לפני 48 שנה דיברתי עם הרבנית חוה פינקוס ע"ה, תלמידה של שרה שנירר ואמא של הרב שמשון פינקוס זצ"ל. היתה לי היכרות עם משפחתה ובתור נערה צעירה, ידעתי שכל תשעת ילדיה הם בני תורה ואנשים ונשים חשובים ששמרו על הגחלת שהועברה אליהם מדור דור. גם לי היו שאיפות להתחתן עם בן תורה ולגדל בנים ובנות שישמרו על אותה גחלת. אז שאלתי את הרבנית, מה הסוד? איך עשית את זה? ובפשטות היא ענתה לי בשתי מילים "רק תפילות".

 

מצד אחד התפילה היא בין המתנות הכי נפלאות שהקב"ה נתן לנו אבל מצד שני זה לא בא בקלות. התפילה היא המסלול הכי בטוח כדי לאפשר לנו תקשורת עם בוראנו ואולי במקרים נדירים לגעת בנצח, בלי מתווכים ובלי צורך בפרוטקציות. הקושי בביצוע כמובן הוא בתוכנו.

 

לצערי רוב תפילותי המוצלחות כשהרגשתי את הקשר האלוקי היו בזמני מצוקה. ישועה לילד, רפואה לחברה או בן משפחה, סכנת מלחמה, ובימים הנוראים. אז הלב נפתח והדמעות זלגו. ומרגישים בקלות את קרבת הקב"ה ואוזנו כביכול שומעת לתחנונינו. אפילו בן אדם חילוני מוצא את המסילה לתפילה בזמן מצוקה.  בשנות השבעים הייתי סטודנטית באוניברסיטה העברית, היתה לי חברה חילונית למהדרין, בת לאמא ניצולת שואה, שלא האמינה בכלום. יום אחד אני פוגשת אותה סוערת ומודאגת והיא מספרת לי שאמה עברה ניתוח קשה ובשעות ההמתנה ההרגשות שלה הובילו אותה למקום של תפילה והיא ביקשה מהאלוקים שהיא בעצם לא מאמינה בו, להציל את אמא. באנגלית אומרים "there are no atheists in a fox hold". והפירוש - שאין אתאיסטים בשדה הקרב. אבל אנחנו מאמינים בני מאמינים ויש לנו מחוייבות מעבר לתפילות כאלו. 

 

אז מה עם יום חול רגיל? איך אוכל להעלות את המילים המוכרות בשיגרה ולהניח אותם לפני כסא הכבוד? רוב שנותי עלי אדמות הייתי עסוקה בגדילת הילדים והתפילות לא נאמרו כתיקונם וכסדרם. כעת בגילי המופלג, אין תירוצים כאלו. כעת אני גם מדברת לעצמי ואיך אני יכולה להשתפר. 

 

פעם, ערב סגירת שידוך לביתי, היינו צריכים לחזור על בדיקת דם עבור דור ישרים. היה ספק בהתאמה. הבת שלי היתה בשידוכים הרבה זמן והיינו לחוצים מהתוצאות של הבדיקה. השולחנות כבר היו גדושים בכל המטעמים לכבוד השמחה, רק היה חסר הטלפון הגורלי מדור ישרים. חצי שעה אני נקרעת עם הספר תהילים ואז הגיעה הבשורה הטובה. באותו רגע היו לי 2 אפשרויות. להמשיך את ההכנות הגשמיות, או לשבת עוד 10 דקות ולהודות לאדון הכל עם עוד פרקי תהילים על הנס. בסוף, הרוחני דחה את הגשמי. ואולי זו הפעם היחידית שעשיתי דבר כזה. וזה לא מספיק.

 

תפילה טובה צריכה מחשבה והכנה. בברכות השחר, בכמה מתנות שמים אנחנו נזכרים? היינו רוצים לחיות בלי אחד מהם? ומה עם שמונה עשרה? עוד נסים ועוד מתנות שאף אחד לא היה מוכן לוותר עליהם. למה לא להתרכז בטוב כמו שמתכוונים בשעות הקשות? באמת עבודה קשה.

 

אנחנו אומרים כל יום "אז ישיר". תפילה שמשה ובני ישראל שרו אחרי ההצלה הגדולה לפני אלפי שנים. לפעמים אני מנסה לדמיין אם אני  ומשפחתי היינו שם וחווינו את ההצלה על בשרינו. היינו שרים ורוקדים ומפרסמים בכל דרך אפשרית את גודל הנס. כל יום ויום יש לנו הזדמנות להיות מחוברים לאבות אבותינו ולכל נסים שראו בקריעת ים סוף. רק צריך להגיד אז ישיר עם כוונה ושמחה.

 

 תפילת "עלינו לשבח" פוגשת אותנו 3 פעמים ביום, אבל מכיוון שהיא ממוקמת בסוף, ובדרך כלל כבר ממהרים לסיים את התפילה, אינני בטוחה שהתפילה הזו מקבלת את הכבוד הראוי לה. צריך להתאמץ ולכוון יותר על תפילת עלינו. יש 2 חלקים לעלינו. מי כתב כל חלק? יש היסטוריה מאוד מעניינת על עלינו. כשלומדים את הרקע לתפילה מסוימת, התפילה מקבלת חשיבות נוספת ועוזר לנו לכוון ולהתעמק ולחבר את הלב והמוח למה שיוצא מהפה.

 

אולי אני אומרת דברים פשוטים וידועים אבל לפעמים כדאי לחזור אליהם. אז רשמתי כמה עצות וטיפים לקחת הביתה:

 

 

1. תנסו להתפלל מוקדם בבוקר לפני שמטלות היום תופסות אתכם. 

 

2. אל תתפללי בחלוק. יש לך פגישה עם מלך מלכי המלכים. נא לכבד את הפגישה בלבוש מתאים.  

 

3. מפעם לפעם כדאי לקנות סידור חדש. ההתחדשות מוסיפה רצינות והתייחסות טריה לנושא.

 

4. תקראו ספרים על נושא התפילה.

 

5. לא לשכוח שאפשר להתפלל בכל עת ובכל זמן, בשפה האישית שלך. הקב"ה גם מחכה לתפילות האלו.

 

6. ההרגל של "ברכת המזון" ו"אשר יצר", שלפעמים אנו אומרים אותם כמו רובוט: תלמדו את המילים, את הרגע של התפילות האלו. עם קצת מחשבה ניתן להפוך את התפילות האלו לתפילות שיחזקו את העולם הרוחני שלנו, יום יום, שעה שעה.

 

7. אני ילידת ארה"ב והגננת היתה מספרת לנו על ירושלים ובית המקדש. זה היה בשנות החמישים - הרבה לפני שהכותל שוחרר במלחמת ששת הימים. היו לי חלומות שאני הולכת לכותל. איזה נס שחלום ילדותי נהפך למציאות. האם אנחנו שוכחות שיש לנו כותל, שריד בית מקדשינו ששם אפשר לשפוך את תפילותינו? מה עם קבר רחל, מערת המכפלה, קבר שמואל הנביא? אסור להיות שאננים. יש לנו הזכות לחיות בארץ ישראל, בירושלים עיר הקודש, קפיצה לכותל. חייבים לנצל את זה לתפילות.

 

8. יש המון חומר על ימי השואה ואיך מסרו נפש כדי להתפלל, להניח תפילין, ולקיים מצוות הקשורות לתפילה. ללמוד את הסיפורים האלו ולהפנים אותם. זה חייב לשנות את תפילותינו ולהוציא אותם מהשגרה. 

 

9. על כל נס קטן וגדול שאנחנו חשים ורואים יום יום, להגיד תודה עם פרק תהילים או להגיד בכוונה "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו".

 

10. בזמן התפילות, לא לשכוח שה' הוא השותף שלנו בגידול הבנים. מי יותר ממנו רוצה לראות בהצלחה ונחת מבנינו.

 

התפילה היא ההגה שלנו וחייבים לדעת להשתמש בה ולנצל אותה. 

 

אני מאחלת לכולכם וגם לי הצלחה בתפילותינו.