים לפי שלא מחלו ולא נתפייסו, והגבעונים לא מבני ישראל המה, אבל דרכן של זרע ישראל הוא להיות קשה לכעוס ונוח לרצות, וכשהחוטא מבקש ממנו למחול ימחול בלב שלם ובנפש חפצה, ואפילו הצר לו הרבה לא יקום ולא יטור, ואדרבא אם החוטא אינו מתעורר לבא עליו לבקש מחילה, יש לו להאיש העלוב להמציא את עצמו לאותו שחטא כדי שיבקש ממנו מחילה. ומי שאינו מעביר שנאה ביום הכפורים אין תפלתו נשמעת חס ושלום. וכל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו.

סעיף ה

אם מת זה האיש אשר חטא כנגדו, מביא עשרה אנשים ומעמידן על קברו ואומר חטאתי לאלהי ישראל ולזה האיש (פלוני) שחטאתי לו, והם ישיבו לו: מחול לך, מחול לך, מחול לך. ויש לו לילך יחף, גם יש לו לפרט את החטא אם אינו בזיון להמת. אם קבר המת הוא חוץ לשלש פרסאות ממקום שדר בו החוטא, אינו צריך לילך בעצמו לשם, אלא ישלח שלוחו והשליח יקח שם עשרה אנשים, וילך על קברו ויאמר: הנני שליח של פלוני מודה ברבים ששלחני פלוני לבקש מחילה על מה שחטא וכו'. אם חרף אדם לאחר מותו, אינו צריך לילך על קברו אלא יבקש ממנו מחילה במקום שחרפו. ואם הוציא עליו שם רע, צריך לקבל על עצמו תשובה על שעבר חרם הקדמונים, שלא להוציא שם רע על מתים.

סעיף ו

מצוה על כל אדם לטבול את עצמו בערב יום הכפורים לטהר מטומאת קרי ועוד משום תשובה וכמו גר שנתגייר צריך טבילה. ולכן גם נערים ובתולות יש להם לטבול, ויש לדקדק שלא יהא עליו שום חציצה ועיקר זמן הטבילה היא לאחר חצות היום. אשה ששמשה מטתה יכולה לפלוט שכבת זרע בתוך שלשה ימים לאחר כך, והרי היא כמו בעל קרי ולא הועילה לה הטבילה לענין זה, והתקנה היא שקודם הטבילה תרחוץ היטב בחמין, ולא תפלוט אחר כך עוד, ואמנם אם שמשה מטתה סמוך לטבילה או סמוך לווסתה שאז רגילה להתעבר, אסור לה להשחית זרע ההריון לכן לא תרחוץ בחמין. ומכל מקום יש לה לטבול בצונן. מי שהוא אבל רחמנא ליצלן אפילו בתוך שבעה, יכול לרחוץ ולטבול את עצמו כמו שעה או שתי שעות קודם הלילה אפילו קודם מנחה, אבל שאר כל דיני אבילות כגון ישיבה על גבי קרקע ובלא מנעלים נוהג עד הלילה.

סעיף ז

נוהגין שכל בעל הבית עושה נר לביתו, מפני שביום הכפורים ירד משה עם הלוחות השניות והתורה נקראת נר. ועוד נר אחד בשביל נשמות אביו ואמו שמתו לכפר עליהם. ונוהגין שמדליקין אחד בביתו שידלק עד שעת הבדלה ויבדיל עליו ואחת מדליקין בבית הכנסת, ולא יעשו נרות אלו משעוה של בתי עובדי כוכבים. ומהיות שקצת מקפידים אם אירע שכבה נרו ביום הכפורים, אף כי באמת אין בזה שום חשש מכל מקום טוב למנוע מזה. ויתן את הנר להשמש שהוא יעמידו במקום שירצה. והאיש לא ידע כלל מקום נרו. ויש לישא הנר לבית הכנסת כשהולך לתפלת מנחה להעמידו על מכונו ולהדליקו אחר כך קודם בין השמשות, כי בעת שבאים אחר כך לבית הכנסת לערבית הזמן בהול.

סעיף ח

כשהולכין לבית הכנסת לתפלת מנחה נוהגין ללבוש בגדי שבת. בתפלת המנחה אומרים לאחר השמונה עשרה את הוידוי, דהיינו קודם אלהי נצור אומרים את הפסוק יהיו לרצון וגו', ומתחילין אלהינו ואלהי אבותינו תבא לפניך עד וחליים רעים ואחר כך אומרים אלהי נצור וכו' ואומרים עוד הפעם הפסוק יהיו לרצון וכו'. אם בעוד שהוא אומר את הוידוי חוזר השליח צבור את התפלה, כיון שהוא כבר אמר את הפסוק יהיו לרצון יכול לענות אמן ולומר קדושה ומודים.

סעיף ט

צריך לומר את הוידוי מעומד וישחה כמו במודים. וכשמזכיר את החטא יכה באגרוף על הלב כלומר: אתה גרמת לי שחטאתי. סדר הוידוי ככתוב בסדורים אומרים כולם בשוה. ומי שהוא יודע בעצמו חטא שלא נזכר בוידוי, כיון שהוא אומר את הוידוי בלחש נכון שיפרט את החטא ההוא ויתודה עליו במרירות הלב ובדמעות שליש וכן אם החטא הוא אחד מהמפורשים בהוידוי אזי כשמגיע אליו יתמרמר עליו ביותר. עונות שהתודה עליהם ביום הכפורים שעבר אף על פי שהוא יודע שלא עשה אותם יותר, מכל מקום יכול לחזור ולהתודות עליהם והרי זה משובח שנאמר וחטאתי נגדי תמיד.

סעיף י

לאחר תפלת מנחה אין אומרים אבינו מלכנו, בין כשחל יום הכפור בחול בין שחל בשבת.

סעיף יא

אחר תפלת המנחה נוהגין להלקות, ואף על פי שאין מלקות זה מלקות ממש, מכל מקום מתוך כך ישים אל לבו לשוב מעבירות שבידו. ויש ליקח רצועה של עגל אף על פי שאינה רחבה טפח, הנלקה יהא מוטה ושוחה על ברכיו פניו לצפון ואחוריו לדרום, ונוהגין לומר וידויים בשעה שנלקה. והמלקה אומר והוא רחום וגו' שלש פעמים שהם ל"ט תיבות כנגד ל"ט מלקות.

סעיף יב

לעת הערב אוכלין סעודה המפסקת, ונוהגין לטבול פרוסת המוציא בדבש כמו בראש השנה. ואין לאכול אלא דברים שהם קלים להתעכל כגון בשר עוף, נוהגין שאין אוכלים דגים בסעודה זו. ולא יאכל ולא ישתה דברים המחממים, כגון מאכלים המתובלים בבשמים וכרכום. וצריך ליזהר מאד להוסיף מחול על הקודש, דהיינו שיפסיק מלאכול בעוד יום קצת בין השמשות. וזריזין מקדימין להפסיק כמו שעה קודם הלילה ואם מפסיק מלאכול בעוד יום גדול ודעתו לאכול או לשתות אחר כך, צריך שיתנה קודם ברכת המזון ויאמר בפירוש או לכל הפחות יהרהר בלבו שאינו מקבל עליו עדיין את התענית.

סעיף יג

המנהג במדינות אלו שאין מטמינין בערב יום הכפורים לצורך מוצאי יום הכפורים כדרך שמטמינין בערב שבת לשבת, משום דהוי כמכין מיום הכפורים לחול וגם משום דמיחזי כרעבתנותא.

סעיף יד

כתיב לקדוש ה' מכובד, ודרשינן זה יום הכפורים שאין בו אכילה ושתיה, מצוה לכבדו בכסות נקיה ובנרות, לכן מציעין גם בבית הכנסת מצעות נאות ומרבין בנרות שנקראו כבוד, שנאמר באורים כבדו ה' ומתרגמינן בפנסיא יקרו ה', קודם בין השמשות פורסין מפות על השלחנות ומדליקין נרות בבית כמו בערב שבת. ויש להדליק נר בחדר שאשתו שוכבת שם כדי שלא יבא לידי תשמיש. ומברכין על הנרות להדליק נר של יום הכפורים, ואם חל בשבת מברכין להדליק נר של שבת ושל יום הכפורים.

סעיף טו

נוהגין ללבוש את הקיטל שהוא בגד מתים ועל ידי זה לב האדם נכנע ונשבר, וגם האבל יכול ללבשו, וכיון שהוא בגד מיוחד לתפלה לא ילך בו לבית הכסא, גם הנשים לובשות בגדים לבנים ונקיים לכבוד היום אך לא יקשטו את עצמן בתכשיטין מפני אימת הדין.

סעיף טז

המנהג שהאב והאם מברכין את הבנים ואת הבנות קודם שנכנסין לבית הכנסת שאז כבר חל קדושת היום ושערי רחמים נפתחו. ומתפללים בברכה זו שיחתמו לחיים טובים ושיהא לבם נכון ביראת ה'. ומתחננים בבכי ובדמעות שיקובל תפלתם, וגם הבנים והבנות מתעוררים שילכו בדרך טובים וארחות צדיקים ישמרו. ויש שהולכים גם לקרוביהם שהם תלמידי חכמים וצדיקים שיברכו אותם, ומבקשים מהם שיתפללו גם בעדם ביום הקדוש והנורא. ויש להקדים לעשות כן בעוד היום גדול, כי לעת ערב ראוי שיהיו נכונים לקבל קדושת היום בהשקט וישוב הדעת. נוסח הברכה, ישימך וגו'. ועוד מוסיף כל אחד כפי צחות לשונו, ויש לומר תפלה זאת: ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים שיתן בלבך אהבתו ויראתו, ותהא יראת ה' על פניך כל ימי חייך שלא תחטא, ותהא חשקך בתורה ובמצות, עיניך לנכח יביטו, פיך ידבר חכמות ולבך יהגה אימות, ידיך יהיו עוסקים במצות, רגליך ירוצו לעשות רצון אביך שבשמים, ויתן לך בנים ובנות צדיקים וצדקניות עוסקים בתורה ובמצות כל ימיהם, ויהי מקורך ברוך, ויזמין לך פרנסתך בהיתר ובנחת ובריוח מתחת ידו הרחבה ולא על ידי מתנת בשר ודם, פרנסה שתהא פנוי לעבודת ה'. ותכתב ותחתם לחיים טובים וארוכים בתוך כל צדיקי ישראל אמן.

סעיף יז

נוהגין ללבוש את הטלית ויש ליזהר ללובשו בעוד יום ויברך עליו, ואם נתאחר עד בין השמשות לא יברך עליו.

קיצור שולחן ערוך סימן קלב

סעיף א

במדינות אלו נוהגין קודם כל נדרי מוציא הגדול שבקהל ספר תורה, ומסבב עמו סביב הבימה והאנשים מחבקים ומנשקים את הספר תורה, ומבקשים מחילה וסליחה על מה שפגמו בכבוד התורה, ומקבלים עליהם מהיום ואילך ללכת בדרכה. ואומרים כמה פעמים הפסוק אור זרוע וגו'. ועומד עם הספר תורה אצל השליח צבור מימינו ועוד אחד מחשובי הקהל עומד אצלו משמאלו גם כן בספר תורה, ואומרים שלשתן: בישיבה של מעלה וכו'. והשליח צבור אומר כל נדרי שלש פעמים בניגון הידוע. ויש לכל אדם לומר עם השליח צבור בלחש. ויש להתחיל כל נדרי בעוד יום, ולהמשיך בו עד הלילה. ולאחר שאמר השליח צבור ברכו, וענו ברוך וכו' מחזירים את הספר תורה להיכל וחוזרין למקומן ובשבת יכולין לחזור למקומן בהתחלת מזמור שיר ליום השבת.

סעיף ב

כשהשליח צבור אומר ברכת שהחיינו יכוין להוציא את הצבור, ומכל מקום נכון שהשומע יכוין שלא יצא בברכת השליח צבור אלא יברך בעצמו בלחש, וימהר לסיים קודם השליח צבור כדי שיענה אמן, והנשים שברכו בהדלקת הנרות שהחיינו, וכן איש אם הדליק ובירך אז שהחיינו לא יברכו עתה שהחיינו.

סעיף ג

ליל יום כפור ויומו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם.

סעיף ד

יש שעומדים על רגליהם בכל סדר תפלת ערבית וכל היום, ואם נחלשו יכולים לסמוך לאיזה דבר, וטעם העמידה להיות דוגמת המלאכים ולכן הנשים לא יעמדו. מי שעמד פעם אחת על דעת לעשות כן כל ימיו ואחר כך רוצה לחזור צריך התרה.

סעיף ה

יש נוהגין ללון בבית הכנסת ולומר שירות ותשבחות כל הלילה, וכשצריך לישן ירחיק את עצמו מן הארון הקודש. והחזנים לא יעורו כי על ידי זה מאבדין קוליהן. קודם השכיבה יאמר ד' מזמורי תהלים שהם מסוגלים להנצל מקרי רחמנא ליצלן, כי יש בהם ש"ו תיבות וד' מזמורים עולה ש"י כמנין קרי. וראשי וסופי המזמורים עולה קכ"ו וד' מזמורים והכולל ביחד עולה קל"א כמנין סמאל ויכוין לסלקו מעליו, וטוב שלא יתעטף בכרים וכסתות המחממין ועל כל פנים לא יכסה רגליו.

קיצור שולחן ערוך סימן קלב

סעיף א

במדינות אלו נוהגין קודם כל נדרי מוציא הגדול שבקהל ספר תורה, ומסבב עמו סביב הבימה והאנשים מחבקים ומנשקים את הספר תורה, ומבקשים מחילה וסליחה על מה שפגמו בכבוד התורה, ומקבלים עליהם מהיום ואילך ללכת בדרכה. ואומרים כמה פעמים הפסוק אור זרוע וגו'. ועומד עם הספר תורה אצל השליח צבור מימינו ועוד אחד מחשובי הקהל עומד אצלו משמאלו גם כן בספר תורה, ואומרים שלשתן: בישיבה של מעלה וכו'. והשליח צבור אומר כל נדרי שלש פעמים בניגון הידוע. ויש לכל אדם לומר עם השליח צבור בלחש. ויש להתחיל כל נדרי בעוד יום, ולהמשיך בו עד הלילה. ולאחר שאמר השליח צבור ברכו, וענו ברוך וכו' מחזירים את הספר תורה להיכל וחוזרין למקומן ובשבת יכולין לחזור למקומן בהתחלת מזמור שיר ליום השבת.

סעיף ב

כשהשליח צבור אומר ברכת שהחיינו יכוין להוציא את הצבור, ומכל מקום נכון שהשומע יכוין שלא יצא בברכת השליח צבור אלא יברך בעצמו בלחש, וימהר לסיים קודם השליח צבור כדי שיענה אמן, והנשים שברכו בהדלקת הנרות שהחיינו, וכן איש אם הדליק ובירך אז שהחיינו לא יברכו עתה שהחיינו.

סעיף ג

ליל יום כפור ויומו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם.

סעיף ד

יש שעומדים על רגליהם בכל סדר תפלת ערבית וכל היום, ואם נחלשו יכולים לסמוך לאיזה דבר, וטעם העמידה להיות דוגמת המלאכים ולכן הנשים לא יעמדו. מי שעמד פעם אחת על דעת לעשות כן כל ימיו ואחר כך רוצה לחזור צריך התרה.

סעיף ה

יש נוהגין ללון בבית הכנסת ולומר שירות ותשבחות כל הלילה, וכשצריך לישן ירחיק את עצמו מן הארון הקודש. והחזנים לא יעורו כי על ידי זה מאבדין קוליהן. קודם השכיבה יאמר ד' מזמורי תהלים שהם מסוגלים להנצל מקרי רחמנא ליצלן, כי יש בהם ש"ו תיבות וד' מזמורים עולה ש"י כמנין קרי. וראשי וסופי המזמורים עולה קכ"ו וד' מזמורים והכולל ביחד עולה קל"א כמנין סמאל ויכוין לסלקו מעליו, וטוב שלא יתעטף בכרים וכסתות המחממין ועל כל פנים לא יכסה רגליו.

קיצור שולחן ערוך סימן קלג

סעיף א

יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה, וברחיצה, בסיכה, בנעילת הסנדל, ובתשמיש המטה, ואסור בכל מלאכה וטלטול כמו בשבת, וכיון שצריכין להוסיף מחול על הקודש לכן אסורים בכל אלו מבעוד יום איזה זמן קודם בין השמשות, וכן במוצאי יום הכפורים זמן מועט לאחר צאת הכוכבים.

סעיף ב

ליגע באוכלין ובמשקין כשצריכין לתת לקטנים יש מתירין ויש מחמירין. ואם אפשר יש ליזהר.

סעיף ג

איסור רחיצה עיין סימן קכ"ד סעיף ז' ח' ט' וגם ביום הכפורים אינו אסור רק ברחיצה של תענוג וצריך ליזהר מאד שלא ירחץ יותר ממה שמוכרח לו. ולתפלה נעילה, מנחה ומעריב כיון שעומד כל היום בבית הכנסת ועוסק בתפלות ופיוטים הרי הוא משמר ידיו ולא ירחצם.

סעיף ד

הכהנים שעולים לדוכן כיון שלדוכן צריכין נטילת ידים עד הזרוע, ואם לא נטלו ידיהם בשחרית רק האצבעות אף שברכו אז על נטילת ידים מכל מקום כיון שנטילה ההיא לא הועילה להם לדוכן, אם כן כשנוטלין עתה עד הזרוע צריכין לברך שנית על נטילת ידים. וטוב יותר שיטלו ידיהם גם בשחרית עד הזרוע ולא יצטרכו עתה לברך שנית.

סעיף ה

החולה אפילו אין בו סכנה רוחץ כדרכו. כלה בתוך שלשים יום משנשאת רוחצת פניה כדי שלא תתגנה על בעלה.

סעיף ו

הרואה חס ושלום קרי ביום הכפורים אם לח הוא מקנחו במפה ואם כבר נתייבש רוחץ מקומות המלוכלכים לבד, דדינו כצואה, ולא ירחוץ בבגד שלא יבא לידי סחיטה. ואסור לטבול אף על פי שהוא רגיל לטבול בשאר ימות השנה, ויגלה צערו לתלמיד חכם מה שאירע לו ביום הקדוש והנורא והוא יורהו מה לעשות שתתכפר לו ויאריך ימים.

סעיף ז

סיכה אסורה אפילו בשביל להעביר הזוהמא ואפילו על מקצת גופו, אך חולה אפילו אין בו סכנה סך כדרכו, ומי שיש בו חטטין במדינותינו שאין נוהגים הבריאים לסוך בחול, אסור לו לסוך משום דמוכח שהוא משום רפואה.

סעיף ח

נעילת הסנדל יש אוסרין אפילו בסנדל של עץ שאינו חפוי בעור, אבל של גמי או קש או בגד מותר. ויש להחמיר בנעילת הסנדל אפילו במקום רפש וטיט וגשמים ואפילו הולך בין הגוים אסור. ואם הוא מצטער הרבה לילך במקום רפש וטיט וגשמים בלי סנדל, ינעול סנדלין שהם בלי עקב, או מנעלים שהם עם עקב אלא יחליפם של שמאל לימין ושל ימין לשמאל אם יש חילוק ביניהם. ולפני פתח בית הכנסת יחלוץ אותם ויצניעם. ויזהר שלא ליגע בהם לא בנעילה ולא בחליצה שלא יצטרך לרחוץ ידיו.

סעיף ט

מותר לעמוד על כרים וכסתות אפילו הן של עור, אבל בתפלת שמונה עשרה אסור לעמוד על שום דבר. אך מי שהוא איש מצונן מותר לו לעמוד על קצת עשבים.

סעיף י

כל חולה אף על פי שאין בו סכנה או מי שיש לו מכה ברגלו, וכן היולדת כל שלשים מותרין בנעילת הסנדל.

סעיף יא

אסור ליגע באשתו אפילו ביום ויחזיקנה כל יום הכפורים כמו נדה.

סעיף יב

מעוברות ומניקות מתענות ומשלימות ככל אדם. ומניקה שולדה חולה ומסוכן ואינו רוצה לינק כי אם ממנה ואם תתענה תהא בסכנה לולד לא תתענה.

סעיף יג

מעוברת שהריחה איזה מאכל ונתאוה לו וידוע שאם אין נותנין לה ממה שהיא מתאוה היא וולדה מסוכנים, לכן אם אמרה צריכה אני לאכול אף על פי שאין פניה משתנים או שרואים שפניה משתנים אף על פי שאינה אומרת כלום, לוחשין לה באזנה שהיום הוא יום הכפורים כי לפעמים מתיישבת דעתה בכך, ואם לא נתיישבה דעתה מאכילין אותה בענין זה, מתחלה נותנין לה דבר מועט שטובלין אצבע ברוטב וכדומה ונותנין לתוך פיה, כי לפעמים בטפה אחת מתיישבת דעתה ואם לאו נותנין לה פחות מכשיעור, ואם עדיין לא נתישבה נותנין לה די צרכה. וכן כל אדם שהריח מאכל ונשתנה פניו מסוכן הוא ונוהגין בו כמו שכתבנו, אבל כל זמן שלא נשתנה פניו אין מאכילין אותו אף על פי שאומר צריך אני.

סעיף יד

יולדת וכן חולה שיש בו סכנה לענין אכילה ושתיה וחילול יום הכפורים דינם כמו בחילול שבת, אלא דלענין אכילה ושתיה אפילו כמה רופאים אומרים שאינו צריך, ואפילו אומרים שהאכילה או השתיה תזיק לו והחולה אומר שהוא צריך, ואפילו הוא אומר שעדיין אינו מסוכן אלא שאם לא יאכל תכבד עליו החולי ויסתכן, שומעין לו ומאכילין אותו כי לענין אכילה ושתיה הוא יותר מבין על עצמו, ולב יודע מרת נפשו.

סעיף טו

כשמאכילין את המעוברת או את היולדת או את החולה, מניחין לפניהם את המאכל ואומרים להם, אם יודע אתה שאפשר שתסתכן אם לא תאכל די מחסורך, תאכל כסדר עד שתבין כי די לך, אבל אם אפשר לך שלא תאכל בפעם אחת כשיעור עשה כך. ויאכל בפעם אחת כשיעור שני שלישי ביצה (כי שיעור אכילה להתחייב כרת ביום הכפורים היא ככותבת הגסה שהוא פחות מעט מכביצה בינונית בלא קליפתה) וישהה קצת, ושוב יאכל כך וישהה בין אכילה לאכילה, עד שתהא מסוף אכילה הראשונה עד תחלת האכילה שניה לכל הפחות שיעור כדי אכילת פרס וכן יכול לאכול אפילו הרבה פעמים רק שלא יהיו בו אכילות בתוך שיעור אכילת פרס אם אפשר ודי לו (כי שתי אכילות שהן בכדי אכילת פרס מצטרפות ונחשבות כאכילה אחת) ובשתיה ישתה בפעם אחת קצת פחות ממלא לוגמיו, וישהה גם כן קצת ויחזור וישתה. ושהיות אלו יהיו גם כן לכל הפחות כדי אכילת פרס או על כל פנים לפחות כדי שתית רביעית ויש לשער קודם יום הכפורים שיעורים אלו על כלי שעות, (עם שעון) כדי שידעו על נכון.

סעיף טז

מי שאחזו בולמוס והוא חולה מחמת רעבון, וסימניו שעיניו כהות ואינו יכול לראות מאכילין אתו עד שיאירו עיניו.

סעיף יז

בכל אלו שמאכילין אותן משום סכנה, אם אין שם מאכל היתר מאכילין אותן מאכל איסור ואם מאכילין אותו דבר איסור נראה דיש להאכילו פחות מכזית אם די לו בכך.

סעיף יח

אם דעתו מיושבת מברך לפניהם ולאחריהם, אבל קידוש לא יעשה ובברכת המזון אומר יעלה ויבוא ואם חל בשבת אומר גם רצה, ואם שכח אין צריך לחזור ולברך שאין חיוב היום לאכול פת.

סעיף יט

קטן וקטנה פחותים מט' שנים אפילו אם רוצים להתענות קצת, אין מניחין אותן שלא יבואו חס ושלום לידי סכנה. אבל משיש להם ט' שנים שלמות והם בריאים, מחנכין אותן שיתענו קצת ולא יאכלו עד לאחר איזה שעות ממה שהם רגילים לאכול, ובנעילת הסנדל ורחיצה וסיכה יש לחנכם גם קודם ט' שנים.

סעיף כ

טוב להריח איזה פעמים בבשמים ולברך עליהם כדי להשלים מאה ברכות, ואמנם כל זמן שלא הסיח דעתו אסור לברך שנית דהוי ברכה לבטלה, על כן צריך להפסיק בינתים זמן גדול שיהא היסח הדעת בינתים. וטוב שיריח בכל פעם בשמים אחרים אף שהן מין אחד, ומכל שכן אם יש לו שלשה מינים כגון עצי בשמים, עשבי בשמים, ומיני בשמים, ואם יכוין לכל ברכות השליח צבור והקוראים בתורה והמפטירין, לא יחסרו לו רק שלש ברכות לתשלום מאה וישלים באלו שעל הבשמים.

סעיף כא

מזכירין נשמות ביום הכפורים, משום דזכירת המתים משבר ומכניע לבו של אדם, ועוד לפי שגם המתים צריכין כפרה, כדאיתא בספרי כפר לעמך ישראל אלו החיים, אשר פדיתה אלו המתים, מלמד שמתים צריכין כפרה, ונודרים צדקה בעבורם, וסמך לזה בסוף פרשה תצוה כתיב אחת בשנה יכפר וסמיך ליה ונתנו איש כופר נפשו לה', ומועילה הצדקה בעבור המתים כי ה' בוחן לבבות שאם היה זה המת חי גם כן היה נותן צדקה, והחי יכול לבקש להקל דין המת, כמו דוד שהתפלל על אבשלום, והמתים הצדיקים מליצים על צאצאיהם. גם ביום אחרון של פסח וביום ב' דשבועות ובשמיני עצרת מזכירין נשמות, לפי שקורין בהן כל הבכור וכתיב שם איש כמתנת ידו. לכן נודרין מתנות לצדקה וכיון שנודרין לצדקה נהגו ליתנה בעבור הנשמות שיזכור אותם אלהים לטובה, גם אותנו יזכור עמהם לטובה בזכיותיהם, ונוהגין כי מי שיש לו אב ואם יוצא מבית הכנסת בשעת הזכרת נשמות, גם נוהגין שבתוך שנה ראשונה למיתת האב או האם יוצא גם כן מבית הכנסת.

סעיף כב

אם יש תינוק למול מוהלין אותו קודם אשרי ומברכין ברכת המילה בלא כוס, ובמדינותינו נוהגין לברך על הכוס ונותנין ממנו מעט להתינוק הנימול, מלבד מה שנותנים לו כשאומרים בדמיך חיי אבל לתינוק אחר אין ליתן לטעום מן הכוס (דחמיר מתשעה באב). הנוהג למצוץ ביין לא יזלפו בפה רק ביד ומוצץ בפה כדרכו.

סעיף כג

נוהגין לשטוח עשבים בבית הכנסת והטעם הוא לפי שנוהגין להשתחוות וליפול על הפנים בשעת העבודה זכר למקדש, ומקום שהקרקע מרוצף באבנים אסור להשתחוות כן, ואפילו במקום שאינו מרוצף יש קצת איסור, על כן שוטחין עשבים להפסיק בין הקרקע. ואם אין שם עשבים יפסיק בטליתו או בדבר אחר.

סעיף כד

זמן תפלת נעילה היא כשהחמה היא בראש האילנות כדי שישלים אותה עם צאת הכוכבים. ולפעמים נמשכת קצת בתוך הלילה ואפילו הכי אומרים חתמנו, לפי שאין הדין מסתלק עד שיגמרו ישראל את סדריהם למטה. והחרוז היום יפנה וכו' אם יצאו הכוכבים לא יאמר כן משום דהוי דובר שקרים, אלא יאמר היום פנה השמש בא ופנה. השליח צבור אומר ברכת כהנים ושים שלום אף על פי שהוא לילה.

סעיף כה

יש לבטל המנהג שהנכרי מדליק נרות לצורך אמירת הפיוטים בנעילה, אלא הנרות הדולקות יפזרם בכל הבית הכנסת דזה הוי שבות דשבות.

סעיף כו

לאחר תפלת נעילה אפילו חל בשבת וגמרו ביום מכל מקום אומרים אבינו מלכנו ואומרים שמע ישראל פעם אחת, ברוך שם כבוד מלכותו שלש פעמים, ה' הוא אלהים שבע פעמים, ללות את השכינה שמתעלה למעלה משבעה רקיעים. ואומר השליח צבור קדיש שלם בניגון של שמחה. ואחר כך תוקעין תקיעה אחת והוא סימן לסילוק שכינה למעלה כמו שהיה במתן תורה, שכשעלה השכינה נאמר במשוך היובל וגו' ונאמר עלה אלהים בתרועה, וגם הוא זכר לתקיעת יום הכפורים ביובל. ויכולין לתקוע אף על פי שעדיין לא יצאו כוכבים אלא שהוא בין השמשות, ואפילו הוא שבת, אבל בעוד יום אין לתקוע, לאחר התקיעה אומרים כולם ג' פעמים לשנה הבאה בירושלים.

סעיף כז

לאחר צאת הכוכבים מתפללין מעריב, ויש להעמיד שליח צבור הגון ויתפלל בנחת ובכוונה ויש לגעור בהחוטפים. אומרים בתפלת שמונה עשרה אתה חוננתנו, אם חל בשבת אומרים ויתן לך אבל אין אומרים ויהי נועם ואתה קדוש. ולאחר התפלה מקדשין את הלבנה ופוקדין איש את רעהו בשמחה וטוב לב כמו ביום טוב.

סעיף כח

בהבדלה של מוצאי יום הכפורים צריכין לברך דוקא על נר ששבת, ולא על נר שהוציאו עתה מן האבנים וכדומה ולא במה שהודלק ממנו. והמובחר הוא להדליק נר אחר מן הנר שהדליק אתמול בביתו ולברך על שניהם. ואם אין לו נר בביתו יביא את הנר הדולק מבית הכנסת ולהדליק עוד אחד מזה הנר ולברך עליהם, ובשעת הדחק מברכין על הנר שהודלק מנר של אינו יהודי או מהאור שהוציאו מאבנים וכדומה. ואין מתחילין הנה אל ישועתי אלא מברכין על הכוס ועל הנר והמבדיל, ואין מברכין על הבשמים, ואם היה שבת מברכין גם על הבשמים. גם מתחילין הנה אל ישועתי כמו בשאר מוצאי שבת.

סעיף כט

אוכלים ושותים ושמחים במוצאי יום הכפורים, דאיתא במדרש במוצאי יום הכפורים בת קול יוצא ואומר: לך אכול בשמחה לחמך, ושתה בלב טוב יינך, כי כבר רצה אלהים את מעשיך

סעיף ל

המדקדקין במצות מתחילין מיד במוצאי יום כפור בעשיית הסוכה, לקיים ילכו מחיל אל חיל.

סעיף לא

ביום שלאחר יום הכפורים נוהגין להשכים לבית הכנסת, ובימים שבין יום הכפורים לסוכות אין מתענין אפילו תענית יארצייט, ואין אומרים תחנון לפי שהם ימי שמחה שהיו מחנכין בהם את המזבח בימי שלמה, וגם אנחנו עוסקים במצות בנין סוכה והכנת אתרוג ושאר המינים לכבוד אדון האדונים מקדש ישראל והזמנים.