תורת הבית - מאמר עלבונה של תורה

ספרי קודש - תורת הבית

תורת הבית

 מאמר עלבונה של תורה

איתא באבות אריב"ל בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. ואם כה היה בזמנם שהיו עמלים על התורה רבבות אנשים במסירות נפש בקדושה וטהרה והיו מוסרים נפשם על קיום כל דבר מן התורה אעפ"כ לא יצאו ידי חובה לכבודה של תורה, מה נאמר לעלבונה של תורה היום, אשר עת כזאת לא היה עוד לישראל, אשר אף מדור אחד שלפנינו ירדנו אלף מדרגות אחורנית, הן בלימוד התורה הן בקיומה, ונתקיים בנו האמת נעדרת (אמת היא התורה כמש"כ אמת קנה) וכמו שאחז"ל מלמד שנעשית עדרים עדרים והולכת לה, היינו שיוצאים כתות שלימות מלימוד התורה. הבתי כנסיות שהיו מלאין חבורות של בני תורה בעלי מקרא בעלי משנה בעלי גמרא בעלי מדרש, בעה"ב לעצמן אברכים לעצמן בחורים לעצמן – ועתה בעה"ר נתרוקנו הבתי מדרשים כל חבורה וחבורה נדדו והלכו להם. והלוואי ונשאר אחד אחוז מעשרה. ולא די עוד בזה כי גם גזרו צאן ממכלאות גם מהחדרים וישיבות יוצאין והולכין להם כתות כתות עדרי צאן ישראל שהיו מלאין תמיד חדרים של ילדי ישראל עמלין בתורה כל היום. ובזה נשתבחו ישראל שבכל עת צר ומצוק לא הסירו בניהם מתורה כדאיתא בתנד"א פרק כ"ג שעי"ז נושא הקב"ה פנים לישראל. למדו אותם חמשה חומשי תורה עם פירש"י הכניסם לגמרא עד שבכל עיר קטנה היה כמה מלמדים לגמרא גם כמה ישיבות היו בערים גדולות וקטנות שלמדו נערי ישראל גמרא עם תוספות בעיון ובשקידה. כבוד ד' היה חופף בעולם על מקדשי מעט האלה. קול יעקב היה מצפצף בבתי כנסיות ובתי מדרשות. וזה היה משמרינו ומצילנו מכל צרה בכל עת גלות המר. וזכו עי"ז כל בני הדורות לבנים קדושי עליון שיזכו להם ולאבותיהם לחיי עוה"ב. ועתה בעו"ה האמת נעדרת נדדו והלכו להם ילדי ישראל גם מחדרים. והעיקר קולע היצר חיציו אל לימוד הגמרא שנצערין והולכין יום יום נורא מאוד שבמקום שהיה חמשה מלמדין לגמרא נמצא אחד ויש שגם אחד אין. בכמה ת"ת לא נמצא אף מלמד אחד לגמרא כמה ישיבות קטנות נתבטלו והנמצאים נתרוקנו שבמקום מאה נערים נמצא עשרים ובמקום חמשים עשרה או לא כלום. אוי ואבוי לנו לצרה הזאת שבאין תורה שבע"פ הלא כל קיום האומה ח"ו בסכנה וכל כריתת הברית עם ישראל היה על תורה שבע"פ כמשחז"ל בגיטין לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על תורה שבע"פ כמש"נ ע"פ הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל. ואנו רואים זאת בעינינו כי מי נתן כח לעם זו לעמוד נגד כל גלי הזמן גזירות ושמדות שקמו עליהם (בימים הקדמונים) בכל דור ודור להעבירם מתורותם ולהשמידם מן הארץ ח"ו, אם לא הייתה תורתם שבע"פ אשר התלהטות אהבתם ודבוקתם בה היה נורא מאד. באשר יגעו ועfמלו עליה מילדותם הכירו חכמתה הכירו קדושתה ונמסכה קדושתה בדמי עורקיהם ומלאה כל לבבם. היא נתנה להם עוז ועצמה לעמוד כנגד כל הסערות ולא לזוז מחוקי אלקים אף כקוצו של יוד. ועתה כאשר פנינו עורף לתורתנו הוי מה יהיה אחריתנו.

ומה לנו לדבר לימים יבואו, כבר אנו רואים בעינינו מה הגענו מחינוך החדש שחינכנו את בנינו. עד כי אפשר לומר כי כהיום נפסק תקוות שלומי אמוני ישראל שיישארו בניהם עובדי ה' תמימים ישרים. והיצר אינו מסתפק בשביתת תורה שבע"פ גם תורה שבכתב אינו מניח ללמוד בחדרים. בכמה מקומות נתקן לימוד מעטאדעס תחת תורת אלקים ואף א"ב כ"ב אותיות של התורה אינו מניח ללמוד ורק מעטאדעס. כללו של דבר עלה הכורת עלינו להשבית תורה מישראל מעולל ועד יונק ועד איש שיבה. ואנחנו מחשים.

הוי ואבוי הלא עמודי עולם ירגזון. תורה ד' היא יסוד כל העולם עליונים ותחתונים. על הבל תינוקות של בית רבן העולם עומד ואם תשבת התורה הלא עמודי עולם יתפלצון אומלל ארץ ויושביה. והנביא הושע קורא בקול נבואתו [הושע ד'] כי ריב לד' עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ, ופירשו במדרש אין אמת אין דברי תורה נאמרין שנקרא אמת כמו שנאמר אמת קנה ואל תמכור, ואין דעת אלקים הוא פשוט שאין נותנין לב להתבונן לגדולתו של הקב"ה נותן התורה והשגחתו [שבעו"ה כהיום הוא מראשי הסיבות שמעתיקין את עצמן ואת הבנים מתורת ד' למען השג תכלית בעבורן, כי האמונה בהשגחה רפתה בעו"ה וקדושת התורה נתחללה] וממילא ע"י ביטול תורה וחסרון אמונה בא ממילא לאלה וכחש וגנוב ורצוח ונאוף. וסיים הנביא ע"כ תאבל הארץ ואומלל כל יושבי בה. והלא כבר אנו רואין בעינינו עד כמה אבלה הארץ ועכ"ז אין אנו שמים אל לבינו להיטיב דרכינו. וכבר אמרו חז"ל (שבת ל"ב) שבעוון ביטול תורה חרב וביזה בא לעולם, שנאמר והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית ואין ברית אלא התורה שנאמר אם לא בריתי חוקות שמים וארץ לא שמתי. ובכעו"ה אין איש שם על לב.

והיצר הולך וכובש כל העולם לחזק דעותיו כי להשכיל לבניו לבקש תכליתם עבורם הוא חוב קדוש קודם לכל דבר. הוי ואבוי חובת חדשים נעשו בארץ וחוב האמיתי חוב הגדול אשר עלינו עזבנוהו. וכבר צווח הכתוב תחת שלשה רגזה ארץ תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה. אבותינו החזיקו מעולם חוב ראשון לכל ללמד לבנו תורה חומש ופירש"י וגמרא עד שכחו מגעת כפי המחויב באמת אב לבן מן התורה ועי"ז היו מלאים הבתי מדרשים וחדרים וישיבות מבנים יגעים בתורה כל היום. ועתה חובת חדשים נעשו בארץ הבתי מדרשים וחדרים נתרוקנו ובנינו יגיעים על ילדי נכרים ביגיעת נפש ובשר אוי לנו שהגענו לראות זאת בעינינו שפחה כי תירש גבירתה. ומי חידש לנו חובת אלו, ומי פטר לנו מחובתנו הגדולה שנכנסנו כל עם ד' בברית להנחיל תורת ד' לבנינו והוזהרנו באזהרות כפולות ומכופלות בהשמר וגו' פן תשכח וגו' ופן יסורו וגו' והודעתם לבניך וגו' והננו מקבלים עלינו זאת בקבלת עול מלכות שמים בק"ש בפרשה ראשונה ושניה ושננתם ולמדתם ונצטוינו לקבוע זה בתפילין שבראשינו ובמזוזות שבפתחינו שלא נעלים אף רגע אחד מן היסוד הזה ולמה זה הלכנו קדורנית בעיקר הזה שהוא יסוד אומתנו ויסוד תקנת איש יהודי נאמן לאלקיו להשאיר בנו אחריו דבוק בד' ותורתו ואשר לא תהיה זאת רק מלימוד הגמרא בעמל ויגיעה שבדביקותם בקדושתה באורה וכבודה יתדבקו לאלקים חיים וכמו שאה"כ ולדבקה בו, וכמו שאמרו בספרי כיצד אדם דבק בהקב"ה אלא זה הוא המדבק לת"ח ור"ל שעי"ז יתדבק בתורה וכן אמרו בספרי על פסוק ואהבת כיצד אדם אוהב את הקב"ה אלא ממה שנאמר אחריו והיו הדברים האלה על לבבך. ולמה נטעה עצמנו בטענת היצר שהולך וכובש כל העולם כי עלינו לבקש תכלית לבנינו. ומי זן אותנו ואבותינו מימות עולם אף שלא הקדימו לבקש תכליתם לבניהם ורק גדלו אותם על ברכי התורה בנערותם בכ"ז גדלו והצליחו כל אחד לפי מזלו גם גבירים גם אצילים יצאו מהם לכבוד להם ולכל ישראל. ופתאום אבדנו האמונה בד' הרועה אותנו מעודנו, והכתוב אומר אני ד' לא שניתי ואתם בני ישראל לא כליתם. הכוונה, הנכם רואים שאני לא שניתי אחרי שאתם לא כליתם ואשר היום אנו רואים זה בעינינו נפלאות ה' קיום שה נאלמה בין רבבות חיתי טרף במאראקא ורומאניע וכיו"ב ובדבר הזה שיזון הקב"ה לבוטחים בו לא נאמין. גם הלא כבר אנו רואין בעו"ה מהאושר והטוב מהתכליתים שהתוה היצר לבנינו ואיך לא ירגז לבבינו מחרדת יום הדין כי ישאלנו על חובתינו ואז לא ניכר עשיר על דל, לכל ישאלו והכל צריכים להשיב כקטן כגדול כדל כעשיר, ומה נשיב. גם העשירים מלפנים שכרו מלמדים לבניהם ללמדם תורה ויהי' בניהם לכבוד לעם ד' לשם ותפארת לאבותיהם בזה ובבא ומה ינחלו היום מבניהם רק ביזיון וכלימה בזה ובבא:

ע"כ אחים אהובים העם אשר בחר לו ד' נחלה נשים לבינו על דרכינו נסורה מדרך העקלתון שהדריכנו בו היצר ושלוחיו. נשובה אל דרך הנכונה הגדולה הרחבה שהלכו בו אבותינו מעולם. נשובה לד' ותורתו גם אנחנו גם בנינו. בכל כחו על כל אב להחזיק בניו הקטנים לתורת ד' ללמדו חומש עם פירש"י שתתן לו ידיעה רבה בתורה שבע"פ בילדותו. בפירש"י נמצא ביאור התורה והמצווה ומדרשי חז"ל הק' המדבקים לבם של ישראל לאביהם שבשמים (ולא לדלג ח"ו אף פרשה או פסוק אחד כהנהגת המדריכים החדשים לומר פרשה זו נאה ופרשה זו אינה נאה לפי בערות שכלם להעיז פניהם לעשות משטר בתורת אלקים חיים). והכל כמו שלמדו לנו אבותינו ואח"כ להתאמץ במסירות נפש להכניס הבן במקור מים חיים הוא תושבע"פ הגמרא הק' שתאיר בבתי נפשו אורה וקדושתה ותפקחנה עיניו לראות מראות אלקים (אשר בעו"ה כבר נמצא חלק גדול בישראל שזרה להם אור האלקי של תושבע"פ לא טעמו מתיקותה כלל המתוקים מדבש ונופת צופים כמש"א דוד מלך ישראל). נשובה נא ונתחזקה יחד עם ד' ליסוד הזה שכל אשרינו ואושר בנינו תלוי בו:

ובאמת לא רק על כל איש ישראל יחיד מוטל הדבר גם על כל קהילה קדושה ביחד חובה על שלומי אמוני ישראל לחוש לעלבונה של תורה להתאסף ולהתאגד לרפא שבר עמינו לרפא שבר בתינו ההרוס להשיב לב בנים למקור קדושת נפשם שהוא רק ע"י לימוד הגמרא הק' בעמל ויגיעה כמו שהדריכונו אבותינו. יתחברו יתאגדו יחד אבות נאמנים לאלקים ותורתו ויבקשו תחבולות לבנות ביתם לשים להם שארית ותקווה בעולם שיישארו בניהם נאמנים לד' ותורתו, אשר תבוא זאת רק ע"י יגיעה בתורה שבע"פ. ישימו נא ראשי כל עדה ועדה לב לתקן כאו"א פרצת בני עדתו, לחזק לרומם לימוד הגמרא, לבקש מלמדים טובים ולטפל בעצמם לבחון התלמידים בחדרים [וכן כתוב על רבנו רע"א ז"ל שאף בזמנו היה הולך לחדרים לבחון התלמידים] וכן לייסד ת"ת לגמרא בעד בני עניים[1] ולייסד ישיבות קטנות לנערים ולראות שבני העיר יתנו ארוחות לתלמידים. ומה נכון שבני עניים השיגו גם רבם בלא כסף, כי הרבה מבני עניים שאבותיהם מנתקים אותם מתורה בשביל שאין בידם לשלם שכר מלמדם כידוע. ואשרי למי שמתאמץ ומתעורר לזה, זכות הרבים תלוי בו:

כללו של דבר אין אנו רשאים לראות כבלע את הקודש ולחשות כ"א לעשות כ"מ שבכחו לד' ותורתו:

והנה האיש הנלבב עליו להתבונן הרעה הגדולה שעושה לבניו בהסירם מלימוד התורה בילדותם ושוללים מהם הבחירה שאף אם יתבוננו באמצע ימיהם חובתם כבר לא יהי' בידם אחר שלא למדו אותם אבותיהם בנערותם תורה והאדם הלא לא לעולם יהי' בעולם ההבל וכמה יתמרמרו הבנים על אבותיהם בהגיעם אל עולם הגמול אל העולם שכולו טוב שכולו ארוך בראותם גדולת ערך לומדי התורה. יראו עיניהם ערך מעלת האנשים של בעלי משניות שחזרו בחייהם הרבה פעמים משניות. יותר מהן בעלי גמרא שיגעו ללמוד בכל יום דף גמרא ושלמו ש"ס כמה פעמים בחייהם. יותר מהן רבנן [אשר בעו"ה נקטן ערכם כהיום] שיגעו ועמלו כל ימיהם בתורה שבכתב ושבע"פ ביגיעת נפש ובשר וכפי יגיעתם על התורה מרוב דוחק כן ינהרו פניהם ויגדל כבודם לעתיד כל אחד לפי ערכו, כמו שאמרו חז"ל על הפסוק שחורות כעורב אלו ת"ח שמשחירין פניהם על התורה בעוה"ז הקב"ה מבהיק זיוון בעוה"ב. והם אין להם חלק בכל אחד מאלו כי רחוקים היו מן התורה ובלו חייהם בהבל רק לבקש כסף וכבוד מדומה כל היום. ובאין תורה אין קיום התורה כמובן, כי יישארו ריק מכמה מ"ע ק"ש ותפילות וגם ציצית ותפילין ועוד ועוד, וגם כמה עבירות חמורות יעברו שעתידים ליענש בעונש גיהנם. וכמה יתמרמרו אז על אבותיהם אשר דרשו להם רק אושר עוה"ז הכלה ואושר הגדול הנצחי מנעו מהם. האם נוכל לשער גודל צערם וגודל מרירותם על הרעה אשר אבותיהם הרחמנים עשו להם ברחמנותם מה שלא יעשה אף האכזר היותר גדול באכזריותו:

שמעו נא אבות רחמנים כעניים כעשירים! התבוננו על דרכיכם התבוננו הרעה הגדולה שאתם עושים לבניכם במנעכם אותם מלימוד תורת ד' וקיומה אור חייהם וכבודה הנצחי:

ואעתיק בכאן ציור אחד המבהיל לב שומעיו, ציור אמיתי שאין עליו תשובה. לוא היה ר"ל לאב עשיר בן יחיד אלם שנשתקל מילולו מחמת חולי ויובילו האב לרופאים מומחים ולא מצא תרופה למכתו. הבן נתגדל בשנים וגם בדעת כאחד האדם אבל אין מלה בלשונו. אביו בוכה בחדרו בראותו צרת בנו יחידו ויפזר הון עתק להובילו לפראפעסרן ואין עצה ואין תרופה. כמה היה האב מרוצה לסבול עינוי הגוף וכ"ש לפזר הון באין שיעור אם היה רק ביכולתו להשיב מלין בפי בנו יחידו. ועתה אשאלך אחי ידוע לכל איש משלומי אמוני ישראל כי עסק האדם בישיבה של מעלה הוא תורת ד' כל אחד לפי מדרגתו כדאיתא בזוה"ק ובסה"ק מתיבתא דר"ע מתיבתא דאחי' השילוני. והיינו שבתורה שלמד אדם בחייו יתגדל שם ידיעתו למעלה מאד והוגה בה ומתהני בחידושים המתחדשים לאין קץ כל יום ויום. ופשוט הוא כי במה ישיחו שם בעסק יער או דגן וכיוצ"ב אין שם לא אכילה ולא שתיה ולא צורכי בני אדם. והאיש אשר לא למד תורה מעולם הלא ישב בע"כ כאלם לא יפתח פיו, כי במה ידבר, וכאלם ממש ישב. ולא יום אחד ושנים אחדים רק ימים ושנים באין מספר. ומי עשה לו כ"ז אם לא האב בעצמו במונעו ממנו בסכלותו תורת ד' העומד לו לעולמי עד הנותנת לו כבוד וגדולה נצח נצחים. יתן ד' שיתבוננו האבות מה שלפניהם ויזכו להם ולבניהם באושר התורה ונזכה בזכות זה לגאולה כמש"כ גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם. בבי"א:

[1] ונדיבי ישראל אשר ברכם ד' בהון יכולים לעשות הרבה ביסוד הזה. ואשרי מי שנתן לו הקב"ה דעה לקחת עצמו למקצוע זאת שהוא יסוד שכל בית ישראל עומד עליו והנמצא אושר גדול בעולם מאושר הזה להוליד בנים למקום, כמו שאמרו כל המלמד בן חברו תורה כאלו ילדו, המלמד בן חברו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה ב"מ דף פ"ה עי"ש עוד. וכ"ש אם יוליד כמה בנים אהובים בנים יקרים אשר יגדלו על מבועי התורה והעבודה שאין קץ למתן שכרם בעולם העליון למי שזכה בהם. אכן מי יגלה עינם של אלו שהיכולת בידם לראות האושר אשר לפניהם. ואמרו במדרש שצריך האדם לרדוף אחרי מצווה קבוע לדורות, ואיה איפה מצווה קבוע לדורות כזו כי מבן אחד שיכניסו לתורה וי"ש הלא יולדו בנים למקום עוד ועוד. למשל אם הצליח במעשיו ונעשה בן אחד מופלג בתורה וי"א ובגדלו מלמד תורה וי"א לאחרים וליוצאי חלציו וכן אח"כ עוד ועוד כמה דורות הלא על הראשון יחשבו כולם, כי הלא במדת פורעניות אמרו קול דמי אחיך זועקים אלי דמו ודם זרעותיו וכ"ש במדה טובה שמרובה ממדת פורעניות בודאי יחשבו כל הטוב על הראשון ועל זה נאמר לוקח נפשות חכם. עיין ב"מ דף פ"ה ע"א שהחכם באמת יראה לקנות נפשות שהוא קנין עדי עד וכעשיר בהונו כן איש נבון בגופו הכל יכולים לעשות וכהיום עת לעשות: