יהודים, אתם חופשיים!

פרטים

קטגוריה: פסח

פורסם ברביעי, 29 מרס 2023 04:26

נכתב על ידי Super User

כניסות: 303

יהודים, אתם חופשיים!

 הגאון רבי ישראל מאיר לאו שליט"א

 כ"ח בניסן תש"ה, בוכנוואלד

הם היו בפלנטה אחרת. עשרות יהודים שעולמם התהפך עליהם. שש שנים אחרי שראו את העולם. שוכבים הלומים, מותשים, רעבים ומאובנים. יותר קרובים לגוויות מאשר לגופים אנושיים. עור ועצמות. מוזלמנים קרועי עיניים. לאיש לא היה חשק גדול לחיות.

ואז נשמעה הצעקה, באידיש, שכולם יבינו: "יידן, איר זענט פרי!" – יהודים, אתם חופשיים. יותר משבעים שנה חלפו, ועדיין עוברת צמרמורת בגווי, כשאני מספר לעצמי את הסיפור המטלטל הזה אותו שמעתי מכלי ראשון.

כשיצאו אותם יהודים החוצה, הם ראו את הגנרל פאטון. לצידו, בג'יפ צבאי, ישב הרב הרשל שכטר זצ"ל. יהודי אמיתי תלמיד חכם וירא שמים – לימים נשיא ועידת הנשיאים של יהודי ארה"ב.

עכשיו הוא עבר מצריף לצריף והכריז את בשורת הגאולה. "יהודים, אתם חופשיים!". היהודי הזה, חכם גדול היה. הוא ידע להשתמש במילים המדוייקות. הוא לא אמר "די מלחמה האט זיך גענדיקט" (המלחמה הסתיימה): הוא גם לא אמר "באנו לשחרר אתכם". הוא בכלל לא דיבר לא על עצמו ולא על האמריקאים, לא על הצבא ולא על המלחמה. הוא תפס את הנקודה הרגשית ביותר בנפש היהודית, "איר זענט פריי" – אתם חופשיים.

זו מילת קסם שהיהודי כל כך משתוקק לשמוע – בן חורין.

זו היתה הכמיהה שלנו במחנות הארורים. תנו לנו כבר חופש. נכון, זה לא נגמר. החופש עוד היה רחוק מאוד. בשום מקום לא רצו אותנו. לא באמריקה ולא באירופה. למרבה הצער גם בארץ ישראל – או בפלשתינה, כמו שקראו לה אז – איש לא חיכה לנו.

לא ידענו כלום על הארץ. רק ירושלים, חיפה ויפו. עיר הקודש וערי הנמל. אבל אלו היו נעולים בפנינו. בזה אחר זה סולקו אניות המעפילים: 'פאטריה', 'סטרומה', אניות שהוטבעו או 'אקסודוס' שנשלחה חזרה לאירופה. גם אותנו, קבוצה של מאתיים ילדים יתומים, שהגיעו בצורה לגאלית מטעם 'עליית הנוער' – כלאו. הישר מהנמל בחיפה, רכבת – המשא עם קרונות אטומים, עד למחנה עתלית, שהיה מוקף גדרות תיל.

זו הייתה התחנה הראשונה שלנו, למרות שהיינו חוקיים. אני עד עכשיו לא מבין למה? למה לא נתנו לנו ללכת לאן שבחרנו? מה בסך הכל ביקשנו? חירות! עצמאות! חופש!

באופן מפתיע, הנושא הזה של החירות והחופש פותח את הטקסט הכי קדוש ליהדות. עשרת הדיברות.

זהו תיאור של הרגע הנשגב ביותר בהיסטוריה האנושית. ריבון העולם מתגלה לראשונה בכבודו ובעצמו, ואז הוא מציג את עצמו. ומהו כרטיס הביקור? – לא "אנכי ד' אלוקיך אשר עשיתי את השמים ואת הארץ" , גם לא "אני ד' אשר בראתי אתכם". לא! רק "הוצאתי אתכם מארץ מצרים מבית עבדים".

היציאה מעבדות לחירות, זאת 'תעודת הזהות' של בורא העולם. מדהים! גם בתפילות שלנו אנחנו מדגישים את העניין של עבדות לחירות יותר מאשר ממוות לחיים. הרי במצרים גזרו עלינו פתרון סופי: "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו", אבל כשאנו מספרים את הסיפור, הקטע הזה לא בולט. במשך דורות יושבים אבות וילדים ליד שולחן הסדר, הילד עומד ושואל את הקושיות, והאבא מקיים "והגדת לבנך". ומה הוא מספר?

על ד' שברא את העולם? לא! על האבות והאמהות? גם לא! התשובה היא: "עבדים היינו לפרעה במצרים. ויוצאינו ד' אלוקינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה". כל הסיפור הוא היציאה מעבדות לחירות. זה מדהים! זה חשוב!

לפני כל חודש – למעט חודש תשרי – אנו מתייצבים בבתי הכנסת ומברכים את החודש. יש לנו בקשה חשובה: "מי שעשה ניסים לאבותינו וגאל אותם מעבדות לחירות, הוא יגאל אותנו בקרוב"! זה מה שיש לנו לבקש, שנזכה לצאת מעבדות לחירות.

הזיכרון הזה מלווה אותנו כל ימות השנה וגם בקידוש של חג, של שבת. זיכרון היציאה מעבדות לחירות הוא הלוז של היהדות. בבסיס התורה, השבת, עשרת הדיברות, התפילות, המועדים – עומד נושא אחד: היציאה מעבדות לחירות.

מהי החירות?

יש משהו לא פתור בנושא הזה של חירות. לא פעם היא מסמלת בריחה. פריקת עול. איזה רצון שמוכר בזמננו בעיקר אצל אנשים צעירים לחופש. לא על החירות הזאת היהדות מדברת. אפילו לא על השחרור מעול מלכויות. נכון, היציאה מידיים של שובים, היא בהחלט חירות מרגשת. אבל זה רק צד אחד של המטבע. יש גם צד נוסף, שהוא מרכז הבחירה היהודית. מיד אחרי פסח אנו מתחילים ללמוד מדי שבת במסכת אבות. מסכת שיש בה חמישה פרקים. ועוד פרק אחד של תוספת, 'פרק קניין תורה' קוראים לו. זהו למעשה אוסף של שש ברייתות, משניות חיצוניות שביחד נוספו, כקניין תורה, כתוספת לחמשת הפרקים של פרקי אבות.

הברייתא השנייה נשנתה על ידי רבי יהושע בן לוי שאמר: "אוי להם לבריות מעלבונה של תורה".

שימו לב, אומר רבי יהושע בן לוי, כמה השקעה שיקע הקב"ה כביכול בתורה. "והמכתב", מתאר הפסוק את שני לוחות הברית, "מכתב אלוקים הוא". כלומר, הקב"ה לא שלח שליח, לא מלאך ולא שרף ולא נביא לתת לנו את התורה. הוא כתב את הלוחות בעצמו. "הלוחות מעשה אלוקים המה".

יש כאן מבט חדש על החירות: לא עצמאות, גם לא שחרור ויציאה ממחנות השמדה. פתאום אתה קולט מיהו בן החורין האמיתי: "אלא מי שעוסק בתורה". ולמה? הרי הוא מקבל עליו עול של תרי"ג מצוות! האם לזה נקרא חירות? שעבוד ל-248 מצוות עשה ולעוד 365 לא תעשה, שלא לדבר על גזירות מדרבנן?

כן! השעבוד האמיתי של האדם הוא ליצרים שלו, לשגרה שלו, למאוויים שלו, לכל דבר שהגוף צורך. חירות אמיתית, מסביר רבי יהושע בן לוי, היא השחרור הזה מהצרכים והיצרים שכובלים אותנו. אנשי חינוך, פדגוגים ופסיכולוגים יושבים על המדוכה הזאת כבר אלפי שנים. כולם מנסים לדון ולהבין, מה בעצם מעצב את אישיותו של האדם. מה קובע את דמותו או איך גורמים לכך שבן אדם יהיה טוב יותר.

אמר רבי יהושע בן לוי: אם יש דבר אחד, אם יש משהו שמנתק אותו מהשעבוד ליצר, אם יש משהו שמרומם אותו ומנתק אותו מההשתעבדות לחומר והופך אותו לרוחני יותר – זו התורה, אלו המצוות, זו עבודת הבורא. ולכן על התורה כתוב "חרות על הלוחות". המשמעות של חירות מופיעה על הלוחות האלה, והמסקנה היא: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה". לאחר שיש לך חירות זו מהאגואיזם, מהאנוכיות, אפשר גם להגיע למשאלה השנייה של ברכת החודש.

המשאלה הראשונה הייתה "ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ". לזה ברוך השם זכינו. אנחנו חיים בדור שבו לראשונה רוב העם היהודי נמצא בארצו אחרי אלפיים שנה. אבל השלב השני חסר. ה"חברים כל ישראל" עדין לא קוים בנו. כי אנחנו כל כך אוהבים את עצמנו, ומשועבדים כל אחד ליצריו האישיים, שמקשים עליו להיות חבר עם הזולת. כל אחד קרוב אצל עצמו.

אולם מי שהוא עוסק בתורה – יש לו חירות גם במובן הזה. מכיוון שהתורה היא "מורשה קהילת יעקב", היא שייכת לכל כלל ישראל. "תורה ציווה לנו", לשון רבים. לא "לי". אין לי מונופול עליה, היא לא שלי, היא של כולנו. בן החורין האמיתי שעוסק בתורה, הוא משוחרר. הוא מחובר לכלל ישראל. אצלו מתקיימת המשאלה "חברים כל ישראל".

(משפחה | פסח תשע"ט)

שביעי של פסח מה הקשר בין שירת הים לשירת דוד ?

פרטים

קטגוריה: פסח

פורסם בחמישי, 21 אפריל 2022 06:40

נכתב על ידי Super User

כניסות: 304

שביעי של פסח  מה הקשר בין שירת הים לשירת דוד ?

מאת: אהובה קליין.

חג פסח – הוא אחד משלושת הרגלים על פי הכתובים: "שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה' רֵיקָם". [דברים ט"ז, ט"ז]

ביום השביעי של פסח - התרחש אחד הנסים הגדולים לעם ישראל בהיסטוריה קריעת ים סוף -  המים  התחלקו מימינם ומשמאלם  ובתווך - עם ישראל  היו פוסעים בבטחה על היבשה.

שביעי של פסח מכונה בפי הראשונים: "חג האמונה"

ביום זה - האחרון לחג הפסח: קוראים בתורה: את תחילת פרשת: "בשלח" {מפרק י"ד עד פרק ט"ו, כ"ז} ומפטירים [בספר שמואל ב' , כ"ב] שירת דוד.

השאלות הן:

א] מה מאפיין את  שירת הים - בזמן יציאת מצרים?

ב] מה מאפיין  את - שירת דוד?

ג] מה הקשר בין שירת הים לשירתו של דוד המלך?

תשובות

שירת הים.

נשאלת השאלה - מדוע הים נחצה לשניים?

התנא שמעון איש קטרון עונה:- מפני שהים ראה את ארונו של יוסף בים - מיד  נס מפניו וקרע את עצמו - יש כאן מידה כנגד מידה: כפי שיוסף נס מפני אשת פוטיפר- כך הים נס - כנאמר :

"וַתִּתְפְּשֵׂהוְּּ בבִגְדוֹ לֵאמֹר, שִׁכְבָה עִמִּי; וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ, וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה.  וַיְהִי, כִּרְאוֹתָהּ, כִּי-עָזַב בִּגְדוֹ, בְּיָדָהּ; וַיָּנָס, הַחוּצָה. וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ,.." [בראשית ל"ט, י"ב- י"ג]

עוד נאמר:

"הַיָּם רָאָה, וַיָּנֹס; הַיַּרְדֵּן, יִסֹּב לְאָחוֹר" [תהלים קי"ד, ג']

אמרו חז"ל: כאשר משה ובני ישראל שרו את שירת הים נאמר: "וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם" [שמות  ט"ו, ח]"כשראו מים של ים אהבה שאהב הקב"ה את ישראל, השפילו מים עצמם בשביל כבוד ישראל, ואף הים השפיל עצמו ועשה עצמו שנים עשר דרכים – כנגד שנים עשר שבטי ישראל והגביה למעלה שש מאות אמות והקפיא עצמו מלמטה והמתיק את מימיו ועשה את עצמו כחומה, ונעשו בה חלונות  שהיו ישראל רואים זה את זה ומהללים להקב"ה בשירה ותשבחות ומהלכים בתוך הים  - כאדם שמהלך בביתו עד שיצאו ליבשה, לכך נאמר:

"וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם" ! [על פי מדרש ויושע]

נאמר- בשירת הים: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה, בְּתוֹךְ הַיָּם; וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה, מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם".[שמות  י"ד, כ"ט]

"בשעה שירדו ישראל לים- ירד גבריאל עמהם והקיפם ושמרם כחומה והיה מכריז במים לימין: היזהרו בישראל שעתידין לקבל תורה מימינו של הקב"ה, ולשמאל היה אומר: היזהרו באלו שהן עתידין להניח תפילין  בשמאל,  ולמים שלפניהם היה אומר: היזהרו באלו שעתידין - שיהיו חותמין לפניהם בברית, ושלאחריהם היה אומר: היזהרו באלו שעתידין להראות קשר של תפילין וכנף  ציציותיהן מאחוריהן. [ מדרש: אבכיר]

שירת הים מאפיינת את גאולת מצרים וכן את הגאולה העתידית , הדבר רמוז בשורה הראשונה של שירת הים:

"אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַה'.. "המילים: "אָז יָשִׁיר"   מבטאות: אז כאשר נגאלו ישראל ויצאו ממצרים [בלשון עבר] והמילה: "יָשִׁיר"- שהיא בלשון עתיד - מרמזת  על השירה בגאולה העתידית.

המסר הנוסף  קודם שירת הים הוא :כוח האמונה שבהם התחזקו עם ישראל  לאור כל הניסים שחזו במו עיניהם, כפי שנאמר:

"וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם, אֶת-ה'; וַיַּאֲמִינוּ, בַּה', וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ". [שמות  י"ד, ל"א]

 שירת דוד.

את שירת דוד נהוג להגיד בהפטרה [שמואל כ"ב] בשביעי  של פסח.

כך מתחילה השירה:

"וַיְדַבֵּר דָּוִד לַה', אֶת-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת,  בְּיוֹם הִצִּיל ה' אֹתוֹ 

מִכַּף כָּל -אֹיְבָיו, וּמִכַּף שָׁאוּל.  וַיֹּאמַר:  ה' סַלְעִי וּמְצֻדָתִי, 

וּמְפַלְטִי-לִי.  אֱלֹקֵי צוּרִי, אֶחֱסֶה-בּוֹ;  מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי, 

מִשְׂגַּבִּי וּמְנוּסִי,  מֹשִׁעִי, מֵחָמָס תֹּשִׁעֵנִי.  מְהֻלָּל, אֶקְרָא ה';  וּמֵאֹיְבַי, אִוָּשֵׁעַ..."

המלבי"ם מסביר: מדובר בשיר תהילה שחיבר דוד המלך בצעירותו כשהיה שקוע בייסוריו, ובכל פעם שהיה ניצל מאחת הצרות היה שר שירה זו.

בזקנותו כאשר חיבר את ספר תהלים - כלל את השירה הזו  בתוך יתר המזמורים [פרק י"ח בתהלים]

היות ואת ספר תהלים חיבר דוד המלך  למטרת כל עם ישראל – בכול הדורות- שיוכל כל אחד לשפוך את שיחו לפני ה' ,דוד המלך שינה שם כמה פרטים - על מנת שהפרקים יתאימו לכל יחיד מישראל.

מתברר כי דוד המלך היה שר את השירה שחיבר בכל פעם  מחדש - כאשר  נושע מייסוריו  שוב וגם כאשר שאול היה רודף אותו.

דוד המלך מתפלל - את השירה בכל מצב - גם בימים רגועים דוד  קורא לה' בשם: "מהולל"

אך יש מצב של משברים - משברי מוות - עד כי דוד מרגיש סכנת חיים  ממש –אפילו שהוא עומד להיקבר בשאול.

כאשר הוא נמצא בצרה גדולה הוא פונה לה' והקב"ה גורם לרעידת אדמה ומפיל את אויביו , גם הרי הגעש החלו לבעור כאות לכעס ה' על אויביו.

האש הזאת מסמלת את כעס ה' על כל אויביו של דוד.

באיזשהו שלב  חש דוד שהאש היוצאת מההרים מסכנת אף את חייו.

הוא מתפלל והעננים הכהים מורידים גשם - נוצר שיטפון ואז דוד מתפלל לה'  ומבקש שה' יציל אותו מהשיטפון - שבא עליו.

את שירת דוד  מאפיינת האמונה העצומה שיש לדוד בה'  ואת יראת האלוקים שבו.

השירה הזו - כתובה במבנה כיאסטי [מוצלב]

[זהו מבנה ספרותי מיוחד  אשר משפט הפתיחה מקביל בסגנונו ותוכנו למשפט הסיום, ואילו המשפט השני מקביל בתוכנו ובסגנונו למשפט  קודם משפט הסיום, וכו' . אך במרכז, נמצא משפט שאין לו הקבלה.]

המסרים העיקריים מתוך השירה הזו: עזרת ה' בייסורים הבאים עליו בזה אחר זה. שבח לבורא עולם וניצחונו של דוד על אויביו.

הקשר בין שירת הים לשירת דוד

לעניות דעתי, ראשית, הדבר הבולט והמשותף  בשני המקומות הוא : שירה לכבוד ה' ביום הניצחון על האויבים.

בשני המקומות - אנו מוצאים מילים זהות - או רעיון זהה - להלן כמה דוגמאות :

בשירת הים: "אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לה'"

בשירת דוד: "וַיְדַבֵּ֤ר דָּוִד֙ לַה' אֶת־ דִּבְרֵ֖י הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֑את בְּיוֹם֩ הִצִּ֨יל יה' אֹת֛וֹ"

בשירת הים:

"תְּשַׁלַּח, חֲרֹנְךָ--יֹאכְלֵמוֹ, כַּקַּשׁ".

בשירת דוד: "עָלָ֤ה עָשָׁן֙ בְּאַפּ֔וֹ וְאֵ֥שׁ מִפִּ֖יו תֹּאכֵ֑ל"- המשותף למשפטים אלה- הוא- כעסו של ה' על האויבים.

כוחו של ה'  מופיע גם במים:

בשירת הים נאמר: "וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם,.."

בשירת  דוד:

"וַיֵּֽרָאוּ֙ אֲפִ֣קֵי יָ֔ם יִגָּל֖וּ מֹסְד֣וֹת תֵּבֵ֑ל   בְּגַעֲרַ֣ת ה' מִנִּשְׁמַ֖ת ר֥וּחַ אַפּֽוֹ"

 קבלת עול מלכות שמים מודגשת בשני המקומות:

בשירת הים: "ה' יִמְלֹךְ, לְעֹלָם וָעֶד".

בשירת דוד - בסופה נאמר: "מגדיל מִגְדּ֖וֹל יְשׁוּע֣וֹת מַלְכּ֑וֹ וְעֹֽשֶׂה ־חֶ֧סֶד לִמְשִׁיח֛וֹ לְדָוִ֥ד וּלְזַרְע֖וֹ עַד ־עוֹלָֽם"

בשני המקומות - מודגש כי הישועה באה רק - ממקור אלוקי בלבד.

בשירת הים כתוב: "עָזִּי וְזִמְרָת יָ-הּ, וַיְהִי-לִי  לִישׁוּעָה";

בשירת דוד  נאמר: "חַי־ה' וּבָר֣וּךְ צוּרִ֑י      וְיָרֻ֕ם אֱלֹקֵ֖י צ֥וּר יִשְׁעִֽי"

לסיכום, לאור האמור לעיל  הקשר בין שירת הים ושירת דוד הוא  : הדבקות בהקב"ה - אמירת שירה לכבודו והדגשת מלכותו הנצחית מה שאין כן  בשלטון בני אדם  בשר ודם. ומעל הכול האמונה בבורא עולם הכול יכול!

על כן ראויים להיקרא - שירת הים – בתורה ושירת דוד – בהפטרה ביום שביעי של פסח - שהרי שביעי של  פסח  הוא - חג האמונה!  יום בו חצו ישראל את ים סוף וראו במו עיניהם נסים גדולים בידי ה'.

דוד המלך מצא לנכון  לשיר - לעת זקנתו לאחר שניצל מכל  אויביו גם  משאול. [כדברי רש"י]

המילים של דוד המלך- המבטאים את הדרגה המרוממת שאליה הגיע :

"וָאֶהְיֶ֥ה תָמִ֖ים ל֑וֹ וָאֶשְׁתַּמְּרָ֖ה מֵעֲוֺנִֽי"׃ מילים אלה מרמזות את הנאמר בתורה:     "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקֶיךָ". [דברים  י"ח, י"ג]

שִׁירַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ

פרטים

קטגוריה: פסח

פורסם בחמישי, 21 אפריל 2022 06:37

נכתב על ידי Super User

כניסות: 329

שִׁירַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ

מֵאֵת:  אהובה קליין ©

דָּוִד הַמֶּלֶךְ פּוֹצֵחַ בְּשִׁירָה

מִנִּשְׁמָתוֹ בּוֹקַעַת אוֹרָה

שְׂפָתָיו - שִׂפְתֵי רְנָנוֹת

מִילּוֹתָיו הִלֵּל וְתִשְׁבָּחוֹת.

חָשׁ לְהוֹדוֹת לֶאֱלֹוקִים

עַל הַצָּלָתוֹ מִכַּף אוֹיְבִים

בֵּינֵיהֶם – עַבְדֵי שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ

אֲשֶׁר רְדָפוּהוּ בְּכָל דֶּרֶךְ.

יֵשׁ וְהַיִּיסּוּרִים כַּיָּם גּוֹבְרִים

מִשְׁבְּרֵי מָוֶת אוֹתוֹ אוֹפְפִים

נַחֲלֵי בְּלִייַּעַל גּוּפוֹ מְצִיפִים

אַכְזָרִיּוּתָם נַפְשׁוֹ מַבְעִיתִים.

בּוֹרֵא עוֹלָם שׁוֹמֵעַ וּמַקְשִׁיב

מֵהֵיכָלוֹ מְמַהֵר טַהֲרָתוֹ לְהָשִׁיב

בְּרוּחַ אֵשׁ וּמַיִם - אוֹתוֹ יְחַלֵּץ

אוֹיְבָיו יַשְׁמִיד , כִּי בְּדָוִד חָפֵץ.

הֶעָרָה: הּשׁיר בְּהַשְׁרָאַת שִׁירַת דָּוִד [שְׁמוּאֵל ב'. פֶּרֶק כ"ב]

[הַפְטָרָה לְשְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח]

הגאולה העתידית

פרטים

קטגוריה: פסח

פורסם בחמישי, 14 אפריל 2022 23:16

נכתב על ידי Super User

כניסות: 388

הגאולה העתידית

מאת אהובה קליין. ©

בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם

נִבְקָע הַיָּם לִשְׁנַיִם

מִיְּמִינָם וּמשְׂמֹאלָם מַיִם

שִׁירָה מֵרְקִיעָה שָׁמַיִם.

נְגִינָתָם אַדִּירָה – מְהַדְהֶדֶת 

גְּאֻלָּה עֲתִידִית מְבַשֶּׂרֶת

לְדִבְרֵי הַנְּבוּאָה מִתְחַבֶּרֶת

עוֹר וְגִידִים -  חִישׁ קוֹרֶמֶת.

עַתָּה מִצְטַלְצְלִים פַּעֲמוֹנֵי גְּאֻלָּה

יְרוּשָׁלַיִם עוֹטֶרֶת הִילָּה

לְפֶתַע , חֹוטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי

מָשִׁיחַ - בֶּן דָּוִד חַי !

רָכוּב עַל חֲמוֹרוֹ

אוֹחֵז שׁוֹפָר בְּיָדוֹ

בִּרְחוֹבוֹת הַבִּירָה צַהֲלָה

קוֹל זִמְרָה שִׁירַת גְּאֻלָּה!

 הֶהָמוֹן נֶאֱסַף וּמֵרִיעַ

 לְבֵן  דָּוִד הַמּוֹשִׁיעַ

 בְּרֹאשׁ הָהָר מִקְדָּשׁ 

 עֵת גִּיל , יוֹם חָדָשׁ !     

חג הפסח – מה הקשר לגאולה העתידית?

פרטים

קטגוריה: פסח

פורסם בחמישי, 14 אפריל 2022 23:15

נכתב על ידי Super User

כניסות: 324

חג הפסח – מה הקשר לגאולה העתידית?

מאת: אהובה  קליין

את חג הפסח אנו חוגגים ב : ט"ו בניסן - חג זה ידוע בעוד כמה שמות: חג המצות ,חג האביב, חג החירות ,חג הגאולה.

חג הפסח נקרא בשם זה – לפי שכאשר היכה ה' את מצרים במכה העשירית הוא פסח על בתי היהודים והם לא נפגעו .

חג המצות - על שום המצות שאכלו טרם יציאתם  ממצרים - פסח מצרים ועל שום הציווי לאכול מצות בכל שבעת ימי הפסח -  לדורות.

חג האביב - על שום שהוא חל בעונת הפריחה - עונת האביב.

חג החירות - על שום שבני ישראל יצאו ממצרים - מעבדות - לחירות.

חג הגאולה - נקרא על שום שה' גאל את ישראל מארץ מצרים - מארץ ניכר במטרה להביאם לארץ המובטחת.

השאלות הן:

א] מה הטעם בזכירת יציאת מצרים?

ב] מה הקשר בין גאולת מצרים לבין הגאולה העתידית?

תשובות.

זכירת יציאת מצרים.

נאמר: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, זָכוֹר אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, כִּי בְּחֹזֶק יָד, הוֹצִיא יְהוָה אֶתְכֶם מִזֶּה; וְלֹא יֵאָכֵל, חָמֵץ. הַיּוֹם, אַתֶּם יֹצְאִים, בְּחֹדֶשׁ, הָאָבִיב.  וְהָיָה כִי-יְבִיאֲךָ יְהוָה אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ; וְעָבַדְתָּ אֶת-הָעֲבֹדָה הַזֹּאת, בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה.  שִׁבְעַת יָמִים, תֹּאכַל מַצֹּת; וּבַיּוֹם, הַשְּׁבִיעִי, חַג, לַיהוָה.  מַצּוֹת, יֵאָכֵל, אֵת, שִׁבְעַת הַיָּמִים; וְלֹא-יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ, וְלֹא-יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר--בְּכָל- גְּבֻלֶךָ.  וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר:  בַּעֲבוּר זֶה, עָשָׂה יְהוָה לִי, בְּצֵאתִי, מִמִּצְרָיִם.  וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהוָה, בְּפִיךָ:  כִּי בְּיָד חֲזָקָה, הוֹצִאֲךָ יְהוָה מִמִּצְרָיִם.  וְשָׁמַרְתָּ אֶת- הַחֻקָּה הַזֹּאת, לְמוֹעֲדָהּ, מִיָּמִים, יָמִימָה".[שמות י"ג, ג'-י"א]

רש"י מסביר: מזכירים את יציאת מצרים בכל יום. 

 מכילתא מבהיר :"אין לי אלא שמזכירים יציאת מצרים בימים, הלילות מנין? שנאמר: [דברים ט"ז, ג]: "למען תזכור: את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך"   "ימי חייך" - הימים, "כל ימי חייך" – הלילות .

 דברי בן זומא.  חכמים  אומרים:  "ימי חייך" - בעולם הזה. "כל ימי חייך"  להביא לימות המשיח  [פסקא  פט"ז]

רש"י מפרש - כתנא במכילתא, ש"זכור את היום הזה" – הוא מצווה לכול ימות השנה, ולא  לפסח בלבד – בדומה ליום השבת: "זכור את יום השבת"- לפי שיש לזכור מתוך הלב  תמיד את יום השבת. אם באמצע השבוע מזדמן לך איזה חפץ חדש ויפה תקדיש אותו לשבת.

בליל הסדר, תפקיד ההורים לספר לילדים על נס יציאת מצרים כפי שהתורה מצווה:

 "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר:  בַּעֲבוּר זֶה, עָשָׂה יְהוָה לִי, בְּצֵאתִי, מִמִּצְרָיִם.. "

יציאת מצרים - יסוד האמונה, במהלך חיינו אנו מזכירים את יציאת מצרים: בקידוש, בקריאת שמע, בתפילין .....

על פי ספר החינוך: [מצווה כ"א] "משורשי מצווה זו, כי הוא יסוד גדול ועמוד חזק בתורתנו ואמונתנו- לפי שהוא לנו אות ומופת גמור בחידוש העולם וכי יש אלוה קדמון- חפץ ויכול, פועל כל הנמצאות הוא- ובידו לשנות כפי שיחפוץ בכל זמן מן הזמנים כמו שעשה במצרים- ששינה טבעי עולם בשבילנו ועשה לנו אותות מחודשים- גדולים ועצומים- הלוא זה משתק כל כופר בחידוש העולם ומקיים האמונה בידיעת, ה' ברוך הוא"

בספר "יסוד ושורש העבודה" כתוב: "מצוות עשה של סיפור יציאת מצרים בלילה הזה-הוא על כל איש מאישי ישראל= עם קדוש, אף אם הוא יחידי  על שולחנו....עיקר מצוות הסיפור –היא לבניו ולבני ביתו, להודיע להם גבורותיו  יתברך.. לפרסם להם גודל הנסים וגבורות ונפלאות של בוראנו, יתברך שמו ויתעלה, ולא דאי  לפרש להם כליליות הנסים מה שכתוב בהגדה, אלא לפרט ולבאר באר היטב כל נס ונס - על  פי מה שנמצא כתוב בגמרא ובמדרשים- וראו לכל היודע ספר, מקודם פסח לחפש הכול בספרים... ולספר לבני ביתו בליל שימור פסח - כדי להגדיל הנס ויתנו בליבם יותר שבח והודיה יתברך שמו ויתעלה"

הזוהר הקדוש אומר: באותו זמן שעם ישראל משיחים בנסים הגדולים שעשה ה' לעם ישראל - בליל הסדר- מכנס הקב"ה את כל המלאכים ואומר להם: תקשיבו לכל השבחים שמדברים בני ישראל ושמחים על נס יציאת מצרים ובאותו זמן מתאספת  הפמליא של מעלה-היינו: קבוצת המלאכים ומתחברת עם ישראל ומקשיבים   לדבריהם  המביעים  את שמחתם על הגאולה ומודים לה' על העם הקדוש השמח - בכל הנסים והנפלאות שה' חולל להם. ועל ידי כך מוסיפים כוח וגבורה למעלה.

הקשר בין גאולת מצרים לגאולה העתידית.

כאשר עם ישראל יצאו ממצרים- פתחו בשירת הים:

"אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה, וַיֹּאמְרוּ,

לֵאמֹר:  אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה,  סוּס  וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.  עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ, וַיְהִי-לִי  לִישׁוּעָה;  זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ,  אֱלֹהֵי  אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ.... [שמות ט"ו, א- ג]

האומר שירת הים ,שם לב מיד ללשון הדקדוקית הדורשת הסבר: "אז ישיר"

אם מדובר ב"אז"-  שהיא לשון עבר  נכון היה לכתוב: - "אז שר"

מדוע הערבוב של לשון עבר ועתיד יחדיו?

על כך כמה תשובות:

לפי רש"י: יש לחלק את הפסוק לשני זמנים.

"אז"- כשמשה ראה את הנס - עלה בליבו שישיר את שירת הים.  ובהמשך במילים: "ויאמרו לאמור" הוציא את מחשבתו מהכוח אל הפועל.

חז"ל: רואים כאן קשר לתחיית המתים ואומרים: "ישיר"- הכוונה  לשיר בעתיד.

ואילו דבריהם: "תניא. א"ר מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה? שנאמר: "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ""שר" לא נאמר, אלא: "ישיר"- מכאן לתחיית המתים מן התורה. כיוצא בדבר אתה אומר: "אז יבנה יהושע מזבח לה' "-"בנה" לא נאמר, אלא: "יבנה" - מכאן לתחיית המתים מן התורה.

אלא מעתה: "אז יבנה שלמה במה לכמוש שקוץ מואב הכי נמי דיבנה"?  אלא, מעלה עליו הכתוב כאילו בנה" [סנהדרין צ"א:]

עוד מסביר  רש"י: את פשר  השירה בידי מרים והנשים, הנשים הצדקניות פצחו בשירת הים בליווי כלי זמר, לפי שהיו בטוחות בגאולתן השלמה הן הביאו ממצרים את כלי הזמר וזאת למרות החיפזון  בו יצאו ממצרים.

ומדוע דווקא מרים שעמדה בראש הנשים - פתחה בשירה? כי "מרים" נקראה בשם זה - על שם מרירות הגלות שכאשר נולדה אז החל השעבוד הקשה  והמר במצרים לכן מהסיבה הזו  כינו אותה בשם: "בישגדא" [מזל רע] אך תשובתה להם הייתה: אדרבה,  אתם צריכים לקרוא לי בשם: "מזל טוב"- כי ככל שהגלות קשה יותר- הסימן הוא - שהגאולה מתקרבת, כי הגאולה דומה ללידה:  כל זמן שהאישה אינה חשה צירי לידה  קשים , הדבר מוכיח כי הלידה עדיין רחוקה - אך מנגד- ככל שהצירים מתחזקים - בד בבד מתקרבת הלידה!

היא גם התנבאה שאימה תלד בן – שיהיה מושיען של ישראל, אך בנות ישראל- שהיו עסוקות בשעבוד כה קשה התקשו להקשיב לדברי הנחמה. אך משנבואתה התקיימה - היא ראויה לכל הכבוד לעמוד בראש השיירה ,כדי להזכיר לכל:  דווקא מתוך החשכה – צומחת הגאולה. [מע"ל  שס}

אומר רבינו סעדיה גאון: אם בהבטחה שתי אותיות של המילה: "דן- אנוכי"- התרחשו נסים לאבותינו - נסים  ונפלאות כה רבים, על הגאולה העתידית לבוא במהרה בימינו, שנכתבו עליה  פרקים שלמים בנביאים, על אחת כמה וכמה, כי נפלאים יהיו מעשי ה' יתברך- ברוב ישועות ונחמות! בגמרא [תלמוד בבלי- מסכת ראש השנה  י"א, ב] ר' יהושע אומר בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל " הוא מסתמך על הפסוק:

"לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַיהוָה, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:  הוּא-הַלַּיְלָה הַזֶּה לַיהוָה, שִׁמֻּרִים לְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל "לְדֹרֹתָם.[שמות י"ב, מ"ב]

הנביא מיכה מנבא: "כִּימֵ֥י צֵאתְךָ֖ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אַרְאֶ֖נּוּ נִפְלָאֽוֹת"׃ [מיכה ז, ט"ו]

ישעיהו הנביא מנבא:

"וְיָצָא חֹטֶר, מִגֵּזַע יִשָׁי; וְנֵצֶר, מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה.  וְנָחָה עָלָיו, רוּחַ יְהוָה--רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת, וְיִרְאַת יְהוָה.  וַהֲרִיחוֹ, בְּיִרְאַת יְהוָה; וְלֹא-לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט, וְלֹא-לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ.  וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים, וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי- אָרֶץ; וְהִכָּה-אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו, וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע.  וְהָיָה צֶדֶק, אֵזוֹר מָתְנָיו; וְהָאֱמוּנָה, אֵזוֹר חֲלָצָיו. וְגָר זְאֵב עִם-כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם-גְּדִי יִרְבָּץ; וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו, וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם.  וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה, יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן; וְאַרְיֵה, כַּבָּקָר יֹאכַל-תֶּבֶן.  וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק, עַל-חֻר פָּתֶן; וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי, גָּמוּל יָדוֹ הָדָה.  לֹא-יָרֵעוּ וְלֹא-יַשְׁחִיתוּ, בְּכָל-הַר קָדְשִׁי:  כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ, דֵּעָה אֶת-יְהוָה, כַּמַּיִם, לַיָּם מְכַסִּים". [ישעיהו י"א, א- י]

הרמב"ם כותב:[בתחילת פרק י"א, מהלכות מלכים: "וכל מי שאינו מאמין בו במשיח או מי שאינו מחכה  לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד- הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו!!! כפי שמופיע ב י"ג העיקרים :

י"ב]  אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ. וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ. עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא: (משיח)

יג]- אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁתִּהְיֶה תְּחִיַּת הַמֵּתִים בְּעֵת שֶׁיַעֲלֶה רָצוֹן מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְיִתְעַלֶּה זִכְרוֹ לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים: (תחיית המתים)

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להוכיח: כי קיים קשר הדוק בין הגאולה בעבר- היינו,- גאולת מצרים - לבין  הגאולה העתידית - ומתוך האפלה – דווקא משם תיצמח הישועה והאור .

אמן ואמן - כן יהי רצון בע"ה במהרה בימינו !