תורת הבית פרק ז

ספרי קודש - תורת הבית

תורת הבית

פרק ז.

עוד מעניין לימוד התורה

והנה אנחנו אומרים בכל יום בערב אהבת עולם וכו' על כן ד' אלקינו בשכבינו ובקומינו נשיח בחוקיך ונשמח בדברי תורתיך וכו' כי הם חיינו וכו'. אנו מזכירין שני שמות הקדושים ונשמח בדברי תורתו. ואיה השמחה שלנו אם באמת אנו שמחים בדברי תורתו מפני שהם חיינו היה לו לאדם לפעול בעצמו כשהוא רואה שבבית אינו יכול להשיג לידי ידיעת התורה כראוי ליסע לעיר אחרת על איזה שנה להשיג ידיעת איזה מסכתות, כמו שמצוי לאנשים ליסע אפילו למדינות רחוקות ולסכן בעצמו אפילו בשביל גרגרי כסף שמקוה להשיג שם אפילו הוא יכול על פי הדחק לזון מנכסיו מעט בביתו אפילו הכי נוסע לשם מפני שבביתו אינו מקוה שיגיע לאיזה מעלה ממעלת עשיר או על כל פנים מבע"ב הגבוהים ואף שהוא ספק אצלו אם יצליח שם אף על פי כן הוא מסכן בנפשו ליסע על ימים ונהרות על כמה שנים, ואלו בשביל התורה שבאמת הם חיי נפשו כמו שאומר ומודה בעצמו שהוא חייו כמו שאומר בכל יום כי הם חיינו וכדכתיב בתורה כי היא חייך אינו פועל בעצמו ליסע אפילו על מעט מן השנים בשביל השגת התורה. ובאמת הוא מקרה מפורש בתורה לא מעבר לים היא לאמור מי יעבר לנו וגו' ואמרו חז"ל שאפילו היא מעבר לים אתה צריך לחזור אחריה. והנה אנו מתמיהין בנפשינו הלא השי"ת השפיע בדורות הראשונים ריבוי חכמה מאד וכדכתיב כי ד' יתן חכמה וגו' ולמה נתמעט כעת לגמרי הלא יד ד' לא תקצר גם היום. תשובה לדבר הקב"ה נותן חכמה לבני אדם לפי ערך הכנתם לקבלה וכדכתיב אנכי ד' המעלך מארץ מצרים הרחב פיך ואמלאהו. והכונה הלא העליתיך מארץ מצרים כדי לקבל אחר כך התורה שהיא מקור החכמה ועל כן הכיני עצמך והרחב פיך כל מה שביכולתך ואמלא את פיך מצוף דבש אמריה. ולכן דורות הראשונים שהיו מסורים לתורתם בכל לבם ונפשם וכל חמודות העולם לא נחשב בעיניהם למאומה ורק לתורת ד' היה ליבם נשואות לקנותה לברר הלכותיה בקיבוץ חכמים ודיבוק חברים ואף אחר שנתגדלו בשנים היה דרכם ליסע מביתם בשביל ידיעת התורה על שש שנים ועל י"ב שנים (עיין כתובות ס"ג) ואפילו בדורות של בעלי תוספות היה מסירת נפש ממש על התורה עיין בספר צדה לדרך בהקדמה [1] לכן העיר הקב"ה עיניהם ופתח לבבם וזכו בכתרה של תורה. לא כן עתה בעו"ה יכול כל תופש התורה להעיד בעצמו שאחר כל השתדלותו בה הוא כנגד דורות הראשונים כקוף בפני אדם וכל שכן נגד דורות של אמוראים. וכל כך למה מפני שיגיעתו עליה היא במדה מועטה מאד. וכלל אמרו חז"ל יגעתי ולא מצאתי אל תאמין וע"כ המציאה היא כפי היגיעה. לך נא וראה גודל יגיעתם לתורה שאפילו להשיג איזה פרט קטן שנחסר להם היו מתרצים להתבזות בתכלית הביזיון ואך כדי להשיג הפרט ההוא, כדאיתא בגמרא אמר רב שמונה עשר חדשים גדלתי אצל רועי בקר כדי לידע איזה מום קבוע ואיזה מום עובר. הרי שאפילו בשביל ידיעה קטנה היה מתרצה להתבזות ולדור אצל אנשים פחותים משך זמן רב שאפילו לשאר בני אדם היה דבר זה בזיון גדול כל שכן לאיש רום המעלה כרב. אכן בשביל חביבות התורה היה מתרצה על הכל. ואנו בעו"ה שנחסר לנו ידיעת כל התורה קשה לנו לפעול בעצמנו וליסע מביתנו לאיזה מקום תורה כדי להשיגה [והיינו אפילו מי שיש לו בביתו מזון עבור אשתו וב"ב]. ואפילו מי שמתרצה לנסוע הוא מקפיד שיהיה מזונו דרך כבוד דווקא, אין זאת כי אם שאין אנו מכירים את גודל ערך קדושת התורה. אכן על חלק גדול מבעלי תורה יש לדון לכף זכות שהיו רוצין בכל לב ליסע אל מקומות התורה ונשיהם עכבו לזה ואינו רוצה לעשות נגד רצונה. אך יש להתבונן בעצמו אם היה מזדמן לו איזה עסק שיודע בבירור שירויח ממנו ואשתו היתה מונעתו מליקח העסק ההוא כמה השתדלות היה עושה לפייס אשתו שגם היא תסכים לזה כי כשהוא עשיר גם היא תהיה עשירה. וכן צריך לעשות גם בעניינינו שגם היא תהיה לה זכות התורה כמאמרם הני נשי במאי זכיין דנטרן לגברייהו עד דאתו מבי כנישתא. אחרי שזאת התורה הוא חיי האדם ואשרו לנצח נצחים והיא עיקר התכלית שבשבילה נברא האדם מוטל על כל איש לפי ערכו לעשות כל ההשתדלות לקנותה.ואחרי שעיקר הצלחת התורה כשמסור אליה בכל נפשו ומסיר מלבבו כל הטרדות ונוטה שכמו אליה כמו שאמרו חז"ל לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וחמור למשא. וזהו מתקיים יותר שלא בביתו עליו לעשות כן. וכן אמרו חז"ל על הפסוק והם תוכו לרגליך אלו תלמידי חכמים שמכתתין רגליהן מעיר לעיר על דברי תורה ושכרו עולה הרבה יותר ממי שלומד בביתו, כמו שאמרו חז"ל במדרש שיר השירים על הפסוק האלף לך שלמה ומאתים לנוטרם את פריו, האלף ללומדים שלא בביתם ומאתים ללומדים בביתם:

 [1] ובזה מצינו גם כן אצל משכן שכל מי שהיה משים לבו ותשוקתו לעשות מלאכת המשכן היה הקב"ה נותן לו דעת ותבונה שידע איך לעשות, כדכתיב בויקהל ויקרא משה אל בצלאל ואליאב ואל כל איש חכם לב אשר נתן ד' חכמה בלבו כל אשר נשאו לבו לקרבה אל המלאכה לעשות אותה, ולא כתב וכל משום דבאמת עניין אחד הוא ר"ל למי שהוסכם בדעתו להתקרב אל המלאכה להתבונן איך לעשותה לזה נתן ד' הדעת כדי שידע איך לעשותה ודבר זה שייך לכל עניני הטוב בין בענייני הפעולות ששייכות לענייניי הקודש שצריך ליתן לב להתבונן איך לעשותה ובין בענייני לימוד התורה אם אחד יסכים בדעתו להשתדל להיות בקי באיזה סדר גמרא וכדומה ויראה ללמוד ולחזור כמה פעמים או לברר איזה הלכה בתורה ומתייגע בה בודאי הקב"ה ייתן לו דעת בלבבו יעזרהו להוציא מחשבתו לפועל. וכל זה הוא בכלל מה שאמרו חז"ל בשבת ק"ל כל דבר שמסרו ב"ד נפשן עליה מתקיימת בידן. ועניין זה שייך אפילו ליחיד וכמו שאמרו חז"ל ומיץ חלב יוציא חמאה במי אתה מוצא חמאה של תורה במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עליה: