קישורים נוספים

החשק ללימוד תלוי באמא

פרטים
קטגוריה: תלמוד תורה
פורסם בחמישי, 02 יוני 2022 15:28
נכתב על ידי Super User
כניסות: 568

החשק ללימוד תלוי באמא

מתכוננים לקבלת התורה

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

מספר מחותני הרה"ג רבי חנוך דרורי שליט"א: "כשהוקמה ישיבת 'חמד' לצעירים על ידי בן דודו של אבי זצ"ל, יבחלט"א הגר"מ דרורי, נכנסתי ללמוד בישיבה. ראש הישיבה אמר בשיחת פתיחת הישיבה שבס"ד ייבחרו כמה בחורים שילמדו היטב כל זמן אלול וזמן חורף והם ייבחנו על תלמודם אצל אחד מגדולי הדור. לא חשבתי שאני אהיה אחד מהנבחנים, אך לאחר השיחה, כשראש הישיבה עבר לידי, הוא נעצר לרגע לידי ואמר: "יש לי תחושה שאתה תהיה אחד מהנבחנים". הוא הצית בי את התשוקה להתמיד, ללמוד טוב ולדעת. אולי אפילו להיות מהבחורים שייבחנו אצל גדולי ישראל.

"בחורי השיעור כתבו בכל יום את השיעור היומי בקלסר מסודר. אך אני לא הצלחתי לרשום את השיעורים. רציתי שגם לי יהיה קלסר גדוש בשיעורים. ביקשתי מראש הישיבה שישאיל לי את מחברתו האישית, כדי שאעתיק את השיעורים לקלסר משלי. ראש הישיבה הסכים וכך ישבתי, בשעות מאוחרות בלילה, וכתבתי. אמי הפצירה בי ללכת לישון ולא לי היתה ברירה. הלכתי לישון, מדוכדך על שלא הספקתי לכתוב מספיק. בבוקר חיכתה לי הפתעה. אמא העתיקה לי לקלסר עוד כמה עמודים, מתוך מחברתו של ראש הישיבה. מאז חזר הדבר ונשנה. אני מעתיק שני עמודים ואמא מעתיקה ארבעה עמודים. אני מעתיק עוד כמה ואמא- ממשיכה ומעתיקה עוד עמודים, בכתב ידה המיוחד, כשהיא דואגת גם ללימודי וגם לשעות- השינה שלי. בסוף החורף נבחרו 4 בחורים להיבחן אצל מרן הגרמ"י לפקוביץ זצוק"ל. אני הייתי אחד מהם.

"אמא ע"ה נפטרה בדמי ימיה. מותירה אותנו, יתומים צעירים וכואבים. אמא השאירה לי קלסר שלם של שיעורים על בבא קמא, כתוב בדם ליבה. קלסר שהתמלא בשעות מאוחרות באישון ליל. קלסר של אהבת תורה".

&&&

נדמה כי עיקר חג מתן תורה סובב סביב הלימוד המיוחד והרצוף שלנו, האנשים, בליל שבועות. אך בל נשכח גם את האשה והילדים שלנו. הם חלק מרכזי בקבלת התורה. הקב"ה בחר באנשים ובנשים, בילדים ובילדות, בכולנו. לנשות ישראל, בפרט לאמהות, ישנו תפקיד מרכזי בהנחלת התורה, טעמה ומתיקותה, לדורות הבאים.

ישנו חיוב הלכתי, 'אל תיטוש', לשמר את המנהגים וההליכות המיוחדים שינקנו בבית הורינו. ציווי זה נכתב בספר משלי כ"אַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ". האבא מתווה את הדרך, "שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ". אך האמא, שמטבע הדברים נמצאת עם הילדים מסביב לשעון, מעניקה את הרגש, המתיקות, התחושות. ואלו מוגדרים כ'תורה', תורת אמך.

לפני שנים ערכתי חוברת זיכרון של אנקדוטות ממסכת חייה של המחנכת מרת מרים גומבו ע"ה, שחינכה אלפי בנות ב'בית יעקב רמת אהרן'. והנה קטע קטן מהחוברת: "כל הסובבים לרבנית מרים ע"ה חשו ש"כי טוב סחרה מכל תורה" ו"טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף" כפשוטו ממש. כך חשו כל בני ביתנו, הילדים והצאצאים וכל אלו שהגיעו אלינו מידי פעם בפעם. היא החדירה את התחושות הללו כל ימות השנה ובפרט בחג מתן תורה. ליד מקומו של כל אחד ואחת מהילדים הניחה שקית ממתקים גדולה, גדושת מיני מתיקה טעימים וערבים לחיך, באומרה: "ילדים יקרים, אתם אוהבים ממתקים, נכון?! מה יותר טעים?! הממתקים או התורה הקדושה?!"...

"ואז הייתה מרקידה את כל הילדים, יחד עם ספרי קודש. וכך כל חג מתן תורה היה סביב התורה, מתוך שמחה ורוב אושר, עד שכל הנוכחים, ילדים ומבוגרים, הרגישו והפנימו שהתורה הקדושה היא משוש נפשנו, כי הם חיינו ואורך ימינו"...

והנה קטע נוסף מהחוברת: "בשעת הדלקת הנרות הייתה מתפללת, מבקשת ובוכה, לזכות ולגדל בנים ובני בנים חכמם ונבונים, אוהבי ה' ויראי אלוקים בה' דבקים. בנות המשפחה סיפרו שהיה כה קשה לה להתנתק מספר התחינות והבקשות, ממנו הייתה מעתירה בתפילה ושופכת את צקון לחשה לאחר הדלקת הנרות. כשהייתה אומרת את הבקשות הנאמרות לפני הקידוש, הייתה מניחה את ספר הזמירות מול עיניה ומבקשת וכשהייתה מסירה את ספר הזמירות מעיניה, היו הדפים ספוגים מדמעות. בכל שבת קודש, למרות כל עיסוקיה הרבים באירוח משפחותיהן של בנינו ובנותינו שיחיו, התפילה בביהכנ"ס והביקור בבית אביה הגדול (המחנך הנודע הצדיק רבי משה טורק זצ"ל- שב"ג), הייתה אומרת את כל ספר התהילים, בתפילה לזכות לבנים ובני בנים תלמידי חכמים וצדיקים"....

&&&

(גם) חג מתן תורה הוא הזמן שאנו זקוקים לתפילותיהן הנרגשות של נשותינו היקרות, היודעות להתפלל, לבכות ולהתרגש, כדי שנזכה לילדים וילדות טובים בעיני ה' יתברך. חג מתן תורה הוא זמן נפלא לאמהות, להוסיף נדבך באהבת התורה והמצוות של צאצאינו.

שנים רבות לאחר פטירתה של אמו ע"ה, הביאו לרבנו ה'חפץ חיים' זצוק"ל את ספר התהילים הישן שלה. קבלו בדמעות והעתיר עליו נשיקות, ואמר: "היודעים אתם כמה דמעות שפכה אמי עליה השלום על ספר תהלים זה? בכל בוקר היתה קוראת בו, ובוכה שבנה יהיה יהודי טוב ונאמן,ירא שמים ותלמיד חכם!".

ופעם, לעת זקנותה, נשאלה אמו של ה'חפץ חיים' זיע"א, במה זכתה לבן שיאיר עיני ישראל בצדקתו ובחיבוריו הקדושים. אמרה שאינה יודעת, מתנת חינם היא.

הפצירו בה, והיא בשלה. רק דבר אחד סיפרה, שלפני חתונתה מסרה לה אמה את ספר התהלים, באמרה: "בכל עת מצוא תעתירי בו לפני בורא עולם, שתזכי לגדל את צאצאיך לתורה, לחופה ולמעשים טובים". "וכך עשיתי", אמרה...

הרבנית קופשיץ ע"ה גידלה משפחה שלמה של גאונים ומרביצי תורה. כל בניה וחתניה (אחד מהם הוא מרן הגר"נ קרליץ זצוק"ל) ידועים בעולם התורה וההלכה. במשך שבוע אחד התגוררו משפחת קופשיץ יחד עם מרן החזון איש זיע"א והרבנית קופשיץ פנתה אל מרן החזון איש ונפשה בשאלתה: "ברכני נא". "במה תחפצי להתברך?"- ביקש מרן ה"חזון איש" לברר. "שילדי יבינו את לימוד התורה, ושיהיה להם חשק ללמוד".

אמר לה ה"חזון איש" : "שיבינו את הלימוד הריני יכול לברכך. אך החשק תלוי באמא, אם תרצי שיהיה להם חשק, אז יהיה להם חשק"...

ציר בית משפחת קופשיץ כולו סבב סביב התורה ואהבתה. באחד הימים דיווח ראש הישיבה על אחד הבנים שהוא מתרשל קצת בלימודיו. מיד השתררה אוירת אבל בבית. האמא הורידה את תכשיטיה מעליה, ולא ענדה אותם עוד. האב לא אכל באותו יום וישב בתענית, ושפך ליבו בתפילה ובתחנונים שהבחור יחזור ללימודו. לא היה מושג  לשמוע בשורה כזאת ולהמשיך את החיים כרגיל. גלגל החיים נעצר, וכולם נתעטפו בצער. הבחור עצמו, בראותו את צערם הגדול של הוריו, חזר לתלמודו ולא התרשל עוד. וכשהגיע ילד הביתה, ובידו פתק מהמלמד המבשר על התקדמותו בלימודים או על שאלה הגונה שהקשה, היתה פורצת שמחה בבית כולו. כולם, האב והאם, האחים והאחיות, היו שרויים בחדווה ובשמחה על הבשורה הטובה.

אי אפשר לרמות את הילדים. הם יודעים מצוין ממה אבא ואמא שמחים באמת וממה פחות. והנה הזדמנות מצויינת ופשוטה להחדיר בלבבות הילדים והילדות שלנו עד כמה אנחנו שמחים עם התורה וכמה אנו מאושרים שה' בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. נקנה להם המון ממתקים ונחלק אותם בעינים נוצצות, כי היום חג מתן תורה ואנחנו אוהבים את התורה. נשמח ונרקוד איתם ונראה להם באמת, מתוך הלב, כמה מיוחד, כמה אושר היה, לשבת לילה שלם וללמוד תורה. הכל נקלט ונרשם, מקוטלג בנפשות הצאצאים, לא נמחק לנצח.