תורת הבית פרק יג

ספרי קודש - תורת הבית

תורת הבית

 

פרק יג.

 בו יבואר קצת מענייני תשובה

כתוב בפרשת הגאולה כי תשמור לעשות את כל המצוה הכתובה בספר התורה הזה כי תשוב אל ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך. הורה לנו הכתוב כי מתי נוכל לחשוב בנפשנו כי נזכה לעשות כל מצוות התורה כאשר נתחזק לשוב אל ה' בכל לב ובכל נפש. ועל כן היא קודמת בזמן. הנה החיוב לשוב אל ה' יש על זה כמה כתובים וידוע לכל כקטן כגדול. אכן היצר מתגבר ומטיל הרבה טרדות על האדם ואינו מניחו להתבונן על דרכיו. ומכל מקום אם היה בא נביא אחד אל איש הישראלי והיה אומר לו תדע אחי שאני יודע סופך שתצא חייב מפי בית דין של מעלה בודאי היה מעורר עצמו תיכף לתשובה בכל לב ונפש [והיה חושב בנפשו שאפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים]. והנה כאשר תשאל לכל איש הישראלי שיאמר לך האמת אם הוא מאמין בשכר ועונש יענהו בוודאי אני מאמין שהוא מן י"ג עיקרים שבלתי זה איננו בכלל ישראל כלל. חזר ושאלו איך הוא בדעתו אם היה הקב"ה מזמינו היום לדין על מעשיו אם היה יוצא זכאי. בוודאי היה משיבו שלא היה יוצא זכאי אלא חייב. חזר ושאלו אם כן מה יהיה סוף הדבר. ענהו היום אין לי פנאי להתבונן ומכל מקום אני מקווה שיבוא עת שאתבונן על מעשי ואתקן הכל. חזר ושאלו הלא ידוע מה שאמרו אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה, ועוד הלא עבר עליך כמה יוה"כ ובכל יוה"כ אם לא בראשיתו על כל פנים בזמן נעילה בעת שביקשת מן ה' יתברך שיחתום אותך בחיים לך ולכל ביתך הלא היה בוודאי אצלך הסכם חזק שמה שעבר אין ועל כל פנים על להבא בוודאי תשמור עצמך בכל היכולת לקיים את התורה. והלא ראית שבשום שנה לא קיימת מה שהבטחת לה' יתברך א"כ בוודאי גם ביוה"כ זה וכן בשנים האחרונות יהיה כן, שמה יום מיומיים. אם כן הדבר ברור כמו אם היה שומע הדבר מפי נביא שתישאר חס וחלילה מן החייבים ולא מן הזכאים ועל כן אין שוב עצה היצר הטוב בלך ושוב לזמן אחר כי אם לעורר את עצמו לתשובה בכל לב ונפש ולהתבונן על הסיבות המפריעות לעבודת ה' יתברך ולהסירם. וזהו שאמר הכתוב בכל עת יהיו בגדיך לבנים וגו' ויסדר לעצמו הנהגה שיהיה כל עניינו ע"פ התורה, וירשם זה בפנקסו ברמז. ויהיה לו עת קבוע ללימודו שלא יחסר לו יום אחד מן הקביעות ההיא וגם זמן קבוע ללימוד ספר יראה. וטוב מאוד שישכים כל יום בבוקר ויסדר לעצמו איך להתנהג באותו יום. ובכל ערב שבת קודש יתבונן אם שמר כפי מה שסידר לעצמו. ודע שאפילו אם מצא את עצמו שלא שמר כהוגן מכל מקום אל יתרשל על ידי זה ויחזק עצמו של להבא. ואנו צריכין ללמוד [1] מן יצר הרע שגם הוא כמה פעמים נשאר מנוצח מן היצר הטוב שאין האדם רוצה לשמוע לו ואף על פי כן אינו מתרשל עצמו מעבודתו. וכמו שאמרו חז"ל שיצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומתחדש עליו בכל יום. וחידושו הוא שחוזר ומפתה להאדם באופן אחר פן יצליח כעת בפיתויו. כן הוא האדם [2] אל ירפה עצמו ויתבונן גם כן ברעיונותיו איך לחדש הסדר על להבא, ובוודאי הקב"ה יעזור לו כמו שאמרו חז"ל הבא לטהר מסייעין אותו.

ודע עוד דבענייני תשובה אין מספיק לו במה שלא יעשה העבירה עוד הפעם אלא צריך לשוב לפני ה', דהיינו להתוודות לפניו ולהתחרט על העבר ולקבל על להבא שלא ישוב לכסלה עוד. וכמו מה שכתוב והתוודו וגו', וכמו שכתוב יעזב רשע דרכו וגו' וישוב לפני ה'. ויזרז עצמו לזה ולא יאחר:

א.      פן יזדמן אחר כך איזה סיבה שלא יוכל לשוב.

ב.       על איחור התשובה גופו יהיה עונש בפני עצמו. וראיה ממה דאיתא בגמרא מפני מה גרים מעונין בזמן הזה (היינו בזמן הגמרא) מפני ששהו עצמן להיכנס תחת כנפי השכינה. הרי אפילו עובד כוכבים אף דאינו מחויב מן התורה להתגייר מכל מקום משעלה בדעתו להיות שומר תורת ה' ולהיות נלווה אליו לא היה לו להתאחר, על אחת כמה וכמה איש הישראלי שעמד על הר סיני ואמר כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע על אחת כמה וכמה שאין לו לאחר לשוב לפני ה'.

וכבר אמר הנביא יחזקאל (יח) השליכו מעליכם כל פשעכם. ורצונו לומר כמו הנשכר לישא משא לבית ראובן משנכנס צעד הראשון לביתו תיכף הוא משליך את המשא מעל כתפו ואינו משהא אותה אפילו רגע כן ידע האדם שעוונות הוא כמשא כבד על נפשו ואין להשהות רוח הטומאה על עצמו. ומטעם זה אמרו בגמרא (ברכות דף יט) אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום דבוודאי עשה תשובה. והיינו קודם השינה:

[1] ורמיז זה במה שאמר הכתוב מאויבי תחכמני מצותיך וגו'. ובידוע ששבעה שמות יש לו. ושמעתי דבר נחמד בשם גדול אחד שידוע מה שאמרו חז"ל שהיצר הרע יושב על שני מפתחי הלב. והכוונה כבר ביארנו שכשרואה שאינו יכול לפתות לאדם לעשות עבירה הוא תוקע עצמו לימין, דהיינו שמתגבר להטיל דופי במצוותיו שיעשה ברפיון ידיים או בשאר פגם כדי שהפרקליט שיברא מן המצווה יהיה פגום ולא שלם. ועל כן צריכין לשלם לו כגמולו גם כן כגון שהאדם דיבר בבית הכנסת דברי חול או שאר דיבורים שלא כהוגן ולא היה יכול להתגבר על יצרו לבסוף ייאנח על זה בשברון רוח כדי שהמקטרג שנברא מן דיבוריו האסורים יהיה גם כן על כל פנים בעל מום:

[2] וכן הוא מרומז במה שאמרו חז"ל המרפה עצמו מדברי תורה אין בו כוח לעמוד ביום צרה, שנאמר התרפית ביום צרה צר כחך. ובעניין לימוד התורה מצוי מאוד אצל בעלי תורה שרואה שאינו מצליח כל כך בלימודו להיות בקי בעל פה מתרשל לגמרי על ידי זה. ובאמת אין מכון הדבר, וכמו שאמרו חז"ל משל לשר אחד שציווה לאיש שימלא הכלי שלו מים ועבור כל דלי ייתן לו דינר זהב. והנה בשולי הכלי היה נקב וינסה האיש למלאות ונשפך המים דרך הנקב על הארץ ופסק למלאות. ויפגעהו חכם אחד וישאלנו למה פסקת למלאות. והשיב האיש הזה מה תועלת בפעולתי והלא נשפך על הארץ. והשיב החכם מה איכפת לך הלא שכר זהובים אתה נוטל, שגם הוא היה מכיר הכלי שלו אלא שהוא רוצה ליהנות לך. כן הדבר הזה בקל וחומר אלף אלפים הקב"ה מכיר את נפש כל איש ואיש וטבעו אם אם זכרן או לא וציוה לכל ישראל שילמד תורה ויחזרו עליה. ואף שאדם שוכח מה איכפת לו, יחזיר עוד הפעם, לא שכר זהובים הוא נוטל. כל תיבה ותיבה שיחזור הוא מצות עשה בפני עצמה. והלא ידוע מה שאמר הכתוב אם צדקת מה תתן לו, ואינו צריך לפעולות האדם אלא שהוא טוב ומטיב ורוצה ליהנות להאדם שלא יהיה לו נהמא דכיסופא: