משיח

ישעיהו הנביא ונבואתו

יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא וּנְבוּאָתוֹ

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©

כְּהֶרֶף עַיִן הַיּוֹם הַמְּיֻוחָל

מַפְתִּיעַ הַכֹּול פִּתְאוֹם כְּגַל

זוֹקֵף רֹאשׁוֹ מִמַּעֲמַקֵּי הַיָּם

מְבַשֵּׂר בְּשׂוֹרָה לְאָוזְנֵי הָעָם.

 

דִּבְרֵי אֱלוֹקִים חַיִּים

שָׁמַיִם וַאֲדָמָה מִזְדַּעְזְעִים

לְאָוזְנֵי יִשְׂרָאֵל נִשְׁמָעִים

עֵינֵיהֶם פּוֹקְחִים וּמְאִירִים.

 

שַׁעֲרֵי מִשְׁפָּט נִפְתָּחִים

צֶדֶק וֶאֱמֶת זוֹרְחִים

צִיּוֹן  מֻוקֶּפֶת עוֹלָלִים

פְּרִי בִּיטְנָהּ לְלֹא צִירִים.

 

אוֹשְׁרָהּ מַרְקִיעַ שְׁחָקִים

חָשָׁה יְשׁוּעָה וְנִסִּים

יוֹצֵאת בְּמָחוֹל מִשְׂחָקִים

עוֹלָלֶיהָ אֵלֶיהָ מִתְרַפְּקִים.

 

נֶחָמָה גְּדוֹלָה בְּצִיּוֹן

נָהָר זוֹרֵם שָׁלוֹם

אוֹיְבֶיהָ יוֹרְדִים לְטִמְיוֹן

שִׂמְחָה וּרְנָנָה כַּחֲלוֹם!

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת  הַהַפְטָרָה לְפָרָשִׁיּוֹת- תַּזְרִיעַ- מְצוֹרָע- [סֵפֶר יְשַׁעְיָהוּ פֶּרֶק ס"ו]          

מה נשמע??? שנשמע קול שופר של משיח - הרבנית קלוגר תחי'

כולנו רוצים לזכות לביאת המשיח.
כשאדם זקוק לתרופה מסוימת הוא חוקר ודורש אחר רופא טוב, רופא מומחה, שירפא אותו ממחלתו, הוא מתקשר לעסקן פלוני ולעסקן אלמוני, מברר אולי יש מישהו שמכיר עוד מישהו שיוכל לעזור.
אם שביתה בשידוכים כבר כמה שנים - מנסה בכל כוחה למצוא את השידוך המתאים, היא מתקשרת לכל השדכניות המוכרות לה, ושואלת כל מי שאפשר אולי יוכלו לעזור לה, המצוקה שלה מקיפה אותה, ובכל מעשיה
היא מחפשת לה פתרון. כך צריכים לשאוף לביאת המשיח! בדיוק כך!!! לחפש ולבדוק בכל עת ובכל מצב מה אפשר עוד להשתפר, איך אפשר לעזור, מה יכול להוסיף זכויות כדי לזרז את ביאת המשיח. וכמו שמצפים לישועה פרטית ולא
מרפים ממנה לרגע, כך אל לנו לשכוח לרגע את הישועה הכללית של כלל ישראל, ולהיות תמיד בעמדת חיפוש, מה עוד לא עשינו שיוכל לקרב את הגאולה.
אנחנו רגילים לשמוע ולהשמיע, מה נשמע? שאיפתנו צריכה להיות שנשמע בקרוב את קול השופר של המשיח! שהרצון לגאולה יפעם בתוכנו ושגור על לשוננו, והציפיה הגדולה היא עצמה תקרב את הגאולה,
כמו שסיפר החפץ חיים זצ"ל על הרב מבריסק זצ"ל שנתבקש לבוא לכהן כרב עיר והרב סרב. אמרו לו, אלפי יהודים מחכים לכם, שמע זאת הרב ואמר: אם כך - איני מעכב, ונתן הסכמתו לרבנות. עורר על כך החפס חיים זצ"ל: אם כולנו נחכה
למשיח - הוא יבוא, הוא לא יאכזב אותנו!!!
חשכת הגלות משכיחה מאיתנו את הציפיה לגאולה, אנו עסוקים בלמלא את ה'חורים' ברוחניות ובגשמיות, לפעמים אנו חושבים שבית יפה, משכורת או משרה מסוימת ימלאו אותנו, כמו המשל לבן המלך
שהוגלה בשל חטאיו, וכשפעם אחת המלך נתן לו לבקש בקשה אחת, הוא ביקש תרמיל חדש במקום זה שנקרע. בכה המלך ואמר: הבן שלי כל כך שקוע בגלותו, שאינו מבקש ממני להחזיר אותו הביתה! הנסיך צריך להבין, שחסרון התרמיל וכל הצרות מסביב,
הן בגלל שהוא בגלות. אם הוא יחזור הביתה, כל הבעיות תפתרנה!!!
נזכור גם אנו, שכל הרגשות של עצב, תסכול, שנאה וקנאה, נחיתות וגאוה, הן אותו מנפשנו שמשתוקקת לקרבת אלוקים וכוספת להרגיש אהבת ה', מחכה לצאת מהגלות ולהיות עם אבא.
"מה נאוו על ההרים רגלי מבשר" - אליהו הנביא יבוא לבשר לנו "מבשר טוב" - בשורה טובה "משמיע ישועה, מבשר שלום" - בביאת משיח נזכה לשלום פנימי וחיצוני, נפשנו תגאל, והגעגועים האינסופיים לאור ה' יבואו אל סיפוקם, והלואי ונזכה עוד השנה בחנוכה לראות
את הכהן הגדול מדליק את המנורה בבית המקדש, ונזכה לנסים ונפלאות כמו שנעשו לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, כפי שידוע כוחם של ימים אלו בהם הנס - הוא הטבע, כך נזכה לישועות פרטיות וכלליות בכל העניינים. גאולה במתנה מאוצר מתנת חינם.

לתרומות למוסדות התורה והחסד, בקבר רחל בנשיאות הרה"ג משה מנחם קלוגר שליט"א 1-800-800-863

צִיּוֹן וְהַבְּשׂוֹרָה

צִיּוֹן וְהַבְּשׂוֹרָה

שיר מֵאֵת: אהובה קליין.©

 צִיּוֹן עוֹרֶגֶת לְאוֹרָהּ

 בְּלִיבָּהּ נוֹשֵׂאת תְּפִלָּה

 לְפֶתַע שָׁמַיִם מְאוֹתְתִים

 לְעֵינֶיהָ מָחוֹל עֲנָנִים.

 

בְּגַוְּנִי הַקֶּשֶׁת קוֹרְנִים

פָּנֶיהָ הַנָּאוֹת מְאִירִים

קוֹלוֹת הַנָּבִיא נִשְׁמָעִים

בְּשׂוֹרָה אַדִּירָה מְבַשְּׂרִים:

 

רנִּי עֲקָרָה חַסְרַת בָּנִים

צַהֲלִי  פִּצְחִי שִׁירַת רְנָנִים

יָמִין וּשְׂמֹאל תִּפְרֹצִי

מֵעַתָּה לֹא תִּיכָּלְמִי.

 

הַבִּיטִי שֶׁאִי עֵינַיִךְ

בָּנַיִךְ שָׁבִים אֵלַיִךְ

הַרְחִיבִי מְשַׁכְּנוֹתַיִךְ

שִׁכְחִי בֹּשֶׁת עֲלוּמַיִךְ.

 

מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים

שָׁב , מַרְעִיף חֲסָדִים

מֵנִיס מִפָּנַיִךְ אוֹיְבִים

זַרְעֵךְ בְּצִיּוּן מִתְייַשְּׁבִים..

הֶעָרָה : הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת יְשַׁעְיָהוּ  נ"ד [הַפְטָרָה לְפָרָשַׁת: כִּי תֵּצֵא חֻמָּשׁ דְּבָרִים]  

צִיּוֹן וְנֶחָמָתָהּ

צִיּוֹן וְנֶחָמָתָהּ.

מֵאֵת:  אהובה קליין ©

הַשָּׁמַיִם קוֹרְנִים אוֹרָה

לְפֶתַע, צִיּוֹן נֵעוֹרָה

לְאָזְנֶיהָ מִלּוֹת נֶחָמָה

לָהֶן דּוֹרוֹת מְצַפה.

 

לִישׁוּעָה - יָמִים כְּלילוֹת עוֹרֶגֶת

ייִסּוּרֶיהָ וְחַבּוּרוֹתֶיהָ כּוֹאֶבֶת

בְּלִבָּהּ תְּחוּשַׁת עִזָּבוֹן

הַאִם ה' חָדַל בָּהּ לִשְׁכֹּן?

 

עַתָּה, לְאָזְנֶיהָ מַנְגִּינָה מִתְנַגֶּנֶת

אֶת גּוּפָהּ וְנִשְׁמָתָהּ מְרוֹמֶמֶת

בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִתְנוֹסֵס בַּהֲדָרוֹ

כֻּלָּם נוֹהֲרִים לַחֲזוֹת בִּקְדֻושָּׁתוֹ.

 

מְלָכִים מֶרחֲבֵי תֵּבֵל יִתְקַבְּצוּ

מִפְּאֵר וְהָדָר הַמִּקְדָּשׁ יִתְפַּעֲלוּ

אַפַּיִם אַרְצָה, לְצִיּוֹן  יִשְׁתַּחֲווּ

עֲפַר רַגְלֶיהָ, בִּלְשׁוֹנָם  יִלְחֲכוּ.

 

הערה: השיר בהשראת ישעיהו  מ"ט [הפטרה  לפרשת: עקב ]  [חומש דברים]    

 

בית שלישי וטכנולוגיה

 

שלום וברכה!

רציתי לשאול:

האם בבית המקדש השלישי, ישתמשו בדברים חדשניים ובטכנולוגיה עכשווית או שהוא יהיה כקודמו?

 

יישכ"ג!

בברכות התורה –

מרדכי ציון


תשובת הרב ש. ב. גנוט שליט"א:

כידוע בקרב היסטוריונים וארכיאולוגים, מבנה ביהמ"ק נבנה בפעולות הנדסיות מיוחדות וחדשניות מאד לאותם ימים.

גם ענין התולעת שמיר, שבאה לפתור את נושא הנפת הברזל במקדש, היא המצאה מופלאה, להשתמש בתולעת שהקב"ה ברא כדי לחתוך אבנים.

אינני מכיר, בעניותי, התייחסות של קדמונים לשאלה מעניינת זו, אך לכאורה, מדוע לא להיעזר בטכנולוגיה להקמת ביהמ"ק?

כמובן שהדבר תלוי במחלוקת הראשונים במסכת סוכה, האם ביהמ"ק השלישי ייבנה בידי אדם או בידי שמים, ואכמ"ל.

בברכה שנזכה לזה בקרוב

שמואל ברוך גנוט

 

בברכה, שב"ג

 

נעשה ונשמע לעם ישראל

נעשה ונשמע לעם ישראל
ובמהרה יבוא הגואל
כל עם ישראל מתאחדים
בארץ ובעולם
לשמור את השבת כהלכה
ולהתפלל על הגאולה בשמחה. 
אבא, תגאל אותנו
עם ישראל לא יכולים לחיות בלעדיך!
אנא בטל את המגיפה
והגלות תבוא לסופה
ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים 
וייעול מלכנו בהיכליה.
 
 

שיר המשאלה

שיר המשאלה  
                                         
רציתי לספר לכם משאלה                           
משאלה של חיים
משאלה של כולם
שנשמרה לדורי דורות
 
משאלה של הכל
בין קטן וגדול
משאלה של כולם
מצפים ומצפות לדורי דורות
 
משאלה של חיים
משאלה שקרובה
שקרובה ממש
משאלת בית המקדש

מטרת החצוצרות- במדבר, במלחמות ישראל ובמלחמת גוג ומגוג

הרב שמואל ברוך גנוט שליט"א
 
מטרת החצוצרות- במדבר, במלחמות ישראל ובמלחמת גוג ומגוג
 
 
נאמר בפרשת מטות: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא...וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה לַצָּבָא אֹתָם וְאֶת פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן לַצָּבָא וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה בְּיָדוֹ". ותירגם יונתן: וַחֲצוֹצְרוֹת יַבָּבָא בִּידֵיהּ לְמִכְנַשׁ וּלְמִשְׁרֵי וּלְמֵיטַל מַשְׁרִיתָא דְיִשְׂרָאֵל.
 
ובקובץ עיון הפרשה הקשה מורי שלימדני תורה הרה"ג רבי משה מונק שליט"א, ר"מ בישיבת דרכי משה בב"ב, קושיה אלימתא. שהרי מאחר שישנה מ"ע להריע בחצוצרות בעת צרה ומלחמה, ובפשטות לכך נועדו החצוצרות, א"כ מדוע תירגם יונתן שהחצוצרות נועדו לפזר ולכנס את המחנות, וצ"ע.
 
והנראה בזה דהנה מקור המ"ע לתקוע בחצוצרות בשעת מלחמה נילף מקרא (במדבר י, ט): "וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם". והנה לשון התורה היא "תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם". ולכאו' י"ל דדין תקיעת חצוצרות בשעת מלחמה, הוא דוקא במלחמות שבא"י, ומשא"כ במדבר לא תקעו בחצוצרות במלחמותיהם.
 
ואכן הרמב"ן (תענית טו, א) כתב כך: "בפרק משוח מלחמה (סוטה מג, א) גבי מלחמת מדין דריש "וחצוצרות התרועה בידו", אלו השופרות. ולא ידעתי אם שלא דקדקו בלשונם, או שאין חצוצרות אלא במלחמת אויבים הצרים עליהם בארץ, כדכתיב "בארצכם על הצר הצורר אתכם", דלמה להם לפרש אלו השופרות אלא לכך", עכ"ל.
 
והנה בספרי (בהעלותך פיסקא עו) כתיב: "וכי תבאו מלחמה בארצכם", במשמע בין שאתם יוצאים עליהם ובין שהם באים עליכם. "על הצר הצרר", במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר. אתה אומר במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר, או אינו מדבר אלא בכל המלחמות שבתורה, ת"ל "ונושעתם מאויביכם", אמרת צא וראה איזו היא מלחמה שישראל נושעים ממנה ואין אחריה שעבוד, אין אתה מוצא אלא מלחמת גוג ומגוג. וכן הוא אומר "ויצא ה' ונלחם בגוים ההם", (זכריה יד ג) מהו אומר והיה ה' למלך על כל הארץ ר' עקיבא אומר אין לי אלא מלחמה שדפון וירקון ואשה מקשה לילד וספינה המטרפת בים מנין ת"ל על הצר הצורר אתכם על כל צרה וצרה שלא תבוא על הצבור", עכ"ל הספרי.
 
ואכן, הפענח רזא (במדבר י ט) ביאר עפ"ד הספרי שאין מצוות תקיעת החצוצרות נוהגת במלחמה, אלא רק במלחמת גוג ומגוג, שהרי בכיבוש יריחו על ידי יהושע נאמר "וירע העם ויתקעו בשופרות", ולא בחצוצרות, (אמנם כתב שיתכן שהמצוה היא אף בשאר מלחמות, ובמלחמת יריחו הוראת שעה היתה לתקוע בשופרות). ועי' צפנת פענח עה"ת שם שפי' כן מ"ש בסוטה שם אלו השופרות. וא"כ אף דכו"כ ראשונים פליגי בזה, מ"מ יתכן וכן סבר יונתן בן עוזיאל.
 
וחשבתי אפשרות נוספת בזה, דהנה הרשב"ץ בס' זהר הרקיע (עשין רכב סי' עד, וכ"נ מסהמ"צ להרמב"ם מ"ע נט) ייסד לן דתקיעת החצוצרות בעת מלחמה היא מדין התקיעות הנצרכות בעת צרה. ואולי י"ל שמלחמה שהקב"ה ציוה עליה, כמו מלחמת מדין, אינה נחשבת לעת צרה, כיון שלא נלחמו במדין משום צרה, אלא כדי להענישם על שהחטיאו את ישראל. וגם לבני ישראל לא היה כל חשש שלא ינצחו במלחמתם, וכפי שהאריך רבנו הגאון האדר"ת זי"ע בס' חשבונות של מצוה, שבכל מלחמות ישראל שנעשו ע"פ הדיבור לא מת אפילו אדם אחד מישראל, וכולם שבו בשלום מהמלחמה, ושומר מצוה לא ידע רע, וכאשר מתו ל"ו מישראל במלחמת העי, היה זה בדבר מעל עכן. ולפי"ז אולי יש לחדש ולומר דבמלחמות כגון דא לא חשיבא עת צרה ולא תקעו בחצוצרות. 
 
ושוב שמחתי לראות  שבשו"ת אבני נזר (או"ח סי' תכה) הסתפק האם במלחמת רשות או מלחמת מצוה לכיבוש א"י, תקעו בחצוצרות, דאפשר דאין זו בכלל עת צרה שהרי הובטחו לישועה, וכתב : "וראי' שהרמב"ם פ"א מהל' תעניות לא הביא המצוה במלחמה בפרט. רק להריע בעת צרה. ועל כרחך כשגוים באים על ישראל נקרא עת צרה. אבל היוצאין למלחמת הרשות שאין יוצאין בלא בית דין ואורים ותומים. וכל שכן היוצאין למלחמת מצוה היינו כיבוש ארץ ישראל שהובטחו לישועה. לא זו עת צרה. ואין מחויבין לתקוע בחצוצרות, עכ"ל, ועי"ש שהוכיח כן מד' הראשונים. ואכן האבנ"ז עצמו נחית להאי קושי' וכתב כך: "וגבי פינחס במלחמת מדין דכתיב [במדבר ל"א ו'] וחצוצרות התרועה בידו. אף שישראל באים על מדין. פירש בתרגום יונתן וחצוצרות יבבא בידו למכנש ולמשרי ולמיטל משריתא. פירוש מחנה ישראל. הנה שלא הי' החצוצרות לזכרון כדכתיב בחצוצרות במלחמה ונזכרתם לפני ד' אלקיכם. רק להקהיל את הקהל ולמסע המחנות. ומשום שהי' שלוחו של משה שאליו נתנו החצוצרות לדברים אלו. אבל לדורות שאין החצוצרות לדברים אלו. רק לזכרון בעת צרה ובקרבנות. אין מלחמות שישראל שיוצאין בדין זה כלל", עכ"ל, והכל בא על מקומו בשלום. (ואמנם האבנ"ז כ' דמד' הספרי הנ"ל לא משמע כן, עי"ש). כן יעזרנו הית"ש לתקוע בחצוצרות במלחמת גוג ומגוג, ויבוא משיח צדקנו בקרוב.
 
 

מצוות הקבלת פני משיח צדקנו

הרב שמואל ברוך גנוט

מצוות הקבלת פני משיח צדקנו

(מו"מ עם מרן הגר"ח קניבסקי בענין)

מו"ר מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א הורה לאחרונה לכמה מנהלי מוסדות, הרוצים לאסוף ממון בחו"ל, להישאר בארץ הקודש, כיון דאפשר והבטחת חז"ל (מגילה יז, ב ועוד  מקומות) ש"במוצאי שביעית בן דוד בא" תתקיים בס"ד בזאת השנה ולכן טוב שיישארו בארץ להקביל את פניו. מרן שליט"א אישר לי את הוראתו זו בענין ועלינו לדון בקרקע בדברים אלו.

א] הנה נתבאר בספרים שישנם מספר ברכות שמברכים בשעת ראיית פני משיח צדקנו, ובשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' צא) כתב בשם הגר"ש הומינר זצ"ל, כך: "השי"ת יזכנו מהרה לקבל פני משיח ונברך אי"ה ארבע ברכות: א. ברוך... חכם הרזים, שבודאי יהיה שם שישים רבוא ישראל וכהנה וכהנה עד אין מספר. ב. ברוך... שחלק מחכמתו ליראיו. ג. ברוך... שחלק מכבודו ליראיו. ד. ברוך... שהחיינו". ועי"ש בד' הגרשז"א בענין. וישנם שהוסיפו ברכות נוספות. ואולם לא נתבאר האם ישנה מצוה להקביל פני משיח צדקנו ברגע בואו, או שמי שנמצא שם צריך לברך הברכות.

ומצינו בברכות (יט, ב) "מדלגין היינו על גבי ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אמרו אלא אפילו לקראת מלכי אומות העולם שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם". אולם זוהי לכאו' הוראה כללית על ראיית מלכי ישראל ולאו דוקא ברגע בוא משיח צדקנו.

ב] ובעירובין (מג, ב) איתא: "כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים מפני הטורח". ופירש רש"י: "מפני הטורח - שמניחין צרכי שבת והולכין להקביל פניו". ומסופר שמרן הגרי"ז זצ"ל ערך פרוזבול קמיה הבד"ץ דירושלים והגרז"ר בענגיס זצ"ל בירכו שיזכה להקביל פני משיח, ותהה הגרי"ז איזה מצוה יש בזה, להקביל פני משיח, וכשסיפרו על כך להגאון מטעשיבין זצ"ל הראה מקום לד' רש"י אלו, שמוכח שישנה מצוה להקביל פני משיח צדקנו.  אולם לא ברירא לי האם כן הוא מדינא, או דכיון דיעשו כן בפועל, שמרוב השמחה הגדולה שבבוא משיח יקבלו פניו, על כן אית ביה טירחא.

וכתב לי מו"ר הגר"ח קניבסקי שליט"א שאכן יש בזה מצוה, וכהקבלת פני רבו, אשר היא מצוה.

והנה חיוב הקבלת פני רבו הוא ברגל, ואולם כ' הריטב"א (סוכה כז, א): "מעשה ברבי אילעאי כו' איני והאמר ר' יצחק מנין שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל. פי' בדליתיה במתא דאי בדאיתיה במתא בכל יום ויום הוא חייב.

שנאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת מכלל דבחדש ושבת איבעי ליה למיזל. פי' כשהוא בתוך התחום, ומינה לראותו ברגל כשהוא מחוץ לתחום, ור' יצחק נקט מאי דשכיח ביה פשיעותא טפי". ונמצא שכשהתלמיד נמצא במתא דרבו, חייב להקביל פניו בכל עת. וכן הוא בפנ"י (ר"ה טז, ב) שמצד הסברא צריך היה התלמיד להקביל פני רבו בכל שעה, אלא אי אפשר לעשות כן משום ביטול מלאכה ולכן תיקנו לילך להקביל פניו בשעה שהעם בטלים ממלאכה.

והנה בספרי ויאמר שמואל (סי' לד) ביררתי בס"ד שישנם כמה גדרים וטעמים למצות הקבלת פני רבו, שמד' הנוב"י (תניינא או"ח צ"ד) נתבאר שעניינו קבלת שפע מהרב. ואולם מדברי הרמב"ם (ת"ת ה, ז) נראה בפירוש שסבר שחיוב זה הוא מדיני כבוד רבו. ומדברי הפנ"י נראה שיסוד חיוב הקבלת פני רבו ברגל הוא משום תלמוד תורה, שאדם המצוי אצל רבו יחכים מתורתו ומהנהגות גדולה שימושה יותר מלימודה שלו. וכן חזינן מדברי הפרמ"ג (א"א סי' תקנד סקי"ב). ולפי"ז י"ל שאכן ישנה מצוה להקביל פני משיח דוקא בעת בואו, משום שאין לך כבוד רבו גדול מזה, לכבדו בשעת בואו דווקא (ומכאן אסמכתא נכונה למנהג קהילות החסידים להקביל פני רבם בשובו מחו"ל, וכ"ש בהמשיח שיבוא). ויתכן שגם יהיו השפעות גדולות ברגע בוא משיח, בהתאסף רבבות ישראל יחדיו, ואולי ג"כ נזכה ללמוד תורה והנהגות טובות דוקא בעת בואו. כה יזכנו ה' לראות בקרוב. והרה"ג רבי חנוך גבהרד שליט"א הראני מקום לד' הש"ס בכתובות (קד, א): "בשעה שהצדיק נפטר מן העולם אומרים מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע צדיק פלוני בא. אומר להם יבואו צדיקים ויצאו לקראתו ואומרים לו יבא בשלום ינוחו על משכבותם". ולכאו' שם הוא ענין של כבוד בהקבלת פני הצדיק, ולא מצוה, דהא במתים חופשי.

ב] אמנם גם אם אכן ישנה מצוה בעצם הקבלת פני משיח צדקנו בעזהית"ש, אכתי יש לברר מנין לנו שצריך להתכונן למצוה זו טרם זמנה. והתינח בשאר מצוות שאנו יודעים עיתם, נחלקו הפוסקים האם צריך להתכונן למצוה, כמו להשיג שופר ולקנות ד' מינים וכו',עוד בטרם זמן המצוה, עי' לקח טוב (כלל ו אות ג), מנ"ח (מצוה א) ונשמת אדם(כלל פח), ועי' בס' שלהי דקייטא (סי' קטו). אך מהיכ"ת דה"ה במצוה אשר כלל לא ברור מתי תבוא לידינו ונקיימנה. אפשר היום, או למחר, או בשנה הבאה וכו'.

והשיבני מרן הגר"ח שליט"א: "עלינו לצפות כל רגע".

וכנראה כוונתו היא שכיון שעלינו לצפות בכל רגע שמשיח צדקנו יבוא הרגע, אם כן מבחינתנו המצוה מונחת לפנינו. ואולם אם כן לכאו' תהיה בעיה להתרחק מא"י, גם לצרכים חשובים ונכבדים, בכל יום ויום, ולאו דוקא בשנת מוצאי שביעית. ואם צרכי מצוה אחרים דוחים מצוה זו, א"כ מדוע בשנה זו בדווקא, שנת מוצאי שביעית, יש לדקדק יותר ולא להתרחק מא"י. ואולי כוונתו היא שכיון שאמרו חז"ל שבמוצאי שביעית בן דוד בא, לא לחינם אמרו כן, אלא להורות לנו שאף שחובה עלינו לצפות לבואו בכל יום ויום, מ"מ כעת יש לצפות יותר, משום סגולת הזמן המיוחד דמוצאי שביעית, וצ"ע לע"ע. וידידי הרה"ג רבי שלמה פורנברג הסביר שכוונת מרן שליט"א אינה לחיוב או מצוה גמורה, אלא לחביבות הענין, ועצה טובה קמ"ל לאלו שייסעו לחו"ל, ובהיותם בחו"ל יבוא משיח צדקנו ואזי בודאי יצטערו על ריחוקם ממקום הקבלת פניו.  ואי"ה אשוב ואשנה פרק זה, בתקוה שלא נצטרך לזאת, ותשבי יתרץ שאלותינו השתא הכא.  

והלום שאלתי את מרן שליט"א כך: בדבר אשר כתב לי רבנו שליט"א שמן הראוי שלא לצאת לחו"ל, כדי לצפות להקביל פני משיח צדקנו בקרוב, ולכאו' הרי בימינו אפשר לטוס מחו"ל לאר"י ולהגיע לא"י תוך כמה שעות. ומאי גרע מהמתגוררים בסוף ארץ ישראל שנוסעים עד ירושלים ג"כ במשך כמה שעות.

השיב מרן שליט"א: "צריך לראותו מיד". 

המשיח – יהודי יחידי שיהפוך את העולם

המשיח – יהודי יחידי שיהפוך את העולם
 
ח. בן זכאי. מקור: הקול היהודי.
 
 
מאז אותו יום חמישי, יש מתח חשמלי באוויר, מתח חיובי שגורם לכולנו להיות יותר ממה שאנחנו מכירים את עצמנו.
 
גורם לנו להכיר את עצמנו מחדש, משהו שלא נמצא כל יום על פני השטח של התודעה שלנו ובתוך עולם העשייה השוטף השוצף שלנו.
 
באמצע תקופה עמוסה בשנה, סוף שנת הלימודים והכנות לחופש הגדול.
 
פתאם אין אני אין אתה כולנו בשם אחד נקראים עם ישראל. חוצה מגזרים חוצה מגדרים כולם משייכים את עצמם לדבר שמקשר את כולנו – יהודים.
 
כולנו מרותקים ומחפשים לשמוע עוד ועוד על שלושה אלמונים עד ליום חמישי בלילה והכי מדוברים מאז ועד היום יעקב נפתלי אייל וגיל עד. הם שלוחי ציבור של כולנו. יהודי הוא מי שיודע להגיד את  השמות המלאים של החטופים.
 
ציפייה דרוכה, חיכיון שהולכים איתו לאורך היום, שמשהו יקרה. שיהיה משהו חדש, שהכל יתהפך לטובה.. בלילה.. בבקר.. בעבודה עם חברים, כשנפגשים ברחוב השפתיים רוחשות בשורות טובות שיהיו בשורות טובות..!
 
בהפרשת חלה, בתהילים ,נסיעות לעצרות תפילה, הפגנות.. מחכים..מחכים…
 
מזכיר משהו רדום עמוק עמוק בתוכנו…
 
אחכה.. בלילה הארוך…
 
'אף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא..'
 
משהו שם חיכה תמיד, שיהיה הכל אחר, שנגיע לעולם טוב יותר, שהכל ישתנה בצורה, שאנו אפילו לא יכולים לדמיין ולומר איך לעשות את זה.
 
רק הידיעה העמוקה שהכל היה צריך להיות אחרת ויותר ממה שישנו עכשיו, הרבה יותר..
 
לכל תודעה ששייכת לעולם הנפש יש משל בעולם שלנו. מה הכוונה משל? כשמחפשים אמת, אמת מופשטת, פנימית. הדרך היא להתבונן, לחפש. הדרך לחזק מודעות אלוקית  היא על ידי משלים.
 
בלי משל אין שום אחיזה להתקרב להדבק בנמשל, משל חי שממנו אפשר לקבל כלים איך בדיוק למחשבה הזו יש אחיזה במציאות.
 
המשל לתודעה הזו שמבקשת להפוך את הכל, שצמאה לשינוי שיתחולל, הוא האטום.
 
גרעין האטום הוא מציאות זעירה בלתי נראית לעין האדם, שבתוכה אצורה כמות גדולה של אנרגיה שיש בכוחה להפוך ולהחריב ברגע אחד קטן אזורים נרחבים. בגלל הסכנה הגדולה שכרוכה בשימוש בנשק זה, הוקמו מנגנונים בינלאומיים לפיקוח. ואף נכתבו אמנות מטעם האו"ם, שמוחתמות עליהם מדינות רבות בעולם: האמנה לאי הפצת נשק גרעיני, והאמנה נגד ניסויים גרעיניים.
 
כיום המשל החי של עוצמת האטום, הוא רק בכיוון של הרס וחורבן (ודי שרק יעלה לנו במחשבה כמו מצוות שלעולם לא מתבצעות בפועל דין בן סורר ומורה ועיר נידחת) המחשבה על האטום מתמתקת בשרשה על ידי המחשבה של משיח – למרות שהוא דמות של יחיד מול כל באי עולם – הוא יכול לפעול שינוי דרמטי ולהפוך את העולם מן הקצה אל הקצה. היהודי הוא יודע ומאמין, שזה רק עניין של זמן, שיבוא מי שעתיד לחולל ברגע אחד קטן שינוי, שהכל יתהפך לטובה.
 
התפילה,  למען החטופים בשם כל ישראל, מלאה בתקווה, שזה לא יגמר רק בכך שהחטופים ישובו בשלום. ואז נשוב לעסוק במחלוקות במרדפים אחד אחרי השני מי אשם ומי פחות אשם. ובחיטוט מעייף אחר איזה סקופ מעניין.
 
אלא, שמה שישנו עכשיו ימשך ויגדל –
 
זה שישנו שם שכולל את כולנו – יהודים.
 
התחושה הדחופה למלא את היום במעשים טובים והעשייה למען מישהו אחר. התחושה הברורה שגם אחרי המחלוקות והחילוקים יש משהו שהוא מעבר לכל זה. ואנו מסוגלים לשלב ידיים זה עם זה.
 
שלא יגמר לעולם..
 
ושימשיך!!! לשינויים נוספים של מלכות יהודית מתוקנת, של חיים יהודיים שלמים על פי תורת ישראל על כל שטחי ארץ ישראל. שיהיה כבוד לאומי. שינויים כאלה, שמחוללים מהפך אמיתי במציאות ובוודאי לא מאפשרים לסיטואציה מעין זו לחזור על עצמה.
 
תפילה בלב, בקשה, שאיכשהו השחרור המהיר של הנערים היקרים (שיהיה עוד היום הלילה..!!)
 
שיעשה בצורה אחרת. לא בידי אדם או קבוצה ספציפית, שיוכל בסוף העניין לטפוח לעצמו על השכם, או לחילופין לעסוק בביקורת חריפה כלפי צד אחר.
 
לא על ידי התפילות שלנו והמעשים הטובים, לא על ידי החילים היקרים שעושים ימים כלילות ולא על ידי הממשלה והמדינאים שיושבים לדון באריכות בכל הפרטים.
 
מישהו שהוא מחוץ למעגל הזה, מעל כולנו, שיראה לעין כל בשר שהכתר שייך רק לאחד, אל אחד.