קישורים נוספים
האם בית דין חייבים למנות טוען רבני לצד אחד, כשהצד השני טוען באמצעות טוען רבני ממולח ופיקח
- פרטים
- קטגוריה: שאלות ותשובות בהלכה - הרב ש. ב. גנוט שליט"א
- פורסם ברביעי, 01 דצמבר 2021 04:15
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 617
בס"ד
שאלה:
שלום וברכה לכבוד הגרש"ב גנוט שליט"א ,
מה הדין במקרה של אדם חולה שפוגעים בזכויותיו הממוניות או אחרות ואינו יכול להתגונן וגם אין ידו משגת שכירת שירותיו של טו"ר ?
האם אפשר לדרוש מבי"ד שימנו לו טו"ר על חשבון הציבור כפי שנהוג , להבדיל , בערכאות הן הפליליות והן האזרחיות ?
מצינו שטוענים ליתומים שאינם יכולים להגן על עצמם.
רש"י על הפסוק "כל יתום ואלמנה לא תענון" אומר : הוא הדין לכל אדם וכו'
אם כך , מה ההבדל בין יתומים שאינם מסוגלים להגן על עצמם לבין אדם חולה או תשוש נפש וכד' ?
בנוסף , אם אין ביכולתו להתגונן הרי שהוא עשוי למסור דין לשמים דבר שאינו רצוי.
[ אך מותר כשאין דין למטה...]
בברכת חנוכה שמח
תשובת הרה"ג ש. ב. גנוט שליט"א:
בספר חפץ חיים (להגר"ח פאלג'י סי' קב אות י') כתב: ונראה דאם האחד מבעלי דינים חרוץ ופקח והאחד תם וישר ועמום הלשון ומסתמא ודאי עלהיותו כך יפסיד בדין לא יהיה איסור ללמדו אפילו לדעת הרמב"ם על דרך שכתב הרב נאמן שמואל ז"ל דהוא כמשיב אבידה והכל לפי הענין והאדם ובכל דרכיך דעהו".
אינני יודע האם זאת חובת בי"ד לדאוג ששני הצדדים יטענו באותה רמה, אך ודאי כנ"ל שיש בזה גמ"ח.
לכאורה הנושא של טענינן ליתמי אינו קשור. שם מדובר על טענות שכיון שהיתום אינו יודע את העובדות (כגון לטעון מזויף או פרעתי, שהרי אביו נפטר, והתביעה היא על חובות אביו), לכן טוענים לו.
מסיבה זו הרי טוענים גם ללקוחות ולא רק ליתומים.
משא"כ בנידו"ד שהטוען יודע את כל מה שביכותו לטעון, רק טענותיו אינם נאמרות בשיא הבהירות, שבד"כ ביה"ד עצמו יודע לנפות את הדברים ולהגיע לחקר האמת, גם אם בע"ד אחד שנון ובעל כושר רטורי או ממולח והבע"ד השני פחות מוצלח.
בעיני ראיתי ד"ת שהמנצחים היו אלו שדיברו בחוסר בטחון, ואפילו לא שטחו את כל טענותיהם, אך כיון שביה"ד בירר את הנושא היטב- הם זכו בדין.
ומ"מ זאת הערה יפה שכדאי לתת עליה את הדעת, ואכן הגר"מ שטרנבוך שליט"א בשו"ת תשובות והנהגות ח"ג סי' תמו כתב כדבריכם, וז"ל: נראה שאם יש לצד אחד טוען רבני מעולה שעולה הון רב, ולשני אין אמצעים כמוהו, יש לחשוש שבזה נסתמים טענותיו, וכעין הא דאיתא בשבועות (לא א) "מנין לשנים שבאו לבית דין אחד לבוש סמרטוטין ואחד לבוש איצטלית בת מאה מנה שאומרים לו לבוש כמותו או הלבישהו כמותך ת"ל מדבר שקר תרחק ע"ש, וכ"ש בנדון דידן, ראוי לומר למי שיש לו עו"ד מעולה ויקר, תן לו לאחר כמותך או תופיע כמוהו. ואמנם לא נהגו כן מפני שאצלנו הדין בגדר פשרה, והדיינים לא מרגישים שבזה סותם טענות השני, ולכן רגילים שלא למנוע, אבל אם רואה הב"ד שצד השני מסתתמין טענותיו מול העו"ד המחוכם, ראוי לדיינים להשתיקו לעו"ד, ולדרוש שגם לצד השני יהיה טוען כעין טוען שלו, וכ"ש במקום שמסכימים לפשרה כעין דין דוקא, ודאי ראוי ליזהר כן, ומלשון הגמרא "הלבישהו" נראה שצד השני משלם לו הבגדים, ולפ"ז היה לו לשלם את שכ"ד של עו"ד כמו שמשלם עבור עצמו, ותמהני שאין נזהרין כן, ועשיר שוכר לעצמו עורך דין מובהק או טוען רבני, והשני צריך להסתפק בדברי עצמו או טוען רבני שאינו מומחה כ"כ (שמשלמים לו פחות) הגורם שמסתתמין טענותיו, ולע"ד ראוי למנוע הדבר, ויש בתי דינים שנוהגים שאפילו יש טוען רבני, דורשים קודם לחקור הצדדין לבד, ורק אח"כ לשמוע את הטוען רבני וניתן לו לבסס הדברים, ובזה עכ"פ הצדדין שוין בהתחלת הדיון. עכ"ל.
בשולי הדברים אציין לדברי הגרמ"ש בשו"ת תשובות והנהגות ח"א תשצ"ד, וז"ל: ונראה פשוט דלגבי הדיינים כמו שאם באים לפניו למשפט שני בע"ד אסור לדיין להראות הכרה לאחד מהם יותר מהשני וכמבואר בש"ע ר"ס י"ז, כך אסור לדיין להתנהג עם המורשה כמו העורך דין רבני בידידות, שאסור מדינא ד"ולא תכירו פנים במשפט" וכן דין המשנה פ"א דאבות מ"ח, וכן המשך המשנה הנ"ל: "וכשיהיו בעלי הדין עומדים לפניך יהיו בעיניך (שניהם) כרשעים וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאים לכשקיבלו עליהם את הדין", נאמר גם על טוען רבני שבא כמורשה לטעון עבור הבע"ד יש ליזהר בו כמו לבע"ד, וכן נכנס הוא לגדר הדין המובא בש"ע שם מגמרא שבועות לא. "מנין לשנים שבאו לדין אחד לבוש סמרטוטין ואחד לבוש איצטלא בת מאה מנה שאומרים לו לבוש כמותו או הלבישהו כמותך וכו'", וע"ש ברש"י שלא תגרום לנו לישא לך פנים או יסתתמו דברי שנוגדך וכו' וכש"כ בזה כשמייפה טענותיו ומרגיש קרוב לבי"ד לא גרע מלבוש איצטלא יקרה, ולכן אם הטוען רבני עמו בידידות ומרגיש לו קירבה מיוחדת לא יקבל על עצמו משפט כזה. עכ"ל.
שמואל ברוך גנוט