מאמרים
פסקי הלכה ומו"מ ממרן הגר"ח קניבסקי זיע"א בענייני סיום מסכת ולימוד תורה
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים תורניים - הרב ש. ב. גנוט שליט"א
- פורסם בשלישי, 30 מאי 2023 02:35
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 272
פסקי הלכה ומו"מ ממרן הגר"ח קניבסקי זיע"א בענייני סיום מסכת ולימוד תורה
הגאון רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
לאחר חג מתן תורתנו ותחושות ההנאה והסיפוק הנפלאים המלווים אותנו מעסק התורה וקבלת עול תורה, נביא מעט מילי דמעלייתא מרבינו מרן הגר"ח קניבסקי זיע"א בעניני סיום מסכת ולימוד התוה"ק.
א) במהלך סוף זמן חורף לפני כמה שנים, עמלו בני שיעור ג' בישיבת "אור התורה" באלעד על לימוד מסכת תמיד עם פירוש רש"י והרא"ש, כדי לסיימו בסוף הזמן.
לאחר סיום המסכת שאלתי את מרן הגר"ח קניבסקי זיע"א האם אפשר לעשות סעודת מצוה על לימוד מסכת תמיד, שיש בה שמונה וחצי דפי גמרא כשחלקם פרקי משניות, והאם ניתן לפטור את הבכורות מתענית ערב פסח בעריכת סיום מסכת זו. מרן הגר"ח זיע"א השיב שעושים סעודת מצוה בסיום מסכת תמיד, אך הבכורות אינם נפטרים מ"תענית בכורות" בלימוד מסכת זו, משום ש"אין שם גמרא על חלק גדול מהמסכת".
בספרי תולדותיו של אביו של הגר"ח, רבינו הסטייפלר זצ"ל, מסופר שהגיע למרן הסטייפלר זצ"ל בחור בכור ששאל מה עליו לעשות, לאחר שלא השתתף בסיום מסכת והוא אינו חש כל כך בטוב וקשה לו לצום. הסטייפלר ביקש ממנו לשוב כעבור שעתיים, וכשהבחור הגיע, אמר לו הסטייפלר בשמחה: "למדתי בשבילך את כל מסכת תמיד, והנה תוכל להשתתף בסיום מסכת"...
לפיכך שאלתי את הגר"ח קניבסקי כיצד הדברים תואמים עם דבריו, לפיו סיום על מסכת תמיד אינה פוטרת מתענית בכורות, ורבינו השיב שאביו זצ"ל הסתפק בדבר וסבר שרק בשעת הדחק ניתן לפטור מתענית בכורות על סיום מסכת תמיד.
ב) הגר"ש גרונר שליט"א מפ"ת ביקשני לשאול את מרן זצ"ל בדבר גוי שלמד את חצייה הראשון של מסכת בבא קמא, אותה למד בתור גוי, עוד לפני שהתגייר. ואילו את חצייה השני למד לאחר שהתגייר, האם זה נקרא סיום?
והשיב מו"ר זצ"ל: זה לא נחשב לסיום מסכת.
ג) שאלתי את מרן זצ"ל: אני לומד את אותה המסכת בבוקר וחוזר עליה בערב. האם אני יכול לעשות סיום כשסיימתי אותה בבוקר, ועוד סיום- כשסיימתי אותה בערב?
והשיב: זה נחשב לסיום אחד.
ד) מרן זצ"ל ערך סיום על תלמוד ירושלמי באותו נוסח ההדרן שנדפס על סיום תלמוד בבלי.
ה) מובא באשכבתיה דרבי (ח"ב עמ' קסט) שנשאל רבינו הקה"י זצ"ל האם יש לחוש מללמוד מסכת מועד קטן המדברת מעייני אבלות, והשיב, שכבר מובא בספר חסידים, להתפלל קודם הלימוד ולומר, שחפצים ללמוד לשם לימוד תורה, ואז הלימוד לא יביא לצרה חלילה.
ובס' וישמע משה (עמ' שכז), נשאל מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל: יש בחור שלומד מסכת מועד קטן וכותב ע"ז חיבורים עם חידושים וביאורים, ועכשיו הוא אוחז בעניני אבלות, ואמרו לו שזה לא סימן טוב לעסוק בענינים האלו ולעשות חיבורים עליהם? והשיב: זה הבל הבלים, והמשיך לגעור כמה דקות ע"ז, והוסיף: העיקר שילמוד, לא משנה מה שלומד. ובציוני הלכה הלכות אבלות (עמ' א), מובא שאמר הגריש"א: "תלמדו את זה היטב! בעיון! כמו כל שאר חלקי התורה. אין לכם מה לחשוש" (עיי"ש עמ' א-ג).
ובשנת תשס"ז עם תחילת לימוד מסכת מועד קטן בדף היומי, פורסם בשם מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל את דברי החתם סופר בעניין החשש מלימוד מסכת מועד קטן כיוון שנלמדים שם עניני אבלות, וע"כ הורה שלפני לימוד המסכת ייתן צדקה (עיין תשובותיו יו"ד ס' שמו שהוא "גברא קפדנא אנא" בעניני אבלות). וכך מובא מהגר"ח קניבסקי בקונטרס מנחת תודה (עמ' כו). ובדרך שיחה (ח"ב עמ' שכח) נשאל מרן הגר"ח קניבסקי: "בכולל מסויים רוצים ללמוד טור שו"ע הלכות אבילות, ושמעתי מחכ"א שהגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל אמר שיעור במסכת מועד קטן ואז מתה אחותו, ואמרו שזה היה מסימן רע הנ"ל, ונכנס הנ"ל אצלו ושאלו אם זה נכון וממש רצה לזורקו מביתו". וענה: "בשם החת"ס אמרו שכאשר למד עניינים אלו היה נותן פרוטה לצדקה, ותו לא מידי. יותר לא מצאנו שצריך לחשוש. אבא (הסטייפלר) והחזו"א זללה"ה למדו כל העניינים האלו. ומאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה בזה".
ובסדר יומו שלו (שלמד כל התורה כולה כל שנה), למד מרן זצ"ל מסכת מועד קטן ביומיים, והטעם משום שרוצה לסיים בפעם אחת את כל דיני אבילות ואינו רוצה להפסיק באמצע, ומטעם זה גם לומד בפעם אחת את פרק 'ואלו מגלחין'. ואמנם עצת החתם סופר לתת פרוטה לצדקה לפני התחלת מסכת מועד קטו, הוא בעצמו אינו נוהג כן משום שאצלו זה בסדר הלימוד הרגיל ואין בזה חשש (ספר החובות עמ' כח, ל-לא).
ו) ביום א' של חול המועד פסח התשס"ט נכנסתי לרבנו זיע"א בשעה 11 בבוקר. לא היתה קבלת קהל בשעה זו והכניסוני עם ילדי שיחיו לחדרו, שם ישב ולמד מסכת ברכות. "אני מיד גומר את הדף", חייך מרן זיע"א והמשיך ללמוד לעצמו את הדף שאחז בו. בני יקירי חיים אליעזר נ"י הסב את תשומת ליבי לכך שהגר"ח אוחז כבר בברכות דף כ"א ע"א, כאשר הוא סיים את הש"ס אך לפני יום וחצי, בסיום הש"ס בבלי וירושלמי שלו בכל שנה בערב פסח (הגר"ח הוא בכור לאביו מרן הקהילות יעקב זצ"ל), והנה כבר נמצא רבנו בהספק מופלא, בדף כ"א ע"א, במהלך כיבוש הש"ס מחדש.
ז) הרמב"ם כתב בריש הלכות תלמוד תורה, שכל אחד ואחד חייב בת"ת ואפילו בעל יסורים. ונדברתי בזה עם מרן שליט"א, דהנה יש לדקדק אמאי כתב דוקא "בעל יסורים" האם כוונתו לרבותא, דאף בעל יסורים תמידי חייב בת"ת. או דילמא איפכא, דדוקא בעל יסורים חייב בת"ת, אבל אדם החש בראשו ובגופו במשך זמן קצר, ושוב יחלים ויירפא ע"י מנוחתו, אה"נ דפטור בשעת חוליו הקצר מת"ת. ויסוד הדברים הוא משום, דהנה בת"ת איכא ב' ענינים, הא'- ידיעת התורה. והב'- חיוב לימוד תמידי, מדין "ודברת בם – ולא בדברים בטלים". ומעתה, הנה הנח קמעה מפאת מחלה קצרה וכיוצ"ב, קשה לומר דאיכא חיסרון בידיעת התורה דיליה, כיון דאדרבה ינוח קמעה וישוב לתלמודו ביתר שאת, וגם "ודברת בם ולא בדברים בטלים" לא שייך בו כיון דאינו מתבטל סתם כך אלא עסוק במנוחתו עקב מחלתו. וממילא בשעה זו נפטר מת"ת, ובפרט דלעיתים הוי "ביטולה זהו קיומה" והכשר ת"ת שלאחר מנוחתו והתעסקותו ברפואתו. ומשא"כ בבעל יסורים שחייב בת"ת דכל ימיו בעל יסורים הוא, ומנוחתו לא תסייע ללימודו, וגם סו"ס אם יתבטל לא ידע את התורה, שהרי כל ימיו ביסורים המה.
וענה לי מרן זיע"א בזה"ל: "ממה נפשך, אם הוא יכול ללמוד, שילמד, ואם אינו יכול ללמוד, אז שלא ילמד...".