מתחזקות ביחד בצניעות

מה ענין שיר השירים לליל הסדר?

מה ענין שיר השירים לליל הסדר?

הרב ש. ב. גנוט שליט"א

מנהג ישראל תורה היא, לקרוא את מגילת שיר השירים לאחר סדר ליל הפסח. חז"ל אמרו ש"כל המגילות קדש ושיר השירים- קודש קדשים". ופירש רש"י: "שכולו יראת שמים וקיבול עול מלכותו". מנהג זה הובא בחיי אדם (כלל קלט, יט), בקיצור שולחן ערוך (קיט, ט), בכף החיים (תפ, יב) בשם השל"ה, במורה באצבע להגאון החיד"א (ז, רי) ובעוד מקומות: מרן הגרי"ז מבריסק זי"ע, כמובא בהגדת מבית לוי, נהג לומר את "שיר השירים" בצוותא יחד עם כל משפחתו, כפי שכולם יושבים ואומרים יחד את הפיוטים הנאמרים לאחר הסדר.

בהגדת "אמרי קודש" (כמובא בספר סדר הערוך) מובא בשם כ"ק המהר"י מבעלזא זצ"ל על פי הזוהר הקדוש, שכדאי לקרוא את שיר השירים בהשתפכות הנפש והכנעת הלב ועל ידי כך נזכה לשמחה אמתית, שמחה בריבונו של עולם ית"ש.

ב"סדר הערוך" מסביר שאנו קוראים את שיר השירים דוקא בליל הסדר, משום שמוזכר בו הפסוק "לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעייתי", וכן את הפסוק "כי הנה הסתיו עבר הגשם חלף הלך לו", ובפסח מפסיקים להזכיר את הגשמים. חג הפסח גם מסמל את ברית האירוסין שנכרתה בינינו לבין הקב"ה ואין מתאים מכך לקרוא את המגילה בליל הסדר, לילה בו כרתנו ברית עם אבינו שבשמים.

ה"שפת אמת" מסביר ששיר השירים מבאר שכל ענייני העולם הזה וכל חמודותיו, הם רק משל שנועד ללמדנו את גודל החיוב לאהוב את ה' יתברך. כאשר נפשו של האדם טובה עליו וליבו מתרונן בשירה, יש לו לייחד את ליבו בשירה לקונו. לא כל אדם זוכה לכך ולא כל שעה כשרה לכך, להתענג בתענוגות האהבה בינינו לבין אבינו רוענו ית"ש, וח"ו כשנדבקים במשל בעולם הזה, לא מבינים כלל את הנמשל, רווי האהבה וההשתוקקות לבורא יתברך. לכן בפסח, שהוא זמן חירותינו מהשיעבוד ליצר הרע, ובו מתגלית הנקודה הפנימית שבעולם הזה ואנו יכולים ללמוד ולחוש את רצון הבורא המתגלה מתוככי הטבע, זהו הזמן המתאים לדעת, לחוש ולהבין את הנמשל שב"קודש הקדשים", שיר השירים. דוקא לאחר שעברנו את הלילה הקדוש והנורא הזה, כשכולנו עמוסים ברגשות אהבה וקשר אל הקל המוציאנו ממצרים, אנו יכולים להמשיך ולהתמוגג, להתעדן באהבתך ויראתך.

הרבי הקדוש מפילץ זי"ע בספרו "שפתי צדיק" (לפסח, אות ל"א) מסביר שכדי לחוש בניצוץ קדושת ספר שיר השירים, עלינו לקדש קודם כל את פינו במצוות סיפור יציאת מצרים ובאכילת מזון של קדושה, אכילת המצה הנקראת בזוהר הקדוש בשם "מיכלא דמהימנותא", וכעת, לאחר שזיככנו את עצמנו במצוות הלילה, אנו ראויים ומסוגלים להשיג מעט שבמעט שבקדושת שיר השירים, להתרומם טפחיים מעל פני הקרקע.

מו"ר המשגיח הגה"צ רבי שלמה וולבה זצ"ל (עלי שור ח"ב עמוד ש"צ) מאריך להסביר שמצוות סיפור יציאת מצרים וההתבוננות בניסים ופלאי ה' עמנו, מביאה אותנו לאהבת ה'. לכן, כותב המשגיח זצ"ל, לאחר שהתבוננו בהרחבה בסיפור יציאת מצרים וחשנו בעצמנו שאנו עצמנו נגאלנו כעת ממצרים, התמלאנו רגשות אהבה להקב"ה ואנו יכולים לקרוא כעת את "שיר השירים", שהוא שיר אהבה בין ישראל לאביהם שבשמים. הגר"ש וולבה זצ"ל (וכפי שהטעים את דבריו הרה"ג רבי משה יעקב וינגרטן שליט"א בספרו הנלבב "סדר הערוך") מסביר שבכל ימות השנה, הדרך הנכונה בעבודת ה' היא בהתעלות הדרגתית בסולם המעלות הרוחניות, ולא בדרך של קפיצה ודילוג מהירה ממדרגה למדרגה.

שונה היא עבודת הקדוש של ליל הסדר. בלילה קדוש זה, בו הקב"ה דילג על ההרים וקיפץ על הגבעות כדי להוציא את בני ישראל ממצרים, שידד את מערכות הטבע בבת אחת ושינה סדרי עולם, כאן, בלילה קדוש זה, מותר לנו להתאוות ולרצות להגיע אל על בבת אחת, לדלג על כל המשוכות, המדרגות והשליבות, ולקפוץ בבת אחת אל המים, לחסות באהבה תחת כנפי השכינה, להגיע היישר אל הפסגות הרוחניות הגבוהות ביותר. בליל הסדר, לאחר שהתקדמנו עוד ועוד, הנשמה כולה משתוקקת אל אלוקיה יתברך וקוראת: "קול דודי הנה זה בא, מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות", וכנסת ישראל מתרפקת על דודה ומבקשת: "משכני אחריך נרוצה"- נרוצה, בדרך של דילוג וקפיצה, היישר אל פסגת ההר, להשגות גבוהות והכרה בכל ישותנו שאין עוד מלבדו ואנו אוהבים את הקב"ה בכל נימי נפשנו ומאודנו".

יש המטעימים את הסיבה לקריאת מגילת שיר השירים בליל הסדר משום שחז"ל הקדושים (ר"ה יא, א ועוד) דרשו: "מדלג על ההרים"- בזכות אבות, "מקפץ על הגבעות"- בזכות אמהות, "משגיח מן החלונות"- זו זכות אבות, "מציץ מן החרכים"- זה זכות אמהות. וכדי לרמוז ולהזכיר שבזכות אבותינו הקדושים ובזכות אמהותינו הקדושות, בזכות נשים צדקניות, נגאלנו ממצרים, אנו קוראים את "שיר השירים" בסיום עבודת ליל הסדר.

הרמ"א (או"ח תצ, ט) כותב ש"נהגו לומר שיר השירים בשבת של חול המועד, ואם חל שבת ביו"ט האחרון, אומרים אותו באותו שבת", ומסביר המשנה ברורה (סקי"ז) שקוראים את "שיר השירים" בשבת חול המועד פסח, מפני שמפורש בו ענין יציאת מצרים.

נכון, גם עד היום הזה, במשך עשרות שנים, כיבדנו ואהבנו את הבורא, אפילו הערצנו אותו במאד מאד. אך כעת, בתום ליל הסדר, בו סיפרנו בקול רם איזה כח ותעצומות פעל ה' לנו. כשהפנמנו מה הקב"ה עשה למעננו במצרים, ביד חזקה ובזרוע נטויה, בכל קנה מידה אפשרי, לא יהיה גבול להערצתנו, אהבתנו, יראתנו וחשקנו, להיות עוד ועוד במחיצת אבינו רועינו, להנות ממנו, לקבל ממנו השפעה ברוח ובגשם, להתענג באהבתו ולהשיב לו אהבה אחת אפיים.