movstube.net

אתר השבת

 
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size

יום אחד ללא תקיעות

& ראש השנה חל בשבת וביום הראשון לא נשמע תקיעות שופר. כיצד נתמודד עם השטן ללא תקיעות? & הערוך לנר קובע: כשראש השנה חל בשבת- היו שנים גרועות. היו גם שנים טובות & ואיך השנה הבאה תהיה טובה? נשמור שבת כהלכתה, נמסור נפש על קיום מצוות ונתחזק באמונת חכמים & וסיפור על השר הסורר ואשתו, מדוע לא אומרים תשליך בשבת ועל מה משוחחים בראש השנה &  הכל על ראש השנה שחל בשבת, במאמרו המופלא של הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א&

סיפר הגאון רבי יששכר מאיר זצ"ל: היינו קבוצת בחורים מישיבת פוניבז', נכנסנו אל מרן החזו"א בליל ראש השנה שחל בשבת, והוא בירך כל אחד בברכת היום.

אחד הבחורים אמר למרן החזו"א: "רבי, תן ברכה". השיבו מרן בברכה 'כתיבה וחתימה טובה'. שוב אמר הבחור: "רבי, צריך אני ברכה טובה". וענהו החזו"א: "האם כתיבה וחתימה טובה זו ברכה רעה? מה כבר יכול להיות יותר טוב מזה?"

מרן החזו"א הבחין שמחמת אימת הדין הבחור שקוע בעצבות, וכדי לשמחו אמר לו כשבת שחוק נסוכה על פניו: "היום שבת, מדוע לא הולכים בשבת לאמירת תשליך?"  והבחור השיב מה שהשיב.

אמר לו מרן החזו"א: "אני אגיד לך תשובה אחרת. לך אסור להגיד תשליך, אתה מרגיש את העוונות עליך כמשא, ואם כן הדבר נחשב אצלך להוצאה בשבת"…

הבחור נרגע, והבין שבצורה של עצבות אין זה נקרא אימת הדין... (עפ"י 'מעשה איש' חלק ד').

****

מידי פעם בפעם מגיעים אלי יהודים ומציעים לי הצעות טובות ומשובחות על מה לכתוב בעיתון, במה כדאי להתחזק כולנו יחד. כמה ביקשו שאכתוב על 'ראש השנה שחל בשבת' ומה המשמעות של תחילת שנה בצל קורונה ללא תקיעת שופר ביומו הראשון של ראש השנה, כאשר כולנו יודעים את דברי חז"ל הקדושים, שתקיעות השופר מערבבות את השטן. אם כך, מה יהיה השנה, חלילה?

ביום שישי האחרון, לפני ה'סדר' בישיבה, ניגש אלי יצחק, בחור נפלא ו'מבקש', ושאל אם זה נכון שבית המקדש נחרב בשנה בו חל ראש השנה בשבת.

"... נכון מאד", עניתי לו, "גם בית המקדש הראשון וגם בית המקדש השני נחרב בשנים בהם חל ראש השנה בשבת קודש. אבל היו שנים מצוינות מאד שראש השנה חל בהם בשבת"...

רבינו בעל ה'ערוך לנר' בספרו 'מנחת עני' בפרשת האזינו, מצטט את דבריו של רבי יצחק בגמרא, (ר"ה טז, ב), לפיו "כל שנה שאין תוקעין לה בתחלתה - מריעין לה בסופה. מאי טעמא - דלא איערבב שטן". והוא דן לפי זה מה קורה בשנה שיום הראשון של ראש השנה חל בשבת. האם כשראש השנה חל בשבת זהו סימן טוב או רע. הוא כותב שמצאנו שכראש השנה חל בשבת, היו שנים רעות ביותר ושנים שטובות ביותר. שני השנים שנחרב בית המקדש חל בשבת, כמובא בתלמוד הירושלמי תענית פ"ד. הוא מחשב ע"פ חז"ל שגם בשנה שבית המקדש השני נחרב, חל ראש השנה בשבת.  ומנגד, הוא מחשב שבשנה שבו נמחל לישראל חטא העגל, וגם בשנה שעם ישראל נכנסו לארץ ישראל, חל ראש השנה בשבת.

רבינו הערוך לנר תוהה ושואל: אם כך, האם שכחל ראש השנה בשבת, השנה תהיה טובה או רעה?

והוא משיב על כך במשל ארוך על "שר אחד בעבודת המלך חטא והמלך קצף עליו עד מאוד ויצו להשופטים לדונו כפי שורת הדין. וילך השר לבקש לו מליצים היותר טובים שיעמדו לו בשעת דינו אבל המליצים נשמטו להם אחד אחד ולא נשאר איש שרצה לקבל עליו המשרה הזאת, באמרם כי אין לו התנצלות ואחת דתו להיענש. והשר בראותו כי אין איש עומד לו בשעת דחקו ויצר לו מאוד ויגד לאשתו את כל הדברים האלה. ותנחמהו אשתו ותאמר אליו: למה פניך נופלים ומה לך תלך אל המליצים. הלא אנכי יוצא ובאה בחצר בית המלך הפנימית וגם שם לי אוהבת קשורה בנפשי שתעמוד בעת צרתי. הסכת ושמע אנכי אדבר לך אל המלך ואל השופטים"...

ואכן, כך היה. אשתו של השר הסורר ובן הבליעל דיברה לטובתו לפני המלך. המלך הקשיב לדבריה ושיחרר את בעלה מעונש.

אותו שר סורר ראה שאשתו יכולה להציל אותו מעונשי המלך והמשיך לעשות מעשים רעים. כל פעם שעשה בעיות ורצו להענישו, נעמדה אשתו מול השופטים והצילה אותו. עד שבאחד הימים חטא השר והיה אמור לעמוד למשפט. יום לפני המשפט הוא לא התאפק והעניק לאשתו מכות נאמנות, עד שכל פניה היו סגולות- אדומות מהחבלות.

ובכל זאת, באה האשה למחרת לפני המלך כדי לשחרר את בעלה מעונש.

המלך ראה את החבלות בפניה ותהה מי הכה אותה כך. האשה שתקה והמלך הבין שבעלה הרשע עשה זאת.

אמר המלך: "אם כך, את לא סניגור. את קטגור!!", והעניש את בעלה השר מנה אחת אפיים, גם על העוונות שעשה וגם על שהיכה את אשתו, שכל כך הגנה עליו.

והנמשל, כותב רבינו הערוך לנר זיע"א, כאשר עם ישראל עושה עבירות בכל ימות השנה וראש השנה חל בשבת, באה בת זוגו של עם ישראל, הלא היא שבת המלכה, לפני מלכו של עולם, ומליצה עליהם יושר. בשנים כאלה, בהם עם ישראל שמר כראוי את השבת, מגיעה השבת ומגינה עליהם. אז זוכים הם לשנה טובה ומיוחדת במינה.

"אבל כשאין ישראל משמרים את בת זוגם כראוי ואדרבא, מחללים את כבודה ברבים, בפהרסיא. איך תעשה השבת סניגור להצדיק את משפטינו הלא תיעשה קטיגור!

"ועל כן כשרז"ל אסרו לתקוע בשבת הוא כדי להרחיק מחילול שבת משום גזירה שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים. אבל מי שמחלל כל השנה את השבת בטלטול, הלא אז לא לבד שלא נעשה ססניגור לפנינו, אלא אחרי שלא התערבב השטן, שוב צריכים לדאוג לדברי רבי יצחק בגמרא, שכל שנה שאין תוקעין בתחילתה, מריעין לה בסופה".

והערוך לנר זצ"ל מחזק אותנו וכותב שלכן "בפרט בשנים כאלו שראש השנה חל בשבת, נתאמץ בתשובה בלי הפסק, כי המופלא ממנו בל נדע ובמכוסה ממנו בל נשאל, ומי יודע אחרית השנה אם טוב ואם רע הוא"....

אם כך, כשראש השנה חל בשבת, ואנו רוצים שהשנה שלנו תהיה נפלאה וטובה, עלינו להתחזק בשמירת השבת בצורה מיוחדת. כך נזכה ש'בת הזוג' שלנו, השבת, תגן עלינו כסנגור מצוין.

ראיתי שאחד החכמים הסביר שלאור דברי הערוך לנר מובן מדוע תמיד כשחל יומו הראשון של ראש השנה בשבת, חל גם יומו הראשון של חג הסוכות בשבת, בו גזרו חז"ל גם כן שלא ליטול ארבעת המינים. כי כידוע אמרו חז"ל שארבעת המינים הם ה'דידן נצח' שלנו, כלשון המדרש, וגם בזמן זה של חג הסוכות, בו אנו מראים שניצחנו בדין של ראש השנה ויום כיפור, אנו לא נוטלים ארבעת המינים, כדי להראות שהשנה ניצחנו בזכות השמירה על הלכות שבת, בגלל החשש שיהודי ייצא עם שופר וארבעת המינים לרשות הרבים. הוי אומר: שמירת השבת הגנה עלינו בראש השנה, ואנו ממשיכים לשמורה בכל הכח, גם בחג הסוכות.

שיהודי אחד לא יעבור עבירה!!

מהתורה, גם כשחל ראש השנה להיות בשבת, ישנה מצווה לתקוע בשופר, אלא שחז"ל תקנו שלא לתקוע בשופר בראש השנה שחל בשבת. מפני שהכל חייבים במצוות השופר ואין הכל בקיאים באיסור טלטול ברשות הרבים, ויש חשש שאנשים שאינם יודעים לתקוע בשופר, ייטלו את שופרם וילכו אצל מי שבקיא בתקיעות כדי שילמד אותם לתקוע כהלכה, ובתוך כך יטלטלו את השופר ארבע אמות ברשות הרבים ויעברו על איסור שבת (ר”ה כט, ב; שו”ע תקפח, ה).

אמנם בבית המקדש היו תוקעים גם כאשר ראש השנה חל בשבת, שאין גזירות חכמים חלות על המקדש. ואף בירושלים ובסביבתה הקרובה היו תוקעים כל זמן שחברי בית הדין הגדול היו יושבים, מפני שעל ידי השפעת בית הדין, תושבי ירושלים והסביבה נזהרו מאיסור טלטול בשבת (רמב”ם שופר ב, ח-ט).

ואף שתקנה זו שלא לתקוע בשופר בראש השנה שחל בשבת מדברי חכמים, יש לה רמז בתורה, שבפסוק אחד נאמר (במדבר כט, א): “יוֹם תְּרוּעָה”, ובפסוק אחד נאמר (ויקרא כג, כד): “שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה”. הרי שכאשר ראש השנה חל בימות החול הוא יוֹם תְּרוּעָה, וכאשר ראש השנה חל בשבת הוא שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה, שזוכרים את התרועה אבל אין מריעים בפועל (בבלי ר”ה כט, ב).

הגה"צ רבי יעקב ניימן זצ"ל, ראש ישיבת אור ישראל ובעל 'דרכי מוסר', מעיר שדבר זה מעורר אותנו למחשבה נפלאה, עד כמה חשוב שניזהר ונישמר מכל חשש של איסור. אם היו שואלים אותנו האם נכון לעשות זאת, יכול להיות שהיינו אומרים: וכי בגלל חשש שמישהו יחלל שבת מתוך טעותו, כל עם ישראל יוותר על מצווה של פעם בשנה, שהיא המצווה היחידה והמיוחדת של יום הדין? אך חכמים מלמדים אותנו סדרי עדיפויות, ואומרים שחשיבותה של השבת, ואחריותינו על שמירתה, אפילו מחשש אולי אולי יהיה יהודי אחד יטלטל שופר ברשות הרבים בשבת, גוברת על חביבותה של מצוות תקיעת שופר, לכל עם ישראל כולו. כמה עלינו להשקיע ששום יהודי לא יעבור שום עבירה!!

רבינו רבי מאיר שמחה הכהן מדוינסק  זצ"ל, בעל ה"משך חכמה" וה"אור שמח", מעמיק עוד יותר בענין. הגמרא בר"ה ט"ז, ע"ב אומרת "אמר רבי יצחק: כל שנה שאין תוקעין לה בתחלתה - מריעין לה בסופה. מאי טעמא - דלא איערבב שטן". כלומר, יש בשופר , מעבר לעצם המצווה, גם כח הגנה מפני השטן, וכשאין שופר, כח זה לא קיים. האם נכון הדבר גם בשנה כזו, שאיננו תוקעים מסיבה מוצדקת, שהרי חכמים אמרו לנו לא לתקוע? תוספות במקום אומר שבשנה כזו, אין חשש ולא על כך דברה הגמרא. מדוע?

הסבר מופלא כותב המשך חכמה: "דאחד המיוחד ממצוות שופר הוא לתקוע בשופר של איל להזכיר זכות העקידה... והתקיעה מכניס זכות ישראל מה שנחלו מיצחק למסור עצמם לחרפה, ולמכה, ולביזה עבור שם ה' יתברך... זהו זכות עקידה שבניו עוקדים כל תאוותיהם והרגשותיהם ושאלות החיים על מוקד אהבת ה' ותורתו...

לכן אחרי שידוע לנו גודל התועלת ממצות שופר אשר אם יבוטל- אף באונס- הסכנה גדולה ובכל זאת אמרו ישראל פן יבולע חלילה למצות שבת אשר מעיד על קדושת שמו יתברך... יהיה מה! יעבור עלינו מה ויתקדש שמו יתברך! יקטרג השטן ולא יכנס זכרונינו לאבינו שבשמים לטובה, אך לא יבולע לשבת המעיד על קדושת שמו יתברך, פן יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים...ויתגדל ויתקדש שמיה רבא, ועוקדים כולם עבור קידוש שמו יתברך, וכיוון שכן הרי זה גופיה מה שאין אנו תוקעים בראש השנה שחל בשבת, זה גופא עקידה רוחנית מופלגת ומועיל לרצות אותנו כמו שמרצה זכרון שופר". דווקא בגלל שחכמים ידעו מה גדול כוחה של המצווה לכלל ישראל, ועקדו את רצונותינו עבור כבוד שמיים, אין לנו לחשוש ,כי זכות זו היא תחליף לכוח השופר.

רבינו החתם סופר (תורת משה, דרוש לכ"ז אלול) כותב שהנה "עמדו חז"ל לתקן דבר גדול שבשביל שבות דרבנן גזירה שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים יתבטל מצות תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת, ועמדו בהבטחה זו כי אף אם לא יתקעו שופר בר"ה עם כל זה לא יהיו מריעים עליה בסופה אך יהיה כפרת עוונם ביום הכיפורים כסדרן", כלומר חז"ל גזרו גזרה זאת ולקחו על עצמם לדאוג שלא נפסיד מכך . לא הסביר החת"ס כיצד הדבר פועל , משמע שזה חלק מכוחם של חכמים, להבין ולהשכיל שאם זה הדבר הנכון לעשות לפי רצון ה' , לא יארע מכך נזק.

אבל שימו לב להוספתו של ה'חתם סופר': "ויש לעורר בזה אותן האנשים אשר לא יאזינו בכל השנה על דברי חז"ל ויעברו על הגזירות ושביתות, ועתה ישמעו לדברי חז"ל בלי לתקוע בר"ה שופר, איך יגן עליהם מצוה דרבנן זאת אשר תקל להם לעבור עליה, איך תעמוד להם בבוא יום הגדול והנורא במה תהיה כפרתם, מה יענו ומה יעשו ביוה"כ כי לא יכופר עוונם".

תעצור,  תחשוב לרגע. כל השנה אתה לא מקשיב לדברי החכמים, מזלזל במה שהם אומרים ומתווכח עם ההחלטות שלהם. ופתאום, כשמגיע ראש השנה, אתה לא שומע תקיעות שופר, כי החכמים אמרו?!...

רק הקשבתנו התמידית והעקבית לחכמים, לא רק חכמים מתקופת המשנה והגמרא, אלא גם חכמי וגדולי הדור שלנו, היא זו שמגינה עלינו גם בוויתור זה על שופר ובזכותה בטוחים אנו שלא נפסיד

כ"ק האדמור מטאלנא [אורי וישעי ימים נוראים] מוסיף הסבר מעט שונה, אך עם כיוון דומה: "כאשר בני ישראל מצייתים לדעת התורה שניתנה לחז"ל, ואינם תוקעים בשופר. הנה בציות זה לדברי חז"ל , הם מקיימים את התורה , לפי שקיום התורה והציות לדעת תורה היא עצמה המלכת המלך, והוא הריצוי המופלא העולה תחת התקיעה, ועל כן ריצוי זה עצמו דוחה ומבטל את השטן..תחת התקיעות עצמן, שהרי כל עצמה של תקיעה לא באה אלא כדי להורות על המלכת המלך , והמלכת המלך משמעה ציות מוחלט לכל חוקי התורה, וכיון שעם בני ישראל נצטווה לשמוע בקול חכמיו..כאשר עם בני ישראל מציית לחכמיו.. הנה בכך הוא מוכיח קבל עם ועולם שהוא ממליך את מלך מלכי המלכים, והציות לדברי חכמים הוא עצמו המכפר והמרצה".

הנצי"ב מוולוזין (מרומי שדה ר"ה שם) מרגיע אותנו. אנחנו חוששים שהשטן לא יתערבב ביום הראשון של ראש השנה, משום שלא תוקעים ביום הראשון של החג אל דאגה, השטן יתערבב יפה יפה ביומו השני של ראש השנה וכך תהיה לנו בס"ד  שנה טובה ומתוקה.

ראש השנה שחל בשבת- צועקים מפנימיות הלב

ה'בעל התניא' מסביר שמצד האמת, כאשר ראש השנה חל בשבת, אין צורך כל כך בתקיעות, מפני שכמעט כל המעלות הקדושות שמשיגים בראש השנה על ידי התקיעות, משיגים בראש השנה שחל בשבת על ידי קדושת השבת. ואמנם עדיין יש מעלה נוספת בתקיעות, אלא שמעלה זו עליונה מאוד וכמעט שאינה נקלטת ומורגשת, ובמקום המקדש ובית הדין היו קולטים אותה, ועל כן רק שם היו תוקעים (ליקוטי תורה דברים נו, א, ואילך).

המצווה הגדולה והעיקרית של ראש-השנה היא מצוות תקיעת שופר - "מצוות היום בשופר". דברים גדולים ונשגבים טמונים בה. די לראות את טעמי המצווה, כפי שהם מופיעים בחלק ה'נגלה' של התורה - וקל-וחומר, טעמיה המופלאים על-פי הקבלה והחסידות - כדי להבין עד כמה היא רבת-חשיבות עבור העולם כולו.

והנה, בזמן בית שני באו חכמי-ישראל וקבעו, שכשראש-השנה חל בשבת - אין תוקעים בשופר (חוץ מבבית-המקדש). הם ביטלו מצוות-עשה מן התורה, ולא סתם מצווה, אלא את המצווה הגדולה והחשובה של תקיעת שופר בראש-השנה (כשהוא חל בשבת).

מהי הסיבה לעקירת המצווה? כאמור, מסבירה הגמרא ש"הכל חייבין בתקיעת שופר, ואין הכול בקיאין בתקיעת שופר; גזירה שמא ייטלנו בידו ויילך אצל הבקי ללמוד, ויעבירנו ד' אמות ברשות-הרבים". כלומר, בשל חשש בלבד, שמא הדיוטות יעבירו את השופר ברשות-הרבים ויעברו על איסור הוצאה בשבת - ביטלו חז"ל את המצווה לכל עם-ישראל!

מעבר לשאלה למה החליטו חז"ל לעקור מצוות-עשה בשל חשש בלבד, מעניינת אותנו שאלה מהותית יותר: הרי ידוע, שכל שפע-החיים ששופע לעולמות במשך השנה, בא על-ידי תקיעת השופר. תורת החסידות מרבה לבאר את מעלתו של השופר, שמעורר חיות חדשה מפנימיותו ועצמותו של הקב"ה. יוצא אפוא, שביטול המצווה בראש-השנה שחל בשבת, מונע לכאורה מאיתנו את ההשפעות העליונות של השופר!

נושא זה נדון בהרחבה רבה בתורת החסידות, ותמצית שבתמצית מובאת להלן. השופר מהווה חלק מרכזי בהכתרת הקב"ה למלך העולם. בכל שנה צריך לעורר מחדש אצל הקב"ה את רצון המלוכה, וכדי לעורר רצון כזה יש לעורר תחילה נקודה של עונג בקיום העולם. כלומר: צריך שהקב"ה יתענג מקיומו של העולם, וכתוצאה מכך יתעורר בו הרצון למלוך עליו.

כיצד מעוררים את העונג הזה? - על-ידי השופר. תקיעת השופר מבטאת את הצעקה הפנימית של היהודי אל הקב"ה, צעקה בלי מלים שפורצת מעומק הלב, והיא מגיעה עד פנימיותו ועצמותו של הקב"ה ומעוררת בו עונג בקיומו של העולם. על-ידי-זה מתעורר אצל הקב"ה רצון חדש למלוכה, והוא נענה לבקשת עם-ישראל: "מלוך על העולם כולו בכבודך".

אך כאשר ראש-השנה חל בשבת, אין כל-כך צורך לעורר את העונג העליון, מכיוון שהשבת עצמה מהווה התגלות של עונג. העונג הוא חלק מרכזי ממהותה של השבת, שכן היא באה לאחר סיום המלאכה ("ויכל אלוקים"), ואז מתעורר עונג רב למראה המלאכה שהושלמה. עונג זה, שהיה בשבת הראשונה של הבריאה, חוזר וניעור מדי שבת, עד שהדבר משפיע גם עלינו, ולכן אנו מצווים לענג את השבת.

כאשר ראש-השנה חל בשבת, יורדת ממילא חשיבותו של השופר, שכן השבת עצמה מחוללת את מה שעושה תקיעת השופר. עצם מציאותה של השבת מעוררת את העונג העליון, ועל-כן די בכך שעם-ישראל רק אומר את פסוקי ה'מלכיות', 'זכרונות' ו'שופרות', כדי שהקב"ה יקבל את הבקשה להיות מלך על העולם.

דבר זה מסביר למה דחו חז"ל את מצוות השופר בראש-השנה שחל בשבת. הואיל והפעולות הרוחניות שנוצרות על-ידי השופר, נעשות ביום זה מעצמן על-ידי השבת, על-כן די היה בחשש שמא מישהו יחלל שבת לצורך השופר כדי לבטל את מצוות התקיעה ביום זה. איננו מאבדים אפוא דבר בכך שאיננו תוקעים בשופר בראש-השנה שחל בשבת; אדרבה, כל הברכות וההשפעות העליונות אינן תלויות כלל בעבודת האדם אלא באות מלמעלה, בזכות השבת, והן באות בשלמות ומתוך שמחה.

תמיד חשבתי לעצמי נקודה נוספת. בר"ה שחל בשבת אנו מוסיפים בתפילה את המילה "באהבה"- ישנה אהבה מיוחדת ליום שב"ק, בה הקב"ה אוהב אותנו בשבת באהבה מיוחדת שאינה נמצאת בשאר ימות השנה, גם לא בראש השנה 'רגיל'. אהבה מופלאה זו מגינה עלינו, גם כשאנחנו לא תוקעים בשופר ביום הראשון של ראש השנה.

--- שנזכה לשנה מתוקה מתוקה, רגועה ובריאה....

 

 

 

 


 

לכבוד שבת קודש

תפילות

בבקשה להתפלל לרפואת: הרב שמריהו יוסף חיים בן פעשא מרים, יגאל שלמה בן שושנה מהין ובני משפחתו, בבקשה להתפלל לזרע בר קיימא בקרוב לנופית הודיה בת רחל ודויד שלמה בן שושנה ולזרע בר קימא בקרוב למירב המזל בת גאולה ונועם בן לאה וחזרה בתשובה לעידן בן שולמית ושי שלומי בן שולמית ודינה תרצה בת ורדה רגינה ולבשורות טובות ישועות ונחמות לכל עם ישראל

לעילוי נשמת

לעילוי נשמת מרת טליה בת עזריאל לייב ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת עליזה פרומה בת מרדכי ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת ר' מרדכי בן ברוך ז"ל ופאולה פייגלה בת אליעזר ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.

מונה מבקרים באתר שבת נט

מונה צפיות תוכן : 20097166

אתר השבת


מאמרים אחרונים