תורת הבית פרק ט

ספרי קודש - תורת הבית

תורת הבית

פרק ט.

בו יבואר איך שצריך האדם לעשות כל השתדלות להשיג תורה ויראת השם יתברך הנה הכתוב אומר אם תבקשנה ככסף וכו' אז תבין יראת ד' ודעת אלהים תמצא. הורה לנו שכל זמן שאין אדם מבקש יראת ד' ותורה ככסף וכמטמונים אינו מבין מהו יראת ד'. ועל כן נצרך לנו לבאר אופן בקשת העולם בזה. וממנו נקיש לענייננו. הנה ידוע כי יש שלשה דברים שהם הראשים לכל דבר חשיבות שבעולם, והוא החכמה והגבורה והעושר [החכמה הוא הראש שבכולם, ותחתיה גבורה, ותחת הגבורה קניין העושר, כמו שביאר הרמב"ם בשמונה פרקיו].  ואף על פי כן האדם רגיל לעשותם אמצעיים להשיג על ידם הכסף. ונפרט אחד אחד. כי בשנחפש היטב בעולם, נמצא שכל חנוני וחנוני וכל סוחר וסוחר מתחכם בדעתו להשיג איזה סחורה חדשה כדי שימצא חן בעיני הקונה ויוכל להשתכר. וכן נמצא שבכל חודש מיני מאשינעס חדשות שיש בהם כמה סימני חכמה ובא להם זה בעמל רב שנתן לבו ודעתו להעמיק בזה כמה חדשים ולפעמים כמה שנים. וכשנחקור על הממציא העניין למה הייתה מטרתו ומגמת נפשו יתברר שהעיקר היה כדי להשתכר מעות מזה. הרי יבורר לנו שחלק גדול מן העולם מיגעים את מוחם ודעתם להתחכם באיזה דבר שעל ידי זה יבוא סיבה שישיג כסף. ובאר לנו הכתוב שבאופן זה ממש צריך האדם לתת לבו ודעתו להתחכם באיזה אופן יוכל לבוא לידי יראת ד' והשגת תורתו. ועתה נבאר אודות הגבורה  שהוא הכוח הנמצא באדם. הנה כשנתבונן אודות זה נמצא שרוב בני האדם וכמעט כולם הן בעלי מלכות והן הסוחרים והן העוברי ימים כל העמל שמיגעים בכל ימיהם בכחותם כל אחד ואחד מטרתו הוא כדי להשיג כסף. לא יעצרם גשם ושלג ולא יעצרם עינוי הדרך וקור וחום. ואף שיודע שנתמעט כוחותיו על ידי זה מקבל הכל על עצמו ברצון נפשו בשביל המטרה שעלה בדעתו שישיג כסף על ידי זה. וכן באופן זה ממש צריך האדם לתת כל כוחותיו ולסבול הכל ברצון נפשו כדי להשיג יראת ד' והשגת תורתו. ועתה נבאר אודות עושר הוא הכסף הנמצא בעולם. ידוע הוא בכל איש בימי חייו ובפרט אצל סוחרים שנוסע בדרך ומוציא הרבה כסף על זה ומטרתו כדי שישיג סחורה או איזה עסק טוב שיוכל להרוויח כסף על ידו. וביאר לנו הכתוב באופן זה ממש יתרצה האדם להוציא כסף כדי להשיג יראת ד' והשגת תורתו. הנה ציירנו לפני הקורא שלשה עניינים חכמה וגבורה ועושר (היינו התחכמות וכח וכסף) שאדם משתדל בכל אחד כדי להשיג כסף ופעמים עושה כל השלושה דברים בשביל זה, היינו שמשתדל בחכמתו ובכחו ובכספו כדי להשיג כסף. ואפילו על ספק אם ישיג כסף על ידי זה גם כן אנו רואין שבני אדם עושין כל השתדלות האלו כי לפעמים עולה הכל בתוהו שאיננו מרוויח מאומה ומכלה כחותיו וכספו להבל. ומכל מקום מחמת ספק שמא ירוויח איננו מונע עצמו ומפקיר כחותיו וכספו. ועל אחת כמה וכמה צריך לעשות מכפלי זה בשביל נפשו להשיג יראת ד' ותורתו, שבזה בוודאי יעזרנו השם יתברך שימצא מאוויי נפשו, כמו שאמרו חז"ל שאם יאמר יגעתי ולא מצאתי אל תאמין:

עוד נכלל בזה הכתוב מה שיודע שכמה פעמים מצוי אף שהאדם יודע גודל עשיית המצוות ולימוד התורה הוא מתרשל מפני הבושה שיאמרו עליו שנעשה בטלן (כלומר פרוש ענייני העולם) וכפתי יחשב בעיני הכל. אשאל שאלה קטנה הלא בענייני המסחור כדי לדעת איזה עסק בטוב אנו רואין שכמה פעמים עושה האדם את עצמו לפתי שאינו מבין שום דבר ובשביל זה אין הסוחרים שומרין עצמם ממנו בידיעת מסחריהם, ועל ידי זה נודע לו כל עיקר העסק. וכן כהאי גוונא בכמה עניינים אנו רואין שבענייני העסק אין דרך בני אדם לחוש לשום דבר, כגון בתחילת חינוך האיש כשיוצא לשוק לסחור איזה מסחור מצוי כמה פעמים שנמצא מלעיגים עליו ויאמרו בלעג ובהיתול "סוחר חדש בא לכאן", האם בשביל זה ימנע עצמו מן העסק?! יחשוב בנפשו יאמרו מה שיאמרו, ידברו מה שידברו, ואני צריך להרוויח כסף. וכן כהאי גוונא בענייני עבודת ד' שהוא נוגע לנפשו לנצח לאור באור החיים לא ימנע עצמו כלל מפני להג הבריות. וכן איתא בשולחן ערוך אורח חיים סימן א' שאל יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השם יתברך [1] וזה הכל נכלל במה שאמר הכתוב אם תבקשנה ככסף וגו':

 [1] עוד נכלל בזה שמצוי כמה פעמים שהאדם אין לו עת קבוע לתורה, ואף על פי כן הוא משער בנפשו שלא יהיה להשם יתברך עליו טענה באשר שהוא מאוהבי תורה ודואג על זה תמיד. אבל באמת אין טענה זו מספקת, דכי בענייני הממון לא יתאמץ להרוויח ויסתפק במה שהוא אוהב הכסף ודואג על זה שאין לו הכסף, אלא כל אחד מתחזק להשיג כסף שיהיה בידו וברשותו. וכן הוא נמי בענייני התורה, וכמו שכתוב למען תהיה תורת ד' בפיך וגו'. עוד יש לנו ללמוד מענייני בקשת הכסף כי אף שיד חרוצים תעשיר בכל זאת אינו דומה מי שעושה יחיד במלאכתו או בעסקו לעושה עם אנשים רבים שהריווח המועט אשר יישאר לו מכל איש העובד עמדו יצטרך לחשבון גדול, כן הוא בעניין השגת עניין התורה דאף שאוצר גדול נכון הוא לכל איש המייגע עצמו להשיג תורת ד' בכל זאת אינו דומה למי שמרבה רעים ללימוד התורה ללמוד בחבורה. וכל מה שיתרבה חברת אנשים בלימוד עמהם יתרבה שכרו מכל אחד ואחד. והארכתי בזה בספרי שם עולם ח"א בסופו: