מאמרים

דמות האדם ממנה נוכל ללמוד - דברי הרב שמשון רפאל הירש זצ"ל

דברי הרב שמשון רפאל הירש זצ"ל בפירושו על התורה, פרשת לך לך:

 

אין התורה מציגה את גדולי ישראל כאידיאלים בתכלית השלמות: אין היא מאליהה אדם, ואין היא אומרת על איש: "הנה לפני האידיאל, כאדם זה הפך האלהי לאדם!"

בכלל, אין היא מציגה את חיי שום אדם כחיים לדוגמה ולמופת - למען נלמד ממנו מה טוב ומה ישר, מה נעשה ומה לא נעשה. אם

התורה רוצה לצייר לנו דמות, שנוכל ללמוד מדוגמתה, הרי אין היא מציגה בן אדם, שיסודו מעפר ואפר, אלא הקב"ה מציג את עצמו לדוגמה, והוא אומר: "הביטו אלי! עשו כמעשי! לכו בדרכי".

לעולם אל נאמר: מעשה זה הוא טוב וישר, שכן פלוני אלמוני עשה כן! התורה איננה "אוסף של מעשים טובים". היא מספרת מעשים שיהיו - לא מפני שהם מעשים מופתיים, אלא מפני שהם מעשים שהיו.

אין התורה מעלימה את שגיגות, השגגות והחולשות של גדולי ישראל: ודוקא על ידי כך היא מטביעה על סיפוריה את חותם האמת.

אולם, לאמיתו של דבר, ידיעת חטאם של גדולי ישראל איננה מנמיכה את דומתם, אלא להיפך: דמותם גדולה ומאלפת - בעצם החטא שחטאו. אי

לו הזהירו כולם כזוהר הרגיע ללא רבב ושמץ פגם, היינו סבורים שטבעם שונה מטבענו, והוא למעלה מהישג ידינו.

ללא תאוה וללא מאבק פנימי - היו מידותיהם הטובות רק תוצאה מטבעם הנעלה. לא בזכותם קנו את מידותיהם, ואין הם יכולים להיות לנו למופת.

טול לגדוגמה את מידת הענוה של משה. אלמלא ידענו, שהוא עלול גם לכעוס, היינו סבורים, שמידת הענווה טבועה בו מלידה, ולא לנו ללמוד הימנה. רק משעה שאמר "שמעו נא המורים", הרי במקום שנמצא את ענוותנותו, שם נמצא את גדולתו:

הוא קנה את הענוה ביגיעה רבה, בשליטה עצמית ובעידון עצמי; וכולנו מצווים להידמות אליו, שכן כולנו מסוגלים לכך. ואין התורה מספרת על חטא, אלא אם כן עונשו בצידו".